נוה הלבנון כתב:הכפיפות למרנן ורבנן זה ... כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
לוצאטי כתב:נוה הלבנון כתב:הכפיפות למרנן ורבנן זה ... כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
למיטב ידיעתי אין לזה מקור מלבד שיטת החינוך, והוא יחיד בדבר.
עדיאל ברויאר כתב:לוצאטי כתב:נוה הלבנון כתב:הכפיפות למרנן ורבנן זה ... כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
למיטב ידיעתי אין לזה מקור מלבד שיטת החינוך, והוא יחיד בדבר.
אינו יחיד, יש עוד ראשונים שנותנים תוקף מדאורייתא להוראות חכמים שאחרי חתימת התלמוד - הסמ"ג (הקדמה ללאוין; מ"ע קיא) מדין לא תסור [וכן נראה מהריטב"א (שבת קל ע"א ד"ה והיו) והראב"ד (הו"ד בריטב"א) שחל בכל בי"ד, ובכלל זה גם היום]. הר"ן (דרשות, דרוש יב, עמ' תסד-תסח) מדין אחרי רבים להטות. כך העלה מו"ר בספר טל חיים כללי הוראה סי' א - לא תסור.
נוה הלבנון כתב:בעלזא זה קהילה. אם הוא רוצה להיות שייך לקהילה והוא רוצה שהקהילה תמנה אותו בין חבריה, הוא מקבל על עצמו את עולה.
הציבור הליטאי זה לא קהילה אלא מיגזר. כלומר, קבוצת אנשים שנוהגת באותו סגנון ואופי. אבל הם לא קיבלו עליהם דבר.
הכפיפות למרנן ורבנן זה לא מחויבות של 'קבלה' אלא כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
ממילא אף אחד לא 'ממונה' על הציבור.
נוה הלבנון כתב:בעלזא זה קהילה. אם הוא רוצה להיות שייך לקהילה והוא רוצה שהקהילה תמנה אותו בין חבריה, הוא מקבל על עצמו את עולה.
הציבור הליטאי זה לא קהילה אלא מיגזר. כלומר, קבוצת אנשים שנוהגת באותו סגנון ואופי. אבל הם לא קיבלו עליהם דבר.
הכפיפות למרנן ורבנן זה לא מחויבות של 'קבלה' אלא כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
ממילא אף אחד לא 'ממונה' על הציבור.
ישא ברכה כתב:נוה הלבנון כתב:בעלזא זה קהילה. אם הוא רוצה להיות שייך לקהילה והוא רוצה שהקהילה תמנה אותו בין חבריה, הוא מקבל על עצמו את עולה.
הציבור הליטאי זה לא קהילה אלא מיגזר. כלומר, קבוצת אנשים שנוהגת באותו סגנון ואופי. אבל הם לא קיבלו עליהם דבר.
הכפיפות למרנן ורבנן זה לא מחויבות של 'קבלה' אלא כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
ממילא אף אחד לא 'ממונה' על הציבור.
אינני יודע מה בין חוג למגזר, כל קבוצה שיש לה מנהיג בראש, ומנהלת אורחות חיים נפרדים (מסודות חינוך וכו') הרי היא קהילה לעצמה. וכל בני הקהילה מחויבים לגדרי הקהילה שנקבעו. וגם הציבור הליטאי, אם הוא בריסקר שלומד בעץ חיים ואח"כ ביד הלוי ואח"כ בבירסק אז הוא מחויב להנהגתם, ואם הוא לומד במסודות לימוד רגילים שהם מתנהלים עפ"י הכוונת מרנן שליט"א, אז הוא מחויב אליהם. וכו' על זה הדרך.
לוצאטי כתב:נוה הלבנון כתב:הכפיפות למרנן ורבנן זה ... כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
למיטב ידיעתי אין לזה מקור מלבד שיטת החינוך, והוא יחיד בדבר.
לוצאטי כתב:עדיאל ברויאר כתב:אינו יחיד, יש עוד ראשונים שנותנים תוקף מדאורייתא להוראות חכמים שאחרי חתימת התלמוד - הסמ"ג (הקדמה ללאוין; מ"ע קיא) מדין לא תסור [וכן נראה מהריטב"א (שבת קל ע"א ד"ה והיו) והראב"ד (הו"ד בריטב"א) שחל בכל בי"ד, ובכלל זה גם היום]. הר"ן (דרשות, דרוש יב, עמ' תסד-תסח) מדין אחרי רבים להטות. כך העלה מו"ר בספר טל חיים כללי הוראה סי' א - לא תסור.
אין בידי ספרו של רבך. לענין המקורות שהבאת:
בסמ"ג בשני המקומות לא מצאתי כלום. נא באר.
ראב"ד וריטב"א מדברים על הוראת חכם במקומו. מכאן ועד להוראה של גדולי הדור לכלל הציבור - הדרך ארוכה.
הר"ן מדבר על דבר שהסכימו עליו רוב חכמי הדור, לא שניים ושלושה. וגם זה 'בביאור משפטי התורה'. כלומר אם לדוגמה המציאו מצוה או עברה, אין חובה ללכת אחריהם.
ולפי שמסר הקדוש ברוך הוא עצמו פירוש התורה ועיקרה בעל פה הנמסר מאיש לאיש בכל דור ודור, לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא לסור מדברי חכמים ימין ושמאל, שנאמר )דברים יז, א( לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וכתיב )דברים יז, ט( ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא יהיה בימיו )ר"ה כה, ב(, אלא מזהיר על כל איש לשמוע אל השופט אשר יהיה בימיו ]שלא לסור מדבריו[ ונאמר )דברים יז, יב( והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' א - להיך או אל השופט, זה ראש סנהדרי גדולה, ומת האיש ההוא. ולמיום שנסתם חזון ונביא ונסתלקה רוח הקדש מישראל העמיד הקדוש ברוך הוא את החכמים שהיו תלמידי הנביאים לתקן לישראל כל תקנות טובות והרביצו תורה בישראל הם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד היום הזה, כעניין שכתוב בחזון דניאל )דניאל יא, לג( ומשכילי עם יבינו לרבים ועם יודעי א - להיו יחזיקו ועשו.
עדיאל ברויאר כתב:ספר מצוות גדול לאוין הקדמה כלליתולפי שמסר הקדוש ברוך הוא עצמו פירוש התורה ועיקרה בעל פה הנמסר מאיש לאיש בכל דור ודור, לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא לסור מדברי חכמים ימין ושמאל, שנאמר )דברים יז, א( לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וכתיב )דברים יז, ט( ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא יהיה בימיו )ר"ה כה, ב(, אלא מזהיר על כל איש לשמוע אל השופט אשר יהיה בימיו ]שלא לסור מדבריו[ ונאמר )דברים יז, יב( והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' א - להיך או אל השופט, זה ראש סנהדרי גדולה, ומת האיש ההוא. ולמיום שנסתם חזון ונביא ונסתלקה רוח הקדש מישראל העמיד הקדוש ברוך הוא את החכמים שהיו תלמידי הנביאים לתקן לישראל כל תקנות טובות והרביצו תורה בישראל הם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד היום הזה, כעניין שכתוב בחזון דניאל )דניאל יא, לג( ומשכילי עם יבינו לרבים ועם יודעי א - להיו יחזיקו ועשו.
עולה בפשטות מדבריו שהמצווה ממשיכה גם על החכמים שעד ימינו. ובפרט מובן הדבר כן לאור זה שבדבריו בעשין קיא, שהיא המצווה של "אשר יאמרו לך תעשה", הוא מכניס גם את דיני שמיעה לחכם שהורה הוראה וכדו', ומזה רואים שהם חלים גם על זה, ולכאורה זה כך גם בימינו.
לוצאטי כתב:ג. מה שהבאת מעשה קיא שהכניס בו דיני שמיעה לחכם, אינו ראיה כלל. שכך דרכו של הסמ"ג להכניס בכל מצוה את ההלכות שמעניינה. ואין זה אומר שכולן מדאורייתא.
עדיאל ברויאר כתב:לוצאטי כתב:ג. מה שהבאת מעשה קיא שהכניס בו דיני שמיעה לחכם, אינו ראיה כלל. שכך דרכו של הסמ"ג להכניס בכל מצוה את ההלכות שמעניינה. ואין זה אומר שכולן מדאורייתא.
אם הנקודה כאן הייתה העניין, מדוע לא הכניס את הדברים בעשה יג (והדרת פני זקן) עם שאר דיני כבוד רבו? מדוע הוא מביא שם דינים נוספים של בתי דין שלא שייכים כלל לדין ההוא אלא לדיני דיינות? אלא על כרחנו שתוקף דינים אלו הוא מתוך המצווה לשמוע לדבריהם, ובפשטות זה אמור להיות דאורייתא.
נוה הלבנון כתב:ישא ברכה כתב:נוה הלבנון כתב:בעלזא זה קהילה. אם הוא רוצה להיות שייך לקהילה והוא רוצה שהקהילה תמנה אותו בין חבריה, הוא מקבל על עצמו את עולה.
הציבור הליטאי זה לא קהילה אלא מיגזר. כלומר, קבוצת אנשים שנוהגת באותו סגנון ואופי. אבל הם לא קיבלו עליהם דבר.
הכפיפות למרנן ורבנן זה לא מחויבות של 'קבלה' אלא כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
ממילא אף אחד לא 'ממונה' על הציבור.
אינני יודע מה בין חוג למגזר, כל קבוצה שיש לה מנהיג בראש, ומנהלת אורחות חיים נפרדים (מסודות חינוך וכו') הרי היא קהילה לעצמה. וכל בני הקהילה מחויבים לגדרי הקהילה שנקבעו. וגם הציבור הליטאי, אם הוא בריסקר שלומד בעץ חיים ואח"כ ביד הלוי ואח"כ בבירסק אז הוא מחויב להנהגתם, ואם הוא לומד במסודות לימוד רגילים שהם מתנהלים עפ"י הכוונת מרנן שליט"א, אז הוא מחויב אליהם. וכו' על זה הדרך.
ובאיזה סעיף בשו"ע זה נכתב?
זה מבוסס על גמ' בהשותפין, וכל הראשונים אומרים שלמיגדר מילתא (וצניעות אין לך מיגדר גדול מזה) רשאים לתקן, ת"ח הממונה על הציבור.
וזה גם תוקף המצוה להצביע בבחירות. (מלבד לכמה מהראשונים שיש בזה משום ועשית ככל אשר יורוך).
נוה הלבנון כתב:זה מבוסס על גמ' בהשותפין, וכל הראשונים אומרים שלמיגדר מילתא (וצניעות אין לך מיגדר גדול מזה) רשאים לתקן, ת"ח הממונה על הציבור.
וזה גם תוקף המצוה להצביע בבחירות. (מלבד לכמה מהראשונים שיש בזה משום ועשית ככל אשר יורוך).
אפשר מראה מקום מדוייק?
יש להעיר משו"ת דברי חיים חו"מ סי' ל"ב בסוף התשובה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=491ישא ברכה כתב:נוה הלבנון כתב:בעלזא זה קהילה. אם הוא רוצה להיות שייך לקהילה והוא רוצה שהקהילה תמנה אותו בין חבריה, הוא מקבל על עצמו את עולה.
הציבור הליטאי זה לא קהילה אלא מיגזר. כלומר, קבוצת אנשים שנוהגת באותו סגנון ואופי. אבל הם לא קיבלו עליהם דבר.
הכפיפות למרנן ורבנן זה לא מחויבות של 'קבלה' אלא כפיפות אישית של כ"א וא' מכח ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'.
ממילא אף אחד לא 'ממונה' על הציבור.
אינני יודע מה בין חוג למגזר, כל קבוצה שיש לה מנהיג בראש, ומנהלת אורחות חיים נפרדים (מסודות חינוך וכו') הרי היא קהילה לעצמה. וכל בני הקהילה מחויבים לגדרי הקהילה שנקבעו. וגם הציבור הליטאי, אם הוא בריסקר שלומד בעץ חיים ואח"כ ביד הלוי ואח"כ בבירסק אז הוא מחויב להנהגתם, ואם הוא לומד במסודות לימוד רגילים שהם מתנהלים עפ"י הכוונת מרנן שליט"א, אז הוא מחויב אליהם. וכו' על זה הדרך.
בענין לא תסור וכו'. אכן ד' עדיאל נכונים שישנם כמה שיטת שמשמעותם שקיים לא תסור תמיד. והם הראב"ד (שבת קל.), הרשב"א (תשו' שס"ב), רש"י (חולין, יל"ד), החינוך תצ"ה, ועוד.
הראב"ד מדבר על רב במקומו, והסברא נותנת שה"ה לכל בני קהילה אחת, שמחויבים לד' רבם. (וא"כ ה"ה לכל חסידות שמצוה לשמוע בקול האדמו"ר), בשאר הראשונים המשמעות שדוקא לגדול הדור.
יאיר1 כתב:כנראה שאין גדר הלכתי, אך הינם עצות טובות ומועילות.
עקביה כתב:ויש לדקדק האם הכוונה שהם חובה מצד עצם הדבר שבי"ד משמר התורה אמר אותם (כלומר החובה היא לשמוע בקולו), או מצד שע"פ דבריהם איגלאי מילתא מה צנוע ומה לא, והחובה היא להתנהג בצניעות מצד דת יהודית.
קראקובער כתב:עקביה כתב:ויש לדקדק האם הכוונה שהם חובה מצד עצם הדבר שבי"ד משמר התורה אמר אותם (כלומר החובה היא לשמוע בקולו), או מצד שע"פ דבריהם איגלאי מילתא מה צנוע ומה לא, והחובה היא להתנהג בצניעות מצד דת יהודית.
נפק"מ אם טעו בהוראה?
בברכה המשולשת כתב:אולי אפשר להעלות לכאן את המכתב ואז אפשר יהיה לדון בדברים ע"פ הכתוב בו, בצורה יותר מדוייקת.
בס"ד, כבר הורה מו"ח זללה"ה ואחריו כל גדולי ישראל זי"ע שהגדרים של "משמר התורה" אינן מעלה בעלמא אלא חובה גמורה על כל אחד להזהר בהם וכל אחד יזהיר וישמור על אשתו ובנותיו להזהר בתכלית הזהירות.
עקביה כתב:קראקובער כתב:עקביה כתב:ויש לדקדק האם הכוונה שהם חובה מצד עצם הדבר שבי"ד משמר התורה אמר אותם (כלומר החובה היא לשמוע בקולו), או מצד שע"פ דבריהם איגלאי מילתא מה צנוע ומה לא, והחובה היא להתנהג בצניעות מצד דת יהודית.
נפק"מ אם טעו בהוראה?
לא. שכן אין אפשרות לומר שטעו.
נפק"מ לדברים אחרים שהם אומרים, שאינם קשורים לצניעות.
עקביה כתב:ביתד של אמש (יום ג' ה' אד"ב תשע"ט) הייתה כתבה על בי"ד משמר התורה.
הובא שם מכתב עליו חתומים הגרח"ק ור' גרשון אידלשטיין, ובו נכתב שדעת הרב אלישיב שההוראות של בי"ד משמר התורה אינן מעלה בעלמא אלא חובה גמורה.
ויש לדקדק האם הכוונה שהם חובה מצד עצם הדבר שבי"ד משמר התורה אמר אותם (כלומר החובה היא לשמוע בקולו), או מצד שע"פ דבריהם איגלאי מילתא מה צנוע ומה לא, והחובה היא להתנהג בצניעות מצד דת יהודית.
יאיר1 כתב:כנראה שאין גדר הלכתי, אך הינם עצות טובות ומועילות.
עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:אולי אפשר להעלות לכאן את המכתב ואז אפשר יהיה לדון בדברים ע"פ הכתוב בו, בצורה יותר מדוייקת.
אני מצטט את השורה במכתב הנוגעת לענייננו, מילה במילה אות באות, לרבות הפסיקים והנקודות שיש או אין שם:בס"ד, כבר הורה מו"ח זללה"ה ואחריו כל גדולי ישראל זי"ע שהגדרים של "משמר התורה" אינן מעלה בעלמא אלא חובה גמורה על כל אחד להזהר בהם וכל אחד יזהיר וישמור על אשתו ובנותיו להזהר בתכלית הזהירות.
ישנו כתב:למה א"א לומר שטעו?
בברכה המשולשת כתב:עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:אולי אפשר להעלות לכאן את המכתב ואז אפשר יהיה לדון בדברים ע"פ הכתוב בו, בצורה יותר מדוייקת.
אני מצטט את השורה במכתב הנוגעת לענייננו, מילה במילה אות באות, לרבות הפסיקים והנקודות שיש או אין שם:בס"ד, כבר הורה מו"ח זללה"ה ואחריו כל גדולי ישראל זי"ע שהגדרים של "משמר התורה" אינן מעלה בעלמא אלא חובה גמורה על כל אחד להזהר בהם וכל אחד יזהיר וישמור על אשתו ובנותיו להזהר בתכלית הזהירות.
ייש"כ. לי הקטן נראה ברור שמשמעות הלשון היא שמשמר התורה מגלים מה ההלכה ולא שהם מצד עצמם המקור להלכה.
עובר ושב כתב:על המשמעות ההלכתית של תקנונים למיניהם, חסרי נימוקים ומקורות, כבר נכתב רבות.
עקביה כתב:ישנו כתב:למה א"א לומר שטעו?
מכיון שאין מדד אוביקטיבי לצניעות. אם הם מחליטים, לדוגמה, שחולצה בצבע כחול היא לא צנועה, א"א לומר שזו טעות. לדעתם היא לא צנועה וזהו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 55 אורחים