מקדש מלך כתב:נראה לי שהרב עובר ושב והרב בברכה נחלקים במה שכבר נחלקתי בעבר באריכות גדולה עם הרב עובר ושב בגדר מצוות כיסוי ראש לנשים נשואות. הרב בברכה נוקט כמו שהבנתי אני שהוא בגדר צניעות ולכסות את השיער שהוא עיקר יופיה של האשה, ואילו הרב עובר שוב לטעמו הוא שמדובר בגזירת הכתוב שלא נודע לנו טעמה, או קללה על האשה וכדומה.
לפי הבנתי, ואני מבין שכך גורס הרב בברכה המשלושת, מדובר בצניעות, ואם כן הפיאה, גם אם היא מותרת מדינא, הרי היא טכסיס ל'עקוף' את האיסור, ולכן מובן שהמושכל היסוד שולל את זה ורואה בזה 'היתר'. ואילו הרב עובר שוב לטעמו לא גורס זאת
זה מובן בפשטות מדברי הרב 'בברכה המשולשת' כשדיבר על מושכל היסוד וכו', אבל לא רציתי לסחוף את הדיון לגמרי ולכן לא התייחסתי לדבריו אלא באופן עקרוני. זהו מושכל ראשון של "דעת בעלי בתים", כאלה שלא קרו ולא שנו, אין להם שמץ של מושג בסוגיות המדוברות, רק התרגלו לקרוא מאמרים חסרי מקור, או כאלה שניסו להסביר לנשים מדוע צריך לכסות את הראש.
מה שמגוחך הוא הצגת הדברים בשם "עובר ושב", כביכול זה "לטעמו" וכו'. האם אני המצאתי שזו גזירת הכתוב, או קללת חוה? האם לא מדובר בגמרות מפורשות, או ב"מאורי אור" לפני כשלוש מאות שנה (שכתב שטעם המצוה הוא כמוס)?
הכל מובא כבר במקורות, ואין זכר לזה שכיסוי הראש הוא משום צניעות. רש"י בכתובות ע"ב, דרך בנות ישראל לכסות ראשן וכן עיקר (מנהג המוזכר בתורה). עירובין דף ק', משום קללת חוה נענשה שתהיה עטופה כאבל. ברכות כ"ד ובכל הראשונים שם, שיער בתולות אינו כלום כי התרגלו לגלותו - משמע שאין בזה ענין של צניעות כלל, ואינו ערוה בעצם. שיער אשה נשואה שרגילה לגלותו - המובא בפוסקי דורנו שמותר לקרות כנגדו, ומה שהסתפק החזו"א בזה, שהרי זה כשיער בתולה.
ועוד מה שכתבת שהוא עיקר יופייה, זה הזיה גמורה (כגון מכוערת עם שיער יפה, האם תמצא חן בעיני מאן דהו בגלל ששערה נאה).
ובנדון דידן "המושכל היסוד" לכל בר דעת הוא שבימינו השיער הפך לנדוש ואין שום נפק"מ בין שיער בתולה לשיער נשואה שרגילה לגלותו, קל וחומר לשיער פאה. וזה מה שכתבו גדולי הפוסקים.