הסופרים הצעירים / מחברי הביוגרפיות שנכחדו מהנוף

[אבני גזית]

אז מה היה לנו בדור הקודם

מחברי ספרים על גדולי ישראל מהזן של הרב סורסקי / הרב וולך / הרב ויינשטוק / הרב מרדכי גרליץ והדומים להם.

המכנה המשותף, כולם בגילאי השישים ומעלה.

האמנם פסו מהדור הצעיר מחברי ספרים מוכשרים, ספרי קריאה המתעדים נכונה את תהלוכות גדולי אומתינו?

ולא, אינני מתכוון למי שכתב ספר אחד על סבו או על רבו. אלא אנשי מקצוע שמוציאים מוצרים עם רף גבוה תחת ידיהם.

הזן הזה קיים עדיין?

אגב, להבנתי האשכול הזה שייך לקטגוריה של 'עיטור סופרים', ולחינם הועבר הנה.

[תם מה הוא אומר]

1. היום מחפשים יותר אמינות ודיוק, ויש סופרים כאלה.
2. סיפורי חיזוק וכו' וכו' - מסתפקים בעלונים ובעיתונים וכיו"ב. ושם זה כנראה קיים.

[אפרקסתא דעניא]

הרב מלר. כמדומני כותב רק על בית בריסק.

[אבני גזית]

אם לאחר מאה ושמונים צפיות, יוצא רק שם אחד, זה מאשש את הנחתי המוקדמת.

עולם הסופרים המקצועיים הולך ונכחד

[חרסון]

לא רק הסופרים. גם הספרים די ספו תמו....

כמה ביוגרפיות ראויות לשמם יצאו על גדול"י בעשור האחרון?
או בסגנון אחר, כמה מגדול"י שנלב"ע ב-25 שנה האחרונות זכו לביוגרפיות ראויות לשמם?
(הרבי מליובאוויטש; הפני מנחם; ר' שלמה זלמן; הרב שטיינמן; הנתיבות שלום; ר' משה שמואל שפירא; הישועות משה; ר' מיכל יהודה לפקוביץ'; ר' דוד פוברסקי; הרב וואזנר; ר' שמואל אויערבאך; ר' ברוך שמעון שניאורסון; ר' עמרם זקס; ר' ניסים טולידנו. ועוד ועוד. בכוונה נתתי דוגמאות של גדול"י או ראשי ישיבות מפורסמים, שיש להם גם 'קהל' וגם יש מספיק אנשים עם אינטרס לכתוב עליהם. ובכל זאת לא זכינו ליאות לאור ספר אודותם

דווקא על הרב עובדיה דומה שיצאו כמה ספרים די יפים בעת האחרונה. אם כי אולי עדיין לא ה-ביוגרפיה. הרב אלישיב, אם לא 'השקדן' ומחברו המשוגע לדבר, היה מצטרף אף הוא לרשימה)

[זאב ערבות]

ספרי התולדות היוצאים לאור הם לא ביוגרפיות אלא הגיוגרפיות הכוללים בתוכם רק תהלות ותשבחות. ספר ביוגרפי אמיתי במלא מובן המשמעות יושם בחרם כגון ספרו של ר' נתן קמנצקי. בני בראון כתב ביוגרפיה קצרה על החזון איש שגררה ביקורת חריפה וכן ספר ביוגרפיות קצרות שנכתב ע"י מחברים שונים - הגדולים.

[חרסון]

כמובן שכשנכתב כאן 'ביוגרפיות' הכוונה הייתה למקובל בציבור החרדי.

אבל אם כבר הזכרת את הנקודה הזו, אצטט קטע ממאמר שפרסם בעבר ד"ר מיכאל אברהם. דמותו והשקפותיו של האיש כבר הוזכרו כאן בעבר, וכשלעצמי אינני חושב שהם ראויות לבוא בקהל לנו, אבל עם הקטע המודגש הבא הזדהיתי מאד:

"יש שיאמרו שיש עניין בהגיוגרפיה של אנשים גדולים, שכן הדבר מסייע להציגם כדמויות מופת וכמודל לחיקוי. אחרים מתנגדים וטוענים שהצגה הגיוגרפית דווקא מזיקה, שכן היא מרחיקה את האדם המדובר מאתנו בני התמותה הפשוטים, ובעצם רומזת לנו שאין לנו סיכוי להגיע למדרגתו הנישאה של הנ”ל. אם “כבר במעלליו מתנכר נער”, כמו שמתחיל כל ספר של סוראסקי, אז איזה סיכוי יש לי, בן תמותה רגיל, להגיע לסיום הש”ס בגיל שנתיים, ירושלמי בגיל שלוש, ובגיל חמש שהמלמד שלי יאמר להוריי שאין לו מה ללמד אותי? מה לי ולמלאכי מרום שכאלה? משה רבנו נולד ועם לידתו כבר קרן אור פניו. ככל הידוע לי, במקרה שלי זה לא קרה, אז מה רוצים ממני?!

אמנם כשלעצמי איני שולל את הערך החינוכי בהגיוגרפיה. כמי שהיה מכור לספרי סוראסקי וידע את כולם בעל פה, הם בהחלט הותירו בי חותם של ממש והועילו לי (מה שקלקלתי אחר כך היה באשמתי בלבד). חייתי עם דמויות הוד מסביב, ר’ אלחנן וסרמן, ר”ש שקאפ, ר”ח מבריסק, החזו”א, רבי חיים עוזר, החפץ חיים ועוד, שמבחינתי היו בני משפחה. הכרתי בעל פה את כל תולדותיהם, הקשרים ביניהם, תלמידיהם ופרטי סביבתם. אין פלא שכל זה הותיר בי חותם".


--

אגב, אולי התחלף לך ספרו של ר,נ קמינצקי על אביו ז"ל, שהוא אולי ביוגרפיה במובן שאתה מכוון אליו, עם ספרו שהושם בחרם, שהוא, ככל שהתרשמתי (לא קראתי אותו בצורה מסודרת, בטח שלא בשפת המקור) אוסף של סיפורם, אנקדוטות, מחקרים היסטוריים ורכילויות, ולא ביוגרפיה מסודרת כל-שהיא.

[זאב ערבות]

כמובן שכשנכתב כאן 'ביוגרפיות' הכוונה הייתה למקובל בציבור החרדי.

אבל אם כבר הזכרת את הנקודה הזו, אצטט קטע ממאמר שפרסם בעבר ד"ר מיכאל אברהם. דמותו והשקפותיו של האיש כבר הוזכרו כאן בעבר, וכשלעצמי אינני חושב שהם ראויות לבוא בקהל לנו, אבל עם הקטע המודגש הבא הזדהיתי מאד:

"יש שיאמרו שיש עניין בהגיוגרפיה של אנשים גדולים, שכן הדבר מסייע להציגם כדמויות מופת וכמודל לחיקוי. אחרים מתנגדים וטוענים שהצגה הגיוגרפית דווקא מזיקה, שכן היא מרחיקה את האדם המדובר מאתנו בני התמותה הפשוטים, ובעצם רומזת לנו שאין לנו סיכוי להגיע למדרגתו הנישאה של הנ”ל. אם “כבר במעלליו מתנכר נער”, כמו שמתחיל כל ספר של סוראסקי, אז איזה סיכוי יש לי, בן תמותה רגיל, להגיע לסיום הש”ס בגיל שנתיים, ירושלמי בגיל שלוש, ובגיל חמש שהמלמד שלי יאמר להוריי שאין לו מה ללמד אותי? מה לי ולמלאכי מרום שכאלה? משה רבנו נולד ועם לידתו כבר קרן אור פניו. ככל הידוע לי, במקרה שלי זה לא קרה, אז מה רוצים ממני?!

אמנם כשלעצמי איני שולל את הערך החינוכי בהגיוגרפיה. כמי שהיה מכור לספרי סוראסקי וידע את כולם בעל פה, הם בהחלט הותירו בי חותם של ממש והועילו לי (מה שקלקלתי אחר כך היה באשמתי בלבד). חייתי עם דמויות הוד מסביב, ר’ אלחנן וסרמן, ר”ש שקאפ, ר”ח מבריסק, החזו”א, רבי חיים עוזר, החפץ חיים ועוד, שמבחינתי היו בני משפחה. הכרתי בעל פה את כל תולדותיהם, הקשרים ביניהם, תלמידיהם ופרטי סביבתם. אין פלא שכל זה הותיר בי חותם".


--

אגב, אולי התחלף לך ספרו של ר,נ קמינצקי על אביו ז"ל, שהוא אולי ביוגרפיה במובן שאתה מכוון אליו, עם ספרו שהושם בחרם, שהוא, ככל שהתרשמתי (לא קראתי אותו בצורה מסודרת, בטח שלא בשפת המקור) אוסף של סיפורם, אנקדוטות, מחקרים היסטוריים ורכילויות, ולא ביוגרפיה מסודרת כל-שהיא.

אתייחס ראשית לאגב שלך בסוף. לא התחלף לי שום דבר! ר' נתן כתב את הספר עשייתו של גדול על אביו והספר הושם בחרם. הוא ברובו הגדול משעמם ונכנס לפרטים ופרטי פרטים וזה מה שנקרא ביוגרפיה. מה שאתה קורא רכילויות הם פרטים שמנסים לצייר צורה מושלמת ומדוייקת מה שעבר על הגדולים בילדותם ושבסופו של דבר זה חלק ממה שהפך אותם לגדולים! זה הדבר אליו מתכוון מיכאל אברהם - ספרי הגדולים של היום הם סטריליים, ולכולם אותו תסריט.

[לייטנר]

לא רק הסופרים. גם הספרים די ספו תמו....

