מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ב' פברואר 18, 2019 8:33 am

אני כופל את השורות במכתבו של מרן הגר"ש

וזכורני את הפחד והבהלה הגדולה שהי' לאאמו"ר גאון ישראל זללה"ה, כאשר התחיל האפשרות וכמה מאחינו התחילו לזלזל ולעלות בהר ד' שמה, וטרח אאמו"ר זללה"ה בכל כוחו ובכל ליבו בכל מיני דרכים והשפעות לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית, והיה מזועזע עד למאד, וכאשר שמעתי ממנו שמאז היה מקובל שאין אנו בקיאים היום בכל טומאה היוצא מגופו וכו' וכו',

לא כתוב כאן איסור?

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ב' פברואר 18, 2019 6:55 pm

עלה כאן שוב נושא הר הבית, אכתוב את הידוע לי,
וראשית, אודה ולא אבוש שאני נוגע בסוגייה זו של הר בית ה', מבחינה רעיונית ומעשית.
כמה פעמים דיבר רבינו איתי ועם ידידי על העניין, ותמיד הקדים ואמר שאינו מתערב במעשינו, אבל להיזהר מאד מאד על האווירה בישיבה, ופעם כשדיבר על זה עם ידידי, והיזהירו, אז שאל את רבינו מה באמת טעמו בעניין, ולא הסכים לענות, רק חזר כמה פעמים "יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים"
זמן מה לפני פרסום המכתב, אמר לי אברך חשוב מהישיבה, שנתי גרוסמן סיפר לו בכעס, שחתנו נקלע לשיחה עם אחד מהחדרים העולים, וכששמע הלה שהינו חתן של נתי, תמה על התנגדותו, מפני שהעולה הניח שזו תופעה מקובלת אצל תלמידי הגר"ש...
בלילה לפני פרסום המכתב, (כמה ימים לאחר שהתפרסמו כמה תמונות של חרדים עולים, ושונאיו של הגר"ש ששו ופרסמו את העניין, והגזימו בו טובא כדרכם)
ראיתי את נתי יוצא מבית רבינו, ושמעתי שאחד מתלמידיו (אי"א) אמר לו באותו הערב ברורות - "אם לא יצא מכתב, יהיה מפורסם בציבור שהוא אינו מתנגד לעלייה"

לאחר פרסום המכתב קרא לי ואמר שאינו מתערב במחשבותי בבטן, אבל מדרך הנימוס שלא לעבור על דברי בעל הבית שלך, ואפילו גויים מבינים...

אגב, אחד המוצי"ם בישיבה הסכים איתי, שבשביל להתיר אישה לבעלה לעוד כמה ימים, יבטלו חששות מעין אלו שבמכתב...

ולמעשה, ברור שרבינו התנגד לעלייה, בעיקר בגלל חששות ציבוריים ודגשים אחרים שזה יגרום לבני התורה, וגם קצת בגלל חששות הלכתיים.
אבל ליחידים, הנושא ממש לא היה אקוטי בעיניו, ולא נמנע מלחבבם ומלהחזיקם בישיבתו.
והמכתב המדובר היה בהקשר נקודתי ברור, למרות שודאי כתב בו את דעתו, (ואף הוסיף בסוגריים את הצד השני, וחובת ההתחדשות) אבל החלטה לפרסם הייתה מכמה סיבות.

הפצת המעיינות

נעמן כתב:אז שאל את רבינו מה באמת דעתו, ולא הסכים לענות

מבואר מזה מה היה דעתו כי אילו אחז שאסור מה יש להסתיר

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ב' פברואר 18, 2019 7:24 pm

לא,
הייתי צריך להבהיר יותר.
הוא שאל בסגנון מדוע הרב מתנגד? (היה מדובר בשיחת הזהרה שלא יהיה מזה עניין בישיבה)
ולא רצה להאריך בסיבותיו, רק "יקרה היא מפנינים"
למעשה, לא שמעתי ממנו דיבור התר, אבל עצם הקדמתו שאינו מתערב במעשי, ודאי אומרת משהו, לפחות לעניין יחידים העולים.

נוטר הכרמים

נעמן כתב:עלה כאן שוב נושא הר הבית, אכתוב את הידוע לי,

ולמעשה, ברור שרבינו לא תמך בעלייה, בעיקר בגלל חששות ציבוריים ודגשים אחרים שזה יגרום לבני התורה, וגם קצת בגלל חששות הלכתיים.
אבל ליחידים, הנושא ממש לא היה אקוטי בעיניו, ולא נמנע מלחבבם ומלהחזיקם בישיבתו.
והמכתב המדובר היה בהקשר נקודתי ברור, למרות שודאי כתב בו את דעתו, אבל ההחלטה לפרסם הייתה מכמה סיבות.

למעשה ברור שרבינו התנגד מאוד לעליה, כפי שהתבטא במפורש במכתבו. כמו כן מי שקצת הכיר את רבינו ידע שהיה רחוק מדבר זה כרחוק מזרח ממערב, אלא שבתבונתו במקום להיכנס במו"מ הלכתי שרק נותן לגיטימציה לענין, הוא חתם את הנושא באמירה חינוכית, לאמור, מנין באה לכם הכמיהה המוזרה לעלות בהר ולנגוע בקצהו, ותורה מונחת בקרן זוית.

---------

אני מתלבט עדיין אם להגיב לפרשנות שהוצגה כאן בענין 'האיש ר' שמואל', למרות שיש לי הרבה. עיקר הנקודה שרבינו התמודד כל חייו ולא ישב על זירי הדפנה היא מאוד נכונה. ההסבר הוא יותר רחב. רבינו בכל מהותו היה ללא מצרים וגבולות. לא היתה לו מתכונת של 'עד כאן', לא בשעות הלימוד, לא בפעולות שתדלנות והתאמצות בשביל אחרים, וגם לא ב'השתוללות' כביכול בשביל מה שחשב שהוא רצון ד'. אישיות כזאת מעצם הוייתה איננה יכולה להיות סטטית. כשיש עליות לא נתפסות יש גם ירידות. זיהינו אצלו תמיד חלישות הדעת מאנשים עקביים ויציבים, וזה גם התבטא בכמה מהספדיו, אם על אביו הגרש"ז, או על הק' אליעזר שלזינגר.

אם כי תמיד הזהיר מפני 'אץ ברגלים חוטא', ריבוי השמן שבנר ו'שבירת הכלים', לא היו אלו מעצורים בדרכו אלא תמרורים.

דרופתקי דאורייתא

קרית מלך כתב:אני כופל את השורות במכתבו של מרן הגר"ש

וזכורני את הפחד והבהלה הגדולה שהי' לאאמו"ר גאון ישראל זללה"ה, כאשר התחיל האפשרות וכמה מאחינו התחילו לזלזל ולעלות בהר ד' שמה, וטרח אאמו"ר זללה"ה בכל כוחו ובכל ליבו בכל מיני דרכים והשפעות לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית, והיה מזועזע עד למאד, וכאשר שמעתי ממנו שמאז היה מקובל שאין אנו בקיאים היום בכל טומאה היוצא מגופו וכו' וכו',

לא כתוב כאן איסור?

ממש לא..
הבעיה שאין בקיאים בטומאה, אם כך, תטבול במקוה טהרה..

לא הוזכר כרת וכדו' במכתב כלל.

חוץ מזה, שציטטת מה שמביא מאביו מרן הגרש"ז זצ"ל, אבל זו דעתו? זה נימוקו שלו? את נימוקו שלו הוא פירט היטב במכתב..

ויפה הגדיר הרב הנוטר, שרבינו התנגד לעליה להר הבית.

משוש דורים

דרופתקי דאורייתא כתב:
קרית מלך כתב:אני כופל את השורות במכתבו של מרן הגר"ש

וזכורני את הפחד והבהלה הגדולה שהי' לאאמו"ר גאון ישראל זללה"ה, כאשר התחיל האפשרות וכמה מאחינו התחילו לזלזל ולעלות בהר ד' שמה, וטרח אאמו"ר זללה"ה בכל כוחו ובכל ליבו בכל מיני דרכים והשפעות לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית, והיה מזועזע עד למאד, וכאשר שמעתי ממנו שמאז היה מקובל שאין אנו בקיאים היום בכל טומאה היוצא מגופו וכו' וכו',

לא כתוב כאן איסור?

ממש לא..
לשונו: לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית.
הבעיה שאין בקיאים בטומאה, אם כך, תטבול במקוה טהרה..

זב צריך ספירת ז"נ (ואין אנו בקיאין בזה), וטבילה במי מעיין.

לא הוזכר כרת וכדו' במכתב כלל.

חוץ מזה, שציטטת מה שמביא מאביו מרן הגרש"ז זצ"ל, אבל זו דעתו? זה נימוקו שלו? את נימוקו שלו הוא פירט היטב במכתב..

ויפה הגדיר הרב הנוטר, שרבינו התנגד לעליה להר הבית.

דרופתקי דאורייתא

משוש דורים כתב:
דרופתקי דאורייתא כתב:
קרית מלך כתב:אני כופל את השורות במכתבו של מרן הגר"ש

וזכורני את הפחד והבהלה הגדולה שהי' לאאמו"ר גאון ישראל זללה"ה, כאשר התחיל האפשרות וכמה מאחינו התחילו לזלזל ולעלות בהר ד' שמה, וטרח אאמו"ר זללה"ה בכל כוחו ובכל ליבו בכל מיני דרכים והשפעות לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית, והיה מזועזע עד למאד, וכאשר שמעתי ממנו שמאז היה מקובל שאין אנו בקיאים היום בכל טומאה היוצא מגופו וכו' וכו',

לא כתוב כאן איסור?

ממש לא..
לשונו: לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית.
הבעיה שאין בקיאים בטומאה, אם כך, תטבול במקוה טהרה..

זב צריך ספירת ז"נ (ואין אנו בקיאין בזה), וטבילה במי מעיין.

לא הוזכר כרת וכדו' במכתב כלל.

חוץ מזה, שציטטת מה שמביא מאביו מרן הגרש"ז זצ"ל, אבל זו דעתו? זה נימוקו שלו? את נימוקו שלו הוא פירט היטב במכתב..

ויפה הגדיר הרב הנוטר, שרבינו התנגד לעליה להר הבית.

אני הבנתי שאין אנו בקיאין וכו', הכוונה שבגלל כך הוא טמא. ולכן יש לאסור שיעלו אנשים סתמא.

אבל אם יטבול וישמור ז"נ עם בד ובדיקה בכל יום (כך צריך כמדומה), האם זה לא מועיל? במה אין אנו בקיאים בזה? (אני לא בקי בזה, אדרבא תחכימני). [*הוספה: העירני חכ"א שליט"א בשם גדול אחד זצ"ל מדברי הרמב"ם בפהמ"ש זבין פ"ב מ"ב שזב הוא חולי כל הזרע. ולפ"ז רק מי שהוא יודע שהוא חולה, בכלל זה. אבל בלא"ה אין חוששין. עכ"ד. *הוספה ב': מצאתי כעת בפורום שהארכיו בענין זה כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=33333].

בדקתי כעת בשו"ת יביע אומר להגרע"י, בתשובה ארוכה בח"ה יו"ד סי' כו, הוא לא נכנס כלל לדון מהצד הזה, יעוי"ש בכל אריכות דבריו, ואם היה צד לאסור כדבריך מסתמא היה מזכיר לזה.

וא"א שלא לצטט את סיום דבריו למעשה שהוא תואם למכתב דנן..

ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית אפי' לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא. (וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ב). וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח.

הא אם טובל, אין שום בעיה לפי ההלכה. רק שלא יבואו לפרץ גדר אחרים.

[איני בקי בזה, אבל כמעט בטוח שבעבר ראיתי מכתב הגרשז"א בענין זה, והיה חריף בהרבה יותר, מצד כרת וכו', שזה שייך לבירור המקומות של החיל וכו', ושתיקת הגרש"א במכתב מפרט זה אומרת הרבה].

גילוי נאות: אין לו שום נגיעה בזה ח"ו (אולי להיפך..), רק לברר דעתו של מרן זלה"ה, שאיני מבין מדוע כ"כ קשה לקבל שדעתו מבחינה הלכתית ייתכן שאין בזה בעיה, אלא למגדר מילתא.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ג' פברואר 19, 2019 9:21 pm

נוטר הכרמים כתב:
נעמן כתב:עלה כאן שוב נושא הר הבית, אכתוב את הידוע לי,

ולמעשה, ברור שרבינו לא תמך בעלייה, בעיקר בגלל חששות ציבוריים ודגשים אחרים שזה יגרום לבני התורה, וגם קצת בגלל חששות הלכתיים.
אבל ליחידים, הנושא ממש לא היה אקוטי בעיניו, ולא נמנע מלחבבם ומלהחזיקם בישיבתו.
והמכתב המדובר היה בהקשר נקודתי ברור, למרות שודאי כתב בו את דעתו, אבל ההחלטה לפרסם הייתה מכמה סיבות.

למעשה ברור שרבינו התנגד מאוד לעליה, כפי שהתבטא במפורש במכתבו. כמו כן מי שקצת הכיר את רבינו ידע שהיה רחוק מדבר זה כרחוק מזרח ממערב, אלא שבתבונתו במקום להיכנס במו"מ הלכתי שרק נותן לגיטימציה לענין, הוא חתם את הנושא באמירה חינוכית, לאמור, מנין באה לכם הכמיהה המוזרה לעלות בהר ולנגוע בקצהו, ותורה מונחת בקרן זוית.

---------

אני מתלבט עדיין אם להגיב לפרשנות שהוצגה כאן בענין 'האיש ר' שמואל', למרות שיש לי הרבה. עיקר הנקודה שרבינו התמודד כל חייו ולא ישב על זירי הדפנה היא מאוד נכונה. ההסבר הוא יותר רחב. רבינו בכל מהותו היה ללא מצרים וגבולות. לא היתה לו מתכונת של 'עד כאן', לא בשעות הלימוד, לא בפעולות שתדלנות והתאמצות בשביל אחרים, וגם לא ב'השתוללות' כביכול בשביל מה שחשב שהוא רצון ד'. אישיות כזאת מעצם הוייתה איננה יכולה להיות סטטית. כשיש עליות לא נתפסות יש גם ירידות. זיהינו אצלו תמיד חלישות הדעת מאנשים עקביים ויציבים, וזה גם התבטא בכמה מהספדיו, אם על אביו הגרש"ז, או על הק' אליעזר שלזינגר.

אם כי תמיד הזהיר מפני 'אץ ברגלים חוטא', ריבוי השמן שבנר ו'שבירת הכלים', לא היו אלו מעצורים בדרכו אלא תמרורים.

ע"כ דברי הרב הנוטר.

דבריו "בכל מהותו היה ללא מצרים וגבולות" הזכירוני מעשה שראיתי שלא ראיתיו מפורסם. (אני כותב השמות רק ברמז מפני אי ידיעת כללי הפורום בזה).

רבינו היה רגיל במשך שנים ארוכות בבואו לשהות בעיר "שיש בה רק שני דברים טובים" (הסטייפלר והמוניות לירושלים) להתאכסן - דומני ברוב הפעמים, עכ"פ הרבה מאד - בבית אחיינית של הרבנית ע"ה, (משפחת ש').

(כאן כתבתי פרטים לא מדוייקים, ואני מתקן, יישר כח להרב הנוטר ולאמי שתחי').

רבינו הגיע לשבת עליה לתורה או ש"ב של תלמיד, וסידרו לו חדר ליד השמחה, דומני במלון ויז'ניץ, והוא החליט לשבות שם. בליל שבת היתה דרכו בתקופה מסויימת בהיותו בבני ברק להיכנס אחרי מעריב לבית אחד מגדולי ישראל לדבר בלימוד (אני לא מפרט מי, אולי יש כאלו שסבורים שעדיף לא לפרט כגון דא), וגם הפעם למרות שהתפלל באיזור ויז'ניץ צעד לביתו של החכם הזה, ובדבריהם אמר לו החכם "מסתמא אתם מתאכסנים כרגיל אצל ר' ל' ", רבינו ענה לו שלא וכנ"ל, אמר לו החכם "ומה עם אל ישנה אדם מאכסניה שלו", ענה לו רבינו שהוא צודק ולא חשב על זה.

רבינו צעד לבית קרוביו, ולא מצאם בביתם. הוא או תלמידיו דפקו אצל כמה שכנים לברר האם ידוע להם אם בעלי הבית בביתם. (אני כמעט בטוח שגם אליי הביתה הגיע מישהו לשאול). ורק כשנוכח שהם אינם חזר לאכסניה שסודרה לו.

העתקתי עובדה זו שוב להלן ברשימה נפרדת.

נוטר הכרמים

ואני הייתי נוכח בפגישה עם אחד מגדו"י ששאל את רבינו את השאלה הזאת כששינה מאכסניה שלו....

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ג' פברואר 19, 2019 10:04 pm

אני לא אתפלא בכלל אם גם אתה הגעת איתו באותו ליל ש"ק...

אולי אכתוב לך באישי. אני מתלבט כבר שנה אם לפרסם דברים מהבית ההוא. שם היה רבינו לפני עשרות שנים, לפני תקופת מעלות, ולפני שהיו מקורבים, רק עם הרבנית, הוא הרגיש מאד קרוב שם, ונהג בטבעיות וכו', ולא הסתיר כל כך, ושיתף והסביר הנהגותיו, והתעסק עם הבנים שם וכו' וכו', ובמיוחד עם הרב בעל הבית שבינתיים גם הוא עלה לגנזי מרום, ואני יודע מאז כמה וכמה עניינים, ואיני יודע איך צריך לנהוג לגבי מה יפה לפירסום ולגבי מה השתיקה נאה.

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » ד' פברואר 20, 2019 3:14 am

האם הניח תפילין בחוה"מ?
ואיך נהג אביו ז"ל? (דומני שהניח?)

נוטר הכרמים

הנה כתבה שהתפרסמה בעיתון 'בקהילה' מיום שישי האחרון בה מכונה הפורום שלנו 'פרסום פנימי של תלמידי ר' שמואל'. סליחה על סימני ההדגשה.

מפנקסו של בן ישיבה
הרב יעקב ב. פרידמן
מֶלֶך בשדה

1.
גם לי עצמי קשה להאמין. אבל היום ככלות השנה לעלייתו בסערה של מורי ורבי - אני מתגעגע אפילו לרגעי ה'דין' במחיצתו.
הייתי ממתין בחרדה דרוכה בחדר המבואה, ומייחל שלא יקראו לי. אחר כך כשכבר נקראתי - והתהליך הזה אפיין את הרגשת מרבית מקורביו – הרגשתי כאחד שחזר הביתה. בתחילה חושש הייתי לנשום בקרבת האיש הקדוש הזה, אבל משפתחתי בדברים, הייתי יכול לדבר בפתיחות וידידות גם על אופיו של בנימין נתניהו.
אלו היו שני מצבים שהתגבלו זה אל תוך זה. רבי שמואל היה אחד מטובי-הסֵבֶר שידע העולם, כשהיה שואל בשלומך, היית נשאב לעולמו המואר, וזו הייתה, ללא ספק, מהחוויות העשירות והמנחמות שיכול אדם להעלות בדעתו. גם שיחת החולין המבושמת שלו, הייתה רווייה אותו ניחוח עשיר של דעתנות. הוא גם היה אחד האנשים הקשוּבים שידע העולם. ידע להכיל דעה, ידע להביע אמפתיה, ההתפעלות שלו הייתה כנה, עשירה ככל אישיותו. רבי שמואל ידע לחזור על אמירה שלי, גם כשאני עצמי שכחתי אותה.
ולצד זה, בלי צל של סתירה, שָׁכַן שם תמיד, גבוה ומאיים, ה'דחילא דחביבותא'. מורא שהיה יָצוק בתוככי החביבות. הדריכות העזה. ה"סער מתחולל ברעיוניו". רבי שמואל היה אדם דרוך גם כשדיבר על מזג האוויר.
המצב הזה מסביר משהו מעוצמת החיבור שהיה לנו אתו. רבי שמואל מעולם לא הפך חלק מהקיום ההמוני שלנו. משום שגם כשנחת דרגה, והשתעשע אתנו בהוויות העולם - נותר ספון בהיכלו. אף פעם לא היה לגמרי 'שלנו'. במקרים שהעניק לגמרי את עצמו - נותר ספון בסתר עליון. @1זה העניק לחיבור אתו - קסם שלא מעלמא הדין.@2
משום שכל קשר אתו לא היה מובן מאליו. או מונח בקופסא. כל הקשרים אתו היו בעצם זמן שָׁאוּל שרבי שמואל תלש ממכסת החיבור הנחרץ שלו להוויות אביי ורבא והיכלות הסוד.

2.
הייתי יָשוב בצילו עם חתני החדש, ובני המשפחה שעלו לבקש את ברכת הדרך; רבי שמואל שואב את כולנו אל חמימותו השופעת. מגלה קשרי קִרבה עם אחד מסבי החתן, מדבר בהתפעלות על ישיבת החתן, מספר על ראשיה, מבקש לדעת פרטים; לפתע היו עיניו מתערפלות, הוא היה מפזם לעצמו ניגונון קטן, מכסה את עיניו בידו, ואומר בדחילו:
@1"נו, מחרתיים מתחיל 'זמן' חדש, עושים שטייגן ר' יעקב?"@2
ואז קלטתי אותו לוחש לעצמו משהו. נצמדתי להברה הרפה, ושמעתי אותו מלחש לעצמו בדחילו:
@1"שש מעלות במקוואות, זו למעלה מזו..."@2
שוב אי אפשר היה לתלוש אותו בחזרה אלינו.

3.
המורא הגדול לא הניח לו לחיות להרף-עין חיים של סְתָמיוּת. מוחו הָמָה כל הזמן קטעי רבי עקיבא איגר, ט"ז, ר"ש, ר"ן, רמב"ן, או 'ספרא דצניעותא'. ומכאן שתי ההבעות שהיו שוכנות בקביעות על פניו. מחד היה עוטף את אורחיו במתיקות וחמימות, ונהורא עמיה שריה,

@1והיו רגעי ה'דינא קשיא' - -@2

ידידי הגאון רבי חיים הירשמן, היה מהמקורבים הבודדים שעקפו את חומת הפרטיות האישית שעטפה את רבי שמואל. הנה עדותו הנוראה:

4.
"באחד הימים דיבר אתי רבי שמואל בשברון-לב. דיבר על כך שחודשים ושנים הוא אינו לומד ומתעלה כראוי. הבנתי ממנו שלמרות כל התפילות והצומות והטבילות - הוא מרגיש רחוק מהנקודה הפנימית שיהודי צריך להיכלל בה.

"הייתי מזועזע עד עמקי נשמתי", מספר רבי חיים. "והרי רק אמש למד רבי שמואל – ועיניי ראו ולא זר! – מלאחר תפילת מעריב בישיבה, בשקיקה ועומק העיון, ללא הפסק ממש, לאורך כל שעות הלילה, עד למקווה שלפני שחרית... ואחרי זה שחרית שיש לה התחלה ואין לה סוף, ומשניות שאחרי שחרית, והכנה ל'שיעור כללי' שאחרי המשניות, וה'שיעור כללי' עצמו שארך שלוש שעות רצופות בחמורות בסוגיותיה של 'כירה', וחיזוק ילדי משפחת... ואלמנת משפחת... בהם תמך בין גברא לגברא - -

"ההאשמה העצמית הייתה מופרכת, מופקעת מכל חיזו דהאי עלמא! קמתי על רגליי ואמרתי לרבי שמואל במרירות:

@1"הֵיילִיגעֶר ראש ישיבה! ראש ישיבה קדוש!'@2

"רבי שמואל שיסע אותי. @1'הייליגער ראש ישיבה...',@2 הוא דיבר בתסכול, בבוז עצמי נוקב, "תניח, חיים, תניח לתארים הריקים, וכל הפרופגנדה... דבר לעניין... תגיד חיים, @1אתה@2 לפחות נהנה מלהשמיע את תארי ההבל?"

5.
"פתחתי אפוא מבראשית.

"גוויל אילו רקיעי, קני כל חורשתא, דיו אילו ימי, וכל מי כנישותא - אי אפשר לתאר את ההשתוקקות והשקידה וה...

"רבי שמואל תפס בידי ואמר בסערת רגשות:

@1"לאָז אָפּ חיים! תניח!@2 למה אתה ממשיך לצטט את הבלי העולם?! תניח לרקיעים ולגווילים! תגיד לי איך לתקן!"

"כיוון שכך, אמרתי לו אפוא בפשטות בעזות דקדושה:

"אם כך, שהראש ישיבה יחזור בתשובה! תשובה מגעת עד כסא הכבוד! אין לך דבר העומד בפני התשובה! אפילו הריחוק של הראש ישיבה! הרמב"ם לימד, אמש היה זה שָׂנואי לפני המקום וכו' היום הוא אהוב נחמד קרוב וידיד!'

"אלו היו דיבורים! הוא קם מכיסאו מאושש, האור חזר לעיניו, הוא חיבק את כתפיי באהבה גדולה, ואמר באושר גדול:

"החיית אותי חיים! החיית אותי! אני חוזר בתשובה! תתפלל חיים, ששמואל בן רבי שלמה זלמן יחזור בתשובה שלמה, ותתפלל עוד שהתשובה תתקבל!"

6.
על תחושת היתמות במותו של רבי אלעזר בן רבי שמעון, אומרים רבותינו: (ויקרא רבה)
"כד הווא דמיך רבי אלעזר בן רבי שמעון קרא עליו דורו את המקרא הזה..."
מדוע, שואלים חכמי מוסר, לא נאמר כאן כפי שנאמר בדרך כלל 'קרא עליו האי ספדנא', או שמו של תנא כלשהו?
משום שרגעים יש בחייה של אומה, שזעקת שבר גדולה ופנימית כל כך רועמת, שהתחושה היא של זעקת הדור כולו. "קרא עליו דורו!".
מאז הסתלקות רבנו, התחולל רעש פנימי עצום ביני עמודי דגרסי. נכתבו חמישה ספרים על מורשתו ההלכתית והמוסרית, תלמידיו הרה"ג רבי ישראל ווינר ורבי יאיר ארלנגר הוציאו לאור את 'תפארת שמואל', ו'לשעה ולדורות' - היסודות הכוללים של משנתו והשקפת עולמו; חשובי תלמידיו הוציאו לאור שבעה חיבורים על משנתו על שבת, על חומשי התורה, על חנוכה, בין המצרים, סוכות, מוקצה, וענייני סת"ם... נכתבו תשע ספרי תולדה, ו-23 חוברות של זכרונות ודברי הגות... (!)

כל תלמיד ותיק הרגיש צורך עצום, פנימי, עמוק, לכתוב משהו, להביע משהו.
זה ביטוי לזעקת השבר של עולם התורה, זעקה פנימית של עמלי תורה, שאינה נזקקת לפרופגנדה של אתרי נייעס ועיתונות; זהו ביטוי לחיבור העצום ששרר בין רבי שמואל לתלמידיו. מים רבים לא יכבו את האהבה, ונהרות לא ישטפוה!

7.
הנה המחשה שחוויתי בעצמי, על מעמדו של רבי שמואל בין תלמידיו.
כשבוע לאחר שהוצאתי לאור את ספרי 'בנהירו עילאה', יצא לאור ספר נכבד אחר על דמותו, 'בלבת אש', מאת אחד מוותיקי תלמידיו, הרה"ג ר' מנחם נובוגרוצקי. מדרך הטבע התעוררו תחושות אנושיות של קנאה ותחרות. בפרסום פנימי של תלמידי רבי שמואל שיצא אותו שבוע, פרסם ר' מנחם את הופעת ספרי במלוא השטורעם, ניתח אותו ושיבח את תוכנו.
זהו הסוג הנעלה ביותר של ה"וראך ושמח בלבו" שהעולם שמחוץ לחבורת תלמידי רבי שמואל לא מכיר. זר לא יבין. תלמיד מובהק של רבי שמואל, שספרו הנכבד, עליו השקיע חודשי מאמץ וממון, יוצא לאור בעוד ימים אחדים, מתעלם מתחושת 'קנאת סופרים' טבעית, מעורר בנפשו את ה"וראך ושמח בלבו", ומוצא בעצמו כוחות להחמיא לספר מתחרה.
החיבור העצום לנפשו של רבנו הקדוש נותן לתלמידיו כוחות להתעלם משיקולי אגו, ולקלס ספר זר, ובלבד שיקלס את כבודו של רבי שמואל בעולם!

8.
ושוב, בניקוף שני, עולה הצורך להיפרד ממך, רבינו.
ושוב חונקות הדמעות את כלי הדיבור, ושוב שוטפים את כולנו גלי געגועים וזכרונות. ותחושת החמצה מרירה. כל מה שנכתב ונאמר אודותיך רבינו, הוא זיוף הדמות. עוד לא נברא הקולמוס שיעביר אל הנייר זרמים מחמימותך הגואה, משפע נפשיותך וחיותך... שיצליח להעביר את ה"שמחתי מתוך יראתי" וה"יראתי מתוך שמחתי" - שהשתלבו אצלך לדרך חיים...
@1הדמעות לפחות הן אמת. ישובו ויהיו דמעותינו לרצון, נר לזכרך ועילוי לנשמתך!@2

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ד' פברואר 20, 2019 8:23 am

אכתוב אף אני ב'פורום פנימי של תלמידי ר' שמואל'...
כתביו של יעקב ב. פרידמן הם יפים, אך הוא חוזר על עצמו שוב ושוב ובכך יורדת רמת האמינות לדברים שכותב, מטה מטה.
על כולם הוא כותב בדיוק אותו דבר: שהם שונים מכל היתר ומיוחדים ואחרים, אבל כולם תמיד באותן תכונות ואותו אופי 'שונה' מכולם.
יש פעמים לא מעטות שמעתיק עמודים שלמים מספר אחר שלו. דוגמאות אחדות הובאו כאן פעם באשכול על שמו.

ואגב, 'תשעה' ספרי תולדה. לא 'תשע'. ['תולדה' אמנם היא מנוקבא, אולם 'ספר' הוא דוכרא]

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » ד' פברואר 20, 2019 9:17 am

זה נכון. אבל דווקא הכתיבה שלו על ר"ש מורגשת יותר אוטנטית. כך לטעמי לפחות.

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ד' פברואר 20, 2019 2:41 pm

חרסון כתב:האם הניח תפילין בחוה"מ?
ואיך נהג אביו ז"ל? (דומני שהניח?)

שניהם ז"ל כמובן שלא הניחו, המנהג הפרושים והחסידים בא"י, וכדעת הגר"א.
(כמדומני שראיתי פעם באחד מספרי הליקוטים, שהגרש"ז הציע לבחור שהיה בנערווין על אי הנחת תפילין בחוה"מ, שיניח תפילין חצי שעה נוספת בשבוע אחרי...

ארופאי · הודעהעל ידי **ארופאי** » ד' פברואר 20, 2019 3:01 pm

נעמן כתב:(כמדומני שראיתי פעם באחד מספרי הליקוטים, שהגרש"ז הציע לבחור שהיה בנערווין על אי הנחת תפילין בחוה"מ, שיניח תפילין חצי שעה נוספת בשבוע אחרי...

ואולי נתכוון הגרש"ז גם לעצת הגרי"ז, יעויין במנהגו בתשובות והנהגות ח"א סי' שסט ובעוד ספרים.

דרופתקי דאורייתא

כך מסתבר לכאורה,
ויש על עצה זו דהגרי"ז תשובה ארוכה מלאה בקיאות נפלאה של גאב"ד אנטטורפן הגאון ר"ח קרוייזויט זצ"ל שנדפסה בקובץ עץ חיים באבוב.

ארופאי · הודעהעל ידי **ארופאי** » ד' פברואר 20, 2019 3:47 pm

עיין למקורבו של רח"ק מאנטוורפן, ה"ה העילוי ר' אברהם משה באקאן, בירור דברים עם בקיאות גדולה, בספרו אומר הבא מן החדש. (חבל שאינו באוצר.)

אראל · הודעהעל ידי **אראל** » ד' פברואר 20, 2019 4:30 pm

ארופאי כתב:עיין למקורבו של רח"ק מאנטוורפן, ה"ה העילוי ר' אברהם משה באקאן, בירור דברים עם בקיאות גדולה, בספרו אומר הבא מן החדש. (חבל שאינו באוצר.)

שכוח, מצאתי שם בסוה"ס [קונטרס 'כוכבי חיים' סי' י"ג]

הפצת המעיינות

: מחשב.PNG (21.95 KiB) נצפה 17793 פעמים

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' פברואר 21, 2019 1:50 am

א. רבינו היה רגיל במשך שנים ארוכות בבואו לשהות בעיר "שיש בה רק שני דברים טובים" (הסטייפלר והמוניות לירושלים) להתאכסן - דומני ברוב הפעמים, עכ"פ הרבה מאד - בבית אחיינית של הרבנית ע"ה, (משפחת שכ').

רבינו הגיע לשבת עליה לתורה או ש"ב של תלמיד, וסידרו לו חדר ליד השמחה, דומני במלון ויז'ניץ, והוא החליט לשבות שם. בליל שבת היתה דרכו בתקופה מסויימת בהיותו בבני ברק להיכנס אחרי מעריב לבית אחד מגדולי ישראל לדבר בלימוד (אני לא מפרט מי, אולי יש כאלו שסבורים שעדיף לא לפרט כגון דא), וגם הפעם למרות שהתפלל באיזור ויז'ניץ צעד לביתו של החכם הזה, ובדבריהם אמר לו החכם "מסתמא אתם מתאכסנים כרגיל אצל ר' ליפא", רבינו ענה לו שלא וכנ"ל, אמר לו החכם "ומה עם אל ישנה אדם מאכסניה שלו", ענה לו רבינו שהוא צודק ולא חשב על זה.

רבינו צעד לבית קרוביו, ולא מצאם בביתם. הוא או תלמידיו דפקו אצל כמה שכנים לברר האם ידוע להם אם בעלי הבית בביתם. (אני כמעט בטוח שגם אליי הביתה הגיע מישהו לשאול). ורק כשנוכח שהם אינם חזר לאכסניה שסודרה לו.

ב. אני יודע לפחות על מקרה אחד שהוא הגיע לאותה אכסניא בעש"ק קרוב לשבת ללא כל הודעה מוקדמת. כשאמרו לו שיש לשבת נכדים קטנים שאולי ירעישו וכו', ענה "נאך בעסער, וועט זיין לעבעדיק".

אנסה להוסיף איזה גרגירים, לא בעלי ערך, סתם רסיסי זכרונות שצפים בלי קשר וסדר.

ג. הייתי פעם בשבת שבע ברכות, שהייתי קרוב מ3 צדדים. החתן היה אחיין שלי לבית איידלשטיין, והכלה שני הוריה היו בני דודים של אמי, (רח"ל אוירבך בן דוד מצד אמה, וזוגתו לבית וולמן מצד אביה). ביקשוני לדבר וכמובן לא היה לי נוח במעמד רבינו ורבי יעקב איידלשטיין, ועוד נכבדים. אבל רבינו ממש כפה עלי הר כגיגית לדבר. אז אמרתי ממש רעיון קצר, והקדמתי שביודעי בפני מי אני מדבר אני מקיים בנפשי "על כן יהיו דבריך מעטים". כשסיימתי אמר לי רבינו זה לא נקרא מעטים, זה נקרא לא לדבר....

ד. התביעות שלו כידוע היו גבוהות מאד. עוד מילדותי תמיד שידר לי שלפי הכשרונות צריך הרבה יותר וכו'. היה מאד קשה בלשון המעטה להשביע את רצונו. תמיד הוא תבע עוד ועוד. פעם אחת הזכרתי איזה ר"ן נידח, דומני בעבודה זרה. הוא שאל אותי מהיכן אתה יודע את הר"ן הזה. אמרתי לו שהאור שמח מביאו. הוא אמר לי כמעט נזפתי בך שאתה לא יודע את הר"ן מהמקור. אבל נזכרתי שגם אני זוכר אותו רק מהאו"ש הזה...

ה. פעם אחת כרגיל אחרי השיחה עמו הרגשתי שהוא מאוכזב מאד... אבל אח"כ התברר לי שלאמי שתחי' הוא אמר שהוא מאד נהנה וכו'.... אני חושב שזה מאד משקף את הגישה שלו, להעריך ולתבוע יחדיו.

ו. פעם באתי לפני שמחה להתברך. כנראה עם חתן בר מצוה. עלינו לישיבה וחיכינו אחרי מעריב. כרגיל הוא אמר לי הזקן שלך כבר מתחיל להלבין מה עשית בחיים?.. אמרתי בחצי פה שב"ה אני מלמד צעירים כחצי יובל, ויש לי כאלף תלמידים, ובשיעור דף היומי לימדתי פעמיים ש"ס, וכתבתי בס"ד כך וכך קונטרסים וכו', אז הוא אמר לי בחיוך, טוב הכנסת אותי לבעיה, קצת קשה לבטל דברים כאלו... (ובכל זאת הוא הצליח לסיים עם איזו תביעה....).

ז. חותנו הרה"ח ר' פנחס אליעזר פקשר כתב איזו מחברת זכרונות באידיש. [מסתמא איננה באוצר...]. הוא כותב שם שהוא כותב אידיש כדי שגם הנכדות יבינו. למעשה כמובן גם הנכדים לא הבינו. פעם תרגמתי את הקונטרס הזה כמעט מילה במילה. ובאתי להראות לו. הוא קרא מעט ואמר שהתרגום מצויין. אבל הוא זוכר שיש שם איזה משפט שמשמע ממנו כאילו הסבתא שרה לאה היתה מדי קפדנית וצריך לחפש זאת ולהשמיט את זה....

נתנו את הקונטרס הזה בפעם אחרת לאיזה עורך מקצועי. ההוא ניסח הכל מחדש והוסיף צילומי מסמכים ותמונות. רבינו לא הסכים שידפיסו כך. הוא אמר הרי הכותב כתב דברים מדוייקים, וכשמשפצים את המחשבות והדיבורים זה שקר. אולי היו לו עוד טענות. למעשה זה נגנז.

אגב. יש שם קצת דברים מעניינים על רבו הרדצ"ש מלעלוב. פעם הרבי ר' שמעון זצ"ל שאל אותי (היתה תקופה שהתפללתי אצלו קצת) אם יש לי את החוברת להשאיל לו. ואמר לי באותה ההזדמנות שאחד הס"ת בהיכלו זה מכתיבת ידו. הס"ת האחרון שכתב.

ח. מתחיל לצוף לי זכרונות על הקשר עם הג"ר מנחם וולס שליט"א ולרפו"ש. אם אתחיל זה לא ייגמר. אני זוכר בתקופה הראשונה אחרי התאונה, סידרו לו חברותות, אבל לא ידעו באיזה קצב לקרוא ובאיזו רמה. ר' מנחם הוא צנוע ושתקן מובהק, ללא אח ורע. לעולם לא יגיד שזה לא מספיק מהר, מדי קל וכו'. רבינו בא במיוחד לבקשת האחיינית (בת ר' אהרן פקשר) מרת נחמה לצורך זה, ורצה לבדוק מה מצב זכרונו. הוא שאל את ר' מנחם על איזה לשון חז"ל (אולי חד אמר גולה וחד אמר גואלה) היכן זה. ר' מנחם כדרכו קיים מצות חז"ל למד לשונך וכו' ואמר "איני יודע". רבינו אמר לו הפעם אני מבקשך לומר את האמת כי זה לצורך גדול. מיד אמר ר' מנחם "שיר השירים רבה ד' ט"ז "... (אם איני טועה ראיתי זאת בעיניי).

ט. אני זוכר במעורפל איזו עובדה שאירעה עם אאמו"ר הכ"מ שבא להיפגש עם רבינו לצורך השידוך. לא זוכר בדיוק מה היה, אבל היה מדובר שזה לא מבחן רק היכירות. אאמו"ר בא עם גיסו הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ורבינו אמר לר' משה אותך לא צריך לבחון, מספיק הבחור. אני לא יודע בדיוק מה היה אבל היתה שם איזו אי נעימות. ואע"פ שהכל הסתדר ואבא אמר שלא קרה כלום וכו', בכל זאת בכל פעם שהסיפור היה עולה, ומשום מה הוא עלה הרבה, רבינו היה מתנצל בפני אבא ממש בתחנונים שימחל לו. ושב ומסביר לו איך בדיוק קרה האי הבנה ההיא שעברו מאז עשרות שנים, אבל לא נחה דעתו על ה"פגיעה" שיצאה בשוגג מתחת ידו...

[אולי כל מה שכתבתי הן שטויות. מקוה שאין כאן דבר שלא ראוי להיכתב. אם כן, אפשר למחוק לי או להודיעני ואמחוק. אני כותב בעיקר כדי לשאוב מהבאר שחרבה אצלי אולי ינבעו מימיה].

בס"ד. טז אד"א ע"ט.
הנני מוסיף כאן. מחד גיסא אולי פחות ישימו לב שיש תוספת. אבל מאידך הכל מרוכז.

י. ראיתי פעם בהיותו לש"ק עם שני בחורים, הראשון היה איתו כל הבוקר, והשני קם מאוחר מאד והגיע לסעודה. הוא אמר לשני ראה נא, הראשון הספיק ללמוד זמן נכבד לפני התפילה, והלך איתי להתפלל בנחת במנין חשוב, ואחר כך הלך איתי לביקור חולים אצל ת"ח בעל יסורים (דומני ר' יהושע רוזנבלט מרמת אלחנן שרבינו היה מרבה לבקרו) ושמע דברי תורה ויראה יקרים, והספיק אחר כך ללמוד עוד, וככה הוא ניגש לסעודה, ואתה כמעט ישר מהמיטה לאוכל, כך נראה הש"ק שלך?

דומני שזה היה מצוי אצלו "לשסות" תלמידים זה בזה כדי לעורר קנאת סופרים. אבל אולי אני טועה בזה. יתקנוני נא היודעים.

יא. היה בחור אחד מאד כשרוני שנפלט מהמסגרת שלו בגלל היותו בעל ראש גדול וכנפיים רחבות שלא הצליח להיכנס לתבנית המקובלת. שעות משונות וכו'. אבל בכל רגע ישב ולמד בשקידה ובעיון. במשך כמה חדשים הוא היה בלי מסגרת. רבינו שמע מזה וסידר שהלה יזדמן אצלו. הוא אמר לבחור שמעתי שאתה בעל כשרון מופלא ושקוע בלימוד, אני לא מבין מה רוצים ממך. אני מזמין אותך לבוא לישיבה שלי, ואתה יכול לישון מצידי כל היום וללמוד בלילות מה שאתה רוצה ובאיזה דרך שאתה רוצה וכדומה. יש לי רק שתי בקשות. אחת שתמשיך כמו עכשיו שמתי שאתה ער אתה לא עושה כלום חוץ מלהיות שקוע בלימוד. והשניה שתקבע איתי איזה חברותא. והבקשה השניה זה לא בשבילך, אתה לא צריך אותי, זה בשביל התועלת שלי....

יב. סיפור אופייני שמשקף לדעתי את ה"הלוך יילך" שלו. כתבתי פעם איזה קונטרס של סיכומי סוגיות [בסגנון המכונה אצל מרנא החזו"א "דינים העולים"] על רובה של איזו מסכת. (זה היה בזכות "נזיפה" של הגר"ח קנייבסקי, אבל זה כבר לא שייך לאשכול הזה). עבודה די יסודית ומוקפדת, אבל בלי שום התרחבות מעבר לגפ"ת. בהזדמנות שהוא שהה אצלינו כמה ימים הבאתי לו את הקונטרס. באתי כעבור יום או יומיים לשמוע את גזר הדין. הוא אמר לי שהבחור שאיתו (שהיה ממש בחור מתמיד ויר"ש משכמו ומעלה, אני לא זוכר את שמו אולי לרנר או פלנר, זה היה בשנת תשנ"ד) עבר על חלק גדול מהספר ומאד מאד נהנה.... אמרתי לו זה לא כזה שבח גדול שהבחור נהנה, הייתי מעדיף לשמוע שהראש ישיבה נהנה.

הוא ענה לי אתה טועה שאתה חושב שזה לא שבח. תדע לך שבדיוק עכשיו יצא רמב"ם פרנקל על טהרות, ובספר המפתח מביאים את כל הדרכי שמואל אהלות שיצא לא הרבה זמן קודם. הספר הראשון שלו. בהלכות מסויימות כמעט בכל קטע יש ציון לדרכי שמואל החדש. לכאורה לזה כבר היית קורא שבח גדול. ואני אומר לך שזה שהבחור הזה נהנה מהספר שלך זה שבח הרבה יותר גדול....

ולמה אני לא אומר לך שאני בעצמי נהניתי, כי יש לי באמת טענה גדולה על הספר שלך. כי למרות שהוא טוב, לדעתי זה ממעט בכבוד התורה ! מה קרה? ספר כזה שלם על רוב מסכת ואין בו שום חידושי תורה של הכותב? אילו מישהו לא חידש כי לא למד טוב, זה ריעותא שלו, לא של התורה הקדושה. אבל אם כתבו סיכום טוב שמוכח מתוכו שהכותב למד טוב ויסודי את הסוגיות, במתינות ובחשבון, איך יתכן שלא נתעורר כלום להקשות או לבאר משהו חדש. זה כאילו מראה שהתורה ח"ו אין בה כח ההפרייה של הלומד, וזה ביזיון התורה.

אמרתי לו שבוודאי היו לי דברים משלי, אבל חשבתי שזה לא יושר להדפיס אותם בספר כזה. אם אני מדפיס מלכתחילה חידו"ת שלי, הבוחר יבחר. ומסתמא לא רבים יבחרו... אבל ספר כזה הלא יהיו לו קונים שמחפשים סיכום, כמו שבאמת היה ב"ה, ואם אני אצרף חידושים שלי, אני מייקר את מחיר הספר ומכריח את הלומדים לראות את דבריי ומכביד עליהם. (מה שנקרא "דוחף להם בכח"). בשעת מעשה הוא שתק.

בפעם הבאה שפגשתי אותו, הוא שוב עשה "מחאה" על ביזיון התורה. אמרתי לו הרי עניתי לראש ישיבה תשובה מניחה את הדעת. הוא אמר לי חשבתי על זה ואני לא מסכים לגמרי. אמנם לגבי להרחיב הרבה בחידו"ת בספר כזה יש מקום לטענה שלך. אבל הרי לפעמים זה לא פשוט איך הגעת למסקנה זו או זו. ואדרבא הלומד מתקשה בכך. והיה ראוי לעשות הערה להסביר את החשבון איך זה יצא. זה כבר לא עוולה בכלל. להיפך זה עוולה לא לעשות את זה. ואם ממש באותו ענין, או אפילו קצת מענין לענין באותו ענין, יש משהו טוב להוסיף, זה כבר לא עוולה לדעתי, וזו פשרה טובה בין הסברא שלך לבין זהירות בכבוד התורה.

סברתי וקיבלתי, ואפילו גנזתי כמה קונטרסים בתבנית הראשונה שהיו כבר מוכנים על כמה מסכתות. ומהספר שאחריו כבר כתבתי עם הערות קצרות בדיוק כהצעתו. וב"ה זה נתקבל בחיבה גם אצל הלומדים וגם אצלו (אע"פ שכדרכו תמיד היו עוד תביעות ונזיפות).

נוטר הכרמים

השוחט, יישר כח. אוטנטי ומעניין.

שמחתי שניחושי בקשר לזהותך עלה יפה, ואת הסיפור באות ג' אני זוכר מצוין. הייתי שם, החתן היה חבר חדר וחברותא שלי, ואני הייתי אז חתן מאורס. השמחה היתה בביה"כ המרכזי ברמת אלחנן באולם הסמוך, משהו כזה.

ואם כבר, מילתא דבדיחותא מאותה השמחה. רבינו זצוק"ל לא היה אוכל כמעט דברים שאינם בריאותיים, היו מכינים לו מאכלים דלי שומן ותבלינים וכו'. תמיד הגישו לו סלט ירקות חתוכים בלי שמן ומלח. כך גם היה בשמחה הזאת. הגאון הגדול ר' יענק'ב זצ"ל ישב לידו ממש ודיברו כל הזמן, ותוך כדי ר' יענקב התכבד ג"כ מאותה הצלחת של הסלט. באיזה שלב ר' יענקב אמר לרבינו שהסלט מאוד טוב ובריא, משהו כזה. רבינו חייך אליו ואמר, אכן, מים גנובים ימתקו...

נוטר הכרמים

אגב אות א, רבינו אמר לי פעם, איך יכול להיות שבעיר גדולה כמו בני ברק אין כולל אחד שלומדים מה שרוצים, ליבו חפץ.

ופעם אמר לי בבדיחותא, שבבני ברק יודעים מה זה כבוד התורה, והוסיף אני מתכוין למעלה. ובהזדמנות אחרת אמר שבירושלים היו ספרי תורה מתגלגלים ללא עצי חיים, ודפח"ח. (והתאונן על כך שהיו לזה גם תוצאות לא טובות).

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ה' פברואר 21, 2019 2:40 am

38 עמודים, וכמעט לא חוזרים על עצמם.
ובכל סיפור יש חידוש נפלא.
איזו עשירות.
מי יתן לנו תמורתו.

ובאופן אישי אשוב ואצטער כי בפעם היחידה שהיה לי עניין אישי איתו, הראה לי פנים זועפות ואני הייתי צעיר מידי וגיבשתי דעה מרוחקת ממנו ומאז עקבתי אך מריחוק מה ולא ניסיתי לקלוט הימנו. זה היה במירון בקבר הרשב"י לפני שנים

הפצת המעיינות

.השוחט כתב: בעיר "שיש בה רק שני דברים טובים" (הסטייפלר והמוניות לירושלים)

אני מקוה מאוד שזה לא ציטוט לא ממנו ולא משום חרדי!

המעיין · הודעהעל ידי **המעיין** » ה' פברואר 21, 2019 7:55 am

אסור כבר להגיד בדיחה על עיה"ק ב"ב תובב"א?

מה קרה להומור היהודי ?

נוטר הכרמים

מה שכתב לי אחד האורחים כאן המתגורר מעבר לים:

מאז הסתלקות מרן רבי שמואל זצ"ל התחולל רעש ורגש פנימי אצלי וכך גם אצל כמה מחבריי, מין הרגשה של פספוס, הרגשה של חסרון שלא נוכל להשלים, ומזה נולד אצלי הרגשה של צורך עצום לקרוא וללמוד מכל הבא ליד שנכתב עליו במשך שנת האבילות.
במשך השנה קראתי בשקיקה כל מאמר או הודעה בפורום משפחת סופרים, במיוחד התרשמתי מההודעות של כבודו. גם קניתי הספר 'בלבת אש' ומאוד מאוד נהנתי ובעיקר למדתי המון מהדברים היקרים שם. יישר כוחכם.
גם קניתי שאר ספרים חשובים ונחמדים, (אני הייתי הראשון בארה"ב שהי' לי הספר 'תפארת שמואל' כי הייתי בארץ בקיץ וקניתי הספר שם) וגם הספר המופלא של הסופר המוכשר ר' י.ב. פר"מ - בנהירו עילאה.

אני הקטן זכיתי לראות רבנו כמה פעמים ואף לדבר עמו בלימוד פעם. למדתי בבחרותי אצל הגאון רבי מנדל אטיק שליט"א ולבחל"ח רבי אפרים זלזניק זצ"ל שהי' כידוע ידיד נעורים של רבנו זצ"ל.
פעם הלכנו קבוצה בחורים על כזה טיול לילי והגענו לשערי חסד, נכנסנו לביה"ד של ישיבת מעלות התורה, היה זה לאחר חצות הלילה, ראינו אז מתיקות התורה מהו.
יושב לו אחד מגדולי ראשי הישיבות שבדורנו, מהשורה הראשונה של הגדולים ומנהיגים, זה היה בחורף תשס"ה, הביהמ"ד הי' ריק וחצי חשוך כזה, והוא ז"ל יושב בלי המעיל עם הט"ק הענק ולומד לעצמו בקול כמו אברך צעיר, מפזם לעצמו ניגון לימודי בהתלהבות, בקבוק קולה לידו, אינו מרגיש כלום על החבורה של בחורים אמריקאים/חסידים שנכנסו, עמדנו והתבשמנו שם במשך עשרים דק' לפחות, הייתה זו ללא ספק מהחוויות הכי נעימות ועשירות שאף פעם היה לי,
אז, אחרי כעשרים דק' הוא הבחין בנו. עיני יורדה מים בזכרי את החמימות, באיזה מתיקות הוא קיבל אותנו, 'חשובע געסט' הוא קרא לעברנו, 'קומט ארוף'. נגשנו, והוא, כולו שופע חמימות, שואל אותנו את בקשתנו, עניתי מתוך כבוד שהגענו לבקש ברכה, 'נו שוין' הוא הגיב קולע אל השערה.
תיכף התעניין באיזה ישיבה אנחנו לומדים, רק ענה מישהו 'רבי מענדל' והוא כבר שופע בהתפעלות עליו ועל רבי אפרים ז"ל בגעגועים מעומקא דליבא. סיפר על גודל היראת שמים של רבי אפרים עוד בבחרותו בעץ חיים, גם דיבר על רבי איסר זלמן ז"ל ועוד, גם הרחיב בשבח הגר"מ אטיק שליט"א, על גדלותו בתורה ועמקותו. לבו היה מלא אהבה והערצה לכל גדול בתורה כאלו הוא אינו בדרגה זו.
גם שאל אותנו 'מה לומדים' - למדנו אז מרובה - אמרתי שלמדנו היום בענין שינוי דממילא לענין הרי שלך לפניך, תיכף ירד איתנו בעומקן של הדברים בפרטי פרטים באופן מבהיל אפילו לסוגיא ישיבתית קלאסית, הרי בו בעת היה שקוע באיזה ענין בקידושין כמדומה.
התרשמתי עמוקות מאשיותו, מתיקותו ובעיקר מפשטותו. כל זה בנוסף לגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר כידוע.
באותו חורף גם ראיתיו אצל הלווי' של מו"ר הגר"א זלזניק זצ"ל גם שמעתי ההספד, הגם שלא הבנתי אף מילה מרוב בכי. כמה שנים אח"כ ראיתיו בהלווי' של הצדיק הירושלמי השקדן רבי שלמה יחיאל פר"מ זצ"ל, שהי' חברותא של מו"ר הגר"מ שליט"א רבות בשנים.

גם נזכרתי, לאחר פטירת מו"ר ז"ל בשנת תשס"ה ערכנו מעמד הספדים בהישיבה ומרן הגר"ש זצ"ל הוזמן להספיד, חושבני שאף הודפסו כבר המודעות, בכ"א, היה שם קבוצה בחורים קיצוניים שהתנגדו על הופעתו בגלל השתייכותו לדגה"ת וכדו' ולמעשה לא הגיע. חבל. (רק לחשוב כמה המשנה עתים החליף את הזמנים...)
באותו זמן זכיתי ללמוד עם רבי מנדל שליט"א בביתו בלילות, הי' זה מעין הכנה לשיעור, ספרתי לו על מה שהיה, שהתנגדו וביטלו, הוא ענה לי בערך כך: 'חסידים בלייבן חסידים, און חסידים שוטים בלייבן חסידים שוטים' אתם הרי לא מכירים רבי שמואל והוא הרחיב ודיבר בהתפעלות אודותיו שלא כפי דרכו, ממש כמו אחד מדור הקודם.

גם פעם יצא הגר"מ מהתפעלות מווארט יפה שאמר מרן הגר"ש בהלוויית הג"ר נחום ברגמן ז"ל, הי' זה בתשס"ח, שמה שאמרו חז"ל בסנהדרין (מז) 'סימן טוב לאדם שלא נספד כהלכה' הכוונה, שאם א"א להספיד ולהגדיר נכון את המת בגלל שכמה שאומרים איננו מספיק וכמה שבוכים אינו כהלכה זהו סימן טוב לאדם... אני זוכר איך שר' מנדל חזר שוב ושוב על הוורט בשם ר' שמואל בהתפעלות.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' פברואר 21, 2019 6:15 pm

רק מיסב את תשומת הלב שהוספתי בזכרונותיי דלעיל עוד ג' סיפורים חדשים.

נוטר הכרמים

ואתא השוחט ו'שחט' מן האשכול עוד זכרונות.

בקשר לרמב"ם פרנקל. בילדותי, לילה אחד הטלפון מתקשר אחרי שכבר הילדים היו בפיזמות כולם, ואחד (נראה לי שזה היה פלנר) שואל, אבא נמצא. עניתי, כן. תודה וטריקה. נבהלנו כהוגן ונשארנו דרוכים. אחרי חמש דקות, דפיקה בדלת. רבינו זצוק"ל על המפתן עם הספר דרכ"ש על אהלות, ואומר לאבי שליט"א, זה תשלומין על הספר שהבאת לפרנקל. כך התברר לי כי אבי נשלח על ידו להביא את שלו להוצאת הרמב"ם.

אגב, פעם בסעודת ש"ק רבינו התבטא שהיחיד שהוא מצטט בדרכ"ש זה את הרב פלנר, וזה בהיותו בחור בישיבה. שמעתי מרבינו כמה פעמים את שבחו ושבח כשרונותיו.

סיפור ששמעתי מכמה עדים, היה זה בחיי הרבנית ע"ה, סעודה שלישית, והוגשה לשולחן איזו עוגה. הרב פלנר שואל את רבינו, זה מעושר? רבינו ענה, כן. הוא פונה למטבח ושואל את הרבנית, והיא אומרת שלא. הוא חוזר ואומר שאומרים שזה לא מעושר. רבינו עונה, תוך כדי עישרתי במחשבה...

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » ה' פברואר 21, 2019 8:29 pm

.השוחט כתב:ז. חותנו הרה"ח ר' פנחס אליעזר פקשר כתב איזו מחברת זכרונות באידיש. [מסתמא איננה באוצר...]. הוא כותב שם שהוא כותב אידיש כדי שגם הנכדות יבינו. למעשה כמובן גם הנכדים לא הבינו. פעם תרגמתי את הקונטרס הזה כמעט מילה במילה. ובאתי להראות לו. הוא קרא מעט ואמר שהתרגום מצויין. אבל הוא זוכר שיש שם איזה משפט שמשמע ממנו כאילו הסבתא שרה לאה היתה מדי קפדנית וצריך לחפש זאת ולהשמיט את זה....

פורסם (מן הסתם בהשמטות) בהמשכים בסדרת פרקים בגיליון קהילות של עיתון המבשר לפני מספר שנים.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ה' פברואר 21, 2019 9:30 pm

יישר כח להרב הנוטר שמדבריו נתברר שבאמת היה שמו פלנר, היום בטח כבר הרה"ג.

וייש"כ לשיבר. חידוש גדול בעיניי שלא שמעתי מזה שזה פורסם.
יש מאות ואולי אלפי נכדים, אין אחד יודע ממעשי חבריו.

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » ה' פברואר 21, 2019 9:51 pm

סליחה, טעיתי. לאחר בירור נודע שמדובר בזכרונות של יהודי ירושלמי אחר, שאף הוא הסתופף בצל רדצ"ש מלעלוב (אך עיקר הזכרונות הם מימי שירותו בצבא הטורקי אליו גויס במלחה"ע הא') בשם ברילנט (אאל"ט). אז הם נחשפו לראשונה, זכרונותיו של הרב פקשר לעומת זאת אכן מודפסות בחוברת המועברת מיד ליד אבל לא נדפסו בעיתון.

משוש דורים

נוטר הכרמים כתב:סיפור ששמעתי מכמה עדים, היה זה בחיי הרבנית ע"ה, סעודה שלישית, והוגשה לשולחן איזו עוגה. הרב פלנר שואל את רבינו, זה מעושר? רבינו ענה, כן. הוא פונה למטבח ושואל את הרבנית, והיא אומרת שלא. הוא חוזר ואומר שאומרים שזה לא מעושר. רבינו עונה, תוך כדי עישרתי במחשבה...

להד"ם, פלנר הגיע לישיבה אחרי פטירת הרבנית.

נוטר הכרמים

כנראה משהו השתבש בדרך. בכל אופן אני שמעתי כך מר' י"ר שלמד בישיבה בשנים הללו ומעוד מישהו שכעת לא זכור לי.

בתבונה · הודעהעל ידי **בתבונה** » א' פברואר 24, 2019 11:38 am

.השוחט כתב:בליל שבת היתה דרכו בתקופה מסויימת בהיותו בבני ברק להיכנס אחרי מעריב לבית אחד מגדולי ישראל לדבר בלימוד (אני לא מפרט מי, אולי יש כאלו שסבורים שעדיף לא לפרט כגון דא),

הגראי"ל שטיינמן.

בתבונה · הודעהעל ידי **בתבונה** » א' פברואר 24, 2019 11:56 am

דרופתקי דאורייתא כתב:
משוש דורים כתב:
דרופתקי דאורייתא כתב:
קרית מלך כתב:אני כופל את השורות במכתבו של מרן הגר"ש

וזכורני את הפחד והבהלה הגדולה שהי' לאאמו"ר גאון ישראל זללה"ה, כאשר התחיל האפשרות וכמה מאחינו התחילו לזלזל ולעלות בהר ד' שמה, וטרח אאמו"ר זללה"ה בכל כוחו ובכל ליבו בכל מיני דרכים והשפעות לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית, והיה מזועזע עד למאד, וכאשר שמעתי ממנו שמאז היה מקובל שאין אנו בקיאים היום בכל טומאה היוצא מגופו וכו' וכו',

לא כתוב כאן איסור?

ממש לא..
לשונו: לפרסם חומר האיסור בעליה להר הבית.
הבעיה שאין בקיאים בטומאה, אם כך, תטבול במקוה טהרה..

זב צריך ספירת ז"נ (ואין אנו בקיאין בזה), וטבילה במי מעיין.

לא הוזכר כרת וכדו' במכתב כלל.

חוץ מזה, שציטטת מה שמביא מאביו מרן הגרש"ז זצ"ל, אבל זו דעתו? זה נימוקו שלו? את נימוקו שלו הוא פירט היטב במכתב..

ויפה הגדיר הרב הנוטר, שרבינו התנגד לעליה להר הבית.

אני הבנתי שאין אנו בקיאין וכו', הכוונה שבגלל כך הוא טמא. ולכן יש לאסור שיעלו אנשים סתמא.

אבל אם יטבול וישמור ז"נ עם בד ובדיקה בכל יום (כך צריך כמדומה), האם זה לא מועיל? במה אין אנו בקיאים בזה? (אני לא בקי בזה, אדרבא תחכימני). [*הוספה: העירני חכ"א שליט"א בשם גדול אחד זצ"ל מדברי הרמב"ם בפהמ"ש זבין פ"ב מ"ב שזב הוא חולי כל הזרע. ולפ"ז רק מי שהוא יודע שהוא חולה, בכלל זה. אבל בלא"ה אין חוששין. עכ"ד].

כתב המאירי נדה (לא עמוד ב) שזיבה בזכר הוא מיעוט שאינו מצוי ולהלכה שלא חיישינן לה.
וההוכחה לכך שהוא לא מצוי שהרי גם אדם שראה זיבה הפרשה כלובן ביצה המוזרת (בפיה"מ הפרשה דלילה ואדמומית) ומבשר מת ללא קישוי אבר, ולמרות זאת אמרו אמרו שבשבעה דברים בודקים את הזב "במאכל במשתה ובמשא בקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור" שאם אכל אכילה מרובה תולים שבא מהאכילה.
דהיינו שזיבה פחות שכיחה מאשר הפשרה כעין זיבה לאחר אכילה, והפרשה כזו לאחר אכילה היא נדירה מאוד...

וכן בשו"ת שלמת חיים יורה דעה סימן נו
זיבה הוא חולי ר"ל. וגם לענין אכילה ושתיה בודקין היינו אם אירע כך שיש באיזה דבר לתלות, אבל סתמא אינו מצוי

דרופתקי דאורייתא

חכמים הזהרו בדבריכם
פורסם איזה שהוא פשקוויל ארוך ומנומק על מרן הגרש"א זצ"ל, בדברי בלע וזלזול מחפיר,
אולי לא ראוי להזכיר זאת בכלל,
אבל כאשר קראתיו, ראיתי כי כל כולו בנוי ומבוסס על האשכול המפואר הזה,
הכותב חיפש ומצא כל איזכור של גנאי, מתוך שאלות שפעמים באמת היו תמימות, לחקור ולדרוש אחרי מידותיהם של גדולי ישראל כדברי החזו"א באיגרותיו, ואף ענו והסבירו תלמידיו דרכו ושיטתו בדברים כיו"ב.
אבל בכ"ז, מכשלה גדולה באה על ידי כך. המקום פתוח קבל עם ועולם, ובכללם לאינשי דלא מעלי. וצריך לקחת את זה בחשבון תמיד.

כיוון שלא ראיתי איני יכול להביע דעה ממש על על זה . אבל באופן כללי אמנם יש כלל של חכמים הזהרו בדבריכם אבל כנגד זה יש גם כלל של ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ותמיד צריך לשקול הכא במאי עסקינן.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ב' מרץ 04, 2019 8:54 pm

להלן רשימה חלקית של תלמידים, בעיקר מגיל ארבעים וחמש ומעלה, מאלו היותר מפורסמים ומוכרים כתלמידי חכמים ומרביצי תורה, ומהם מחברי ספרים נודעים. מתקופת אמשינוב לא ידועים לי כ"כ שמות תלמידים, מלבד כקש"ת האדמו"ר מאמשינוב שליט"א והאדמו"ר מפינסק קארלין שליט"א. חילקתי הרשימה לשתי תקופות מרכזיות, וכדלהלן. לא חילקתי תוארים וכתבתי ממש מלמעלה מן הזכור לי ומהמידע שהתאסף אצלי מהיכרות אישית ומעריכת ספרי.

תלמידים מתקופת איתרי - כולל ש"ם

איזנטל רבי אוריאל, רב ברמות ג', מח"ס מגילת ספר
איזנטל רבי אהוד, ר"מ בישיבת גרודנא אשדוד
אייזנשטין רבי נחום, רב מעלות דפנה
אייכנשטיין רבי משה מרדכי, האדמו"ר מטריסק
ארונובסקי רבי מרדכי נחמן, מח"ס דרך מבוא השמ"ש
בוקוולד רבי אריאל, רב קהילת משכנות אחיעזר בני ברק, מח"ס קרית אריאל
בירנבוים רבי בנימין, ראש ישיבת חכמת שלמה לצעירים, בני ברק
גולדשטיין רבי יצחק זצ"ל, מעורכי האנציקלופדיה התלמודית
גלבר רבי שלום יוסף, מח"ס נתיבות שלום וארחות שבת
געלדוורעטה רבי ליפא, ר"מ בישיבת תורה תמימה פלטבוש
גצל רבי זאב, משגיח בישיבת איתרי
דרקסלר רבי גיורא, מח"ס מגד שמים על ריבית
זעפראני רבי שלמה, רב ואב"ד בהר נוף, מחבר ספרים רבים
מיאסניק רבי אהרן, רמת שלמה, מח"ס ברכת אהרן
מלר רבי יחזקאל, ר"מ בישיבת עטרת ישראל, מח"ס מאור למלך
נובוגרוצקי רבי אברהם, ר"מ בישיבת אור ישראל פתח תקוה
נוטוביץ רבי משה, מח"ס ממשכן שילה
פוס רבי יצחק חיים, ראש כולל בירושלים, מח"ס אמרי יצחק
פטרובר רבי משה אברהם, רב בקרית יובל וראש כולל בעיר העתיקה
פרלמוטר רבי יפרח זצ"ל, ראש כולל
קנובליך רבי חיים זצ"ל, מח"ס נתיב חיים
קראווני רבי עזרא
רותן רבי זאב, ראש כולל
רובין רבי יצחק מרדכי, רב בהר נוף, מח"ס מראה כהן וארחות שבת
רובינשטיין רבי אשר זליג זצ"ל, ראש ישיבת תורת שמחה
שטרנברג רבי יחיאל, עורך 'ישורון'.
שמידע רבי משה, ראש ישיבת גרודנא אשדוד
שפיץ רבי צבי, רב ודיין בירושלים
שפיץ רבי שלום, ר"מ בישיבת שער התורה קוינס

תקופת 'מעלות התורה' ואולי קצת קודם לכן ב'קול תורה' ועוד

אביטן רבי מנחם, ראש כולל בירושלים ומו"ל מהר"ח או"ז
אביטן רבי שמואל, מח"ס שדה שמואל
אדרי רבי פינחס אליהו
אונא רבי אברהם יחיאל, ר"מ בישיבת תורת אהרן
אוירבך רבי נאור אריה, מח"ס טוב נהורך
ארלנגר רבי יאיר, מו"ל ספרי אהל רחל
אשכנזי רבי שלמה
בהרן רבי אהרן, ראש ישיבה לצעירים בבית שמש
בוסו רבי דוד, ראש כולל בירושלים
בלוך רבי שלמה אהרן, מו"צ בירושלים ומח"ס תורת השמחה ועוד
בן שושן רבי מאיר, מראשי ישיבת שערי תבונה אלעד
בורודיאנסקי רבי אריה לייב, ראש כולל בישיבת בית מאיר בני ברק
ג'סואן רבי יששכר דב, ראש כולל בשכונת הר נוף
גולדשטוף רבי דוד, ראש כולל ומחבר ספרים
גורן רבי עמי, מח"ס פתחי שערים עמ"ס עירובין ועוד
גינזבורג רבי שמחה נחום
גינצלר רבי בנימין, מנהל רוחני בישיבת בית אשר ירושלים
גלבר רבי איתמר, ראש כולל בישיבת מעלות התורה
גריובר רבי יהודה, מח"ס ידות כלים
גרינהויז רבי חיים אהרן, ראש כולל בצפת
דוידוביץ רבי חיים, בני ברק
דויטש רבי אברהם, ראש כולל במודיעין עילית
הגר רבי יצחק מאיר, מרבני בית שמש
היימן רבי עופר שמאי, מו"צ ומחבר ספרים רבים
הלפרין רבי שמואל, מח"ס השיר לשלמה
הרשלר רבי דוד, מרבני מאורות הדף היומי בבני ברק
וואלפא רבי מנחם מנדל, ראש כולל ומחבר ספרים
וויזר רבי אפרים, מח"ס אדני כסף
ווין רבי חיים, מחבר ספרים
וולפא רבי יעקב, ראש כולל בבית שמש
וידר רבי צבי, ראש ישיבת מעלות התורה ורב בקרית יובל, מח"ס מנחת צבי
ויינגוט רבי , ר"מ בישיבת חיי משה
ויינגרטן רבי יוסף דוד, מו"צ במודיעין עילית ומח"ס כבוד השבת
וינגורט רבי יחיאל מאיר, מחבר ספרים
וינר רבי אליהו, מראשי ישיבת דעת אליהו ברמות ומח"ס מראה אליהו
ועקנין רבי פנחס, ראש כולל בהר נוף
זכאי רבי ירון מרדכי, מו"ץ ומחבר ספרים
טהרני רבי יוסף חי, ראש כולל בירושלים
טוקר רבי אליעזר חיים, ראש ישיבת אהל תורה ירושלים
טל רבי שמואל, ראש ישיבת תורת החיים יד בנימין
יעקבזון רבי אברהם דוד, ראש כולל בנוה יעקב
יפה רבי מרדכי, מרבני ישיבת מיר
כהן רבי דוד, מו"צ בצפת
כהנמן רבי יוסף, מרבני ישיבת פוניבז'
כי טוב רבי שאול, רב ומו"ץ 'מסורת'
לנג רבי ברוך, ר"מ בישיבת בית דוד ב"ב
לנדאו רבי אפרים, מח"ס רבים ומו"ל ספר יד יהודה
לשינסקי רבי יהושע, ר"מ בישיבה לצעירים בני ברק
מאיר רבי אליעזר, ראש כולל
מאיר רבי גבריאל מאיר, מח"ס מראה אפרים
מלכא רבי יצחק אלחנן
מלריך רבי משה
נאור רבי יצחק, ראש כולל בבני ברק
נוסבכר רבי נחמיה, מו"ץ ומחבר ספרים
סגרה רבי אביעד יהושע, פ"ת, מח"ס על חו"מ
פבלוב רבי נחום
פובידלו רבי אלימלך, ירושלים
פובידלו רבי יחזקאל, מודיעין עילית
פטרוף רבי שלום, ראש כולל קהילת יעקב
פטרוף רבי יוסף, ראש ישיבת מעלות התורה
פיינהנדלר רבי יחזקאל, מח"ס אשרי האיש ועוד
פלדמן רבי שלמה, מח"ס דעת שלמה טהרות
פלדמן רבי מנחם מנדל
פלנר רבי ישראל מרדכי
פלס רבי מיכאל, ר"מ בישיבת גרודנא
פפיס רבי דוד יוסף, מח"ס דרך ישרה על זמני הזריחה והשקיעה
פריינד רבי יהושע יונה, ראש כולל בית שאול
פרנקל רבי אליהו נחום, רב בגבעת שאול
פרנקל רבי חיים יצחק, ר"מ ומנהל רוחני בישיבת שער התלמוד ביתר
ציטרנבוים רבי נח אליהו
קופרמן רבי אלימלך שאול
קירשנבוים רבי אפרים, מרבני בית שמש
קמינצקי רבי משה
קסטנר רבי ישראל יהודה, ראש כולל בירושלים
קפלינסקי רבי בועז זצ"ל
קרויזר רבי מרדכי יהושע
קרמר רבי אברהם שלמה, ר"מ בישיבת תפארת צבי
רבין רבי בן ציון אהרן, דיין
רדליך רבי משה,
רובינשטיין רבי יוסף, רב קהילת אהל רחל מודיעין עילית
רוזנבלט רבי יצחק, מו"ץ העדה החרדית ומח"ס השבת אבידה כהלכתה
רותן רבי יהודה אריה
רותן רבי ירחמיאל
ריבלין רבי אברהם חיים, ר"מ בישיבה בית שמש
רינמן רבי דניאל, ראש כולל במודיעין עילית
שטינברג רבי יואל פנחס, מחבר ספר דופני הסוכה
שטרית רבי גבריאל, ראש כולל
שטרן רבי נחום שלמה, ראש ישיבת באר ישראל
שיף רבי דב בער, מודיעין עילית, מח"ס מצור דבש
שיף רבי יהושע זליג, ראש ישיבה לצעירים בירושלים
שרים רבי עזרא, ראש ישיבת מסילת התורה

====

כמובן יש עוד רבים וטובים, ונא לא לדרוש בחסרות ויתירות.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר