נוטר הכרמים כתב:שלא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי, תמיד שבר ושבר את רצונו.
עקביה כתב:נוטר הכרמים כתב:שלא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי, תמיד שבר ושבר את רצונו.
מדוע היה עליו לשבור את רצונו אם בלאו הכי לא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי?
שמעתי פעם (מהר"מ שלי ביש"ק) שהמשגיח היה מסתגר בחדר, מסדר שם ספסלים בשתי שורות, עובר ביניהם ואח"כ מפיל אותם ברעש, כדי להמחיש לעצמו את קריעת ים סוף. אינני יודע אם מדובר על פעם אחת בלבד או יותר. מישהו יודע אם יש אמת בדברים?
גביר כתב:וכיוצא בזה נראה לומר על שמספרים עליו שפעם באו להזמינו לברית מילה באלול והגיב בתימה -ברית, באלול? הרי ברור שמדובר בהלצה גרידא, ואף על פי כן יש בה בכדי ללמד על יחסו של המשגיח זצ"ל לאלול ועל החשיבות הרבה שייחס לחודש זה.
עקביה כתב:למעשה זה מה שאני מבקש להבין. מהי אותה 'אמונה בחוש' בה משבחים את המשגיח, ומה מוסיפה ההצגה עם הספסלים לאמונה.
נוטר הכרמים כתב:מרן בעל אבי עזרי אמר בהלוויית תלמידו המובהק של המשגיח הג"ר נחום אבא גרוסברד זצ"ל שהמשגיח היה יחיד בדורו בתקופתו בתורה וביר"ש ובפרט בזמנינו, והוסיף: דומני שלא אפריז אם אומר שלא הניח כמותו. ומוסרים משמו שהתבטא פעם שמימות ר' זונדל סלנטער לא היה עובד ה' כמוהו, ושאלוהו והאיכא הח"ח וכו', וענה שמתכוין לדרגה מיוחדת זו של 'עבדות', שלא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי, תמיד שבר ושבר את רצונו.
עקביה כתב:שמעתי פעם (מהר"מ שלי ביש"ק) שהמשגיח היה מסתגר בחדר, מסדר שם ספסלים בשתי שורות, עובר ביניהם ואח"כ מפיל אותם ברעש, כדי להמחיש לעצמו את קריעת ים סוף. אינני יודע אם מדובר על פעם אחת בלבד או יותר. מישהו יודע אם יש אמת בדברים?
אום אני חומה כתב:עקביה כתב:למעשה זה מה שאני מבקש להבין. מהי אותה 'אמונה בחוש' בה משבחים את המשגיח, ומה מוסיפה ההצגה עם הספסלים לאמונה.
מה לא מובן???
האם לדעתך אין הבדל בין ניצול שואה לבין נכדו ביחס לתפיסת זכרון השואה כמאורע חי ונושם? דון מינה ואוקי באתרה. דברים פשוטים.
שייף נפיק כתב:מו"ר בעל עיטורי מגילה שליט"א זכה לקבל ממנו הרבה מאוד, אולי תשיג לי את האימייל של הר וולך ואנסה להפגיש ביניהם?
שאלתי לאבי מורי, הוא לא ידע את הפרטים הנ"ל,
מה שהוא ידע שאכן הבית ישראל הגיע פעם לישיבה בשעה מוקדמת בבוקר כי רצה להתרשם מדמותו של המשגיח,
והם לא דיברו ביניהם, ולאחר מכן הבית ישראל התבטא עליו "א ליכטיגע פנים".
חשבה לטובה כתב:קונטרס משיחות מרן המשגיח זצ''ל על ספיהה''ע
גם זו לטובה כתב:מבקש דעת כתב:לעיקר הנידון באשכול זה, עיין בספר אור יחזקאל (להר"י לוינשטיין משגיח דישיבת מיר ופוניבז') מכתבים יג,יד שהאריך בענין זה (ומציין לדברי המס"י בכמה מקומות),
וז"ל שם בתוה"דהנה לא נמצא ידידי בשום ספר מהספרים הידועים שאמר כי התכלית של הכל הוא לימוד התורה, רק תלמוד גדול, אבל כי לא הוא שיהיה זאת התכלית של הבריאה, הלא כתוב הוא בפירוש ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' כן לא נמצא בתורה אשר שישובח מי אשר מצא חן בעיני ד' רק בדברים אשר הם תולדות מהתורה כמו נח איש צדיק תמים וכו' ולא מצאתי בכל התורה שיהיה העיקר והתכלית של הנברא לימוד התורה, רק התכלית של הנברא הוא כמו שמצאתי וכו'
שמעתי שלאחר פטירת הגרי"ל הוציאו קונטרס מכתביו שהעיקר יראת שמים ולא לימוד תורה, והגראמ"ש כעס מאוד.
גילוי כתב:שמעתי שמיד לאחר פטירת הגר"י לוינשטיין, הוציאו קונטרס להוכיח שהעיקר היא היראה, אשמח לדעת היכן אפשר להשיג את הקונטרס הנ"ל.[וע"ע בספר "בתורתו יהגה" מה שכתב בזה]
רה"י שליט"א: הגה"צ ר"א לופיאן דיבר על עניני קדושה, וכך נהג גם המשגיח הגה"צ ר"י לוינשטיין זצוק"ל, ראי"ל שטיינמן נהג לטבול עד לפני מעט שנים.
סיפר לי אחד מנכדיו של הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל -
לאחר התלאות שעברו במחלקת העולם השניה, אחת מבנותיו שסבלה מנכות כל שהיא רצתה להוסיף פרטים על הנכות שלה בטפסי הבקשה מהגרמנים בכדי לקבל קצבה גדולה יותר.
ר' חזקל זצ"ל אסר עליה ואמר "בתחילה גונבים מגויים אח"כ גונבים מיהודים"
"אוי! דער משגיח!"
"ההתבטלות ויראת-הכבוד שרחש ר' שמואל למשגיח רבי חצק'ל לוינשטיין, הייתה לשם דבר", סיפר תלמיד ידוע. "ר' שמואל היה גומר את ה'שיעור כללי' ותכף היה סדר מוסר. פעם אחת דיברתי איתו בלימוד אחרי השיעור ועברתי איתו במרפסת והמשגיח כבר הגיע לסדר מוסר והסתובב בהיכל הישיבה – שכך הייתה דרכו בתחילת סדר מוסר.
"וכשר' שמואל ראה אותו הוא אמר: 'אוי! דער משגיח!'.
"ילדות הייתה בי, ושאלתי אותו: 'ואם המשגיח נמצא, אז מה?'
"'ר' שמואל נתן צעקה: 'וואס?' מיד הסתובב ורץ את המרפסת כדי שהמשגיח לא יראה אותו".
עט סופר כתב:בישיבות הליטאיות הסדר הוא מה שסידר המשגיח הגר"י לוינשטיין, אין לי מושג אם הוא העביר מה שהיה מקובל באירופה אולי בשיבוץ קל, או מדעתו.
העקרון הוא דברים שיאמרו בכוונה בלי קריאה ארוכה שקשה לכוון בהם, והמון הבחורים ימלמלו במהירות כמשא להפטר מהם. לכן כמעט הכל פזמונים.
את המגן יש אומרים ויש שאינם אומרים, אם הבנתי נכון בפונביז לא אמרו כיון שאינו פזמון, אך אח"כ התעוררו שיש בעיה לבקש רשות ולא לומר שום פיוט עד מחיה המתים, ולכן יש שהוסיפו את המגן, ויש מקומות כיון שהוסיפו מגן הוסיפו אף את פיוטי מחיה ומשולש.
פיוטי קדושה תלוי בקהילות, אצל תלמידי הגר"א הגם שהקילו בר"ה ויוה"כ להפסיק בחזרת הש"ץ, שלא כדעת הגר"א, מ"מ מקפידים שלא להפסיק באמצע הקדושה. מאידך יש קהילות חסידיות שאלו החשובות ביותר.
אוצר החכמה כתב:ואני שמעתי על המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שהיה אומר כשהיה רואה את יומי דחנוכה בישיבה
"היוונים ניצחו"
נוטר הכרמים כתב:מרן בעל אבי עזרי אמר בהלוויית תלמידו המובהק של המשגיח הג"ר נחום אבא גרוסברד זצ"ל שהמשגיח היה יחיד בדורו בתקופתו בתורה וביר"ש ובפרט בזמנינו, והוסיף: דומני שלא אפריז אם אומר שלא הניח כמותו. ומוסרים משמו שהתבטא פעם שמימות ר' זונדל סלנטער לא היה עובד ה' כמוהו, ושאלוהו והאיכא הח"ח וכו', וענה שמתכוין לדרגה מיוחדת זןו של 'עבדות', שלא היה קיים אצלו מושג של רצון עצמי, תמיד שבר ושבר את רצונו.
המכון כתב:ידוע שמרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לעוינשטיין היה נכדו של בעל התוס' יו"ט.
אשמח לדעת פרטים דרך מי?
ירושלמי כתב:
ובהאי עניניא, ידוע כי כמה מטובי בניה של 'מיר' נפטרו בעודם בשיא תקפם: ר' נחום פרצוביץ - וכנ"ל, ר' נחום לסמן, ועוד אחד או שתים שפרח שמם מזכורני כעת. ע"פ המקובל, מרן ר' יחזקאל זיע"א - שכיהן בתקופת שנחאי כמשגיח במיר - הסביר זאת בעובדה שזכו הם לניסים גלויים ושלא כדרך הטבע במנוסתם מהצורר הנאצי, וכהידוע מסיפורי שנחאי וגלגולי הישיבה הקודמים, וכיון שכך נתבע מהישיבה 'להקריב' כמה קרבנות, ואלו הוקרבו בדמות הגאונים הללו. ע"כ השמועה בערך.
נוטר הכרמים כתב:א. השמועה בדיוק כנ"ל, שמעתי בעצמי מהגרמ"מ זצ"ל.
ב. שמעתי מהגר"א אריאלי שליט"א, (לפני שנים), כי תלו זאת בקפידא של מרן המשגיח זי"ע, על כך שבזמן התמנותו לא קבלו כ"כ את מרותו, כי סברו שאינו הולך בקו של ר' ירוחם, ואז גדולי הישיבה אמרו שיחות, וכולם נענשו כנ"ל, ר' נחום אמר, שהוא נכנס פעם לשיחה כזו. ע"כ בערך.
ג. מסופר, כי בקשו סליחה מהמשגיח, הוא אמר שזה לא בידו, והוסיף: וכי רציתי להרוג את חתני (ר' אפרים מרדכי?).
ד. עם זאת ידוע כי ר' חצקל היה תובע ללא הרף מכח הנסים הנ"ל, ואמר: להיכן התקדמו, נעשו ראשי ישיבות, אומרים קצת שיעורים, בשביל זה הקב"ה הציל אותנו?
בור הגולה כתב:נוטר הכרמים כתב:ג. מסופר, כי בקשו סליחה מהמשגיח, הוא אמר שזה לא בידו, והוסיף: וכי רציתי להרוג את חתני (ר' אפרים מרדכי?).
אכן. הג"ר אפרים מרדכי גינזבורג, מהאריות של מיר. שנפטר בצעירותו. והוא אחיו של החתן השני, ר' ראובן גינזבורג.
הרבה מהאריות במיר נפטרו בצעירותם, לא רק עוד אחד או שנים.
אליהוא כתב:ר' לייב מאלין, ר' שמואל חרקובר. הסיפור על קפידת הר"י לוינשטין מתמיה במקצת.
נוטר הכרמים כתב:אליהוא כתב:ר' לייב מאלין, ר' שמואל חרקובר. הסיפור על קפידת הר"י לוינשטין מתמיה במקצת.
כבר נתבאר למעלה מקורו טהור, ואם קבלה היא נקבל. מה עוד שאין זה קפידא, כמו שנתבאר, אלא שהתורה תבעה את עלבונה, וסביביו נשערה מאוד, מי יבוא בסוד ה'.
בור הגולה כתב:יש בזה עוד דברים כמוסים, שלא ניתנו להיכתב. והיודע יודע.
יענקל מרגלית כתב:שמעתי משם אחד מזקני גדולי ראשי הישבות זצ"ל, כידוע נגזרה גזירה חמורה על כל אותו הדור בני הישיבות דאירופה, וכל אחד מהניצולים היה לו נס הצלה והשגחה עליונה מיוחדת שהצילתו למטרה שיועד לה, ובכבשי דרחמנא למה לן, וכשהשלים ענינו נשלם דינו, ויותר יש לבדוק למה ניצל מהשואה מאשר למה מת אחר כך.
מלך שלם כתב:ביתד היה כתוב שעורכים לזכר המשגיח ספר.
יהיה כדאי לדבר עם תלמידיו החיים עמנו היום.
הפרט מפורש במי שאני לפחות מכיר כאוצר בלום מהמשגיח - הגרמ"ד ליפקוביץ.
שאראש-פאטאק כתב:שמעתי מר׳ מאטל זילבר מסטיטשין שר׳ חאצקיל על אף שלא היה חסיד זכה לחסידישע מדריגת גדולות
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 117 אורחים