כמה ביוגרפיות ראויות לשמם יצאו על גדול"י בעשור האחרון?
או בסגנון אחר, כמה מגדול"י שנלב"ע ב-25 שנה האחרונות זכו לביוגרפיות ראויות לשמם?
(הרבי מליובאוויטש; הפני מנחם; ר' שלמה זלמן; הרב שטיינמן; הנתיבות שלום; ר' משה שמואל שפירא; הישועות משה; ר' מיכל יהודה לפקוביץ'; ר' דוד פוברסקי; הרב וואזנר; ר' שמואל אויערבאך; ר' ברוך שמעון שניאורסון; ר' עמרם זקס; ר' ניסים טולידנו. ועוד ועוד. בכוונה נתתי דוגמאות של גדול"י או ראשי ישיבות מפורסמים, שיש להם גם 'קהל' וגם יש מספיק אנשים עם אינטרס לכתוב עליהם. ובכל זאת לא זכינו ליאות לאור ספר אודותם

דווקא על הרב עובדיה דומה שיצאו כמה ספרים די יפים בעת האחרונה. אם כי אולי עדיין לא ה-ביוגרפיה. הרב אלישיב, אם לא 'השקדן' ומחברו המשוגע לדבר, היה מצטרף אף הוא לרשימה)

על ר' שלמה זלמן יצאו כמה ספרים, וכבר כתבו בעבר שהטוב שבהם הוא 'התורה המשמחת' של הרב יוסף אליהו (שתי בעיות שקיימות בו: הכתיבה בסגנון שמחה רז, והמשיכה העזה מדי לכיוון חובשי הכיפות הסרוגות, ואכמ"ל).

הביוגרפיות הטובות שיצאו על הרב עבדיה לא נכתבו ע"י אנ"ש (למחצה, לשליש ולרביע) - 'מרן - עובדיה יוסף - ביוגרפיה', 'בן פורת יוסף - חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף'.

[חרסון]

לא ספרתי את 'התורה המשמחת' (וחלקו השני - 'אורו של עולם'?), משום שהוא לא יצא משורות הציבור החרדי, ומשכך איננו שייך לנושא האשכול. וגם בדברי על ביוגרפיות של הרב עובדיה, לא התכוונתי לספרים שנכתבו על ידי עיתונאים חילוניים. (אם כבר, ספרו של בני לאו, אף שאיננו ביוגרפיה מוצהרת, טוב ומביע מהם, וגם הוא אינו שייך לענייננו).

[ישנו]

לא רק הסופרים. גם הספרים די ספו תמו....

כמה ביוגרפיות ראויות לשמם יצאו על גדול"י בעשור האחרון?

ר' שמואל רוזובסקי

[סגי נהור]

חד בדרא של ר' זלמן רודרמן כמובן.

[חרסון]

אגב, אולי התחלף לך ספרו של ר,נ קמינצקי על אביו ז"ל, שהוא אולי ביוגרפיה במובן שאתה מכוון אליו, עם ספרו שהושם בחרם, שהוא, ככל שהתרשמתי (לא קראתי אותו בצורה מסודרת, בטח שלא בשפת המקור) אוסף של סיפורם, אנקדוטות, מחקרים היסטוריים ורכילויות, ולא ביוגרפיה מסודרת כל-שהיא.

אתייחס ראשית לאגב שלך בסוף. לא התחלף לי שום דבר! ר' נתן כתב את הספר עשייתו של גדול על אביו והספר הושם בחרם. יש לי שני עותקים של המקורי ועותק של המהדורה השניה המצונזרת שאף היא הושמה בחרם משום מה. קראתי שם רק כמה קטעים קצרים ביותר כיוון שהוא ברובו הגדול משעמם ביותר ונכנס לפרטים ופרטי פרטים. אך זה מה שנקרא ביוגרפיה. מה שאתה קורא רכילויות הם פרטים שמנסים לצייר צורה מושלמת ומדוייקת מה שעבר על הגדולים בילדותם ושבסופו של דבר זה חלק ממה שהפך אותם לגדולים! זו כל הנקודה של הספר, להראות שר' יעקב היה ילד ככל הילדים והשתובב ככל הילדים והיה לו תחביבים ונסיונות ועליות וירידות וזה מה שבנה את אישיותו בנוסף כמובן להתמדתו ולימודו.

אחרי שהוברר ששנינו לא ממש קראנו את הספר, אני שונה את דברי. מייקינג אוף גדול איננו ביוגרפיה של ר' יעקב קמינצקי. שתולדותיו מונים אחוזים קטנים מאד מהספר. רובו הוא אסופת סיפורים ומחקרים (ורכילויות) על ההיסטוריה של יהדות ליטא וישיבותיה.

הספר אמנם איננו בהישג ידו של כל אחד, אבל המאמרים שפורסמו עליו ב'המעיין' נמצאים באוצר, ומשם תדרשנו.

ביוגרפיה טובה על ר' יעקב קמינצקי נכתבה בידי ר' נתן, ודומני שמהדורתה בלה"ק נמצאת אף היא באוצר

[חרסון]

ר' שמואל רוזובסקי - מבלי לדון על טיב הספר - נכתב על ידי נכד, וכבר הזכיר פותח האשכול שלא אל כגון דא כוונתנו. אם מדברים על ספרים שהוציאו בני משפחה, יצא גם ספר על הרב עובדיה מאת נכדו. ויצאו יצירות הפאר של מלר על הגרי"ז (ור' חיים). ועוד.

סגי נהור - 'חד בדרא' הוא ספר נחמד, אבל לקרוא לו 'ביוגרפיה' זו הגזמה פרועה. אם כבר, גם על הפני מנחם יצאו כרך אחד או שניים של סיפורים (יפים), אבל לאו שם ביוגרפיה עליהם, גם לדעת המקלים... כמו שאגן הסהר וויאמר הנני הם ספרים נפלאים. אבל אינם ביוגרפיה של ר' אברהם גניחובסקי.

[לייטנר]

לא ספרתי את 'התורה המשמחת' (וחלקו השני - 'אורו של עולם'?), משום שהוא לא יצא משורות הציבור החרדי, ומשכך איננו שייך לנושא האשכול. וגם בדברי על ביוגרפיות של הרב עובדיה, לא התכוונתי לספרים שנכתבו על ידי עיתונאים חילוניים. (אם כבר, ספרו של בני לאו, אף שאיננו ביוגרפיה מוצהרת, טוב ומביע מהם, וגם הוא אינו שייך לענייננו).

הגם שציינתי את חסרונותיו של 'התורה המשמחת' (ב'אורו של עולם' התעייפתי...), אין בכך כדי לפסול את הספר, ומי שלא קרא אותו, בוודאי אינו יכול לעשות זאת.
בכתבי 'ביוגרפיות טובות', היינו מחקריות אך מעריכות, יקשה עליהן להיות הגיוגרפיה מלאת תארים ושמאלץ.

אגב, הספרים שהזכרתי נכתבו ע"י ארבעה ששלושה מתוכם חובשי כיפה (לפחות, אינני בטוח לגבי צבי אלוש).

[חרסון]

נושא האשכול היה סופרים מתוך המגזר החרדי. וכהמשך לזה הערתי, שאפשר לבחון סוגיה זו לאורם של כמות הביוגרפיות שיצאו על גדולים חרדים. משכך, הספרים על ר' שלמה זלמן הם מצויינים, אבל אינם מסייעים לנו בבחינה.

במחשבה שניה, לא ניסחתי זאת כך. ואם-כן, אתה צודק. אפשר להוסיף את כל הנ"ל לספירה.

--

לגבי העיתונאים - אם אמנם כך, איתי תלון משוגתי.

[זאב ערבות]

אגב, אולי התחלף לך ספרו של ר,נ קמינצקי על אביו ז"ל, שהוא אולי ביוגרפיה במובן שאתה מכוון אליו, עם ספרו שהושם בחרם, שהוא, ככל שהתרשמתי (לא קראתי אותו בצורה מסודרת, בטח שלא בשפת המקור) אוסף של סיפורם, אנקדוטות, מחקרים היסטוריים ורכילויות, ולא ביוגרפיה מסודרת כל-שהיא.

אתייחס ראשית לאגב שלך בסוף. לא התחלף לי שום דבר! ר' נתן כתב את הספר עשייתו של גדול על אביו והספר הושם בחרם. יש לי שני עותקים של המקורי ועותק של המהדורה השניה המצונזרת שאף היא הושמה בחרם משום מה. קראתי שם רק כמה קטעים קצרים ביותר כיוון שהוא ברובו הגדול משעמם ביותר ונכנס לפרטים ופרטי פרטים. אך זה מה שנקרא ביוגרפיה. מה שאתה קורא רכילויות הם פרטים שמנסים לצייר צורה מושלמת ומדוייקת מה שעבר על הגדולים בילדותם ושבסופו של דבר זה חלק ממה שהפך אותם לגדולים! זו כל הנקודה של הספר, להראות שר' יעקב היה ילד ככל הילדים והשתובב ככל הילדים והיה לו תחביבים ונסיונות ועליות וירידות וזה מה שבנה את אישיותו בנוסף כמובן להתמדתו ולימודו.

אחרי שהוברר ששנינו לא ממש קראנו את הספר, אני שונה את דברי. מייקינג אוף גדול איננו ביוגרפיה של ר' יעקב קמינצקי. שתולדותיו מונים אחוזים קטנים מאד מהספר. רובו הוא אסופת סיפורים ומחקרים (ורכילויות) על ההיסטוריה של יהדות ליטא וישיבותיה.

הספר אמנם איננו בהישג ידו של כל אחד, אבל המאמרים שפורסמו עליו ב'המעיין' נמצאים באוצר, ומשם תדרשנו.

ביוגרפיה טובה על ר' יעקב קמינצקי נכתבה בידי ר' נתן, ודומני שמהדורתה בלה"ק נמצאת אף היא באוצר

הביוגרפיה אליה אתה מתכוון נכתבה ע"י ר' יונתן רוזנבלום באנגלית ותורגמה לעברית ע"י ר' נתן קמנצקי! (יש ביוגרפיה נוספת שנכתבה ע"י רב משה צבי דשייקאבס בהוצאת פלדהיים).
אתה צודק שמייקינג אופ א גדול זה אוסף הגיגים על גדולי ליטא אך הדמות המרכזית היא ר' יעקב. בקשר למאמרים בהמעיין, זה לא המקום היחיד שנכתב עליו. אך דבר אחד לא ניתן להכחיש שהדברים שהוא מביא פחות או יותר מדוייקים ומה שאתה כותב "רכילויות" יש האומרים שזה לשון הרע. איני נכנס לעובי הקורה אך לעניות דעתי אם לא היו מחרימים את הספר הוא היה נשכח במרתף של המפיץ יעקב לוויץ כיוון שלא היו לו דורשים.

[משה דוויק]

הרב זאב האם יש לך את הס' האיש שהמפתח בידו?

[זאב ערבות]

הרב זאב האם יש לך את הס' האיש שהמפתח בידו?

אוי לי אם אומר לא ואוי לי אם אומר כן. מדוע אתה שואל

[משה דוויק]

רוצה לצלמו.

[זאב ערבות]

רוצה לצלמו.

תקבל קודם ערבות מהנהלת הפורום שלא יסירו תוך כדי דיבור. חבל לי לעמול בחינם

[אבני גזית]

לא רק הסופרים. גם הספרים די ספו תמו....

כמה ביוגרפיות ראויות לשמם יצאו על גדול"י בעשור האחרון?
או בסגנון אחר, כמה מגדול"י שנלב"ע ב-25 שנה האחרונות זכו לביוגרפיות ראויות לשמם?
(הרבי מליובאוויטש; הפני מנחם; ר' שלמה זלמן; הרב שטיינמן; הנתיבות שלום; ר' משה שמואל שפירא; הישועות משה; ר' מיכל יהודה לפקוביץ'; ר' דוד פוברסקי; הרב וואזנר; ר' שמואל אויערבאך; ר' ברוך שמעון שניאורסון; ר' עמרם זקס; ר' ניסים טולידנו. ועוד ועוד. בכוונה נתתי דוגמאות של גדול"י או ראשי ישיבות מפורסמים, שיש להם גם 'קהל' וגם יש מספיק אנשים עם אינטרס לכתוב עליהם. ובכל זאת לא זכינו ליאות לאור ספר אודותם

יש יצירה מרשימה של הרב וולך
רבינו האור לציון. שלושה כרכים גדושים. י"ל בשנים האחרונות.
מזמן לא נהניתי מתיאור דמות כגון זו.


אגב אציין נקודה פחות נעימה -
כמדומה שכל הספרים הטובים על הגדולים הספרדים, נכתבים על ידי אשכנזים, ובכישרון רב. יש לציין.

[גביר]

דומני שקשה, אם כי לא בלתי אפשרי, למצוא מבין הספרים שנכתבו על גדולי ישראל בחמישים השנים האחרונות ספר סביר. מצד אחד ישנם ספרים נוטפי דבש ושומן, מלאים בגיבובי מליצות ובסופרלטיבים ממוחזרים. פעמים רבות לשונם אינה תקנית והמליצה העילגת שלהם עושה אותם למגוחכים. המחברים מייפים את חייהם של הגדולים ומנסים לתאר דמויות אידאליות החפות מטעויות ומחסרונות, דבר הפוגע באמינות הספרים [למרות שגם הכותבים וגם הקוראים, לפחות הבוגרים שבהם, יודעים היטב שבפועל המציאות הייתה שונה]. הכמות המופרזת של התמונות בספרים אלה מגדילה את נפחם ועוברת בהרבה את גבול הטעם הטוב. מצד שני ישנם אותם הספרים שנכתבו באקדמיה, בהם ישנן לא מעט שגיאות הנובעות מחוסר ידע והבנה ולפעמים גם נימה מתנשאת ומזלזלת. ברבים מהם מכונים גדולי ישראל בשם משפחתם בלבד אפילו ללא תואר 'הרב' כאילו היו אלה ידידיהם של הכותבים [האם גם את שמם של שופטי הערכאות שלהם היו מחברי אותם ספרים מזכירים בלא תואר 'השופט'?] מעטים הם הספרים האמינים והמדויקים, הכתובים כראוי.
ביקורת חריפה על ספרות 'הגדולים' החרדית שמעתי מהרב מיכל זילבר בשמו של רבו, הרב דב לנדו. לדבריו, ספרים אלה מהווים איום על עצם האמונה, המבוססת על ההנחה לפיה אין האב מנחיל שקר לבניו, והא קא חזינן מספרים אלה שמנחיל [אמנם, דומה שהפריז מעט, שכן חוסר הדיוק של ספרים אלה ידוע ובמקביל אליהם קיימת המסורת שבעל פה המתארת את הדברים כהוויתם].
ישנם, אמנם, כמה ספרים יוצאי דופן. כך, למשל, הרבנית שולמית אזרחי הוציאה ספר נאה על אביה, הרב מאיר חדש, באותה תקופה הכרתי כמה ישישים מתלמידיו הוותיקים [רובם ככולם חברי קבוצת ה'עבריתניקים' שעברו מחברון לישיבת קלצק ברחובות, שם הקימו את ביתם ועסקו בחינוך ובהוראה]. שאלתי את הספר בספריה של בר אילן ןבקשתי מהם לחוות דעתם עליו. הללו קראו את הספר ודעתם עליו ועל אמינותו היתה חיובית [מן הראוי להעיר שמקור חלק גדול מהסיפורים בספר, לפי הכתוב שם, הוא ר' פנחס בומז'ה ז"ל, ת"ח ודמות ססגונית הראויה לאשכול בפני עצמה. ר' פנחס זה, שהיה גם הוא מורה ברחובות, למד אף הוא בחברון בשנים שלפני קום המדינה, הוא אמנם לא עבר לקלצק אך היה בן גילם וחברם של בני אותה קבוצה].

[לענין]

אגב אציין נקודה פחות נעימה -
כמדומה שכל הספרים הטובים על הגדולים הספרדים, נכתבים על ידי אשכנזים, ובכישרון רב. יש לציין.

בהקשר לזה ראוי בהחלט לציין את מה שכתוב בהקדמת הספר על הגאון המופלא ר' משה לוי מכסא רחמים.
הסופר -אשכנזי כמובן- מתאר באירוניה את מבטו המזולזל בתור בחור צעיר על תלמידי כסא רחמים, כאשר לימים הופך הוא 'הלמדן המתנשא' לסופר סיפורים על גאון מרביץ תורה מאותם הבחורים המזולזלים... מחזק מאד.

[נוטר הכרמים]

אחשוף מעט מהרהורי לבי כמחבר ספר.

ראשית, בצאתי לדרך, שללתי עבורי את האפשרות לחבר ספר ביוגרפיה מקצועי. נדרש בשביל זה: זמן רב (ביטול תורה), אמצעים, והמון סבלנות ואורך רוח. מכל הדברים הללו אין לי הרבה. מהי התועלת הגדולה כ"כ מהדיוק בפרטים היסטוריים?

שנית, מלחמה עזה נטושה היתה בקרבי, לכתוב ספר אוטנטי, המשתדל לתאר יותר את מה שראינו וחוינו, או ספר ערוך עם ליטוש וטשטוש. בחרתי באפשרות הראשונה, ולכן לא ניתן להכליל את הספר שלי כספר הגיוגרפי. ספרי לא חף מתיאורים חסידיים או משימוש בתוארים וכו', זו אכן מגרעת מסוימת.

שלישית, לענ"ד ההצלחה של ספר תולדה היא להכניס את הקורא לאיזו שהיא אוירה בה חי אותו גדול, ואותה חשו במחיצתו. לפי התגובות שקיבלתי, אני מלא בתקוה שהצלחתי להעביר בספרי ממש בצורה מדוייקת את האוירה של ר' שמואל ושל ישיבתו.

[עקביה]

ביוגרפיה טובה על ר' יעקב קמינצקי נכתבה בידי ר' נתן, ודומני שמהדורתה בלה"ק נמצאת אף היא באוצר

כפי שכתב ר' זאב, ר' נתן רק תרגם את הספר לעברית.
כמדומני שזהו הספר הטוב ביותר על גדולי ישראל שפגשתי.

[פלגינן]

יש הרבה להאריך בסוגיה. ארשום כמה מלים בקצרה יחסית.
באופן כללי, המילה הגיוגרפיה נשמעת מילת גנאי, אך למעשה משמעותה היא תיאור של חיי קדושים (מיוונית: הגיוס = קדוש). אם משווים ביוגרפיות אקדמיות לביוגרפיות תורניות, מגלים ששני הצדדים בעצם יוצאים מנקודות מבט שונות, ושניהם מקצינים. הראשונים לא נותנים שום ערך לדמות המסוקרת מעבר ליצור אנוש רגיל המלא ברצונות ושאיפות לצד יצרים וחולשות [משל החמור של הרב פינקוס ידוע], ואילו האחרונים מחילים את הקדושה של ה'גדול' רטרואקטיבית מהרגע שהוא נולד באופן שמרוקן מתוכן את כל הניסיונות והחוויות שעבר בילדותו. יש הרבה מאוד ברצף שבין שתי הקצוות ובהחלט יש כאלו שיודעים לשלב בין העולמות. [אפילו במאסף בכרך אחד כגון 'הגדולים' אפשר לראות שיש כותבים שניגשים מתוך מבט ביקורתי עד עוין, ויש כאלו שניגשים מתוך הערצה ורצון כנה להבין, וראה באופן כללי במבוא ל'נאחז בסבך' ובנוגע להיסטוריה במאמר של י' דן על ספרות השבחים].
בכלל יש להעיר, הגיוגרפיה היא לא המצאה חרדית, אלא המצאה דתית, ובכל הדתות. בעבר היא נקראה 'ספרות השבחים', ודומני שכמעט ולא נוכל למצוא ביוגרפיה יהודית שהיא אינפורמטיבית לגמרי ואינה כתובה בסגנון הגיוגרפי (כגון ספרי 'שבחי ה__' וכדומה). וכדאי לתת את הדעת על התופעה העתיקה, קל יותר לדון על התופעה בלי האמוציות שקיימות היום נגד המגמות השונות.

ועוד הערה קלה, כמי שהיה מעורב בעריכת כמה ביוגרפיות על גדולי ישראל אוכל לספר שפעמים רבות לא מדובר באידאולוגיה גדולה אלא באגו אישי, כגון שהמשפחה מעורבת בעריכת הספר, ולרבנים החשובים, לעתים בעלי אצטלא רבנית, לא נאה להודות במשובת הנעורים של אביהם או זקנם, הגם שבכך יורד כל הערך החינוכי והנקודה המרכזית שכל אחד, גם אני וגם אתה, יכולים לצמוח ולגדול גבוה. אני כעורך לא יכול להכריח לקוח לספר על משחקי הכדורגל של אביו וכו' וכו'.
לאחרונה הייתי מעורב בעריכת ספר ביוגרפי שהוציא לאור נין ה'גדול' המדובר. הוא התאמץ מאוד להביא את כל האמת בלי לטייח כלום, והוא קיבל אחר כך מטר של גידופים וצעקות משאר בני המשפחה שטענו שהם פשוט מתביישים לצאת לרחוב. אחד מנכדיו, ת"ח מפורסם, אף התקשר אלי בשעת ליל מאוחרת ושפך צרורות ומרורות מאשר על ליבו, כמובן טען שיש סילופים ממש, עד שלאחר קרוב לשעה של תשפוכת זעם, הצלחתי להשחיל ולהבהיר שאיני קשור לעניין וכעורך ניטרלי איני אמור לבקש פתק עם חתימת הורים מהמחבר...

אני מצרף מאמר בנושא, ומתוכו עולה אבחנה חשובה; ישנו הבדל גדול בין ספרות ביוגרפיה היסטורית לבין ספרות חינוכית, אולי באמת הספרות הביוגרפית לא מספיק מרגישה מחויבת להיות חינוכית והיא נוטה להיות יותר תיעודית, כשהיא כמובן מתחשבת בהלך הרוח הציבורי וכנ"ל.

[שייף נפיק]

יש אחד רוזנטל
כמדומה כתב על הגרצ"פ ועוד.
יש ספר על ר' זיידל אפשטין בשם לעובדו בלבב שלם שהוא ספר מדהים.

[פלגינן]

יש אחד רוזנטל
כמדומה כתב על הגרצ"פ ועוד.
יש ספר על ר' זיידל אפשטין בשם לעובדו בלבב שלם שהוא ספר מדהים.

ר' שבתי רוזנטל כתב על הגרצ"פ. בנו, ידידי, ר' חיים שלמה כתב על מורו ורבו ר' זיידל והוא אחד הביוגרפיים היותר פוריים בדור, כתב על ר"ש שקאפ, רב"ב ליבוביץ, הרב מטשיבין, רנ"צ פינקל, רח"פ שיינברג [ובקרוב על הרב - - - ] והסגנון שלו באמת שונה מסופרים כמו מלר, הוא הרבה יותר אינפורמטיבי ואולי לכן יבש יותר, אבל לדעתי מדויק יותר ובוודאי לא מגמתי. כמובן שגם הוא מחויב בעל כרחו למוסכמות החברתיות שנסמכות על "זכות הציבור שלא לדעת".

[לייטנר]

ישנם, אמנם, כמה ספרים יוצאי דופן. כך, למשל, הרבנית שולמית אזרחי הוציאה ספר נאה על אביה, הרב מאיר חדש, באותה תקופה הכרתי כמה ישישים מתלמידיו הוותיקים [רובם ככולם חברי קבוצת ה'עבריתניקים' שעברו מחברון לישיבת קלצק ברחובות, שם הקימו את ביתם ועסקו בחינוך ובהוראה]. שאלתי את הספר בספריה של בר אילן ןבקשתי מהם לחוות דעתם עליו. הללו קראו את הספר ודעתם עליו ועל אמינותו היתה חיובית.

סבתי שהיתה בת בית אצל ר' מאיר (ואף נפגשה שם עם סבי. דומני שבלשונה של הרבנית אזרחי בספר: "הרבה שידוכים יצאו מהבית", ואכמ"ל), קראה את הספר והביעה את דעתה כנ"ל.

[אבני גזית]

בהקשר לזה ראוי בהחלט לציין את מה שכתוב בהקדמת הספר על הגאון המופלא ר' משה לוי מכסא רחמים.
הסופר -אשכנזי כמובן- מתאר באירוניה את מבטו המזולזל בתור בחור צעיר על תלמידי כסא רחמים, כאשר לימים הופך הוא 'הלמדן המתנשא' לסופר סיפורים על גאון מרביץ תורה מאותם הבחורים המזולזלים... מחזק מאד.

נראה לי ששם המחבר הוא הרב עובדיה חן (כמדומה שאינו ידידנו בעל הניק 'עובדיה חן' דכאן), והוא ספרדי ממוצא חאלבי. ייתכן שהוא מהסופרים הספרדים היחידים שישנם,

אשמח לדעת אם יש עוד סופרים וכותבים ספרדים ברמה רהוטה ומלאת עניין.

שלישית, לענ"ד ההצלחה של ספר תולדה היא להכניס את הקורא לאיזו שהיא אוירה בה חי אותו גדול, ואותה חשו במחיצתו. לפי התגובות שקיבלתי, אני מלא בתקוה שהצלחתי להעביר בספרי ממש בצורה מדוייקת את האוירה של ר' שמואל ושל ישיבתו.

צודק לגמרי, גם בהשערה שזו המטרה, וגם בתוצאה הנפלאה של ספרך. למדתי רק 'זמן' אחד אצל רב שמואל, והחזרת אותי לכל עולם הידידות שחווינו. כאן זה המקום ליידע ולהודיע ולהודות...

[ברוז]

.

[פרנקל תאומים]

ביוגרפיה טובה על ר' יעקב קמינצקי נכתבה בידי ר' נתן, ודומני שמהדורתה בלה"ק נמצאת אף היא באוצר

כפי שכתב ר' זאב, ר' נתן רק תרגם את הספר לעברית.
כמדומני שזהו הספר הטוב ביותר על גדולי ישראל שפגשתי.

אתם מדברים על ''רבי יעקב''?



נ''ב:
תכל'ס, יצאו ויוצאים המון ספרי ביוגרפיה, אמנם בדר''כ עם כל המגרעות המוכרות שהוזכרו לעיל, וכמובן ישנם טובים יותר וטובים פחות (וישנם גרועים ממש ואכמ''ל).

אלא מאי? פותח האשכול מחפש אנשים שהתמחותם המקצועית ועיסוקם הקבוע הינו כתיבת ביוגרפיות על גדו''י, שמזמינים אצלם ספר על כל גדול שלא יהיה, והם משנסים את מתניהם, לומדים את הדמות וכותבים. כמו סורסקי, וולך, ד''ר אלפסי.
שוין. לענ''ד, עדיפה כתיבתם של הביוגרפיים שהגיעו מהמעגל הקרוב של הדמות, ושאכן בדר''כ כתבו רק ספר אחד או שניים על הדמויות שהכירו מקרוב. אינו דומה מי שהכיר ''מבפנים'', למי שמתחקה אחר דמות רק בדיעבד ומנסה לתאר אותה ''מבחוץ''.

[עקביה]

ביוגרפיה טובה על ר' יעקב קמינצקי נכתבה בידי ר' נתן, ודומני שמהדורתה בלה"ק נמצאת אף היא באוצר

כפי שכתב ר' זאב, ר' נתן רק תרגם את הספר לעברית.
כמדומני שזהו הספר הטוב ביותר על גדולי ישראל שפגשתי.

אתם מדברים על ''רבי יעקב''?

כן.

[עקביה]

אם איני טועה כתיבתם של כמה מאותם הסופרים שנכחדו מהנוף אינה אלא הרחבת השלד הבסיסי המובא כאן:
viewtopic.php?t=24983#p252178

[פרנקל תאומים]

ביוגרפיה טובה על ר' יעקב קמינצקי נכתבה בידי ר' נתן, ודומני שמהדורתה בלה"ק נמצאת אף היא באוצר

כפי שכתב ר' זאב, ר' נתן רק תרגם את הספר לעברית.
כמדומני שזהו הספר הטוב ביותר על גדולי ישראל שפגשתי.

אתם מדברים על ''רבי יעקב''?

כן.

אכן ספר מעולה.

[פרנקל תאומים]

אם איני טועה כתיבתם של כמה מאותם הסופרים שנכחדו מהנוף אינה אלא הרחבת השלד הבסיסי המובא כאן:
viewtopic.php?t=24983#p252178

גוט. גוט..

הכי אהבתי את:
"...שערות ראשו קשורות בחבל לתקרה..."

[זאב ערבות]

הבעיה היא לא מחסור בסופרים כשרוניים כגון ר' סורסקי אלא אלא שזה נהיה יקר לשכור כאלה סופרים. בנוסף, עם כל הרצון הטוב של הסופרים, שיהיו אשר יהיו אין כזה דבר ביוגרפיה מדוייקת! רק דמות הביוגרפיה יודעת מה עבר עליו בחיים ולצערינו מעטים מאוד האוטוביוגרפיות שנכתבו ע"י גדולים עצמם, וברוב המקרים יש אתם בעיות. למשל מגילת ספר של היעב"ץ נטען שהוא מזוייף, שבחי רב חיים ויטאל שיצאה ע"י מוה"ק הוסרה מהמדפים (מעניין עם נמצאת באוצר החכמה?), סדר אליהו של האדר"ת יצא מחדש בירושלים תש"ע במהדורה מצונזרת.
בקשר לביוגרפיות מספיק לציין את ההתכתשות על עובדות הקשורות לחזון איש בין בני בראון לרב יהושע ענבל מעל גבי ישורון והמעיין בכדי להבין במה מדובר.

[עקביה]

רבנו התוספות יו"ט כתב את הספר "מגלת איבה" על המקרה אשר קרהו. ספר מסוג זה הוא ללא ספק האמין והבטוח ביותר.

לספר יש נספח מאת בנו של התוי"ט, הר"ר שמואל, ובו תוספת גדולה על הסיפור, המעוררת פליאה גדולה.

[שיף]

[ובקרוב על הרב - - - ] .

צ"ל:
על הרב ... וגם על הרב .....