זסבה כתב:מה טעם בקטורת אומרים על יד משה 'נביאך'.
ובקרבנות אומרים על ידי משה 'עבדיך'.
ביקורת תהיה כתב:(ואין מוזכר בדברי חכמינו ז"ל שהמשקל הלכה למשה מסיני הוא).
הפצת המעיינות כתב:???
עזריאל ברגר כתב:מוזכר בגמרא סוכה ובכ"מ שכל השיעורין הם הללממ"ס.
והענין צריך תלמוד.אָמַר, שֶׁיִּקַּח מֵאֵלֶּה אַרְבָּעָה הַסַּמִּים בְּמִשְׁקָל שָׁוֶה, וְיוֹסִיף עִמָּהֶם סַמִּים, וְיַעֲשֶׂה מִכֻּלָּם קְטֹרֶת מְרֻקָּח כְּמַעֲשֵׂה הָרוֹקְחִים, בְּסַמִּים הַיְדוּעִים לָהֶם שֶׁהֵם טוֹבִים עִם אֵלֶּה, וּבָעֲשִׂיָּה אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים, וְיִתֵּן מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדוּת כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה תִּימְרָתוֹ כְּמִנְהַג הַמֻּגְמָרוֹת לִפְנֵי הַמְּלָכִים.
מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: מְרֹק!שייף נפיק כתב:אפשר לומר לפי שאלת החכם חצי תשובה.
ביקורת תהיה כתב:מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: מְרֹק!שייף נפיק כתב:אפשר לומר לפי שאלת החכם חצי תשובה.
המשך אפוא לדרוש את שני הענינים דלהלן:
א. וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
ב. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ.
דרומי כתב:ואולי יש לומר טעם פשוט לההדגשה 'נביאך' (אף שבכל מקום הוא 'משה עבדך', וכן מסתבר יותר, שהרי מסירת התורה שע"י משה אינה שייכת כ"כ לנבואה דוקא, שהרי 'לא בשמים היא' כו' ואכמ"ל) - דוקא בענין הקטורת.
דהנה, זה שאנו מאריכים בהקטורת ובפרט לפני התפלה אינו (רק) מצד 'ונשלמה פרים שפתינו', אלא בעיקר מצד הסגולה שבדבר, וכמבואר בספרים (וראה ב'שער הכולל' שהאריך בזה). והיינו, שבעוד בקרבנות ההדגשה היא פשוט על הקרבת הקרבן בפועל ממש או על השלמתו על ידי 'ונשלמה פרים שפתינו', ועכ"פ עיקר הענין הוא לקיים מצות ה' ולגרום 'ריח ניחוח לה'', הרי באמירת הקטורת ההדגשה היא יותר לטובתנו, שנקבל הסגולה והכח שיש בזה וכו'.
ולכן הקטורת אינו שייך כ"כ לענין ה'עבדות', אלא לענין ה'נבואה' דמשה - אשר גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ומכח נבואתו דמשה נודע לנו הסוד הגנוז שבקטורת שלזה אנו מכוונים.
ביקורת תהיה כתב:א. בפרשת הקטורת נתפרשו ארבעה סממנים בלבד: הצרי והצפורן, החלבנה והלבונה;
ולא נתפרשו:
א) שבעת הסממנים הנוספים: מר וקציעה, שבלת נרד וכרכם, קשט וקלופה וקנמון; אלה נמסרו למשה בסיני על פה (ויש אומרים, שלא נתפרש לו כי אם המנין בלבד, ומשה הוא שקבע בחכמתו אילו הם שבעת המינים שיש להוסיף);
ב) משקל הסממנים: ארבעת הסממנים שנתפרשו – שבעים שבעים מנה, והשאר - ששה עשר, שנים עשר, תשעה ושלשה מנים (ואין מוזכר בדברי חכמינו ז"ל שהמשקל הלכה למשה מסיני הוא);
ג) שיעור ההקטרה: פרס בשחרית ופרס בין הערבים (כנ"ל).
ב. העושה קטורת לעצמו להריח בה – חייב כרת. במה דברים אמורים? שעשה לפי המתכון שעשה משה:
א) מרקחת של כל אחד עשר הסממנים המנויים במשנת חכמינו;
ב) מרוקחים במדויק ביחס המשקל האמור במשנתם;
ג) למצער חצי מנה – השיעור הקטן ביותר הכשר להקטרה.
ועל כך נאמר: 'וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם'.
ג. נמצינו למדים, שמתכונת הקטורת, הכשרה להקטרה ואשר חייבים עליה כרת, מושתתת בעיקרה על יסודות שייסד משה.
ואפשר לומר שזה נרמז בנוסח הפתיחה של פרשת הקטורת הנאמרת לפני התפלה בשחרית ובמנחה: 'כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאֶךָ' (בשונה מהנוסח הרגיל 'משה עבדך').
זסבה כתב:מה טעם בקטורת אומרים על יד משה 'נביאך'.
ובקרבנות אומרים על ידי משה 'עבדיך'.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים