שלש מאות - לשון הבאי - גוזמא

[שמואל דוד]

כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:
ויש להעיר, א) מדוע נקט מספר זה דוקא.
ב) מדוע באמת אמרו דבר גוזמא.
ג) מדוע אין זה שקר.

[אהרן תאומים]

אולי רמז בדרך הגימט' ש=300 קר=300
גוזמאות גימט' = אך אמת

[שמואל דוד]

יפה מאוד

[בקרו טלה]

כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:
ויש להעיר, א) מדוע נקט מספר זה דוקא.

עי' בפרד"י שמות כו, לא <והשמטות במהדורה הישנה>
[השמטתי מענין שלש מאות שמביא שם]
ועי' בבית אהרן סימן ב' אות ב' ואילך, ועוד בהמשך דבריו אח"כ

פרדס יוסף
וגם מצינו ת' לשון גוזמא, בברכות (ל"א.) אייתי כסא דמוקרא בת ת' זוזי, על דרך גוזמא דדבר הקנוי בסך זה הוא דבר חשוב כאות ת' שהוא מספר הגדול בכל א"ב, בוישלח (ל"ב, ו) וארבע מאות איש, שמואל א' (כ"ה, י"ג) כארבע מאות איש, ובש"ס ברכות (ה ע"ב כ. נ"א ע"ב) שבת (ל"א.) פסחים (ס"ב ע"ב) מגילה (ג.).

<ובתרגום יונתן בשלח (י"ז, ח) ועמלק שוור אלף ושית מאה מילין, והם ת' מאה פרסה, ובבבא קמא (פ"ב ע"ב) ומנחות (ס"ד.) ונזדעזע ארץ ישראל ת' מאה פרסה, ובפסחים (צ"ד.) ותענית (י.) מצרים ת' מאה פרסה, ועבודה זרה [י"ז ע"ב] אליהו פתקיה ת' מאה פרסה, ובחולין (נ"ט ע"ב) יומא (ס"ט ע"ב) גיטין (ס"ח ע"ב) כתובות (קי"א.) קידושין (מ.) סנהדרין (צ"ה ע"ב) ובראשית רבה [צ"ג, ז] ת' מאה פרסה והם בדרך גוזמא>.

ובקהלת (ו, ג) אם יוליד איש מאה, ג"כ על דרך גוזמא עיין שם בספר גשמי ברכה [קהלת ו, ג], ובהוריות (ג ע"ב) מאה שישבו להורות ובסנהדרין מיירי ודי בע"א, ופסחים (פ"ט ע"ב) מאה פפי, ובבבא קמא (כ"ז) מאה פנדי, ובשמיני (י"א, מ"ב) מרבה רגלים, ורש"י נדל שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו, ובלשון צרפות הוא מאה, וכן כתוב בחולין (ס"ז ע"ב) נדל שיש לו ק' רגלים, ובספרי טבעים הביאו שהם במספר ל"ב לזכר ול"ד לנקיבה.

ושם בפסוק ו' ואלו חיה אלף שנים ג"כ גוזמא, ובדניאל (ה, א) לקבל אלפי חמרי שתי, והוא גוזמא דאין בכח אנוש, ובתהלים (ק"ה, ח) דבר ציוה לאלף דור ושנות עולם ו' אלפי שנה, ובמדרש שמואל רבתא [פרשה כ"ב סימן ד] באותו הלילה שברח דוד מפני שאול למד משמואל מה שאין תלמיד ותיק לומד לק' שנה, ועיין שם בהגהות רד"ל.

[שמואל דוד]

יישר כח גדול

[שמואל דוד]

אולי רמז בדרך הגימט' ש=300 קר=300

שבת קד. שי"ן שקר כו׳
(כ״כ החוסן ישועות חולין צ: ע״ש)

[איתן]

מדרך לשון בני אדם להשתמש בגוזמאות ובמספרים לא מדוייקים. אז מה הבעיה? הרי כולם מבינים שזה לא מדוייק.

רבינו אברהם בן הרמב"ם, מאמר על אודות דרשות חז"ל, עמ' צה במהד' הרב מרגליות:

החלק השלישי, מעשיות שאירעו בעולם כמו שנכתבו, אלא שדברו בהם לשון הבאי לדעתם כי לא יטעה בעל השכל שהם דברי הבאי, והם היו מתירים חלק זה שהוא לשון הבאי כענין שאמרו בגמ' תמיד דברה תורה לשון הבאי, דברו נביאים לשון הבאי, דברו חכמים לשון הבאי. דברה תורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים, דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ לקולם, דברי חכמים לשון הבאי תפוח וגפן ופרכת, ושלשה מקומות אלו הם במשנה, כי בתלמוד ימצא הבאי לאין מספר, שלא ימנע כ"ג ולא ב"ג.

עיינו שם לדוגמאות למעשיות שלדעתו נאמרו בדרך גוזמא כרבה ששחט את רבי זירא (מגילה ז:) ואחרים.

נ.ב. באמת כשהייתי ילד לא סבלתי דברים הללו. כשמישהו היה אומר לחכות דקה או טען שהוא אמר משהו כבר מיליון פעם הייתי מתעצן. שהרי הדקה אינה דקה והמליון אינו מליון... מאז קצת נרגעתי.

[שמואל דוד]

סו״ס מה הגדר בזה? מתי נקרא שקר ומתי גוזמא?

[אוצר החכמה]

הגדר כמו שהביאו. אם אין הכוונה להטעות את האנשים שיחשבו דבר שאינו נכון אין בזה שקר.
דוגמא נוספת דיבור באירוניה.

[איתן]

אמור להיות תלוי בדעת בני אדם. אם כל האנשים מבינים שמדובר בגוזמא אז זה לא שקר.

כמובן, שבני תרבות אחרת או אחרי תקופה של מאות שנים לא תמיד יוכלו לזהות שמדובר בגוזמא. אבל כך זה מדרכו של עולם.

[רק אחרי כתיבת ההודעה ראיתי שנשלחה תגובה מאוצה"ח. כמובן שדבריו מכונים, והדבר תלוי בכוונה.]

[הקיק]

שלוש מאות כהנים מטבילין את הפרוכת בשקלים כא, ב, מסביר הרוגצ'ובר שההיקף שלה 600 טפחים, ולכן שלוש מאות כהנים כל אחד מחזיק בשתי ידיו, בהנחה שכולם רצו לקיים את המצוה, זה מדויק.

[שמואל דוד]

יישר כח.
השו״מ תליתאה חלק ג סימן נב ובועז בשקלים פרק ח כתבו כן בשם הגר״א ז״ל.

[קרית מלך]

מעניין שכדברים אלו בביאור המשנה דשלוש מאות כהנים מופיע בספר שנדפס מכתב יד [לפני כשנה] בשמו של הרה"ק אדמו"ר הזקן מסאדיגורה זיע"א.

[במסתרים]

בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה שנאמר שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל ערל בגימטריא שלש מאות הוי

יל"ע אם "שלש מאות" זה הוא גוזמא כמו שנמצא בדחז"ל במקומות אחרים, או שאני הכא דאסמכוה אקרא או שגם בו נאמר "דברו הכתובים לשון הבאי".

[תוכן]

יש לעיין בשאלה זו מהא דאמרינן ביומא ט' א': 'אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה, יראת ה' תוסיף ימים, זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה, זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב, כל אחד ואחד לא הוציא שנתו'.

והנה בספר יוסיפון יש לנו רשימה שלימה של כהנים גדולים, באופן שאפשר לשחזר במידה זו או אחרת את כל הכהנים גדולים לכל אורך ימי בית שני. בלי לדון בהבדלים המשמעותיים שיש בין מה שכתוב בגמרא ובין הרשימה הנ"ל, דבר אחד ברור יוצא, שברשימה הנ"ל לא נמצאו שלש מאות כהנים גדולים, ואפילו לא מאה. אמנם היו תקופות שחלקם לא הוציאו שנתם, אבל זה לא היה כך שנה אחרי שנה. וחשבתי לומר, שגם כאן המספר שלש מאות הוא גוזמא. אלא שלפי זה צ"ל שסיום המימרא ש'כל אחד ואחד לא הוציא שנתו', אין הכוונה שכל אחד ואחד, אלא שבמקרים רבים לא הוציאו שנתם. וכדמות ראיה יש להביא לזה מחשבון הגמרא, שכל אחד ואחד לא הוציא שנתו, וקשה, דמנין ליה לגמרא הא, אפשר דחמשה כהנים גדולים מתו בשנה אחת, וכהן אחד שימש לחמש שנים. אלא ע"כ צ"ל דהחשבון בגמרא הוא באופן כללי, בלי לרדת לפרטים. וצ"ע.

