בברכה המשולשת כתב:המעיין כתב:לא יאומן שיש מחברי הפורום שבדרך כלל הם חכמים מחוכמים שמאמינים לכל סיפורי ההבלים על בתי דינים של מעלה. ועל הרב בברכה משןלשת אני תמה וכי אם כתבו שם וכתובת זה הופך את הסיפור לאמיתי?
זה הופך את זה לניתן לבדיקה. זאת, בניגוד לסיפורים בעילום שם.
עובר ושב כתב:בברכה המשולשת כתב:הספר ההוא מאוד אמין ומובן
כוונתך לספר של לאה חיה פולקובסקי, "לפני שיהיה מאוחר".
הסיפור הזה הוא "היהלום שבכתר" אצל עסקני הצניעות (כך הם קוראים לו בעלונים שלהם...) כי הוא מבוסס על מקרה שכולם זוכרים, וכידוע צריך לטבל כל שקר במעט אמת כדי שיתקיים... וכולם זוכרים כיצד בעלה דורון נהרג בתאונת דרכים סמוך לאלעד, והיא היתה במצב קשה, ומנקודה זו מאוד קל להמציא סיפור קליט וטוב, וגם להמשיך עם הרצאות ברחבי הארץ לזיכוי הרבים. הסיפור כנראה הצליח מאוד ולכן גם יצא כספר.
ועתה נבדוק אם הוא "מאוד אמין", מתוך שתי הרצאות שלה ששמעתי (יתכן שזו הרצאה אחת, וההרצאה השניה היא תקציר).
א. כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, סובב על כיסוי ראש, פאה וכו'. מי שזה לא מדליק אצלו את כל הנורות האדומות, כנראה הוא מאוד מאוד מאוד תמים. כמובן שאדם שמאמין שהקב"ה הקפיד על אשה שהלכה עם פאה כדעת רוב פוסקי הדור, הוא גם תמים מאוד. אבל זה עדיין אפשר להבין (כי האוסרים חיים בבועה מסויימת).
ב. היא מספרת שהיתה דוגמנית, ביקשתי מאחד משומעי לקחי החילוניים שיבדוק אם ידוע במקום כלשהו על דוגמנית בשם "לאה חיה קקון", או לאה קקון, או חיה קקון (שמה האמיתי לפני החתונה), אף אחד לא ידע ולא שמע. אם כי כבר נפוץ בעולם המחזירים בתשובה שכל אחת שהצטלמה פעם אחת קוראת לעצמה "דוגמנית" ומספרת על יופיה הנדיר והמיוחד.
לאחר מכן הבנתי מדוע היא היתה צריכה להדגיש (או להמציא) את העובדה שהיתה דוגמנית, שכמובן היא לא מביאה ראיה לזה: היא טוענת שהנשים של אלעד עם הפאות הזכירו לה את החברות שלה לעולם הדוגמנות (ואפילו להן לא היה שיער כ"כ גולש ויפה כמו הפאות היבשות...)
ג. היא מספרת על תהליך הגירושין שלה: התהליך החל מיד אחרי חתונתה - בעלה יצא למילואים, היא חזרה בתשובה, ובדיוק באותה תקופה שסוף סוף היא זכתה לפרי בטן הם התגרשו, היא נשארה עם תינוק בן 10 חודשים, והיתה בתחילת ההריון של בתה השניה, ו"אחרי 4 שנים היא הכירה את דורון פולקובסקי".
בדיקה שערך עבורי מישהו, גילתה שאכן מבעלה הראשון (אריק רגב שבתאי) יש לה שני ילדים, אחד בן עשרים בשם "אלטרשן אסלאם" שחי בכפר הערבי "אטרש" (מוזר מאוד), ועוד ילדה שהיא כיום בת 18 ויש לה שם יהודי. מסתבר שהיא לא נשארה עם אותו תינוק בן עשרה חודשים.
כמו כן, בין בנה מבעלה דורון, לבין בתה הקודמת, יש הפרש של פחות מ4 שנים. היות והיא התגרשה בתחילת ההריון שלה, בהנחה שהריון לוקח תשעה חודשים, ובהנחה שגם ההריון של בנה לקח קצת יותר מתשעה חודשים, נמצא שהיא התחתנה כעבור שנתיים בערך, ולא כעבור 4 שנים. מדובר אולי בפרטים שוליים, אבל הם מלמדים על אמינותה של המספרת הדגולה שרוצה לזכות את הרבים.
ד. בהמשך הסיפור, היא סותרת את עצמה מיניה וביה. בהתחלה היא טוענת "המשכתי לכסות את הראש, כמו שהייתי תמיד". לאחר מכן היא טוענת "שמתי והורדתי, שמתי והורדתי", ותוך כדי דיבור היא אומרת "אמרתי לקב"ה, עדיף שתכרות לי את הראש מאשר שאני אכשיל אנשים עם השיער שלי". מבהיל. לאחר מכן היא מוסיפה לספר "כשהגעתי לאלעד לא הבנתי, למה סיפרו לי שכ"כ קשה לכסות את הראש?" אז בכלל מדובר שסיפרו לה, ולא בחוויה אישית. אמין מאוד.
ה. היא מספרת שהיא רצתה ללבוש פאה, ושאלו רב על זה. משתמע מדבריה שהיא רצתה ודוקא בעלה התנגד. היא מספרת שהוא אמר לה "אין מצב בעולם שאשתי תראה ככה!... הוא לא היה מוכן לקבל, אותו לילה היה לילה לבן". אבל הרב אמר לו "יש הרבה פוסקים שמתירים, תעזוב אותה, תניח לה".
מעניין מאוד שאותו דורון השתייך לקהילת חב"ד באלעד והדבר היה ידוע ומפורסם, באופן שפטירתו פורסמה בכל אתרי חב"ד, והיה צריך לשאול רב על זה, כאשר בחב"ד פשוט וברור שאין כיסוי ראש אחר חוץ מפאה...
אולם אחרי הכל יתכן שזה נכון (כי אותו דורון היה חוזר בתשובה, ובדרך כלל לחוזרים בתשובה יש חשיבה עקומה), ולפי זה ברור ופשוט מה המניע של המצאת הסיפור: בעלה מאוד התנגד לחבישת פאה, היא לבשה פאה על אפו ועל חמתו, כשהוא נפטר והיא התגעגעה אליו, ובמקביל היא קראה סיפורי גיהנום על פאה, היו לה יסורי מצפון קשים, מדוע התנגדה לו, והחליטה לזכות את הרבים ע"י סיפור מרגש שיהיה לעילוי נשמתו....
ו. כשהיא מגיעה לעיקר העיקרים, סיפור המוות הקליני היא מספרת על קולות שהיא שומעת: "אבות ואמהות וסבים וסבתות וילדים ותינוקות", שצועקים לה "הכל בגללך... אנחנו קיבלנו עונשים חמורים בגללך... את הלכת ברחוב וגרמת לנו להסתכל עלייך, ואת גרמת לנו להיכשל בגללך".
מעניין מאוד איך נכשלו בה האמהות, והסבתות, ובמיוחד הילדים והתינוקות...
ז. הסיפור בשלב מסויים מסתעף לשטויות והבלים, באופן שברור שזה לא תהליך נורמלי של מוות קליני (כלומר: הגעה לבית דין של מעלה, דין וחשבון, ירידה בחזרה). היא ראתה את עצמה באיזה חדר דמוי צינוק, "ובאחד הפעמים" שהיא הגיעה לצינוק פתאום נכנסה אשה עם מטפחת, והסבירה לה הלכות צניעות... ואז "באחד הפעמים" (היא למדה אותה הלכות צניעות תקופה ארוכה) היא אמרה לה שהיא נשלחה ע"י בבא סאלי כדי ללמד אותה הלכות צניעות. מסתבר שבזמנו הפנוי בגן עדן הוא שולח שליחות ללמד הלכות צניעות את הנשים שנמצאות במוות קליני (המוטיב של בבא סאלי הוא מאוד חשוב, כי הרי עליו המציאו את הסיפור המפורסם שכל ההולכת בפאה תישרף עמה).
ח. אחרי שהיא התעוררה כבר בטיפול נמרץ, שוב היא "הריחה ריח של תבשילים" ומצאה את נשמתה פורחת ועולה, ושוב "מוות קליני". מדהים. מעניין שאין תיעוד רפואי לכל הניסים והנפלאות. ואז היא רואה שולחן שבת עם בעלה בראש השולחן (בקיצור, לחלומות והזיות היא קוראת מוות קליני).
ט. היא מתארת מפגש עם הקב"ה (אור גדול ועצום וכו', כמתואר בסיפורים - כנראה קראה קצת סיפורים) שבאותו מפגש היא היתה כל כולה מכוסה בחתיכת בד, כולל ראשה, מעין רעלה כזו, ותוך כדי דיבור היא אומרת שהיא לקחה את הפאה "שהיתה לה באותו זמן בראש" וזרקה אותה מול האור... סתירה מיניה וביה. ואז היא הרגישה "שהאור מחייך אליה". הקב"ה לא השקיע עליה דיבורים מיותרים, רק חיוכים...
כמובן, שוב פעם היא לא מסבירה כיצד היא יצאה מהמוות קליני הזה...
י. לסיום, היא מספרת שהיתה אצל הגר"ע יוסף וסיפרה לו את סיפורה המרגש, והוא אמר לה "שהוא בדק אחורה, בכל הפוסקים הראשונים והאחרונים, ולא ראה ששום פוסק התיר פעם פאה".
מעניין שהגר"ע יוסף בעצמו הביא בספרו "יביע אומר" (ד, ג, ובכרך הבא, ובספרו הליכות עולם) כמה וכמה פוסקים המתירים פאה. שלטי גיבורים, רמ"א (למרות שציין לבודדים שניסו לדחוק בדבריו), מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, אגרות משה, ושמש ומגן. למעלה משבעה פוסקים... ועל פי זה הסיק, שאפשר להתיר לגרושה ואלמנה, היות ויש מתירים אף לנשואה...
שמתי לב לחיתוכים רבים בהקלטה של הסיפור - כמובן שמישהי שמספרת סיפור אמיתי, יכולה לספר אותו ברצף ולא צריכה לקטוע אותו כלל.
אגב,באתר ברסלב סיטי יש התייחסות מעניינת לסיפור זה.
השואל כותב: "שמעתי סיפור מפחיד על אישה אחת... היא עברה תאונה שבה היא איבדה את בעלה ואת העובר שבבטנה, ובתוך כך נשמתה עלתה לשמים ושם רדפו אחריה משחיתים שאמרו לה: "את בראת אותנו בגלל שחבשת פאה וגרמת לאנשים להסתכל עלייך!"
מוהרא"ש זצ"ל עונה: אני מוכרח להגיד לך שכל אלו הדיבורים והסיפורים שמדברים ומספרים על נשים שהולכות עם פאה נוכרית וכו', הכל דמיונות שאין להם שום שחר וכו', והכל שקר וכזב... ולכן במקום לבלבל לבני אדם את הדעת והשכל נגד פאות וכו', ולספר סיפורי הזיות ושקרים וכו', ולהפחיד בני אדם וכו', שהכל הבל ורעות רוח, כי יש פוסקים שכן מתירים ללכת עם פאה, במקום זה... יותר טוב שתשים את הדגש על דבר זה שבחורים ובחורות שיתחתנו מה שיותר מוקדם כדי שלא יכשלו באיסורים חמורים מאד מאד".
המעיין כתב:בברכה המשולשת כתב:המעיין כתב:לא יאומן שיש מחברי הפורום שבדרך כלל הם חכמים מחוכמים שמאמינים לכל סיפורי ההבלים על בתי דינים של מעלה. ועל הרב בברכה משןלשת אני תמה וכי אם כתבו שם וכתובת זה הופך את הסיפור לאמיתי?
זה הופך את זה לניתן לבדיקה. זאת, בניגוד לסיפורים בעילום שם.
גם אם הסיפור נכתב בעילום שם הרי כתב אותו מישהו. אלא מה, הוא שיקר. וכי אם יש לו שם אינו משקר?
דרומי כתב:לענ"ד הדיון כאן חרג מגבולות הטעם הטוב ולא מתאים למי שנצטווה 'ונשמרת מכל דבר רע'.
בברכה המשולשת כתב:1. אני קראתי את הספר, לא שמעתי את ההקלטות (כי בכלל אינני מסתדר עם הקלטות מסיבות טכניות, בלי קשר לסיפור הזה).
2. לגבי ההערות הממוספרות באותיות, אינני עורך הדין שלה וייתכן מאוד שהיא אכן הגזימה, ולכן אני אשיב רק לפי מה שנראה לענ"ד ולא לכל הנקודות:
א. נזכרתי במקור הבא (שאיננו עוסק בפאה נכרית, כמובן, אלא בריבית): viewtopic.php?t=36473#p404065
ב-ג. אינני מבין מדוע הבדיקה שערכו אחרים עבור כת"ר אמינה יותר ממה שהיא מספרת (גם הפוך לא, כמובן)
ד. דקדוקי עניות. היא לא ראשון שצריך לדייק בכל מלה בדבריה.
ה. גם אם הוא היה שייך לחב"ד, ייתכן שבזה הוא עדיין שמר על חשיבה עצמאית (ובאמת הכרתי באופן אישי אנשים כאלה כשגרתי באלעד) (ומה שכתב כת"ר על חוזרים בתשובה לא ראוי להתייחסות, ואני אבקש ממנו לחזור בו מהאשמה גורפת זו).
ו. האמהות והסבתות ביכו את הכשלון של ילדיהם ונכדיהם, התינוקות ביכו את כשלונות אביהם.
ז-ט. לא הייתי שם וגם כת"ר לא.
י. יש התבטאויות כאלו של הגרע"י.
מוהרא"ש זצ"ל עונה: אני מוכרח להגיד לך שכל אלו הדיבורים והסיפורים שמדברים ומספרים על נשים שהולכות עם פאה נוכרית וכו', הכל דמיונות שאין להם שום שחר וכו', והכל שקר וכזב... ולכן במקום לבלבל לבני אדם את הדעת והשכל נגד פאות וכו', ולספר סיפורי הזיות ושקרים וכו', ולהפחיד בני אדם וכו', שהכל הבל ורעות רוח, כי יש פוסקים שכן מתירים ללכת עם פאה, במקום זה... יותר טוב שתשים את הדגש על דבר זה שבחורים ובחורות שיתחתנו מה שיותר מוקדם כדי שלא יכשלו באיסורים חמורים מאד מאד".
בברכה המשולשת כתב:לא כתבתי שלא תצא, כתבתי שתצא בצורה שאינה מושכת תשומת לב
עובר ושב כתב:בברכה המשולשת כתב:1. אני קראתי את הספר, לא שמעתי את ההקלטות (כי בכלל אינני מסתדר עם הקלטות מסיבות טכניות, בלי קשר לסיפור הזה).
2. לגבי ההערות הממוספרות באותיות, אינני עורך הדין שלה וייתכן מאוד שהיא אכן הגזימה, ולכן אני אשיב רק לפי מה שנראה לענ"ד ולא לכל הנקודות:
א. נזכרתי במקור הבא (שאיננו עוסק בפאה נכרית, כמובן, אלא בריבית): https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=36473#p404065
ב-ג. אינני מבין מדוע הבדיקה שערכו אחרים עבור כת"ר אמינה יותר ממה שהיא מספרת (גם הפוך לא, כמובן)
ד. דקדוקי עניות. היא לא ראשון שצריך לדייק בכל מלה בדבריה.
ה. גם אם הוא היה שייך לחב"ד, ייתכן שבזה הוא עדיין שמר על חשיבה עצמאית (ובאמת הכרתי באופן אישי אנשים כאלה כשגרתי באלעד) (ומה שכתב כת"ר על חוזרים בתשובה לא ראוי להתייחסות, ואני אבקש ממנו לחזור בו מהאשמה גורפת זו).
ו. האמהות והסבתות ביכו את הכשלון של ילדיהם ונכדיהם, התינוקות ביכו את כשלונות אביהם.
ז-ט. לא הייתי שם וגם כת"ר לא.
י. יש התבטאויות כאלו של הגרע"י.
1. ההקלטות זה היא, בכבודה ובעצמה. לכן אין זה משנה מה כתבו בספר, ובאיזה אופן ערכו זאת.
א. אתה מביא ראיה ממעשיה כדי לחזק מעשיה אחרת. נחמד מאוד... חוץ מזה שיש לחלק בפשטות (כי ריבית היא תמיד ריבית, עם כל נזקיה הקלוקלים, גם כשמשתמשים בהיתר עסקה).
אתה באמת חושב שבעולם הבא יתבעו את מי שסמכה על עשרות פוסקים? (בנדון דידן, יש בכלל שחייבו לנהוג כך, וזה לא בכלל "היתרים")
ב-ג. דוגמנית או לא, אין נפק"מ בכלל. אבל ענין הדיוק בפרטים, הוא הדבר היחיד שמתוכו ניתן להוכיח שהיא משקרת (שהרי אפשר לומר בפשטות שהיא המציאה סיפור, והאינטרס מוכח, כפי שכתבתי לעיל. אבל התאמצתי להראות שזה המצאה). והנתונים של משרד הפנים בוודאי לא משקרים.
ד. ראה סעיף ג. כשמישהי יושבת להמציא סיפור שלם, כל שנותר הוא לתפוס אותה בפרטים הקטנים.
ה. חסיד חב"ד יכול לחשוב עצמאית, אבל לא להיות "מתנגד" בצורה כזאת. ובכל מקרה, אם הפרט הזה נכון אז יש לנו כאן אינטרס ברור להמציא סיפור.
ו. נראה שמיהרת להשיב, ומראש קראת את הדברים במטרה להשיב עליהם. האמהות והסבתות והתינוקות צעקו (לפי דמיונה) "הכל בגללך... אנחנו קיבלנו עונשים חמורים בגללך... את הלכת ברחוב וגרמת לנו להסתכל עלייך, ואת גרמת לנו להיכשל בגללך" ולא כפי שכבודו ממציא כעת מחדש.
ז. גם כאן מיהרת להשיב. מהפרטים ההזויים מוכח שזה לכל היותר חלומות מהרהורי לבה, ולא מוות קליני, ולכן "לא הייתי שם" אינה תשובה.
י. אשמח אם תציין מקור, אני חושב שאני מכיר כל מה שהוא התבטא בנושא, ודברים כאלה הוא לא אמר.
עובר ושב כתב:בברכה המשולשת כתב:לא כתבתי שלא תצא, כתבתי שתצא בצורה שאינה מושכת תשומת לב
זה כבר מבואר בגמרא, בראשונים ובאחרונים.
הנדון כאן הוא עצם היציאה של אשה יפה לרשות הרבים, שבזה היא מכשילה את כל הרשעים הצופים בנשים.
עקביה כתב:יל"ע איזה קלקול חמור יותר, סיפורי ההבל נגד הפאה או חיתון נערים ונערות צעירים (לענ"ד פשוט שהאחרון).
עובר ושב כתב:עקביה כתב:יל"ע איזה קלקול חמור יותר, סיפורי ההבל נגד הפאה או חיתון נערים ונערות צעירים (לענ"ד פשוט שהאחרון).
בעבר עשו מחקר בעיתון חילוני וראיינו זוגות צעירים מיבנאל, הכתב בא לקלל ונמצא מברך, כי כל הזוגות היו מאושרים ושמחים בחלקם.
בכל אופן, לא חייב לקחת את דבריו לכיוונים לא רצויים, אפשר פשוט לחתן את הילדים עד גיל 20, שבזה גם חז"ל כותבים דברים חמורים על אלה שאינם מתחתנים.
בברכה המשולשת כתב:כת"ר ראה מהיכן הציטוט שהבאתי? זו לא "מעשיה" כלל.
ואני אישית באמת לא חושב שבעוה"ב יתבעו מי שבתמימות עשתה מה שמקובל בחברה בה היא חיה בעניין זה, אבל בהחלט כן יתבעו מי שעשה תעמולה בלתי פוסקת לשכנע את כל הנשים ללכת עם פאות
עקביה כתב:ואני שמעתי סיפורים אחרים.
הוא ודומיו אחראים לקלקולים גדולים מתוך הבנה מעוותת של המקורות.
עובר ושב כתב:עקביה כתב:ואני שמעתי סיפורים אחרים.
הוא ודומיו אחראים לקלקולים גדולים מתוך הבנה מעוותת של המקורות.
סיפורים תמיד היו ויהיו, מסתבר שתשעים אחוז מהם לא נכונים, ובוודאי שלא מחמתם נתיר לעצמנו להשמיץ גדולים.
המקורות הם פשוטים ומדברים בעד עצמם, השאלה היא רק אם הם מתאימים למציאות של הדור הזה.
עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם (יסודי התורה ט,ד) פוסק, שאם יבוא אדם שלפי ראות עינינו הוא יכול להיות נביא, וייתן אות ומופת, ויאמר שנגלה לו הקב"ה ואמר להכריע במחלוקת הפוסקים ולומר שהלכה כדברי פלוני - הרי זה נביא שקר, ומיתתו בחנק.
דרומי כתב:כמובן שתשומת לב תלויה לא רק באשה אלא גם באיש ההולך מולה, האם הוא עסוק ומוטרד בענינים אחרים או שראשו משועמם וכו' וכו'.
ופשוט שאין שום נוסחת קסם שתגרום למניעה מוחלטת של תשומת לב.
מקדש מלך כתב:בלי להיכנס לדיון כאן, אמנם כן הוא שיטת הרמב"ם, אך יש בזה מחלוקת גדולה, ויש סוברים שיתכן הכרעה שמימית בדבר השנוי במחלוקת.
מקדש מלך כתב:עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם (יסודי התורה ט,ד) פוסק, שאם יבוא אדם שלפי ראות עינינו הוא יכול להיות נביא, וייתן אות ומופת, ויאמר שנגלה לו הקב"ה ואמר להכריע במחלוקת הפוסקים ולומר שהלכה כדברי פלוני - הרי זה נביא שקר, ומיתתו בחנק.
בלי להיכנס לדיון כאן, אמנם כן הוא שיטת הרמב"ם, אך יש בזה מחלוקת גדולה, ויש סוברים שיתכן הכרעה שמימית בדבר השנוי במחלוקת.
דרומי כתב:לא הבנתי כלום...
חרסון כתב:נקודת התורפה המרכזית של הסיפור האחרון (ודומיו) היא הליבה שלו: כיצד נראה העולם הבא. מי שחושב שעונשי הגהינם נראים בסגנון של עקירת השיניים אחת אחת, נכלל בסוג הערבים הטפשים עליהם מדבר הרמב"ם בהלכות תשובה. ובעל שכל הישר ירחק מהם ומהמוני דמיונותיהם.
ובאגב, ראיתי השבוע ברחובות עירי מודעה בזה התוכן: כל רב יכול לטעות. אפילו משה רבינו טעה. כל הרבנים שמתירים פאה טועים, גם אם יש להם ראיות מהתורה. מניין לנו? כי הקדוש ברוך הוא מתנגד לפאות. וזאת גופא מנלן? צא וראה שרוב גדול מסיפורי הנשים שחוו מוות קליני מתארים את הגהינום המלא בנשים חובשות פאה. עד כאן. והוא עקירת התורה ממש, והחלפת גופי תורה בסיפורי אלף לילה ולילה.
כדכד כתב:עובר ושב כתב:[ה"אז נדברו" היה צדיק תמים וחשב שכולם צדיקים?
בלי להכנס לענין גופו, התשובה לשאלה שהשארתי מהציטוט היא: כן.
יש לזה עוד ראיות
פרנקל תאומים כתב:תגידו, אין בעולם האמת עוד עבירות חמורות לדון עליהן מלבד העבירה הנוראה של ''פאה נכרית''?...
ממש ''בא חבקוק והעמידן על אחת''..
עובר ושב כתב:בברכה המשולשת כתב:כת"ר ראה מהיכן הציטוט שהבאתי? זו לא "מעשיה" כלל.
ואני אישית באמת לא חושב שבעוה"ב יתבעו מי שבתמימות עשתה מה שמקובל בחברה בה היא חיה בעניין זה, אבל בהחלט כן יתבעו מי שעשה תעמולה בלתי פוסקת לשכנע את כל הנשים ללכת עם פאות
כן. קראתי את המקור. מעשה רב, בשם הליקוטים, בשם ר' אליהו קורא (אין לאף אחד מושג מי הוא), ששמע מהגר"א, ששמע מר' משה חתן, שראה בחלום. תרשה לי לפקפק בעדינות בברז השבור הזה... אם הגר"א בעצמו היה מספר לנו, אז היה מקום לדון בדבריו, הגם שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
בעולם הבא לא הולכים לפי "המקובל" (וקשה לי להאמין שכתבת זאת ברצינות). אבל כשיש מחלוקת הפוסקים, הרי גם כל ישיבה של מעלה, ואליהו הנביא, והקב"ה בעצמו, לא יכולים לשנות פסק הלכה שנפסק כאן, בפרט אם מדובר בעשרות ומאות פוסקי הלכה.
אז היעלה על הדעת הזיה כזאת, שיתבעו מי שהלך לפיהם?
עד כמה הדור הזה מבולבל...
(בענין התעמולה, ראשית - תגובות לדברים הנכתבים זה בוודאי אינו תעמולה, שהרי זה רק תשובה למה שכתבו אחרים, וכגון אתה שהזכרת מעשה הזוי כזה ועשית תעמולה לאידך גיסא, בוודאי שיש להעמיד האמת על תילה, שלא יטעו אחריו הטועים. שנית - האמת היא שיש פוסקי הלכה בעולם הסוברים להתיר, ויש כאלה המתאמצים בכל כוחם להעלים או לסלף את דבריהם, ומשתמשים בכל טצדקי כמו במעשה הנ"ל שהבאת, ומי שמעמיד האמת על תילה בוודאי אינו עושה "תעמולה" או מתערב בעניינו הפרטי של מאן דהו, אלא דואג שהאמת תצא לאור וכל אחד ינהג כדעת רבו).
אוצר החכמה כתב:לא ענו כאן לשאלה איפה מצאנו כזה לפני עיוור ולמה לא חייב אדם להפקיר את ממונו כדי שלא יכשלו בו גנבים.
הטענה "אין בזה באמת לפני עיוור אבל היא מרבה חטאים" בעיני היא ממש התחכמות נגד התורה.
(אל תביאו דוגמאות ממי שכוונתה שיכשלו בה שזה אכן קשור ללפני עור).
עובר ושב כתב:א. כבודו לא מפקפק, זאת אומרת שיש להחמיר בכל מחלוקת הלכתית שבעולם, כי בעולם הבא לא מתייחסים ל'היתרים'?
ב. לא הבנתי איך נכנס לכאן שוגג או מזיד. יש הלכה, כולנו הולכים לפי ההלכה ולא שייך "טעות" במה שנפסק להלכה ע"י עשרות פוסקים (מהמעשיות בחז"ל מוכח שאפילו אם "האמת" היא כצד מסויים, וכך מוכח מן שמיא, לא מתייחסים לזה כלל).
ג. מה שהבאת שמצד דרגתו זה איסור, בזה יש לדון. אבל מה שכתבת שצריך לנקוט כפי ההלכה, ומאידך בעולם הבא נתבעים על זה, במחילה מכבודך, זאת הזיה (אולי תצטט מספר חסידים במקום לשלוח לעיין). ושוב, ראה סעיף א.
ד. אז לא הבנתי איפה התעמולה. כולנו יודעים שיש תעמולה נגד, מזה עשרות שנים, ומאידך גיסא יש קול ענות חלושה (או יותר נכון - שתיקה גמורה).
עובר ושב כתב:ומה "מושכל היסוד" שלך שווה מול פסק ההלכה של גדולי עולם שפסקו להתיר? וכי בשמים יענישו את מי שלא הלך לפי מושכל היסוד שלך, אלא לפי גדולי הדור?
עובר ושב כתב:א. אתה נדחק אל הקיר ומתחיל להשתמש בלשונות כמו "ראוי מאוד לחשוש". אני לא מבין, אני אדם פשוט, שבסך הכל לא רוצה להגיע לגיהנום. לפי דבריך, מומלץ לי להחמיר בכל דבר שיש בו צל של ספק, ולא ראיתי אף אחד שמחייב לנהוג כך, למעט חסידים מופלגים שנהגו כך מעצמם.
הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים". למה לא להחמיר, לשיטתך, אם צריך להחמיר בכל דבר כדי לא להגיע לגיהנום?
ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".
והרמב"ם בתשובה, "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב״ם, תקונים והוספות סי׳ ס״ט). מה זאת אומרת להתיר, ואם ילכו לגיהנום בעבור זה?
ואם אתה מבין בעצמך שבמעשיה שהבאת מדובר על "היתרים" (מסויימים להלוות בריבית), ואין קשר לנד"ד שהוא פסק הלכה ברור ומפורש ויש הגורסים שהוא חומרא ולא קולא, אז למה הבאת זאת?
ומה "מושכל היסוד" שלך שווה מול פסק ההלכה של גדולי עולם שפסקו להתיר? וכי בשמים יענישו את מי שלא הלך לפי מושכל היסוד שלך, אלא לפי גדולי הדור?
ב. בספר חסידים לא מבואר שום רמז למה שכתבת כאן (ראה סעיף הבא). אם חז"ל לא מתחשבים במה שנפסק בשמים, ממילא גם לא ידונו את האדם לפי מה שנפסק בשמים (והוא היה צריך לנחש מה נפסק, או לקרוא סיפורי מעשיות על מוות קליני כדי להבין).
ג. איני מבין מה מצאת בספר חסידים, ביקשתי ציטוט קונקרטי והבאת את כל הפרק, ניחא, אני חושב שאולי אתה מתכוון לזה - "שיהא אדם ערום ביראה הואיל ומענישין אותו על שאין יודע שיש לדעת ולחקור שהרי לפני השליט לא תוכל לאמר כי שגגה היא". ביאור הדברים: אדם חייב ללמוד את ההלכה, ויענש גם על חוסר ידיעה. אין רמז לכך שאדם נענש כי הלך לפי פוסק פלוני, שזאת הזיה גמורה.
ד. בוודאי שרק אתה, ומסתבר שאתה חי בבועה... היכן שאני חי, במדינת ישראל שנת תשע"ט, אנחנו מוצפים במודעות רחוב, בפשקווילים על בסיס יומי או לכל היותר שבועי, גם בעיתונים השכונתיים הם מפרסמים ואפילו עושים הגרלות על כמה שקלים (מיסיונריות לשמה...) ספרים על גבי ספרים יוצאים לאור כדי לשכנע, ומופצים בחינם לאלפים ולרבבות, אנשים ונשים בודים מלבם סיפורי מעשיות רק כדי להפחיד ולשכנע, מתאמצים לסלף כל דעה מתירה שקיימת (בלינק שהבאת לעיל, האשכול נפתח בהמצאה כלשהי בשם הגר"ח קניבסקי...), אם אי אפשר לסלף אז משמיצים את בעל הדעה בעצמו... מה יש לאידך גיסא? גם אם יצא איזה ספר, הרי ברגע שיניחו אותו בבית המדרש, הוא יעלם משם בתוך מספר דקות ע"י ה"צדיקים". פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע, וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 350 אורחים