ישנו כתב:רבא מסתפק אם הראשון חייב על זריקת כלי מראש הגג, או לא, (ונח' הראשונים אם יש מקום לחייב את השני).
וצ"ב מ"ט לא יתחייב הראשון, כיוון שכלי באוויר כבר אינו יכול להינצל, הרי הוא אבוד מן הבעלים, והוי כמו זורק מטבע למים עכורים לקמן צ"ח. שחייב אע"פ שהכלי שלם?
[האחרונים הק' דפשיטא שפטור השני משום דאבודה ממנו ומכל אדם, ותירוציהם לא יעזרו לשאלה למה לא יתחייב הראשון על ההפסד בזריקה].
ההוא דאמר כתב:ישנו כתב:רבא מסתפק אם הראשון חייב על זריקת כלי מראש הגג, או לא, (ונח' הראשונים אם יש מקום לחייב את השני).
וצ"ב מ"ט לא יתחייב הראשון, כיוון שכלי באוויר כבר אינו יכול להינצל, הרי הוא אבוד מן הבעלים, והוי כמו זורק מטבע למים עכורים לקמן צ"ח. שחייב אע"פ שהכלי שלם?
[האחרונים הק' דפשיטא שפטור השני משום דאבודה ממנו ומכל אדם, ותירוציהם לא יעזרו לשאלה למה לא יתחייב הראשון על ההפסד בזריקה].
מאן יימא דלא ניתן להניח כרים למטה ולהציל את הכלי, ואם כן אין זה אבוד לגמרי מהבעלים.
אבל השאלה יפה.
עושה חדשות כתב:למה התירוץ של הגרי"ז לא יועיל גם ע"ז, הרי השברים אינם אבודים ממנו.
ההוא דאמר כתב:ישנו כתב:רבא מסתפק אם הראשון חייב על זריקת כלי מראש הגג, או לא, (ונח' הראשונים אם יש מקום לחייב את השני).
וצ"ב מ"ט לא יתחייב הראשון, כיוון שכלי באוויר כבר אינו יכול להינצל, הרי הוא אבוד מן הבעלים, והוי כמו זורק מטבע למים עכורים לקמן צ"ח. שחייב אע"פ שהכלי שלם?
[האחרונים הק' דפשיטא שפטור השני משום דאבודה ממנו ומכל אדם, ותירוציהם לא יעזרו לשאלה למה לא יתחייב הראשון על ההפסד בזריקה].
מאן יימא דלא ניתן להניח כרים למטה ולהציל את הכלי, ואם כן אין זה אבוד לגמרי מהבעלים.
אבל השאלה יפה.
ישנו כתב:עושה חדשות כתב:למה התירוץ של הגרי"ז לא יועיל גם ע"ז, הרי השברים אינם אבודים ממנו.
התי' של הגרי"ז זה סברא בייאוש, שא"א להתייאש אם חלק מהחפץ עדיין בידיים שלו.
אבל לעניין איבוד פשיטא ששייך לחייב ע"ז, וכ"ה בכל מי ששובר חפץ לשני שחייב לשלם גם אם קיימים שברים, וה"נ כאן איבד לו את כל החפץ חוץ מהשברים.
סגי נהור כתב:נשאל כך: השליך חפץ של חבירו למים עכורים, וקדם אחר ושברו קודם שהגיע למים - לדעתך פשיטא שהמשליך חייב ללא קשר לספקו של רבא?
ישנו כתב:סגי נהור כתב:נשאל כך: השליך חפץ של חבירו למים עכורים, וקדם אחר ושברו קודם שהגיע למים - לדעתך פשיטא שהמשליך חייב ללא קשר לספקו של רבא?
זה בדיוק השאלה, למה זה לא כך?
שברי לוחות כתב:עיין איילת השחר בתוספות ד"ה שטהורין
ביקורת תהיה כתב:שתי תשובות לדבר:
חדא, שמא ר"ע מודה דדבר שאי אפשר הוי צד קולא לדון ממנו בקל וחומר, שהרי סוף סוף אנו דנין דבר שאפשר מדבר שאפשר – מגע מת ממגע זב.
ביקורת תהיה כתב:ועוד, פכין קטנים טהורים בזב גם בדבר שאפשר, כגון מגע שׂער ומשא.
תוכן כתב:[ועוד, פכין קטנים טהורים בזב גם בדבר שאפשר, כגון מגע שׂער ומשא.
פליטת קולמוס היתה זאת לי, והכוונה, שסוף סוף אנו דנים טומאת מפץ מטומאת פכים קטנים:תוכן כתב:אנו דנים מפץ מפכין קטנים.
שורה זו לא ידענא מאי קא אתיא למימר, אך זאת ידענא: פכים קטנים מיטמאים במגע מת – בעצם כשעורה.מגע מת ממגע זב אי אפשר למילף, שהרי מגע מת אינו מטמא פכין קטנים, דאין כלי חרס מיטמא מגבו.
ביקורת תהיה כתב:פליטת קולמוס היתה זאת לי, והכוונה, שסוף סוף אנו דנים טומאת מפץ מטומאת פכים קטנים:תוכן כתב:אנו דנים מפץ מפכין קטנים.
ומה פכים קטנים מיטמאים במת, מפץ אינו דין שיטמא במת; והרי זה לימוד שאפשר משאפשר.
ביקורת תהיה כתב:שורה זו לא ידענא מאי קא אתיא למימר, אך זאת ידענא: פכים קטנים מיטמאים במגע מת – בעצם כשעורה.תוכן כתב:מגע מת ממגע זב אי אפשר למילף, שהרי מגע מת אינו מטמא פכין קטנים, דאין כלי חרס מיטמא מגבו.
ומאן שמעת ליה דאמר דקולא שנגרם מחוסר היתכנות אינו נחשב לקולא?תוכן כתב:הא דפכים קטנים אינם מיטמאים בזב הוא משום שזה אי אפשר.
וְחַטּאוֹת הַצִּבּוּר מְנָלָן, הָא לָא אָתוּ בְּמָה הַצַּד, דְּמָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן שִׁנּוּי בְּעָלִים פּוֹסֵל בָּהֶן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקָרְבַּן צִבּוּר. אַף עַל גַּב דְּלָא שַׁיִךְ שִׁנּוּי בְּעָלִים בְּצִבּוּר, מִכָּל מָקוֹם פִּרְכָא טוֹבָה הִיא, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְקִדּוּשִׁין 'מַה לְּכֶסֶף שֶׁכֵּן פּוֹדִין בּוֹ הֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, תֹּאמַר בְּחֻפָּה', וְכֵן פֶּרֶק הַחוֹבֵל 'מַה לְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּמִילָה'.
סעדיה כתב:עי' בחי' ר"ח הלוי הל' מטמאי משכב ומושב ד"ה והנה בב"ק.
י. אברהם כתב:ב"ק קטו. ברש"י ד"ה הדין עם הטבח. וערעורו על הטבח.
אולי דקדק ונקט בלשונו וערעורו ולא ותביעתו כדלעיל (ד"ה הדין עם הראשון), דכיון דמתנות כהונה הוי ממון שאין לו תובעים לא שייך כ"כ לשון תביעה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים