תורה מפוארת כתב:עובדיה חן כתב:מחפש מקור לאימרה שמיוחסת לאדמורי גור שהשואה לא הייתה אצל הספרדים כי הם שמרו על כבוד בי"כ ודיבור בשעת התפילה.
המקור הוא האמרי אמת שאמר זאת אחר השואה,
תורה מפוארת כתב:עובדיה חן כתב:מחפש מקור לאימרה שמיוחסת לאדמורי גור שהשואה לא הייתה אצל הספרדים כי הם שמרו על כבוד בי"כ ודיבור בשעת התפילה.
המקור הוא האמרי אמת שאמר זאת אחר השואה,
משה דוויק כתב:הסיפור הידוע של הרב ריבלין שעלה לארץ וחי כיון שא"י אתרא דמרן.
ברוז כתב:.
הוד_והדר כתב:רבינו בעל מנחת אלעזר כותב בספרו דברי תורה:
"וכהנה מצינו כמה פעמים בדברי חז"ל שדברו משבח אביהם והתנהגותיהם"
האם יש מי שיכול לציין מקורות?
כרמי שלי כתב:ברוז כתב:.
מובא גם בהקדמת נכד המחבר יד יוסף.
חוששני כי מקורו בכתבי שי"ע (ספר סופר וסיפור ע' שכג, שמב) ...
ברוז כתב:כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
ידוע הביאור שלמרות שכל מעשי האדם הוא מכח השי"ת, נחשב זאת כאילו האדם הוא זה שקיים את המצוה.
מה המקור הראשון לביאור זה?
ברוז כתב:מחפש מקור לרעיון בביאור מאחז"ל אמרו מלה"ש כיצד אתה נושא פנים לישראל וכו', הם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.
ומדוע דווקא חומרא זו.
ותירצו ע"ד משל, דהנה אם יחטא האדם לחבירו אזי צריך לפייסו בדברים למען הסיר הטינא מלבו, ואם חטא לפני מי שגדול ממנו הרי צריך הפיוס להיות ביתר שאת ויתכן שאף יצטרך ליתן דורון לפייסו, אך אם יחטא האדם לפני המלך אז גדול עוונו מנשוא ואין תקנה לקלקולו, כי הכל לפי המבייש והמתבייש ומאחר שהכעיס להמלך גם אם בדבר קטן הרי לגודל המלכות גם דבר קט לגדול יחשב. ומאידך גיסא כשמקבל אדם דורון מחבירו, אם היה הדורון יקר הערך הרי הוא נחשב מאד אצל המקבל מגודל הנאת תשמיש החפץ שקיבל, אך אם קיבל מתנה מועטת אינה נחשבת אצלו ביותר, וגם כי בודאי יודה לנותן המתנה, אבל אין תודתו זו כהודאה על חפץ גדול הכמות או האיכות. אמנם אם יקבל מתנה מהמלך גם אם תהיה מועטת מ"מ תהיה חשיבותה בעיניו לאין ערוך ולאין שיעור, דעצם הדבר שמתנה זו מתנת המלך היא בזאת היא חשיבותה ואין היא נמדדת לפי הכמות.
והנה כששאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה היאך אתה נושא פנים לישראל, היינו דמאחר וישראל חטאו ח"ו הלא מצד השכל הדעת נותנת שלא תועיל תשובה ח"ו, דלכאו' מאחר וחטאו כלפי בורא עולם ית"ש אין מקום לתשובה, דכלפי כביכול ית' כל דבר קל שבקלים לחטא חמור יחשב, והאיך הקב"ה נושא פנים לישראל ומקבלם בתשובה. וע"ז השיב הקב"ה האיך לא אשא פנים לישראל, דאני אמרתי להם ואכלת ושבעת וברכת, כלומר אם תקבלו ממני הנאה חשובה שהיא כדי שביעה אזי תודו ותהללו ותברכו לשמו הגדול, והם מברכים עד כזית ועד כביצה, כלומר שאינם מביטים בערך המתנה שפחותה היא ואינה רק כזית, אלא מתבוננים ממי קבלו המתנה ומי הוא הנותן לחם לכל בשר ומי הוא הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, ובזה בלבד כמו חלב ודשן תשבע נפשם ושפתי רננות יהלל פיהם, דעצם זאת שזכו לקבל אכלם מאת הנותן לחם לכל בשר זאת בלבד הוא בחשיבות גדולה אצלם שצריך לברך ע"ז. ואז אומר הקב"ה אם כן שבנ"י אינם מסתכלים על מה שקבלו אלא מי הוא הנותן, גם אני מדה כנגד מדה איני מביט כלפי מעלה כביכול, מהו גודל הפגם בעולמות העליונים, אלא מביט אני כלפי ישראל וגודל חשכת ותוקף הגלות שנמצאים בו ושאור שבעיסה ושעבוד מלכיות שהם המעכבים, וממילא אחר כל אלו הנסיונות הרי כל דבר מצוה קטנה חשיבותה היא לאין שיעור, וגם אם ח"ו פגמו באיזה דבר מ"מ ראויים הם שיתקבלו בתשובה ולא ידחו ח"ו.
מחפש מקור לרעיון זה שראיתי לפני שנים באיזה ספר ונשכח ממני.
תורה מפוארת כתב:אולי לזה כוונתך? זה כתוב בלשון אחרת אבל זה אותו רעיון, תגיב אם זה טוב לך.
המאמר הזה הוא פלאי למבין. אכן נראה פירושו, דהנה אם אדם הדיוט נותן לחברו מתנה מועטת, אינה נחשבת בעיני המקבל כלל. מה שאין כן, אם המלך נותן לו מתנה, אף שהיא מועטת, אף על פי כן היא חשיבות גדול. כי מצד הנותן שהוא המלך, יגיע למקבל חשיבות גדול והנאה יתירה, יותר ממה שלקח מתנה מרובה מהדיוט. כן הוא הדמיון גם כן בענין ברכת המזון. שאף על פי שכתב בתורה שצריך לאכול כדי שביעה, זו מצד המקבלים. אבל כיון שאנו יודעים, שהמלך מלכי המלכים הוא הנותן לחם לכל בשר, והוא המכין לכל בריה הצטרכותו וקיומו, ונמצא שאף שאינו אוכל רק כזית, היא נחשב בעיניו מאד. ויגיע לו הנאה ממנו עד מאד, כיון שהוא בא מיד ה' וכו' כמשל.
וזה פירוש המדרש, כיצד, כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת, ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו, ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים ומברכין. כלומר, שהם מסתכלין מיד מי בא להם המאכל ההוא, ומגודל חשיבות הנותן, הם נהנין במאכל מועט, ומזה בא להם שביעה ומברכין. וזו ענין שהם נושאין לי פנים, והבן. כן גם כן הוא המדה שהקב"ה נושא להם פנים, ומשתעשע בעבודתן מועט, שעובדין לפניו, כיון שהוא מסתכל ממי בא העבודה ההיא. כיון שאנחנו בני אדם וקצרי השכל, ואף על פי כן אנו עובדין אותו. וזה פירוש 'ישא ה' פניו אליך'. והבן כי עמוק הוא.
(קול שמחה מהרה"ק ר' בונם מפרשיסחא זצ"ל)
ברוז כתב:תורה מפוארת כתב:אולי לזה כוונתך? זה כתוב בלשון אחרת אבל זה אותו רעיון, תגיב אם זה טוב לך.
המאמר הזה הוא פלאי למבין. אכן נראה פירושו, דהנה אם אדם הדיוט נותן לחברו מתנה מועטת, אינה נחשבת בעיני המקבל כלל. מה שאין כן, אם המלך נותן לו מתנה, אף שהיא מועטת, אף על פי כן היא חשיבות גדול. כי מצד הנותן שהוא המלך, יגיע למקבל חשיבות גדול והנאה יתירה, יותר ממה שלקח מתנה מרובה מהדיוט. כן הוא הדמיון גם כן בענין ברכת המזון. שאף על פי שכתב בתורה שצריך לאכול כדי שביעה, זו מצד המקבלים. אבל כיון שאנו יודעים, שהמלך מלכי המלכים הוא הנותן לחם לכל בשר, והוא המכין לכל בריה הצטרכותו וקיומו, ונמצא שאף שאינו אוכל רק כזית, היא נחשב בעיניו מאד. ויגיע לו הנאה ממנו עד מאד, כיון שהוא בא מיד ה' וכו' כמשל.
וזה פירוש המדרש, כיצד, כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת, ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו, ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים ומברכין. כלומר, שהם מסתכלין מיד מי בא להם המאכל ההוא, ומגודל חשיבות הנותן, הם נהנין במאכל מועט, ומזה בא להם שביעה ומברכין. וזו ענין שהם נושאין לי פנים, והבן. כן גם כן הוא המדה שהקב"ה נושא להם פנים, ומשתעשע בעבודתן מועט, שעובדין לפניו, כיון שהוא מסתכל ממי בא העבודה ההיא. כיון שאנחנו בני אדם וקצרי השכל, ואף על פי כן אנו עובדין אותו. וזה פירוש 'ישא ה' פניו אליך'. והבן כי עמוק הוא.
(קול שמחה מהרה"ק ר' בונם מפרשיסחא זצ"ל)
נפלא מאוד.
תודה רבה.
השבת לי אבידתי.
מה המ"מ המדוייק?
תורה מפוארת כתב:מה שאתה רואה קול שמחה מהרר"ב
ברוז כתב:תורה מפוארת כתב:מה שאתה רואה קול שמחה מהרר"ב
היכן בקול שמחה?
בקרו טלה כתב:תורה מפוארת כתב:מצו"ב קטע מהחיד"א ביוסף תהילות, אני מחפש את המקור הקדום ביותר לשאלה והתשובה הזו המופיעה בספרי החיד"א לעשרות, וכן מובא בהרבה ספרים.
אסיפת חכמים (תפ"ה)
פר יתרו
ברוז כתב:זאת ועוד,
האם הסיפור מסתדר עובדתית, האם אכן היו שלשתם בגיל הילדות באותו הזמן, ובאותו עיר?
שבענו מטובך כתב:הוד_והדר כתב:רבינו בעל מנחת אלעזר כותב בספרו דברי תורה:
"וכהנה מצינו כמה פעמים בדברי חז"ל שדברו משבח אביהם והתנהגותיהם"
האם יש מי שיכול לציין מקורות?
לשם התחלה:
ברכות יג ב: "אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך היכי הוה עביד? אמר ליה: בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה, טפי לא הוה מצער נפשיה".
שבת מט א: "אמר להו רבי חנינא בר חמא, כך אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא שלחא הוה, ואמר: הביאו שלחין ונשב עליהן".
ב"מ סח א: "אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא עביד הכי...".
חולין קה א: "אמר שמואל: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא, ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא".
ירושלמי פאה פ"ח ה"ח: "ר' חמא בר חנינא ור' הושעיא הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד, אמר ר' חמא בר חנינא לר' הושעיא: כמה ממון שיקעו אבותי כאן!".
ירושלמי פסחים פ"י ה"א: "אמר ר' מנא: ר' יונה אבא הוה בכור והוה אכיל".
לבי במערב כתב:ברוז כתב:זאת ועוד,
האם הסיפור מסתדר עובדתית, האם אכן היו שלשתם בגיל הילדות באותו הזמן, ובאותו עיר?
כנראה שלא.
ע"פ בדיקה שטחית שעשיתי:
הר"ר יוסף יוזפא מזאלקווא נלב"ע בתקל"ז (וכנראה שלא נתבש"ם בצעירותו, וק"ל); הר"ר מאיר מבראדי נולד בשנת ה'ת"ק (נתבש"ם בתקע"ה); הר"ר אלעזר סג"ל (לנדא) מבראדי נולד בשנת תקל"ח (נלב"ע בתקצ"א) [בעוד שהר"ר מאיר מבראדי עוד הספיק ללמוד אצל הגה"ק רש"ש מניקלשבורג זצוקללה"ה, שנתבש"ם בתקל"ח...].
תם ותמים כתב:כתב בספר תניא מנהגינו לאומרו (לצדקתך צדק) מעומד לפי שהוא במקום צדוק הדין
כרמי שלי כתב:תם ותמים כתב:כתב בספר תניא מנהגינו לאומרו (לצדקתך צדק) מעומד לפי שהוא במקום צדוק הדין
וכ"כ בשבלי הלקט ענין שבת קכו (קרוב לסופו).
דרומי כתב:אני מחפש מי שדיבר - ואולי הרחיב - על:
1. האם יש קפידא (ע"פ נגלה או נסתר) דוקא לשבת בעת ברכות קריאת שמע ולא לעמוד, והאם יש סברא לחלק בזה בין שחרית לערבית.
2. האם יש איזה ענין לשבת או לעמוד בעת אמירת 'צדקתך צדק' בשבת במנחה.
תודה מראש למסייעים.
עזריאל ברגר כתב:2 שמעתי מהגר"י העכט שראו את הרבי נוהג בקביעות במנחת שבת לשבת מאחרי מודים דרבנן ועד איש"ר, כולל באמירת "צדקתך", וכמדומני שמצאתי סמך למנהגו ב"פסקי תשובות" (ואולי בספר "מעשה מלך" הביא מקור)
רצון כתב:עזריאל ברגר כתב:2 שמעתי מהגר"י העכט שראו את הרבי נוהג בקביעות במנחת שבת לשבת מאחרי מודים דרבנן ועד איש"ר, כולל באמירת "צדקתך", וכמדומני שמצאתי סמך למנהגו ב"פסקי תשובות" (ואולי בספר "מעשה מלך" הביא מקור)
צ"ב הרי הביאו לעיל שבשבלי הלקט ובספר תניא כתבו לעמוד באמירת צדקתך, וכן הביאו והעתיקו האחרונים בסתמא הא"ר והפמ"ג והכה"ח, ומהטעם המבואר לעיל. (בספר פסקי תשובה סי' רצב לא מצאתי שדיבר בזה).
.
ישתדל להעביר על מדותיו כי זה כל האדם, וישים אל לבו כי הרבה לחטוא, וכמה פעמים לאלפים עשה נגד רצונו יתברך, והכל עליו לתקן ומידו יבוקש, ומה יספיק לעשות סיגופים או מה כחו לקבל יסורין, וזאת העצה מפום ממלל רברבן רבינו משה קורדובירו זצ"ל, פנת יקרת להעביר על מדותיו, ובזה מתכפרין פשעיו, וטוב לו יותר מן הסיגופים ותעניות. ויש בזה להאריך אבל לקצר אני צריך, וזו היא מרגלית שאין להאריך, סמא דכולא ואריך:
דרופתקי דאורייתא כתב:מרן החיד"א בספר מורה באצבע (סי' א אות ו) כתב:ישתדל להעביר על מדותיו כי זה כל האדם, וישים אל לבו כי הרבה לחטוא, וכמה פעמים לאלפים עשה נגד רצונו יתברך, והכל עליו לתקן ומידו יבוקש, ומה יספיק לעשות סיגופים או מה כחו לקבל יסורין, וזאת העצה מפום ממלל רברבן רבינו משה קורדובירו זצ"ל, פנת יקרת להעביר על מדותיו, ובזה מתכפרין פשעיו, וטוב לו יותר מן הסיגופים ותעניות. ויש בזה להאריך אבל לקצר אני צריך, וזו היא מרגלית שאין להאריך, סמא דכולא ואריך:
היכן הם דברי הרמ"ק הללו? [או כל מ"מ בענין זה]
משה דוויק כתב:http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?84641&pageid=P0317.LST&rect=-18,269,674,1194&pagewidth=1363
יבואו המבינים ויביאו הקישור הנפלא.
משה דוויק כתב:http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?183403&pageid=18340300156.LST
וכן כאן.
רצון כתב:נא גם להסביר מאי טעמא הרבי נהג לעמוד בחזרת הש"ץ, ומאחרי מודים נהג לשבת, פשרה זו מה טיבה ומה מקורה. יישר כח.
אספקלריא כתב:משה דוויק כתב:http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?84641&pageid=P0317.LST&rect=-18,269,674,1194&pagewidth=1363
יבואו המבינים ויביאו הקישור הנפלא.משה דוויק כתב:http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?183403&pageid=18340300156.LST
וכן כאן.
אין שום תועלת להעתיק קישור שאי אפשר להגיע אליו (משום שהוא מעבר ל40 עמ' ראשונים של הספר).
יותר מועיל לכתוב את שם הספר ואת מס' העמ', ואז אולי אפשר להבין את הכוונה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים