מרן הבית ישראל זי"ע - זכרונות

רבותיי · הודעהעל ידי **רבותיי** » א' מרץ 24, 2019 9:44 am

יש בתחילת ב''ב, אך בפשטות לתוס' לא היה הגירסא בגמ' כמו שלפנינו. וראה שם בהגהו''צ.

לב האבן · הודעהעל ידי **לב האבן** » א' מרץ 24, 2019 12:48 pm

מתפעל כתב:מעניין אם יש עוד מקומות בש"ס כהאי גוונא.

רבותיי כתב:יש בתחילת ב''ב, אך בפשטות לתוס' לא היה הגירסא בגמ' כמו שלפנינו. וראה שם בהגהו''צ.

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=15441

עכשיו נזכרתי בעוד תוס' בע"ז כיוצ"ב (היינו שנראה שהתוס' מקשים ומתרצים קו' הגמ' ותי' במס' אחרת) עי' בדכ"ב סוע"ב ד"ה עו"כ שלא עמדו על ה"ס, וז"ל: ונ' (דגריס) [דגרים] נמי דפסקה זוהמתן היינו משום דאע"ג דאינהו ל"ה מזלייהו הוו, עכ"ל. ועי"ש במסוהש"ס.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ב' מרץ 25, 2019 5:43 am

יישר כח

וואו, איזה זכרון יש לך. מרשים. ברכה והצלחה.

תורה מפוארת · הודעהעל ידי **תורה מפוארת** » ב' מרץ 25, 2019 10:40 am

יהודי נכנס לרבי עם בעל תשובה. החל לשאול כמה שאלות מיוחדות הנצרכות לבעלי תשובה.
תוך כדי שיחה היהודי הזה חשש שהרבי חושב שגם הוא עצמו בעל תשובה.
הוא אמר לרבי, אני עצמי לא בעל תשובה. הרבי מיד הגיב "מדוע באמת לא?"...
ציטוט מלעיל
תיקון: המעשה היה עם הלב שמחה והרב אברהם רביץ נדמה לי או עם הרב שלמה לורנץ, הימים היו תחילת ימי עולם התשובה.

גם כי אלך · הודעהעל ידי **גם כי אלך** » ה' מרץ 28, 2019 7:21 am

מתוך גליון מעדני הפרשה

הורי התגוררו מול הפנימיה של ישיבת שפת אמת, ואבי ז"ל היה עומד שעות רבות במשך היום בחצר הבית הפונה לרח' מנחם פינת יוסף בן מתתיהו ומצייר שלטים או כותב על האוטובוסים של המוסדות את שם המוסד והתורם וכו'.

אכתוב סיפור שסיפרה אמי ע"ה בעניינו.

הרבי מגור מרן ה'בית ישראל' היה עובר מפעם לפעם את רח' מנחם בדרכו מביתו או מהישיבה אל בית המדרש ברח' רלב"ח, ולפעמים היה נכנס לפנימיה לבדוק אם יש בחורים שעדיין לא עזבו את בנין הפנימיה, וברור, שבחור שנתפש ע"י הרבי בבנין הפנימיה בשעות הסדרים היה מעדיף שהאדמה תיפתח ותבלע אותו חי, מאשר להיתקל בעיניו היוקדות של הרבי. אבא ז"ל ריחם על הבחורים וכל פעם שהיה עומד בחוץ ומצייר והיה רואה מרחוק בקצה הרחוב את ה'בית ישראל' פוסע לקראת הפנימיה, היה חצי צועק חצי לוחש לכיוון הפנימיה 'זה בא', ולבחורים זה היה כעין סיסמה והיו מתחמקים חיש מהדלת האחורית ונסים לכיוון הישיבה.

יום אחד עמד אבא בחצר וצייר שלט כדרכו, וה'בית ישראל' עובר ליד החצר, נעצר ליד הגדר ומתבונן בשלט המצטייר ואומר לאבא בקול לוחש: 'זה בא'..., אבא קיבל צמרמורת וזיעה קרה כיסתה את מצחו, למרות שלא היה לו שום קשר מיוחד לרבי ולחסידות מלבד היותם שכנים, אבל ממש לא נעים לגלות כי הרבי שהיה דומה למלך בגדוד ואימתו ידועה לכל, יודע את הסיסמא הזאת, כביכול נתפס בקלקלתו.

הרבי המשיך בדרכו ואבא חש אי נעימות רבה, אך מצב זה לא נמשך זמן רב, כי הרבי זצ"ל תיכף סב על עקבותיו וחזר ליד הגדר, שם עמד עדיין אבא ואחז במברשת באצבעות רועדות והפעם אמר הרבי לאבא בקול קצת יותר גבוה ונינוח: 'די מיינסט דאך גיט פאר די קינדער, זאלסט האבן גיטע קינדער' תרגום: אתה הרי מתכוון לטוב לילדים (הכוונה לבחורים), שיהיה לך ילדים טובים'.

וכך השלימה אמא ע"ה את הסיפור: בו במקום שמט אבא ז"ל את מברשת הציור מידיו ונכנס הביתה בפסיעות מהירות ואמר לי בהתרגשות רבה כמה פעמים: הערסט? 'דער רבי האט אונז צוגעזאגט גוטע קינדער'... תרגום: 'שומעת? הרבי הבטיח לנו ילדים טובים'...

ואבא הרגיש שכל זה היה כדאי לו כדי שיזכה בברכה הנפלאה הזאת.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' מרץ 29, 2019 12:01 am

: הבית ישראל.PNG (18.29 KiB) נצפה 10734 פעמים

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' מרץ 31, 2019 5:15 am

יישר כח גם כי אלך ולענין,

הגיליון מעדני הפרשה, מי מוציא לאור?

סיפור נחמד מאד ואופייני לרבי זצ"ל.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' מרץ 31, 2019 11:19 am

סיפורים יפים. אולי בקובץ הבא יביא ר' זלמינא דברים מכאן...

הסיפור על מרת מאטיל ע"ה הזכירני מימרא שלה שהסתובבה בשעתו שהיא אמרה אצלינו כולם הפוכים, [מה שאמרה על הל"ש עלול להיות לא מובן, ע"כ ייגנז], הבית ישראל מסתובב מהר וזקוף כאילו הוא הכי בריא וחזק שבעולם בזמן שכולו אפוף ייסורים נוראים, ואני? כבר אמר אבא שהייתי צריכה להיוולד בן...

(אם הקטע לא ראוי, אנא מחקוהו אף בלי לשאלני).

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » א' אפריל 14, 2019 11:29 am

אמש ראיתי בספר הזכרון שהו"ל צאצאי הגה"ח רבי משה בסר ז"ל מת"א, חסיד גור ובוגר סלבודקא.
היה חתנו של הגה"ח רבי לייבל היינה ב"א של הבית ישראל.
בשמחת האירוסין הגיע הדוד הרבי הבית ישראל להשתתף.
גם רבי ישראל יצחק קלמנוביץ הגיע, היה חברותא של החתן בסלבודקא.
משראהו הבית ישראל שאל: "ווער איז דער יונגערמאן מיט די ליכטיגע אויגען"...
(מיהו אברך זה שעיניו מאירות...)

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » א' אפריל 19, 2020 9:27 am

עזריאל ברגר כתב:יש סיפור על אחד מאדמו"רי גור שראה א' שאינו מחזיק ציציותיו, ושלח לקרוא לו שיבוא לקבל ממנו כמה ט"ק, כי הבין שאין לו.
קראתי אותו כמדומני בספר "סדר הליכות היום" שישנו באוצר (מסתמא נדפס בא' המקומות שמחזיקים את הציצית), אז אם מישהו יכול להביא את הדברים - בטח יהיה בזה טעם לשבח.

אכן נמצא שם, אך על הרה"ק בעל 'דמשק אליעזר' מוויז'ניץ:

: סדר הליכות היום.PNG (28.5 KiB) נצפה 9565 פעמים

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » א' אפריל 19, 2020 9:34 am

מתפעל כתב:השוחט, בגיל הזה לא חושב שידע מי אני. נכנסתי לפני כן פעם אחת עם הסבא לקבל ברכה לפני הבר מצוה וזהו זה. אבל אולי, יתכן. אני זוכר שעברה בי מחשבה ילדותית, איך יתכן שהרבי שהוא בודאי בעל רוח הקדש, לא יודע שאני לא מתפלל.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, אף כשלא התפלל עם הקהל (כברוב השבתות בשנים הראשונות), נהג (בד"כ) להחזיק ציציותיו בידו במקומות הנהוגים [ושמא טעמו משום 'אל תפרוש מן הציבור'].
אפשר שזהו פי' הדברים.

נוטר הכרמים

ברוז כתב:אמש ראיתי בספר הזכרון שהו"ל צאצאי הגה"ח רבי משה בסר ז"ל מת"א, חסיד גור ובוגר סלבודקא.
היה חתנו של הגה"ח רבי לייבל היינה ב"א של הבית ישראל.
בשמחת האירוסין הגיע הדוד הרבי הבית ישראל להשתתף.
גם רבי ישראל יצחק קלמנוביץ הגיע, היה חברותא של החתן בסלבודקא.
משראהו הבית ישראל שאל: "ווער איז דער יונגערמאן מיט די ליכטיגע אויגען"...
(מיהו אברך זה שעיניו מאירות...)

לפני כמה שנים היה המעשה?
אם אפשר היה לצרף את המקור באיזה צורה, היה מועיל לי.
תודה.

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » ב' אפריל 20, 2020 9:47 pm

מצו"ב.

נוטר הכרמים

ייש"כ, אז יש מקור לסיפור, ר' מיכל זילבר.
בל"נ אטרח לשמוע את הסיפור ממקורו,
ושוב תודה.

נחומצ'ה · הודעהעל ידי **נחומצ'ה** » ש' פברואר 13, 2021 8:22 pm

מוצ"ש יומא דהילולא. וזמן המסוגל לסיפורי צדיקים.
בגליון הבנאות דשא האחרון הובא סיפור מדהים על שגב תרומיות מידותיו של הרבי זצ"ל.
באחד מהלילות לקראת הבוקר הרבי הלך 'שפאצירן' [טיול], בבית העלמין סנהדריה.
אחד השכנים כנראה הבחין בדמויות חשודות והזמין משטרה על גנבים בלילה..
באה המשטרה וגילו את ה'צדיק'.. פנה אליהם הרבי מי הזמין את המשטרה? ענה לו השוטר שיש חסיון..
אך לרבי היה 'קשרים' בכל הגופים... ונודע לו מי הזמין.
הוא ביקש שיבררו לו מתי הבעה"ב נמצא בביתו, והאם גם הגב' נמצאת בשעות אלו.
אחר מס' ימים הרבי עלה לבית אותו אדם. ובירר אם הגב' גם כאן? ענו לו בחיוב וביקש שתתקרב.
ואז פצח באידיש: "הרי גרמתי לכם פחד, אני רוצה לבקש סליחה". תוך שממשיך להעתיר בברכות לרוב.

אין מילים.

נוטר הכרמים

נוטר הכרמים כתב:ייש"כ, אז יש מקור לסיפור, ר' מיכל זילבר.
בל"נ אטרח לשמוע את הסיפור ממקורו,
ושוב תודה.

אתמול נכנסתי למעונו של הג"ר מיכל זילבר שליט"א, והיה הרבה מה לשמוע, ואולי עוד אזכה להעלות על הכתב קצת.
עכ"פ שמעתי ממנו את הסיפור הנ"ל במדויק, יחד עם עוד סיפורים יפים על הגרי"י שליט"א.

נוטר הכרמים

שמעתי מאחי שיחי' שהיום בנאומו של ר' מיכל זילבר שליט"א לפני אלפי בחורי ואברכי ישיבת מיר,
סיפר בהתלהבות את העובדה הנ"ל עם הבית ישראל, בתוספת 2 הערות.
1. "עד היום עיניו של 'קלמנוביץ' נשארו כך'.
2. קלמנוביץ בכלל לא שמע את דברי הב"י, הוא הלך מיד.

בית הגנזים

עובדות והנהגות מרבינו הבית ישראל זיע"א
מכתב ידו של הגאון החסיד ר' ישעי' גרינצייג ז"ל
מראשוני מקושרי ומקורבי כ"ק רבינו הבית ישראל זי"ע
מאשר שמע ממנו או ראה בעיניו

עובדות והנהגות מרבינו הבית ישראל שיש בהם תועלת לרבים.pdf: (169.21 KiB) הורד 448 פעמים

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ש' פברואר 05, 2022 10:30 pm

מה הכוונה בסיפא ש'היה פרוץ ענין התענית' והיו צריכים לעורר בחורים לצום.

איזה תענית בדיוק המדובר?

נחומצ'ה · הודעהעל ידי **נחומצ'ה** » ש' פברואר 05, 2022 11:31 pm

סיפור ששמעתי עם מֶסֶר של קדושת שבת.

בא' משכונות ירושלים נבנה בנין בן 6 קומות. א' החסידים בא לשאול אם לרכוש דירה בקומה ה5, ענה הרבי בשלילה.
אחר זמן, בא חסיד נוסף לשאול על רכישת הדירה, והרבי אישר לו.
לאחר תקופה, נכנס אל הרבי, אותו חסיד שנענה בשלילה, וכביכול שאל את הרבי, איך לאותו פלוני הרבי אישר?
ענה לו הרבי, "הרי בבנין זה מכינים תשתית ל'מעלית שבת'. עליו אני בטוח שלא ישתמש בזה, אבל אתה....".

עבים רכובו

מתוך דברים שנשא הרה"ח ר' יהושע אליעזר שטרלינג שליט"א בהתאספות חסידים ביומא דהילולא של הרה"ק הבית ישראל זי"ע:

מעלת יום ההילולא
הנה נהגו החסידים להתאסף יחד ביום ההילולא של הרבי ולזכור ולהיזכר מעובדותיו והנהגותיו של הרבי זי"ע. ויש ליתן מקור לדבר מדברי חז"ל במדרש תנחומא (פר' ואתחנן סי' ו) שמשה רבינו ע"ה ביקש מעם ישראל קודם שנסתלק מן העולם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ זִכְרוּ אוֹתִי וְאֶת עַצְמוֹתַי, וְתֹאמְרוּ אוֹי לְבֶן עַמְרָם שֶׁרָץ לְפָנֵינוּ כְּסוּס וְנָפְלוּ עַצְמוֹתָיו בַּמִּדְבָּר.
ואם דבר גדול הוא לזכור את הרבי ופעולותיו בכל ימות השנה, ביום פטירתו על אחת כמה וכמה.
נודע בשערים שמו של החסיד רבי משה בוים. הוא היה זקן מופלג אשר עוד זכה לראות את השפת אמת זי"ע. כמדומני שנפטר בגיל מאה. הוא היה יליד העיר פשיסחא, ואביו עוד היה אצל הרבי רבי בונים זי"ע. בסוף ימיו התגורר בבני ברק בבית בתו אשר היה סמוך לישיבת 'אמרי אמת' [אז היתה קרויה 'ישיבה קטנה'], והבחורים מהישיבה היו עולים אליו בשבת אחרי הצהרים לשמוע סיפורי חסידים מפולין.
זוכרני שפעם אחת סיפר לנו, שהיום החשוב ביותר בשנה בעיר פרשיסחא היה י"ב אלול - יומא דהילולא של הרבי רבי בונים זי"ע. ביום זה היו יושבי העיר מחדשים את בגדיהם ומדליקים נרות בכל מקום, יותר מאשר בפסח ובסוכות ובשאר כל הימים טובים.
למדנו כיצד היתה ההתייחסות של חסידים הראשונים ליום ההילולא של הצדיק .

ויש להשים הלב על דבר פלא. הנה הרבי הבית ישראל זי"ע היה מדבר כמעט בכל שנה בהשמוסען של שבת פרשת תרומה הסמוכה לז' אדר - יום פטירת משה רבינו ע"ה, על ענין פטירת הצדיק.
- מה היא העבודה של יום פטירת הצדיק, גדלות יום פטירתו, וגודל כח יום ההילולא של הצדיק שמבואר בשפת אמת שהוא מכפר כיום הכפורים, שכשם שביום הכפורים נאמר 'בעצם היום הזה' - 'וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם' (ויקרא כג כח), כן נאמר על יום מות משה 'בעצם היום הזה' - 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ וגו' וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ' (דברים לב מח-נ). וכמו דאיתא בגמרא (מו"ק כח.) 'מיתתן של צדיקים מכפרת', ו'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן' (חולין ז:).
והנה לאחר ההסתלקות של הרבי זי"ע, ראינו שיומא דההילולא דיליה הוא באותו שבוע של ז' אדר, ונמצא שבכל שנה ושנה ביום ההילולא של הרבי זי"ע עוסקים החסידים בדברי תורתו אודות גודל מעלת יום ההילולא של הצדיק, והוא דבר פלא והשגחה פרטית.

זוכרני מימי בחרותי, שכאשר נפטר הרבי מבויאן מארה"ב זי"ע, אמר הרבי הבית ישראל זי"ע שדבר יפה הוא להיוולד בתשרי ולהסתלק באדר כאשר היה אצל הרבי מבויאן. והנה לאחר ההסתלקות של הרבי הבית ישראל זיע"א ראינו שנתקיים בו 'רצון יראיו יעשה', שאף הרבי זי"ע נולד בתשרי ונסתלק באדר.
אגב, כשארונו של הרבי מבויאן בא לשדה התעופה בלוד, נסע הרבי הבית ישראל זי"ע ממקום מנוחתו בכפר שמריהו אל שדה התעופה לקבל את פני הארון, ואף השתתף לאחר מכן לאורך כל מסע ההלויה. כמדומני שלא היתה פעם נוספת שהרבי נסע ללוד בכדי לקבל פני ארון.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:04 am

סביביו נרעשה
אם רוצים לתאר את האוירה שהיתה אצל הרבי הבית ישראל זי"ע, נראה שזה דומה לאופן שבו מתאר הרה"ח ר' לייביל לוין ז"ל בספר 'בית קאצק' את האוירה שהיתה אצל הרבי מקאצק זי"ע [כשאני הייתי ילד, סיפורי החסידות שהילדים קראו היו 'בית קאצק', 'השרף', אריות שבחבורה'].
סביב הרבי הבית ישראל זי"ע היתה תמיד אוירה נסערה מאוד של יראת שמים ויראת הרוממות, מורא מקדש רצינות ופחד, תביעה עצמית חזקה להתעלות בקדושה, השתוקקות ברען ואהבת ה'. לא היה אפשר להיות שרוי בשאננות בקרבתו. כל הבא במחיצתו היה נכוה מאורו מיד.
כשהרבי היה יוצא אחר מנחה מבית המדרש לביתו, היו פותחים שני שורות, והרבי היה עובר ביניהם. פעמים רבות היה אומר אז הרבי בקול רם ותובעני 'בַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ' (שמות כ יז), וקולו היה מהדהד ומחלחל ללבבות פנימה - - -

זוכרני שהייתי פעם אצל הרבי זי"ע אחר הסעודה בליל שבת. היה זה בחודש אדר והרבי זי"ע אמר בניגון תובע ומעורר 'האי מאן דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה עד אדר דבריא מזליה, מיינט מען דעם אייגעינעם גוי' [הכוונה לגוי שנמצא בפנים אצל כל אחד]. מאמר זה מוזכר גם בספר, אולם כששמעו את הרבי אומר זאת, היו הדברים חיים ומעוררים וחודרים בטן.

עד הניתוח בתשל"א, היה הרבי יושב בקבלת קהל וקורא את הקויטלעך עם סיגר, וכל החדר היה אפוף עשן. היתה זו תחושה נפלאה ומראה נורא. בתור בחור, עמד בדמיוני שכך היה המחזה בקדש הקדשים לפני ולפנים בשעה שהקטיר הכהן גדול קטורת ביום הכפורים.
- הרבי היה שואל את הנכנס אליו בקבלת קהל הרבה שאלות. היה יכול לשאול הרבה פעמים את אותה שאלה, עד שהיה נופל על הנכנס פחד גדול וזעזוע.
- לעתים היה שואל את הנכנס 'איך קוראים לך'?? ומיד אומר בקול רם 'איך הער נישט' [איני שומע] - - -

הסדר בבית מדרש בימי חול היה שלמדו והתפללו כל היום בבית מדרש בקומה למטה ורק כשהרבי נכנס לבית מדרש פתחו את הבית מדרש בקומה למעלה. הרבי היה מתפלל כל יום תפילת מנחה בציבור בבית מדרש בקומה למעלה והבחורים היו באים למנחה מהישיבות להתפלל יחד עם הרבי, לאחר מנחה הבית מדרש בקומה למעלה היה נסגר והציבור היה יורד ללמוד בבית מדרש בקומה למטה והבחורים היו חוזרים ללמוד בישיבות.
זכורני מעשה נורא הוד שארע בחורף תשל"ז בשנת חייו האחרונה של הרבי זי"ע, יום אחד כרבע שעה לאחר מנחה הרבי זי"ע יצא לבית מדרש וראה שהציבור עדיין עומד ומשוחח וצעק 'למה מבזבזים את הזמן' והציבור נמלט ממש כמו שמספרים על הרבי מקאצק.

את השמוע'ס בטיש היה הרבי אומר בעיניים עצומות בקול מעורר לבבות כשהוא דופק עם הגביע שבידו על השולחן.
- בטיש בליל שבת פרשת בא תשל"א עמדתי מאחורי הכסא של הרבי ועד היום הזה דבריו עדיין מהדהדים באוזני: 'מזאגט יעדען טאג 'לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו', דאס דארף זיין דער איינציגסטע שעבוד ביי א איד' [אומרים בכל יום 'לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו', זה צריך להיות השעבוד היחידי אצל יהודי].

כשעלו לתה היה רגיל לומר 'גייטס לערנען באל מוטשעטס נישט די צייט' [ללכת ללמוד, לא לבזבז את הזמן].
הרבה פעמים אמר לי כשעליתי לתה, 'יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים' (משלי ג טו), סאיז טייערעיר ווי די שטערלינגן' ['יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים', התורה יותר יקרה מהלירה שטרלינג].

הרבי היה מהתפלל בקול רם, והעומדים בקרבתו היו שומעים את תפלתו. הרבי היה מסתובב בשעת התפילה בינות כל הציבור. באותה שעה היה גם בודק שאין מדברים בעת התפילה ורואה מי נמצא.
- איני יכול לשכוח את אותה תפילת שחרית של יום הכפורים, בה הסתובב הרבי בבית המדרש בשעת אמירת קרבנות, והתפלל בקול רם 'אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת'... לפתע פתאום הפסיק הרבי את תפילתו, פנה לאחד האברכים שעמד בשורה ושאל אותו 'אתה מבטיח להוציא את העיתונים החילונים מביתך?? אם לא, תצא מבית המדרש'!! - - - ההוא כמובן הבטיח...

שנה אחת חל יום ראשון של חנוכה בשבת קודש. ביום שישי ערב שבת לפנות בוקר נקראתי לתה יחד עם עוד כמה אנשים. עמדנו בחדר המתנה. לפתע נכנס הרבי ושאל 'וואס איז האינט'?? 'וואס איז האינט'?? 'וואס איז האינט'?? [מה זה היום?? מה זה היום?? מה זה היום??]. אף אחד לא ענה - - -
אחר כמה פעמים שהרבי שאל ואף אחד לא ענה, אמר הרבי 'האינט איז ערב חנוכה. יעדער ערב שבת, ערב ראש חודש, איז א זמן פון תשובה. האנט איז ערב חנוכה אויכעט א זמן פון תשובה' [היום זה ערב חנוכה. כל ערב שבת, ערב ראש חודש, הוא זמן של תשובה. היום זה ערב חנוכה, זה גם זמן של תשובה'].
- אגב, הסיבה לכך שאף אחד לא זכר שערב חנוכה עתה, היא כי בזמן של הרבי זי"ע חנוכה היה מתחיל אצל הבחורים והאברכים מעת הלעכטיל הראשון, שאזי נהיה המולה ושינוי מצב בבית המדרש, ומאחר שבאותה שנה חל יום ראשון של חנוכה בשבת קודש שבו אין לעכטיל בבית המדרש, לא זכרנו כלל שהיום בלילה כבר חנוכה.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:07 am

הכל ראה ועל הכל הגיב
הרבי זי"ע היה מגיב תמיד בנימה תובענית ובחריפות על כל אשר אירע בקרבתו, ועל כל אשר הזכירו ודיברו על ידו. לא היה דבר אשר היה נעלם מעיניו. הכל קלט ברגע ועל הכל הגיב על אתר. כל מאורע היה היכי תימצי לקרב ולרומם את האדם לעבודת השי"ת.
נכנסתי פעם לרבי זי"ע פאר טאג'ס יחד עם עוד כמה אנשים. ביניהם היה אברך שהסבתא שלו היתה בבית חולים באותו זמן, והוא אמר לרבי 'הרופאים אומרים שאם מצבה ימשיך כמו שהוא עתה, זה יהיה טוב'. מיד הגיב הרבי 'אין אז דו וועלסט גיין אין גלייכן וועג, וועט אויך זיין גוט' [אם אתה תמשיך בדרך הישר גם כן יהא טוב].
- בהיותי בישיבה קטנה נקראתי פעם לסוף הסעודה בליל שבת, ועמדתי הרביעי בשורה בצד השולחן. לפתע הרבי פנה אלי ושאל אותי 'ברכת כבר ברכת המזון'? עניתי שכן. רגע כמימרא אחר כך החל הרבי להגיד ווארט, אולם אני טעיתי וסברתי שהרבי עדיין מדבר עימי, ולפיכך יצאתי מחוץ לשורה בכדי להתקרב אל הרבי ולשמוע מה הוא אומר לי. לאחר שפסעתי פסיעה אחת חוצה תפסתי שאני טועה והרבי כבר אינו מדבר עימי אלא אומר ווארט, וחזרתי מיד לאחורי אל תוך השורה. באותה רגע שמעתי את הרבי אומר לעברי 'ווילס'ט שוין תשובה טיעהן'? [כבר הנך רוצה לעשות תשובה?].
- פעם נכנסתי אליו אחר הצהרים ונתן לי תה ועוגה. לאחר שאכלתי שאל אותי 'זה טוב'? עניתי שכן. מיד אמר 'מה דאך א דומם צומח קעין זיין גוט, קעינסטו א וודאי זיין גוט' [אם דומם וצומח יכולים להיות טובים, אתה בודאי יכול להיות טוב].
- זוכרני שפעם המתנתי בתור האיטי בכדי להיכנס לרבי. לידי עמד בחור צעיר שזה עתה נעשה בר מצוה. הרבי הכיר אותו כשעוד היה לבוש כילד, אך לא הכירו עתה כאשר היה לבוש כבחור עם כל הלבושים. כאשר נכנס אותו בחור אל הרבי, אמר לו הרבי 'האתה זה פלוני'? וענה שכן. אמר לו הרבי 'אתה נראה הרבה יותר טוב מבחוץ מאשר בפנים'. הרבי לא התכוון לבייש אותו ח"ו, אלא זה היה הנוסח אצל הרבי תמיד, חריף ותובע.
- פעם הרבי שאל אותי משהו, ועניתי 'מחר אני אדע'. מיד אמר הרבי 'מחר יהיה האות הזה'.

בתקופת לימודי בישיבת שפת אמת, ארע פעם שבאו אל הרבי בחורים מבתים מודרניים מחוץ לארץ לתקופה קצרה. אביהם לא למד בישיבות של גור, אולם בא מבית של גור והיתה לו שייכות לרבי זי"ע, ולפיכך שלח את בניו אל הרבי לתקופה בכדי שהרבי יקרבם. הרבי רצה שילמדו עם הבחורים ההם בעת שהותם כאן, ואף אני הייתי חברותא של כמה מהם פאר טאג'ס.

באותה תקופה נכנסתי אל הרבי פעם אחת בליל שבת לאחר הסעודה, והרבי אמר לי 'אלץ בחור ווייז האיסטו שוין קינדער, 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה', כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו' [בתור בחור יש לך כבר ילדים, שכל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו, כאשר מצינו בבני אהרן שנקראו אף בניו של משה, כמו שנאמר (במדבר ג א-ב) 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וגו' וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן', לפי שלמדו תורה ממשה (סנהדרין יט:)].
באותה הזדמנות לא סימנתי עם הראש לרבי שהבנתי את דבריו. לאחר מכן שלח הרבי את המשמש ר' יהושע וינגרטן ז"ל לשאול אותי אם הבנתי את כוונת הרבי.
הרבי היה קורא לבחורים אלו הרבה פעמים, וכיון שלמדתי עמהם בחברותא, אף אני נכנסתי עמהם אל הרבי בכל פעם אשר היו נקראים. קרה שבוע אחד שנכנסתי עמהם אל לרבי בכל יום פעמיים. באחת הפעמים שנכנסתי, התקרב הרבי עד אלי ואמר לי בשקט 'הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ (משלי כה יז), מיינט מען פין א'רעבין אויכעט' [הכוונה גם מביתו של הרבי].

הרבי זי"ע ראה ושמע כל רמז כל ניד וכל תנועה, ולא שכח מאומה.
לדוגמא: עמדתי פעם בחדר המתנה ביום הראשון של חול המועד פסח שהוא יום טוב שני לבני חוץ לארץ. לפתע נכנס הרבי והתחיל לדבר האם בני חוץ לארץ הנמצאים בארץ ישראל צריכים לשמור יום טוב שני בארץ ישראל או שאינם צריכים. והוסיף ואמר 'מיכל שטרנבוך אומר בשם הטשעבינער רב שבני חוץ לארץ אינם צריכים לשמור יום טוב שני בארץ ישראל'.
כשיצאתי מהחדר המתנה, נכנסתי לבית המדרש וספרתי להרה"ח ר' מיכל שטרנבוך את מה שהרבי אמר בשמו. הוא עמד נדהם - - -
לאחר שנרגע אמר לי: אספר לך גופא דעובדא היכי הוה. היה זה לפני כחמש עשרה שנה כאשר באתי מחוץ לארץ לארץ ישראל ולמדתי בישיבת טשעבין. במוצאי יום טוב ראשון של פסח עמדתי בשורה בבית המדרש בכדי לראות את הרבי יוצא מביתו לתפילת ערבית.
כאשר יצא הרבי לתפילת ערבית, ראה אותי ותוך כדי הליכתו סימן לי בידו כאומר 'מה אתה עושה פה?' [כוונת הרבי היתה שכיון שהוא מבני חוץ לארץ, עליו להתפלל עתה מעריב של יום טוב שני עם בני חוץ לארץ, ולא להתפלל מעריב של מוצאי יום טוב עם בני ארץ ישראל], והמשיך הלאה לילך בבית המדרש אל עבר מקומו. תוך כדי שהרבי ממשיך ללכת אמרתי בקול 'טשעבינער רב' [כלומר שדעת הטשעבינער רב היא שבני חוץ לארץ הנמצאים בארץ ישראל אינם צריכים לשמור יום טוב שני].
והנה בשעת מעשה הייתי בטוח שכיון שהרבי המשיך לילך לדרכו לתפילת מעריב לא שמע כלל שאמרתי 'טשעבינער רב', והנה עתה לאחר חמש עשרה שנים הנך בא ומספר לי שהרבי שמע זאת בשעת מעשה, וזוכר זאת, ולאחר חמש עשרה שנה אומר זאת בשמי. לא יאמן כי יסופר - - -

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:08 am

הפאר טאג'ס
אצל הרבי זי"ע עניין הפאר טאג'ס היה חשוב מאוד ותפס את המקום הראשון. כל סדר היום של הרבי עם הבחורים והאברכים הסתובב סביב הפאר טאג'ס, וכן כל סדרי הנסיעות והשבתות והימים טובים נסובו סביבו.

מיד כשהיה נדלק אור החשמל בחדרו של הרבי לפנות בוקר, היה נעשה קול המולה בפנימייה של ישיבת שפת אמת 'סאיז שוין לעכטיג' [כבר מוּאָר], ומיד היו הבחורים קופצים בזריזות ממיטתם, מעירים אחד את חברו, ורצים לבית המדרש.

באותה שעה היתה ברחוב אוירה חזקה, וכל הבחורים והאברכים היו רצים במרוצה לבית המדרש [כן היה בימות החול, בשבתות וימים טובים באו אף אנשים יותר מבוגרים].

פעמים רבות היה הרבי יורד אז ל'חצר' לראות מי כבר נמצא בבית המדרש, וכן היה הולך שפאטצ'ירן עד ככר השבת הלוך ושוב לראות אלו הם הבאים. בזמן זה היה מפזם לעצמו ניגון תובעני או שהיה צועק 'אם אין אני לי מי לי' וכדומה, וכל אשר היה שומע את קולו היה מקבל התעוררות וברען לעבודת ה'.

ברוב ימות השנה היה נדלק האור אצל הרבי בשעה 4:00 לפנות בוקר. בזמנים חשובים כמו בימים טובים, חול המועד, ימי הספירה [בפרט בשבוע של ספירת הוד], חנוכה ופורים, היה האור נדלק אצל הרבי כבר בשעה 2:00 או 3:00 לפנות בוקר.

בימי הסליחות הרבי כבר היה מסתובב ברחוב בשעה 2:00. בשעה 4:15 היו אומרים סליחות בבית המדרש, שעה קודם לכן כבר לא היה מקום לשבת בבית המדרש, והיה פשוט בושה וכלימה להיכנס אליו. קשה להסביר היום כיצד היא התחושה להיכנס לבית המדרש בשעה 3:00 לפנות בוקר, כאשר בושה עוטפת אותך על 'האיחור' הגדול, ואתה צריך לחפש מקום פנוי בבית המדרש.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:09 am

שמחה והתחדשות
על אף שהרבי זי"ע איבד את כל משפחתו, לא היה לכך כל כל ביטוי בחיי היום יום, אלא תמיד היה מלא שמחה וזריזות, הדרכה והתחדשות, ועסק תמיד בחסידות וביהדות מתוך חיות ורעננות.
- לפעמים היה מזכיר זאת, כגון שהיו שומעים אותו לעתים אומר בניגון תובעני 'וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אלוקים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי' (בראשית טו ב) - - -
- כמו כן זוכרני שבעומדי בחדר המתנה ביום טוב ראשון של פסח פאר טאג'ס, ראיתי שהרבי נעמד בחלון ואומר (יואל ד כא) 'וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי' - - -

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:10 am

חסדו ואהבתו
על אף היראה והחרדה שהיתה מן הרבי, הכל אהבו אותו אהבת נפש ורצו את קרבתו וחפשו ובקשו שיאמר להם איזה מילה. והרבי זי"ע אף היה מעודד ומקרב ביד אוהבת ורכה כאשר היה נצרך.

- פעם הייתי אצל הרבי בתה בשבת ערב פסח. אחר שסיימתי לשתות את הכוס תה, נכנס הרבי ושאל אותי האם אני רוצה לשתות עוד. עניתי שכן [זו כמובן היתה התשובה המתבקשת]. אמר לי הרבי 'אני יכול לתת לך ארבע, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי'.

- הרבה פעמים אמר לי הרבי ברוב חיבה 'דע אנגלישע שטערלינג גייט אראפ אין די גייסט ארויפ' [השטרלינג האנגלי יורד אולם אתה עולה].

- יום הולדתי של גיל שבע עשרה חל בשבת קודש. אחר הצהרים של אותה שבת קרא לי הרבי, ובעצמו חיפש עוגה בכדי ליתן לי ממנה. כשמצא עוגה חתך ממנה פרוסה בעצמו ונתן לי. ואמר לי 'ביסט שוין א חתן בחור' [אתה כבר בחור חתן].
וכל זאת עשה הרבי בכדי להראות לי חיבה ולקרבני לעבודת ה'.

- בהיותי בחור ארע פעם שנמשך לי עצב בגוף והדבר הסב לי כאבים עזים במשך זמן רב. הלכתי לרופא ולקחתי תרופות אך זה לא הועיל מאומה. לא רציתי להכנס לרבי ולספר לו על כך בכדי שלא תהיה לו עוגמת נפש. אולם עבר זמן והכאבים רק התגברו והרגשתי שכבר אינני יכול להחזיק מעמד. הלכתי לר' אברהם יוסף אירנשטיין שיחי' וסיפרתי לו זאת. אמר לי ר' אברהם יוסף 'מה אתה מתבייש? תיכנס לרבי ותספר לו'! ואכן לפני מנחה נכנסתי לרבי וסיפרתי לו. הרבי שמע אותי ולאחר מכן שאל אותי 'היכן כואב לך'. הראתי לו בדיוק היכן המקום שכואב לי, הרבי הסתכל ואמר לי 'רפואה שלימה'. מרגע זה ואילך לא הרגשתי יותר כל כאב.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:13 am

קבלת קהל
קודם הניתוח בתשל"א, היה הרבי מקבל קהל שלוש פעמים כל יום, ומהניתוח ואילך קיבל קהל רק פעמיים ביום, מלבד ביום ראשון שבו קיבל קהל פעם נוספת בבוקר.

אורך הזמן הממוצע של כל קבלת קהל היה חצי שעה. בכל קבלת קהל נכנסו בין ארבעים לחמישים איש. עם כל אחד היה מדבר באריכות עניינים ארוכים ושלמים. היה יכול לשאול אותך עשרות שאלות, והיה נראה לך כאילו הנך מדבר עמו הרבה זמן, ואחר שיצאת ראית שזה היה מעט זמן. וזאת אודות תפיסתו המהירה.

הרבי זי"ע היה דואג לכל אחד ואחד. הוא עצמו ניהל את כל הענינים והקשיים והשידוכים של כל יחיד ויחיד מן הציבור. תמיד היה מברר מה קורה ומתעניין בכל פרט ופרט. לפעמים אחז ראש מן הענינים שלך יותר ממך בעצמך. היה נראה כאילו יש לו איזה מחשב שבו רשום לו כל אחד עם כל הקשיים שלו וכל הענינים שלו. גם בשנותיו האחרונות עסק במסירות עם כל אחד ואחד.

בדרך כלל הבחורים המתינו בתור האיטי. רצינו שהרבי יגיד משהו, חיפשנו...
- לפעמים הרבי היה אומר 'זאלסט זיין בשמחה' [תהיה בשמחה].
- לפעמים היה אומר 'אז מען געט אריין אין יענעם אריין, האט מען פאר זעיך אויכעט' [כשנותנים לשני, מקבלים לעצמך גם כן].
- הרבה פעמים היה אומר 'זאלסט זיין א איד בייטאג אין ביינאכט' [תהיה יהודי ביום ובלילה].

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:13 am

סעודת ליל שבת
תמיד כשאני מנסה לדמיין איך נראה הגן עדן, אני רואה בעיני רוחי את סעודת ליל שבת קדש אצל הרבי זי"ע.
היתה בסעודה אצלו תחושה עילאית. הרבי היה יושב בראש השולחן כשהוא לובש כיפה גבוהה ופניו זרחו באור יקרות. לידו עמד כסא אשר עליו היה מונח השטריימל במשך כל הסעודה. מצידו האחד של השולחן ישבו אלו שהרבי הזמינם לכל הסעודה. בסוף הסעודה היו קוראים לעוד אנשים והמה עמדו מצידו השני של השולחן. באם הקרואים בסוף הסעודה היו מרובים, היו עומדים הם אף מצידו השני של השולחן מאחורי היושבים. הרבי היה אומר כל הסעודה ווערטער בחשק גדול ובחן. הווערטער היו בנוסח קאצק, מוסר חודר לבבות, רעיונות עמוקים וסיפורים עם תוכן עמוק. לעתים היה מרומז בתוכם דברים אישיים ליושבים בסעודה. הרבי לבדו היה חותך את כל הפירות שהביאו לשולחן והיה מחלק בעצמו השיריים לכל אחד ואחד, הכל עשה לבד. היה זה מעמד נורא הוד שלא מעלמא הדין.

בליל שבת קודש פרשת בא ו' שבט תשל"ב הייתי בסעודת שבת אצל הרבי זי"ע. בסעודה זו השתתף גם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א. זוכרני שהרבי שליט"א המתין למטה יחד עם כל המוזמנים עד שיִקָּרְאוּ להיכנס לסעודה, ונכנסתי ביחד עמו לסעודה אצל הרבי זי"ע. הרבי זי"ע כיבדו לישב, ולכבודו דיבר על השפת אמת שיום ההילולא שלו חל בערב שבת [שנתיים אחר כך חל שוב ה' שבט ביום שישי, ושוב הייתי בסעודת ליל שבת אצל הרבי. בפעם הזו אד"ש לא היה בסעודה, והרבי זי"ע לא דיבר כלל מה' שבט].
וכך אמר לו: 'היום היה היארצייט של עלטער זיידע שלך. כתוב בפסוק (שמות י ב) 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם' וגו', והנה לגבי אבימלך נאמר (בראשית כא כג) 'אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי', וברש"י שם: 'ולניני ולנכדי', עד כאן רחמי האב על הבן. ע"כ. ואמר הרבי זי"ע, שזהו דוקא אצל גוי, אולם אצל יהודי 'כיון שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם, שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם' (ב"מ פה.).
כנראה שהרבי זי"ע רצה לומר למרן אד"ש, שאף על פי שהוא כבר דור רביעי מהשפת אמת מכל מקום יש לו את הכח ממנו.

עוד דיבר הרבי בשבח המנהג שעושים את הסעודה בלילה שלאחר יום היארצייט, שכן בקדשים הלילה הולך אחר היום (תוספתא זבחים פ"ו הי"ח). וכאשר נהגו בפולין לעשות את עיקר סעודת פורים במוצאי פורים. ואף פורים הרי הוא כקדשים, לפי שכל השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן (במדב"ר כא ג).
לאחר מכן הוסיף הרבי ואמר שיום ההילולא של השפת אמת גדול מאוד בשמים, וחילק יין ושקדים לכל אחד ואחד.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:14 am

הטישין
אצל הרבי זי"ע היו שני טישין בכל שבת קודש, בליל שבת ובשלוש סעודות. מעת הניתוח בחיפה בתמוז תשל"א היה רק טיש אחד בשלוש סעודות.
בטישים היה דרכו לחלק שיריים בעצמו לכל אחד ואחד מן היושבים, והיה מחלק בעצמו אף להרבה מאלו שעמדו בשורות. בשנים הראשונות היה מסתובב פעם או פעמיים לפני הטיש לראות מי הגיע. כאשר בית המדרש היה בישיבת שפת אמת [קודם להקמת בית המדרש ברחוב רלב"ח], היה מסתובב לאחר הטיש עם בקבוק יין יחד עם הגבאי, והיה מחלק יין לכל מי שלא קיבל בטיש.
בטיש היה הגבאי מכריז את שמות כל האנשים אשר באו לנסיעה, והרבי היה מחלק להם שיריים. לעתים שכח הגבאי להזכיר את כל אלו שבאו, והרבי היה מוסיף ואומר 'גם בן של פלוני בא וגם נכד של פלוני בא' וכו'. הכל ידע והכל ראה והכל היה בזכרונו.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ג' מרץ 01, 2022 12:15 am

הנהגות קדושה
נודע לכל ענייני הנהגות קדושה אשר הרבי זי"ע מסר נפשו עליהם להטמיעם ולהשרישם בקהל חסידיו. מה שפחות ידוע הוא, שכמה וכמה הנהגות שנעשו לנחלת הכלל בכל קהילות החסידים, באו מכוחו. לדוגמא: לפני חמישים שנה, לא היה זה דבר המובן מאליו שבחור חסידי אינו נפגש עם הכלה בתקופת האירוסין ואינו מדבר עמה אפילו בטלפון. אדרבה, אצל רוב הציבור החסידי דיברו בטלפון קודם כל שבת ויום טוב, ונפגשו כמה פעמים בתקופת האירוסין. הרבי זי"ע הוא שביטל את הנהגה זאת ברוב יגיעה ומסירות, עד שנעשה הדבר למובן מאליו ולנחלת הכלל. וכן הוא בעוד כמה גדרים וסייגים והנהגות קדושות, שהרבי זי"ע הוא זה שהנהיגם ברוב יגיעה.
הרבי ראה בענין זה את משימות חייו ועד סוף ימיו לא פסק מלהתייגע בזה.
- לדוגמא: בין השידוכים שלי להחתונה, נסעתי לחוץ לארץ. שבת קודם שנסעתי, קרא לי הרבי ב4:00 לפנות בוקר, ושאל אותי 'נפרדת מהכלה'? נדהמתי מהשאלה ולא עניתי. הרבי חזר ושאל אותי 'סיפעלט דיר נייטיג אויס'? [אתה מוכרח את זה]. שוב שתקתי - - -.
מעשה זה היה בשנתו האחרונה של הרבי זי"ע. כבר עברו הרבה שנים מעת שהרבי השריש בכל הציבור החסידי שחתן אינו מדבר עם הכלה בין השידוכים לחתונה, וכבר נעשה הדבר למנהג פשוט, ומכל מקום שאלני על זה. ללמדנו שלא הסיח דעתו מענין זה ולא הפסיק לעורר עליו עד סוף ימיו.
זכורני שבליל שב"ק פרשת שמות תשל"ז דיבר הרבי בסעודה, ובתוך דבריו אמר 'איך וועל יא זאגין אדער נישט זאגין, איך וועל יא זאגין עיטס קעינסט זאגין אז איך האב געזאגט [אני כן יאמר אני לא יאמר, אני יאמר ואתם יכולים לומר שאני אמרתי] שנוסעים נסיעה לרבי לא צריך לבוא עם המשפחה שלא יהיה שום מניעות'. וקישר זאת לדברי הצרור המור שכתב על הפסוק וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ (שמות ד, כד) שהחטא של משרע"ה היה שהקב"ה אמר לו לחזור למצרים והיה צריך ללכת בזריזות והוא לקח עימו בני ביתו שזה מפריע לדרך שיכול להיות על ידם כל מיני מניעות.
כאשר דיבר הדרכה קודם הנשואין היה אומר: ''וְכִבְשֻׁהָ' (בראשית א כח), כתוב ברש"י (שם) 'דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש'. אברך צריך לכבוש את הבית ולהנהיג אותו בתורה ויראת שמים. להשתמש במקל נועם ולא במקל חובלים. 'אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי' (תהילים נז ג), צריכים רק להתחיל ואז הקב"ה עוזר וגומר'.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ג' מרץ 01, 2022 1:06 am

הרב עבים רכובו שליט"א יישר כוח עצום על הזכרונות המיוחדים והנפלאים. נא המשך בדרכך הטובה לזיכוי הרבים.

עבים רכובו · הודעהעל ידי **עבים רכובו** » ד' מרץ 02, 2022 1:08 am

דרומי כתב:מה הכוונה בסיפא ש'היה פרוץ ענין התענית' והיו צריכים לעורר בחורים לצום.

איזה תענית בדיוק המדובר?

בפולין לא הקפידו כ"כ על התעניות מדרבנן.
עד היום הנשים מקהילות יוצאי פולין אינן מתענות מלבד ת"ב ויוה"כ. [יתכן שגם בשאר החסידויות]
מסופר על הרה"ק יהושע אשר מפוריסוב זי"ע שאמר שאנשי כנה"ג אומרים בשמים שאילו היו יודעים אלו דורות חלשים יבואו, לא היו מתקנים התעניות דרבנן.
יש גם אמרה יותר חריפה ממנו בענין הזה שאמר לכמה אברכים בבית מדרשו שהמרו את פיו והתענו בת"ב, אך כיון שהוא מילתא דתמיהא השתיקה יפה

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' מרץ 02, 2022 5:52 pm

[באוצר מנהגי חב"ד, צום גדליה אסף רי"מ ז"ל כמה מילי מעלייתא בענין זה מכמה צדיקים]

בית הגנזים

הרב שילה רפאל 1.pdf: (36.69 KiB) הורד 722 פעמים

הרב שילה רפאל המשך.docx: (14.71 KiB) הורד 286 פעמים

ישעיהו לוריא

מפעים.

אני לא מבין איך הבן של הרב שילה רפאל עדיין לא פגש את רבי שייע' קלינלרר שהיה אחד מחבריו הטובים של אביו.

בקובץ ההמשך המצורף, חסר חלק מחכמתו העצומה של הבית ישראל, למנוע מהטיול להשיג את 'מטרת' האם.
שמעתי בעצמי מר' שייע שיחי', שהבחור בא לשייע קלינלרר כולו חלחלה מה לעשות באירופה הרחוקה מכל יהדות ויראת שמים וכו'.
הבית ישראל אמר לו שיכתוב מכתבים תמידין כסדרן לר' שייע, וירמז לו שהרבי עצמו יעבור על המכתבים כל הזמן.
כשהגיע שייע עם המכתב הראשון של שילה הצעיר לרבי, אמר הבית ישראל קצרות: מה אין לי מה לעשות?! אני רק יקרא מכתבים של בחור צעיר?!

וכך הנער שילה בטוח שהרבי יודע כל דבר העובר עליו, ועל פי זה מכוון את נתיבותיו ביבשת הישנה והנוצצת.

אולי ר' שייע שליט"א, שעדין נפש הוא מאוד, לא נעים לו לספר לבן שיחי', על 'התרגיל' שרקח הרבי לאביו.

בית הגנזים

זכרונות הרב יעקב ווייל.pdf: (10.25 MiB) הורד 294 פעמים

בית הגנזים

: שער.PNG (220.94 KiB) נצפה 1965 פעמים

זכרונות בית ישראל.pdf: (1.7 MiB) הורד 183 פעמים

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ו' פברואר 09, 2024 1:03 am

התמונה והציטוט שתחתיה - געוואלדיק!

לב_לדעת · הודעהעל ידי **לב_לדעת** » ו' פברואר 09, 2024 11:23 am

הסיפור בקונטרס על הרב שילה רפאל- הוא נכון? מאומת? יש עוד עדים לפרטים?

ישעיהו לוריא

לב_לדעת כתב:הסיפור בקונטרס על הרב שילה רפאל- הוא נכון? מאומת? יש עוד עדים לפרטים?

כדאי לדעת איזה עדים נדרשים לסיפור?
שראו את המחברות? אולי עדים שהיו בעת שהרב שילה רפאל שמע את הדברים מהבית ישראל? אולי עוד ילדים אחרים של הרב שילה, מלבד בנו הגדול, שיעידו שאביהם סיפר את הסיפורים מתוך המחברות?
אולי יש בעיה שבן מעיד על אביו, משום נוגע וקרוב הפסול לעדות. אולי מעיד אדם בגדלו מה שראה בקטנו...
צריכים לדעת מה המבוקש.

אבל יותר ממופת זה, הגורם להשתוממות עצומה ומובנת, עד כדי שיש מפקפקים ומבקשים עוד עדים, יש כאן בסיפור הכביכול 'פשוט' שאיננו מופת, מופת עצום ונורא ונפלא המלמד על גדלו העצום של הבית ישראל שהעמיד ממש את הדור בכל כך הרבה מובנים ורמות.
כמעט כל בני הדור ההוא, היה להם קשר כזה או אחר איתו.

נכדו של מנהיג המזרחי הכל יכול, שהיה שליט תקיף ותלמיד חכם, הרבה יותר מכל דמות שתדמיין היום, הולך ונסחף אחר דמותו של רבי שמדבר יידיש קאצקאית, משנה ארחות חייו מהקצה אל הקצה, בלי לריב או להתנתק מהוריו שהיו אנשים תקיפי ארעא והוא היה להם בנם היחיד, בלי להיהפך לחסיד גור.

והשפעתו של הבית ישראל על כל בני דורו והדורות הבאים, בכל כך הרבה נורמות שהיום מכירים.
סיפר לי לאחרונה רב מהמשפחות החשובות ביותר בין רבני הונגריה, בנו של חשוב בארץ ישראל, והוא נעשה לחתן במשפחה חניוקית הונגרית מאוד פרום בארה"ב בין שנות התש"כ לשנות התש"ל,
שכאשר התחתן, היה המנהג עוד מאונגרין או משהו כזה, גם במשפחת הכלה שהיו כנזכר פרום מאוד ויידיש, שהחתן יושב בתוך הנשים והכל היו מרקדות לפניהם, משך דקות ארוכות והוא היה צריך לעשות כל מיני טצדקי ובזיונות, אחרי שדיבר עם הבית ישראל לפני כן איך יוכל להשתמט בחכמה ובאופן שלא יגרום לזעזועים על הקנאות של החתן כביכול. זה היה המצב.

ומאותן שנים ממש, סיפר לי אחד מחשובי ראשי אגו"י באמריקה ז"ל, איך שלח אותו לפעול שלא תהיה תערובת גמורה בוועידות 'קונוונשן' אגו"י באמריקה, מה שהיה נראה מופרך מעיקרא באותן שנים, ואיך דווקא החשובים ביותר לא ניאותו ואט אט פעל הדברים.

אי אפשר להבין את אותה תקופה ואת הילוכי החיים אז, ואי אפשר לבן דורנו, להבין עד כמה עמל ובמסירות וממש לכלך עצמו בשפיר ושליא.
סיפר לי בנו של אחד מבעלי הקיוסקים הידועים ליד אחת מהישיבות הכי גדולות ומפורסמות, שחקר אותו בדיוק לדעת כמה עיתונים חילוניים אביו מזמין וכמה נשארים ומה עושים עם הנותרים, בינו זאת.
הקיוסק שהיה בשכונה חרדית לגמרי, היה מביא כמות נכבדה של עיתונים אלו ולא הייתה אז כל בושה לקרוא אותם, והיו רבנים חשובים ממש ואיני מפרט יותר, שהיו מהלכים עם העיתון תחת בית שחים בערב שבת, והיו אחרים שתירצו ש'רק' הרבנית ובני הבית קוראים זאת, (צריך להבין שגם העיתונות הייתה אז קצת שונה מבחינה ויזואלית אבל לא היה חסר טינוף ושיקוץ של ממש כפי שמכיר מי שמפשפש בעיתונות הסטורית)
ואיך דאג אחר מכן, באמצעות אחד מנאמניו באותה עיר, שלפחות את יתרת העיתונים יהיה מי שייקח השכם בבוקר ויחזיר למו"ל ולא יישארו בקצוות הקיוסק וכמובן ידוע איך פעל שיפסיקו לקרוא זאת.
אגב, אותו בן של אותו בעל קיוסק, היה פשוט שבפשוטים ממש, וסיפר שהיה בכל מקום בעולם, ובכל מקום שהולך, מרגיש את תמונת רבו הק' מול עיניו. ממש החדיר את זה בעצמותיהם את היראת חטא.

בקובץ שהובא כאן, הובא מאחד המיוחדים מהאריות שבחבורה בחצר הק' גור, שאביו ומשפחתו חשובים ויראים ןשלמים מחצר באיאן, שלא חשש להביא לו אתרוגים שהיו מכוסים במקרה בעיתון חילוני, והוא התחלחל וזעק, מהסיפור אתה מבין שלמרות שאותו בחור צדיק לא קרא את העיתונים הללו, לא נחשבו למוקצה כלל.

וזאת רק נקודה אחת קטנה.

ואפשר לעסוק כמה עמל למען האחדות בכלל ישראל, אשכנזים וספרדים וחסידים ועוד, וכמה כבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים היה מנחיל, וכמה אברכים שהיה מחזיק מכספו, הן בכוללים של גור בת"א, ב"ב וירושלים שהקים בעצמו, והן בקרב נקיי הדעת בירושלים ויוצאי ליטא. ובראש מעייניו היה לעמול למען החלשים, כמה הרבה לדרוש מכל אחד ממקושריו ובדברי תורתו, להשקיע עם האחרים וכמה מי שמשקיע ונותן מזמנו עבור אחרים, גדולה מעלתו.
סיפר לי יהודי די פשוט, שהייתי בטוח שלא היה לו קשר מיוחד עם הבית ישראל, 'איך פעם אחת בערב שבועות כשעברו במהירות לפניו, אמר לו הרבי הבית ישראל שיראה לקרב את פלוני אלמוני. הוא היה בטוח שהוא מחליף בינו לבין מישהו אחר והוא הרי היה אחד הבחורים הכי פשוטים בישיבה, ואחרי חדשים אחדים, נכנס שוב והבית ישראל גוער בו, לא מספיק לומר לך פעם אחת, צריך עוד פעם, הא לך, אני מבקש פעם שנית.
והבחור החלש יותר ממנו, היה ממש בחור חלש מאוד ואט אט עמל עמו עד שהרים אותו מעלה מעלה. וכאלה סיפורים למאות.

בעניין כבוד תלמידי חכמים, לא אמנע מלספר בקצרה מה שסיפר לי מו"ר הג"ר יעקב שנפלד שהיה בעין הסערה של המחלוקת החריפה עם הגרי"י קניבסקי בעל 'קהילות יעקב', כמה חרד הבית ישראל לכבודו וכמה פעמים רבות היה מגיע אליו ונכנס אליו ומדבר עמו, ולא כפי שהציגו את הדברים ברחוב (דרך הרחוב והתקשורת שכל דבר הופכים לפוליטיקה)
וסיפר לי עוד מישהו, שלא ביקשתי ממנו אישור לפרסם, שהוא היה בן של אחד מהמקורבים ביותר של הגרי"י קניבסקי, וסיפר לי באופן דומה ומזווית הראיה שלו, כמה הבית ישראל הגיע לסטייפלר באישון ליל ואיך דיברו בכבוד מיוחד ועוד האריך לי מה שא"א יכול לספר.

זה לא מפתיע שצריך לכתוב דברים פשוטים כל כך, על השפעתו המכריעה ועל פעליו, כי הוא נלחם כל הזמן שלא יספרו ולא ייחסו אליו כמעט שום פעילות והכל היה בחשאי ובכל אופן הכל ידעו שיש בירושלים רבי, וכל בני העיר קטנים וגדולים נהרו אליו לכל שאלה ומצוק.

נסעתי בבחרותי באוטובוס עם המשגיח הצדיק רבי דוב יפה זצ"ל, וגם סיפר לי על הקשר שהיה לו עם הבית ישראל, ועל כמה מילים שהשפיעו עליו עמוקות לזמנים רבים. וכן שמעתי מהגרי"י יעקובוביץ מהרצליה, איך כל דבר הביא בפניו והתייעץ עמו ואיך תקופות ממושכות בניו ועמהם חברים רבים בישיבת פוניבז' הסתופפו בצילו. (הרב יעקובוביץ עצמו זה לא חידוש כי היה מבית של חס"ג). וכן שמעתי מזקני החסידים, איך היו בטישין מגיעים רבנים זקינים מהעדה החרדית כמו הרב רייזמן וחסידי קמאי כמו ר' ברוך יצחק פריינד * ורבים וטובים, וצעירי רבני חברון, דוגמת הגרש"י בורנשטיין, הגרב"מ אזרחי, ומאידך, השרים הדתיים בורג וורהפטיג (ורהפטיג זכה לקירבה יתירה).
וכפי שמעתי מעורכי דין ובעלי מקצועות חפשיים ומזרחיסטי'ן שהיו בקשר עמו ונותר בהם לחלוחית של יראת שמים בגינו, ובעצמי נוכחתי כשהייתי בחור צעיר, בבית של רופא בתל אביב, שעל הטלויזיה הייתה תמונה קטנה שלו, וסיפר לי שזקנו הדתי אמר לו לפני הבר מצוה, כשכבר היה ברור שהולך להירשם לפנימיה צבאית וכדומה, שלפני כזה שלב בחיים חייב להיכנס לרבי מגור ונכנס ואמר לו כמו שאמר לרבים רבים שיראה שיהיו לו חברים טובים ויהיה יהודי ביום ובליל, ואף שהלך והתרחק עד שנעשה כמעט חילוני גמור, על פי מראהו, בכל אופן גדר עצמו בכמה עניינים יסודיים חשובים, שאת זה עושה לכבוד הרבי.

ובהמשך אם יהיה לי כוח אביא עוד סיפורים ועובדות בע"ה שיש בהם מסר של יראת שמים.

ונחזור לתחילת ההודעה, למי שביקש עוד עדים על סיפור כזה שממש קצב שנות חיים, וזה באמת מדהים ומפליא, ולא יאומן,
אבל אציין כאן עוד כמה סיפורים, שהאנשים גיבורי הסיפורים עודם בחיים, והם שמעו ממנו מילים מפורשות בעובדות דומות לסיפור של הג"ר שילה רפאל - אף כי בעצמה פחותה.

1. בניו שיחיו של ר' חיים אלעזר טייטל ז"ל, הזכירו את אביהם כמה פעמים שהיה ידוע חולי, ובכל פעם תגובתו הייתה: הוא הרי עוד לא בן שבעים. ובהגיעו לשנת הע', נפטר.
2. ר' י. סנקביץ שיחי', הזכיר אצלו את זקנתו, הרבנית של הגרי"ח סנקביץ, ואמר לו כבדרך אגב, מה תדאג עשרים שנה בטח יש לה, וחיה עוד עשרים שנה. (את זה אני לא זוכר בדיוק)
3. אאמו"ר דיבר עמו על דוד שלו, ופתאום הבית ישראל אמר, בלי שדיברו על הדודה: היא, הרי דודה זקנה. היא הייתה אז בת 47-48 והיא עדיין בחיים הרבה למעלה מ100 שנה.
4. הבית ישראל האיץ במישהו מחבריי שיבדל"ח, שאז היה אברך צעיר ממש, לקבוע חברותא ללימוד שולחן ערוך אורח חיים, עם אחד ממקורביו הגדולים של הבית ישראל שהיה אז בן 60 וקצת, והדגיש לו כמה פעמים שרוצה שיסיימו שולחן ערוך תוך חצי שנה. הוא אמר לו שהוא יגיע לשמים וחייב שיידע שולחן ערוך...
אגב, איך הבית ישראל חש על כבוד אותו אדם בבואו לסדר לו חברותא צעיר מצעירי האברכים וכשקבע לו מה ואיך ילמדו.
הבית ישראל בעצמו סיפר לאברך איך יגיד לאותו יהודי להתחיל ללמוד הלכה. אמר שיספר לו שבא לכאן הרב שטנצל, ביקש ממנו כי יחזק או יחתום עבור מיזם ההלכה היומית, וחשב לעצמו שאם הוא הבטיח לחזק את ההלכה יומית, עליו גם לדאוג שאנשים חשובים ומכובדים ילמדו הלכה בכל יום, וכך בפועל יחזק את זה (כך יורה לאותו חסיד מבוגר ללמוד הלכה אבל בלי לפגוע בו. כל זה סיפר הבית ישראל לאברך בערב שביעי של פסח בתור 'המהיר')
במשך כל התקופה, בירר הבית ישראל היכן אוחזים, כשאמר לו האברך שלומדים הלכות תפלין בסימן ל"ב, גער בו, וכי הלה רוצה להיות סופר?! מהר מהר. ושוב אמר: אני במקומך הייתי לומד איתו בתוך חצי שנה.
החברותא נקבעה בערב שביעי של פסח, ואקצר איך וכיצד, ושבוע אחר שמיני עצרת נפטר הלה בפתאומיות, חצי שנה בדיוק.

* עם ר' ברוך יצחק פריינד היה סיפור מעניין על ההתנהגות הפשטנית של הבית ישראל.
הוא היה מגיע באמצע הטיש, כי לא רצה שיכבדו אותו בישיבה בטיש, והיה עומד על העמוד של החזן בשעת הטיש ואומר שם תהלים או קורא שיר השירים. פעם אחת בהתלהבותו שכח מעצמו והתחיל לומר בקול עד שזה הפריע לאמירת השמועס' של הבית ישראל. התחילו להסות אותו, והבית ישראל אמר בפשטות, מיד אחרי השמועס': מה מפריעים לו. השיר השירים שלו הרבה יותר חשוב מהתורה שלי.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר