חרסון כתב:כמו בכל מקום, צריך איש מקצוע טוב והגון. ואגב, יש לא מעט פסיכולוגים שעונים להגדרות הנ"ל ואעפ"כ טוענים שכל עוד המטופל מרגיש צורך, כדאי להמשיך את המפגשים, אם כי בתדירות נמוכה.
ובכל מקרה, לערבב את הסוגיה הזו עם הסוגייה הכללית של פסיכולוגיה כן או לא, היא מעשה דמגוגי במקצת.
אין פה דמגוגיה, אלא ביקורת עניינית. אין אנו מכחישים שקיימים אנשים שיכולים להועיל לאלו שעוברים מצוקה נפשית. השאלה שאנו מתמודדים איתה היא מאד ממוקדת, האם לימוד פסיכולוגיה בצורה מקצועית באקדמיה אכן עוזרת לאנשים לדעת איך להתמודד עם מצוקה נפשית או שלא? התשובה שלי היא שלא! לא יעלה על הדעת שהאקדמיה שהוא מקום טמא, שמקדשת כל סטייה וכל עיוות, שחלק ניכר מהמרצים רואה ברצח המוני של עוברים בריאים, ואף של זקנים חלשים, כדבר חיובי, שהוא מרכז של טומאה ושל כל מה שמנוגד למוסר ולאנושיות, שמקום זה ידע ללמד איך לטפל בנשמה שהוא חלק אלוק ממעל.
עכשיו, אם המציאות היתה להיפך, שאלו שיש להם תואר בפסיכולוגיה אכן מחוללים גדולות ונצורות, הייתי מבטל דעתי, הרי המוחש לא יוכחש. אבל כיון שהביקורת על כל המקצוע הזה נשמע מכל כיוון אפשרי, בין מהאדם הפשוט ובין מהאקדמיה עצמה, והביקורת היא חריפה למדי, אז למה לי למשכוני נפשין, ולמה לי לצאת מגדרי כדי להגן על דבר שמצד הסברא מופרך לחלוטין. כל פעם שאני נפגש עם פסיכולוג או עו"ס אני משתדל לשאול אותם לגבי מידת היעילות של הטיפול שלהם, והתשובות הם לא חד משמעיות, והם עצמם אומרים שהם משתדלים להיות בסדר, אבל ידוע להם על מטפלים אחרים שהם לא בסדר. אם יש עשרות מחקרים המראים שהפסיכולוג המדופלם אינו יעיל כי הוא זה יותר מאשר כל מטפל אחר, בין אם הוא רב ובין אם הוא סבתא ובין אם הוא מכשף, אז למה שאבכר מחקרים אחרים, שמראים שאולי כן יש יתרון לפסיכולוג המדופלם.
פעם התאכסנתי אצל זוג מחב"תים, והאשה היתה לומדת לתואר לפסיכולוגיה. שאלתי אותה, איך אשה חרדית, יכולה בכלל ללמוד מקצוע טמא שכזה. אז היא אמרה לי, שזה בכלל לא מקצוע טמא, אלא אדרבה מועיל מאד. הצבעתי על ספר אחד שהיא היתה חוקרת, ספר של מלני קליין, ואמרתי לה, אני רוצה לראות אותך קוראת עמוד אחד בספר הזה בפני הילדים שלך. והיא הסכימה שבלתי אפשרי לקרוא ספר כזה בלי להסמיק. אני זוכר את ר' דוד ויסנטובסקי שליט"א ממונסי מספר, שהוא עבר פעם על חדר של בחור ישיבה, ומצא שם ספר, שאחרי קריאה בעמוד אחד הרגיש שהוא צריך ללכת למקוה. וכך זה בקריאת חלק ניכר מספרי הפסיכולוגיה, שהטומאה שופעת מהם מכל כיוון. האשה הזו שאלה אותי, האם אני פוסל את כל הספרים. אמרתי לה שלא, והזכרתי שהספר Dibs in Search of Self הוא ספר טוב. ואז היא הראתה לי שבכריכה האחורית כותבת המחברת שהיא פרוידיאנית, ומזה רצתה להוכיח שפרויד הוא כוח חיובי אפילו לשיטתי. אבל אין אני מסכים, ואכמ"ל.
נחזור לשאלה הראשונה, אם יש לאדם בעיה נפשית, לאן יפנה. התשובה היא, לאדם שהוכח (וזו מילת המפתח) שיודע לעזור לאנשים. וכלל וכלל לא פשוט למצוא אדם שכזה. וכלל וכלל לא ברור שאדם שעזר לאלף אנשים יכול לעזור לכל אחד. ויש צורך עצום במעקב וביקורת. האם אפשר להניח כמושכל ראשון שאדם שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה עדיף מעסקן שכונתי, לדעתי התשובה היא שלא. שניהם בדרך כלל אנשים בעייתיים ביותר, הפסיכולוג המדופלם, כי המוח שלו התעוות, והעסקן השכונתי, כי הוא משועמם ואין לו מה לעשות, וזה לא אדם שאמור לטפל בבעיות חמורות.
הרבה יותר ממה שאמרתי לפניכם מונח לפני, אלא שאין הזמן גורם.