המשנה במסכת מכות די"א ע"א מביאה מחלוקת תנאים בין ת"ק לר' יהודה האם במיתת כהן משוח מלחמה יוצא הגולה מעיר מקלט,אך בכל אופן כו"ע ל"פ שיוצא ע"י כהן משוח,מרובה או שעבר.
ורש"י במקום ביאר שבימות יאשיהו שעוד היה בימי בית ראשון נגנזה צלוחית שמן המשחה שעשה מרע"ה וע"כ מכאן ואילך היה היכרו של הכהן הגדול ע"י ריבוי בגדיו שכל הכהנים עובדים בד' בגדים והוא עובד בח'.
ובע"ב קודם המשנה נסתפקה הגמ' האם יוצא במיתת כולם או אפי' במיתת א' מהם,ועיי"ש מה שדחתה הגמ' ובכל אופן שם מדברי רש"י משמע שיש לכהן מרובה בגדים אף בזמן שהיתה צלוחיתו של משה רבינו קיימת.
ואולי משום סיבה זו או אחרת הכריח הריטב"א בחידושיו כאן לבד הגמ' שלכאורה נראה שדבר זה לא ניתן להסתפק בו שוב שבאמת היו משמשים כהנים משוחים ומרובים בזמן א'.
וכיון ששם הריטב"א העמיד שאותו כהן מרובה בגדים היה אותו הכהן שהעמידו תחת הכהן הגדול הראשי ששימש עד עתה.
א"כ לפי"ז נמצא דכל כהן שעבר כהן מרובה בגדים הוא.
אך במסכת מגילה ד"ט ע"ב הובאה א' מרצף המשניות שענינם ביאור חילוקי דינים בדברים שהם דיי דומים וכאן במשנתינו מבאר התנא החילוק שיש בין כהן משוח לכהן מרובה בגדים שהוא פר העלם דבר ובסוף המשנה מבאר את החילוק שיש בין כהן שעבר למשמש עתה שהוא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה ועל זה נתקשתה הגמ' בביאור דברי המשנה שמתחילה משמע דלא כר"מ(שלשיטתו דין זה של פר שייך גם במרובה בגדים)משא"כ בסופה(שהיא כר"מ,ומשום שלחכמים אין כהן שעבר עובד כל עיקר כמבואר שם),ובא' מתרוציה של הגמ' העלתה דמשנתינו לדעתו של רבי שסובר בדין א' כחכמים והוא שאין כהן מרובה בגדים מביא פר על שגגת הוראתו אלא המשוח בשמן בלבד,ובדין השני והוא שאין שום חילוק כמעט לבד המבואר במשנה בין כהן שעבר לכהן המשמש זה עתה כר"מ(דלחכמים אין עובד כל עיקר),ומשמע מכל זה דכהן שעבר מביא מ"מ פר על שגגת הוראתו,וזה אינו יכול להיות שהרי לעיל ביארנו דכל כהן שעבר מרובה בגדים הוא,ונמצא רבי סותר עצמו מרישא לסיפא,דברישא סבר דאין מקריב פר זה אך מדיוקא דסיפא משמע דאכן מקריב.ע"כ.
(במחילה על צורת הכתיבה הקודמת היא לא הייתה לענין ולכן בפרט לאחר בקשה מא' מחברי הפורום היקרים נעניתי למהר העריכה,בתקווה שהדברים לאמיתה של תורה ובפרט בצורה ברורה,נערך בשנית הקטע של הסוף לבקשתכם ועמכם הסליחה על החוסר ברירות בצורת הכתיבה.)