תומת ישרים תנחם בקבלת תושבע"פ

[עושה חדשות]

תנחומא פ' נח - ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה.

שבת דפ"ח - ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנןדסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם.

רש"י - התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו.

-

למה לגבי תושבע"פ לא סמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו?

ושאלה נוספת שאלתי פעם במקו"א, ולא נעניתי - viewtopic.php?t=18246#p413078

[בברכה המשולשת]

הרי גם כך יש מדרשים חלוקים על מה אמרו נעשה ונשמע ועל מה הייתה הכפייה, ואם כן ייתכן מאוד שדברי רבא הם לא אליבא דמדרש זה

[אפרים זלמן]

למה לגבי תושבע"פ לא סמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו?

אולי כי הרבה דברים מתשובע"פ נקבעים ע"י חכמים, והם לא יודעים לבחון כליות ולב

[החושב]

דברי רבא הם לא אליבא דמדרש זה

גם אני מצטרף להנ"ל

[בן פרצי]

נראה לי הפשט במדרש, שבוודאי אמרו ישראל נעשה ונשמע גם על תורה שבעל פה, אלא שלגודל יגיעתה פחד משה שלא יעמדו בזה על אף קבלתם, ולכן הוצרך להכריחם. וכעין תירוצו של תוס'.

[בתבונה]

תנחומא פ' נח - ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה.
שבת דפ"ח - ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנןדסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם.
רש"י - התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו.
-
למה לגבי תושבע"פ לא סמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו?

אפשר לומר שעם ישראל קבלו על עצמם בנעשה ונשמע את "כל אשר דבר ה'" דהיינו שרצו שהכול יהיה ברור ונהיר להם, בלי ספקות וחושך של הסתרה של מה הקב"ה רוצה, כמפורש שם במדרש תנחומא "תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול".
ואם כן מה שלא קבלו ברצון עד ימי אחשוורוש היינו את המצוות מתוך מצב של חושך והסתר הנ"ל שלא נהיר מה הם המצוות.
ויעויין בנציב בפתיחה ל-העמק שאלה שם משמע שהחושך הזה התגבר עם ההסתר פנים של הגלות.
ואפשר שזה גם נרמז ב"ויתיצבו בתחתית ההר", שהעם לא הורשו לעלות להר, שם הגילוי היה יותר גדול, וכך גם התושבע"פ נובעת מההסתר ונדרש עמל רב כדי לברר את הדין.

[בתבונה]

ולפי"ז מיושבת קושיית הרמב"ן (שבת פח.)
"קשה לי וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווים למה נענשו ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם א"כ בטלת מודעא זו, ועוד למה הצריכם לקבלה וברית".
ולפי הנ"ל מיושב שבתחילה באמת הבנת התורה היתה נהירה להם, ובצורה זו קבלו ברצון, ורק על תלמודה של בבל נאמר "העם ההולכים בחושך" וכדברי הנצי"ב בפתיחה שנייה להעמק שאלה.
וכבר כתבו (שפ"א ועוד) על דברי הגמ' (יומא כט.) שאסתר נמשלה לאיילת השחר כי היא סוף הניסים שניתנו ליכתב, שאז התחיל תקופת תושבע"פ, והרי אחד מיסודות היהדות שהתושבע"פ נמסרה למשה, אלא צ"ל שהכוונה שהחל עידן "העם ההולכים בחושך" שהיה צריך לגשש בחושך כדי לדעת את התורה, וגם קיום התורה במצב זה קבלו ברצון מאהבת הנס.