[שמואל דוד]

תמורה טו:-טז.

נשתכחו שלש מאות הלכות, שלשת אלפים הלכות כו׳

יש להסתפק אם בלשון גוזמא נקט או לא?

[אדם קדמאה]

יש לעיין בשאלה זו מהא דאמרינן ביומא ט' א': 'אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה, יראת ה' תוסיף ימים, זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה, זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב, כל אחד ואחד לא הוציא שנתו'.

והנה בספר יוסיפון יש לנו רשימה שלימה של כהנים גדולים, באופן שאפשר לשחזר במידה זו או אחרת את כל הכהנים גדולים לכל אורך ימי בית שני. בלי לדון בהבדלים המשמעותיים שיש בין מה שכתוב בגמרא ובין הרשימה הנ"ל, דבר אחד ברור יוצא, שברשימה הנ"ל לא נמצאו שלש מאות כהנים גדולים, ואפילו לא מאה. אמנם היו תקופות שחלקם לא הוציאו שנתם, אבל זה לא היה כך שנה אחרי שנה. וחשבתי לומר, שגם כאן המספר שלש מאות הוא גוזמא. אלא שלפי זה צ"ל שסיום המימרא ש'כל אחד ואחד לא הוציא שנתו', אין הכוונה שכל אחד ואחד, אלא שבמקרים רבים לא הוציאו שנתם. וכדמות ראיה יש להביא לזה מחשבון הגמרא, שכל אחד ואחד לא הוציא שנתו, וקשה, דמנין ליה לגמרא הא, אפשר דחמשה כהנים גדולים מתו בשנה אחת, וכהן אחד שימש לחמש שנים. אלא ע"כ צ"ל דהחשבון בגמרא הוא באופן כללי, בלי לרדת לפרטים. וצ"ע.

הבאי וגוזמא
ברשימות של יוספוס (ולא יוסיפון) אין באמת "אופן שאפשר לשחזר במידה זו או אחרת את כל הכהנים הגדולים לכל אורך ימי הבית השני"
רשימותיו מלאות חורים וסתירות
וגם הוא מונה את השמות המפורסמים, והנדון הוא שבזמן שכיהנו כביכול השמות המפורסמים, נמכרה הכהונה בפועל תחתיהם, למשל: ינאי המלך מלך עשרות שנים ונחשב כהן גדול אחד מבחינת הרשימה, אבל בזמן שינאי מלך שילמה מרתא בת בייתוס תרקבא דדינרי כדי שיהושע בן גמלא יהיה כהן גדול, ומן הסתם לא היתה נזקקת לזה אם לא ששנה לפניה שילם איזה נגיד אחר תרקבא דדינרי כדי שבן דוד שלו יהיה כהן גדול, וכן על זה הדרך.
דוגמא ל'חור': בין מותו של אלקימוס ליונתן עברו שבע שנים, ומבחינת הרשימה אין כהן גדול, אבל אפילו בויקי שם הבינו שזה לא יתכן, ובית המקדש לא יכול להתקיים כהלכתו בלי כהן גדול.
והגם שמספר שלש מאות יכול להיות בהחלט גוזמא, כמו שדרך לומר ''שלש מאות כהנים מטבילים אותה', והכוונה המון כהנים באופן קיצוני, הרי כאן שאומרים ששמשו "יותר משלש מאות כהנים" פחות משתמע גוזמא, דלא סגי להגזים אלא לומר ד'יותר משלש מאות'? ומשמע להיפך, דהוסיפו 'יותר' כדי שלא תטעה לומר שהכוונה לריבוי בעלמא. אבל גם אם כן ונאמר שמבחינת הלשון הגיוני שזה גוזמא, הרי ברשימה של ויקיפדיה יש פחות ממאה, ואיזה טעם יש לעשות גוזמא כזו כשבאים לעשות השוואות מספריות בין בית ראשון לבית שני, הרי אין זה גוזמא אלא מחזי כשיכרא. ולא זו בלבד אלא שאין לזה שום טעם, שהרי לפי הרשימה של יוספוס, אין ולו כמעט כהן אחד שלא הוציא שנתו, וכל אחד מהמנויים מלך כמה וכמה שנים, ואטו כל מלכי חשמונאי היו כולם שנה אחת? בודאי לא שייך להעלות על הדעת ד"ז. וכן כל שאר המנויים ברשימה.
והטענה: "דמנין ליה לגמרא הא, אפשר דחמשה כהנים גדולים מתו בשנה אחת, וכהן אחד שימש לחמש שנים", הלא דברי הבאי היא, למה ימותו חמשה בשנה אחת? הרי המיתה היתה מחמת שנכנסו ביוהכ"פ אל הקודש ולא היו ראויים, וגם אם אירע שמתו שניים בשנה מחמת מקרה או זקנה, הרי אין זה משנה עיקר החשבון. ועוד, דגם אם מתו ה' בשנה אחת, עדיין יש 300 שלא הוציאו שנתם, ומנפ"מ אם זה קרה ביוהכ"פ, או שנפרעו מהם במיידי. ואדרבה, זה יותר מתיישב עם ההיסטוריה (ואולי אפילו פיטורין של המלכות נחשב כלא הוציא שנתו, ואפשר גם שהיו מפטרים ומוציאים להורג, כמו שנראה בסכסוך בין אליקים למנלאוס, ומשמע שהיה זה נוהג מתקבל ומוכר, שפלוני מתמנה לכהן גדול, וחברו רץ למלכות ומשלם עוד כסף וחוזר והורג את הראשון ותופס מקומו, וחוזר חלילה. כל זה עוד לפני שהיו בעולם צדוקים בכלל, רק מתיוונים). אבל התשב"ץ ח"ג קלה' כותב להיפך: "אולי לא מנו כל הכהנים שמתו קודם יוהכ"פ".
אמנם, האמת שעדיין קשה ליישב הסתירה בין מה שנראה לכאורה מניתוח ההיסטוריה, ובין המספר המרובה של שלש מאות. אבל אין זו סיבה לומר שהגמ' התכוונה לפחות ממאה. ובאמת הדבר צ"ע. ובירו' אי' דבבית שני שמשו פ' כהנים, והתוס' שם ובזבחים קא: כתבו דהיינו דוקא מצאצאי פנחס, אבל בויק"ר אחרי מות כא ט מבואר לא כן, ואמרי' תמן מקדש שני שמשו בו שמונים וא' כהנים וי"א שמונים ושנים וי"א שמונים ושלש וי"א שמונים וארבע וי"א שמונים וחמש. (ועי 'גם יעב"ץ בחי' יומא דצ"ע מיהושע בן יהוצדק דשמש לו' שנה ולא חשיב לי', ובאמת גם שאר הכהנים בזמן כנה"ג יהיו מי שיהיו, לפי חשבון הגמ' נכללים בלא הוציאו שנתם, ונר' תמוה מדוע בזמן אכנה"ג עד שמעון הצדיק העמידו רשעים).
ואם רוצים ליישב בע"כ דהמדרש מדבר על הכהנים הגדולים המפורסמים והמוכרים שכיהנו כדת וכדין (וגם יוספוס כנ"ל), ור' יוחנן מדבר על ארחי פרחי שמינו את עצמם בכסף וכנראה היו עשרות רבות בכל תקופת שפל, וגם אם לא היה שלש מאות היה קרוב לכך. ובהיסטוריה לא נרשמו שמותיהם.
אלא שזה לא מיישב את ההתעלמות של ר' יוחנן מאלו שכן כיהנו כמה שנים באופן פורמלי, ואולי ס"ל דכיון שמכרו את הכהונה הרי אינם בכלל הרשימה אלא רק אלו שכיהנו בפועל.

[בן מיכאל]

הערה קטנה, מרתא בת בייתוס היתה בזמן החורבן כמובא באיכ"ר, וככל הנראה ינאי המלך הוא ט"ס.

[אדם קדמאה]

מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות
בזמנו של יהושע בן גמלא כבר דנו הקדמונים
מה שברור שבזמן החורבן לא היה מלך לשלם לו ולא יועיל כאן ט"ס

[לייטנר]

מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות

מרתא פירושה גברת

[בן מיכאל]

מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות
בזמנו של יהושע בן גמלא כבר דנו הקדמונים
מה שברור שבזמן החורבן לא היה מלך לשלם לו ולא יועיל כאן ט"ס

אגריפס השני נקרא גם כן מלך.

[שייף נפיק]

ידידי הרב ויזל כתב בעץ חיים האחרון מאמר נאה בענין.

[בן מיכאל]

מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות
בזמנו של יהושע בן גמלא כבר דנו הקדמונים
מה שברור שבזמן החורבן לא היה מלך לשלם לו ולא יועיל כאן ט"ס

באיכ"ר מוזכר שמרתא בת בייתוס היתה אשתו של ריב"ג, ושנטלוה הרומאים והריצוה.

[שמואל דוד]

שבת קמט:

אמר רב יהודה אמר רב כו׳ נמשכה ערלתו שלש מאות אמה כו׳.

לכאורה כאן אינו גוזמא אלא כך הוא האמת שהרי הגמרא הביא גימטריא ע״ז - ערל בגימטריא שלש מאות.

[קרית מלך]

מהמשך לשון הגמ' "והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה" משמע להדיא דהוא כפשוטו.

[מיללער]

כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:

בפסחים נז. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין וכו'

והערוך בערך גרב (ג) כתב ע"ז "וזה דבר גוזמא". (ובדר"א המהרש"א שבת יג: על מה שאמרו שם על חנניא בן חזקיה שהעלו לו' ג' מאות גרבי שמן, ציין שם לדברי הערוך שהוא גוזמא, ובאמת בערוך גופא אין הכרח שגם על זה כוונתו, אבל משמע מהמהרש"א שלמד בהערוך שבשניהם המכוון לגוזמא ולכן נקטו הלשון שלש מאות)

הנה דברי הערוך

[שמואל דוד]

המהרש״א כתב בפירוש שהערוך קאי על הגמרא במקום שנהגו.

[זיז שדי]

ביצה כט.
תנו רבנן הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות והביאום לפני הגזברים לירושלים. (עוד הרבה פעמים בש"ס ביין, שמן, ויין תפוחים)
בסנהדרין
ואמר רבי לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא.
וכהנה רבות.
הרבה פעמים ג' מאות הלכות, (נשתכחו בימי משה, שנו במגדל הפורח באויר, תשובות בצרת הבת, ועוד)

[מיללער]

שקלים פ"ו ה"ב - אמר רשב"ג מעשה שהלכתי לציידן והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי אחד

[קאצ'קלה]

כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:

בפסחים נז. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין וכו'

והערוך בערך גרב (ג) כתב ע"ז "וזה דבר גוזמא". (ובדר"א המהרש"א שבת יג: על מה שאמרו שם על חנניא בן חזקיה שהעלו לו' ג' מאות גרבי שמן, ציין שם לדברי הערוך שהוא גוזמא, ובאמת בערוך גופא אין הכרח שגם על זה כוונתו, אבל משמע מהמהרש"א שלמד בהערוך שבשניהם המכוון לגוזמא ולכן נקטו הלשון שלש מאות)

הנה דברי הערוך

לא מצאתי את דברי הערוך הללו בדפו"ר (רומי ר"ל בערך), ולא בכת"י לונדון 956 ולונדון 957 (הידוע בדיוקו), ולא בכתבי היד המצויים בJTS.
וכנראה נוסף בדפוס פיזארו רע"ז ומשם לדפוסים הבאים.
וצ"ע אם אינו 'גליון' זר שנכנס לתוך הספר.

[מיללער]

לא מצאתי את דברי הערוך הללו בדפו"ר (רומי ר"ל בערך), ולא בכת"י לונדון 956 ולונדון 957 (הידוע בדיוקו), ולא בכתבי היד המצויים בJTS.
וכנראה נוסף בדפוס פיזארו רע"ז ומשם לדפוסים הבאים.
וצ"ע אם אינו 'גליון' זר שנכנס לתוך הספר.

חסר שם רק ג' מילין האלו של 'וזה דבר גוזמא'?

[קאצ'קלה]

חסר שם רק ג' מילין האלו של 'וזה דבר גוזמא'?

לא. חסר שם מן "והיאך יתכן לאדם שישתה ג' מאות חביות..." עד אחר "וזה דבר גוזמא הוא".

[שמואל דוד]

חובות הלבבות שער הבטחון פרק ג ״כאשר נראה הגרגיר האחד מן החיטה מצמיח שלש מאות שבלים״