כתב העת למקרא - 'פשטות המתחדשים' גיליון שלישי

[המעיין]

האם יש קשר בין התמחות בפשוטו של מקרא לאי הבנת הנקרא בדברי אחרונים???

אחר הבאת החזון יחזקאל אין לנו ברירה אלא לומר שגם מרן הגר"י אברמסקי התמחה בפשוטו של מקרא. דבר שודאי ישמח את אנשי פשל"מ דכאן.

[שלמה משלם]

אינני מבין, האם כתבתי שההסבר הנ"ל לא ראוי? רק התלוננתי שאין לו קשר לדברי הגר"ח והגרי"ז, ואכן כך מבואר גם בדברי האב"ע גם ברמב"ם וגם בחזו"י.
לעיל כתבתי שההסבר בפשוטו של מקרא בפרשת בושת הוא עפ"י הרס"ג, כעת לא מצאתי מקורו, אולם כוונתי היתה למהלך של הרמב"ם בסהמ"צ ובי"ד שכאן רמזה התורה לדין שמצילין את הנרדף בנפשו של הרודף והוא אמרו יתעלה 'לא תחוס עינך', עי"ש.
ואשוב ליתנצל על הלשון החריף.

[רעואל המדייני]

שוב הוראה לי בכתבי מחברים נוספים שהבינו כן מדברי הגר"ח.

הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון [נכד הגר"ח], והגר"י שיף [חתן הגרי"ז].

הגרי"ד לא ציין את דברי הגר"ח בספר אלא דברים דומים שאמר הגר"ח בע"פ.

הגרי שיף.PDF

(157.02 KiB) הורד 258 פעמים

רשימות שיעורים.PDF

(262.64 KiB) הורד 281 פעמים

לגבי דברי הרמב"ם וראב"ע שהזכיר ר' שלמה [שמקורם כבר בסוגיה בב"ק], דברי הגמרא והראשונים ניתנים להתפרש שעין תחת עין הינו מושג תיאורטי מוסרי שהתשלום נחשב ככופר להוצאת עין המזיק, בדברי האחרונים התחדש שגדר החיוב הוא הוצאת עין ממש אלא שהתחדש גם פדיון העין בדמי הנזק.

[שלמה משלם]

למה אתה כותב כך,.מסברא? מה יזיק לבדוק באב"ע בפנים? (הוא מסביר להדיא שזה על משקל האיסור לקחת כופר מרוצח לפטור ממיתה, ובא הכתוב ללמדנו שבמזיק עין כן נקח כופר ולא נוציא את עינו).
עדיין לא קבלתי תשובה על עדים זוממין.

[ישנו]

עדיין לא קבלתי תשובה על עדים זוממין.

מה הבעיה בעדים זוממין?
אם באמת החיוב הוא הוצאת עין אלא שאפשר לפדות אותה בממון, א"כ ה"ה גם עדים זוממים דינם כמו שרצו להשית על המזיק, וחיובם הוצאת עין, ויכולים לפדות בממון.

[456456]

ומשם ראיה לדברים הנ"ל, דאם כוונת התורה 'עין תחת עין' ממון, אין טעם לכתוב זאת בעדים זוממים שרצו לחייבו ממון, ומה לי התואנה שבה רצו לחייבו ממון.

[צעיר_התלמידים]

ובמילים אחרות [בשפת הלומדע'ס]: גדר החיוב הוא הוצאת עין, אלא שהתורה קבעה שייתן כופר תמורת עיקר החיוב.
וכעי"ז כתב הגר"ח בהלכות טוען ונטען:

הגר''ח.JPG

החכם שהראני את דברי הגר"ח הוסיף להראות לי את דברי הגרי"ז אשר כתב ממש כעין דברינו,
וזה לשונו (במכתב עמ' 160) במש"כ לדון דבחובל בחבירו ליכא לדנא דשמין ע"ג שדה אחר:

"אבל בתשלומי חבלות שאין עיקר חיובו כלל משום הפסד ודררא דממונא ורק דגזה"כ הוא לשלם כפי שיווי הנזק [עיין במש"כ אאמו"ר זצ"ל בספרו בהל' טו"נ יעו"ש] והוא כעין תשלומי כופר שצריך לשלם לו דמי העין שהזיקו, א"כ כל עיקרו הוא רק שומא בעלמא כמה הוא דמי העין האמור בקרא דעין תחת עין, אבל לא שייך כלל למידן בי' תרי אנפי בהפסדו כיון דלאו ההפסד הוא המחייבו, ובודאי דעיקר חיובו הוא דמי עין כדכתיב בקרא עין תחת עין, ולא שייך בזה הדין דשמין אותה ע"ג שדה אחר".

האם יש קשר בין התמחות בפשוטו של מקרא לאי הבנת הנקרא בדברי אחרונים???
הגר"ח ואחריו הגרי"ז כמובן לא שיערו בדעתם רעיון שהעין המשתלמת היא חלופה לעקירת עין, וכמובן למעיין רק הסבירו את הגדר הלמדני של החיוב תשלומין שהוא לשלם את העין עצמה ולא רק את דמיה, וחבל שאין מבין.

לעצם ההסבר, הרי כל נמושה מנסה להסביר לעצמו בכה"ג את הענין, עד, כמובן, שהוא מגיע לפרשת כי תצא ורואה שגם בעדים זוממים התורה כותבת שישלמו עין תחת עין, והרי לא תכננו להוציא עין??
ועוד שמזהירה שם התורה 'לא תחוס עינך', ומה יש לרחם על הממון?
ברור שהתשובה עמוקה הרבה יותר ממה שניסו לפשוט כלאחר יד, אבל עיקר העיקרים ש'אנחנו נסמוך על קבלת רבותינו' כמו שכתבו הראשונים פעמים אין מספר, ותל"מ.

איך תסביר את המתרגם בפרשת עדים זוממין דמי עינא חלף עינא והרי ממנ"פ?

[אוצר החכמה]

למה הממנ"פ הזה קשור לדיון כאן. בלאו הכי צריך להבין שהרי העדים לא יכלו לגרום להוצאת העין בעדותם אלא לחיוב ממון בפועל.

[456456]

וְלֹֽא־תִקְח֥וּ כֹ֙פֶר֙ לְנֶ֣פֶשׁ רֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־ה֥וּא רָשָׁ֖ע לָמ֑וּת כִּי־מ֖וֹת יוּמָֽת: - המצב הטבעי הוא שאתם יכולים לקחת כופר, והתורה הזהירה שלא תקחו כופר,
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פג עמוד ב "לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין" - כאן יש לך רשות לקחת כופר אם ירצו בית הדין. ובהמשך קבעו חז"ל את רצון זה לכל בתי דינים שיקומו בישראל מכאן ועד עולם.

[אוצר החכמה]

מי אמר לך שזה הביאור.
ההבנה הפשוטה היא שאבל אתה לוקח כופר לראשי איברים אינו רשות אלא דין. ולא שזה תלוי ברצון הב"ד.

[456456]

וא"כ תקשה פרשת עדים זוממים.

[אוצר החכמה]

בער אני ולא הבנתי מה יקשה.
(אם כל הכוונה שלך לתרץ את התרגום הקושיה לא מספיק חזקה למסקנה כל כך מחודשת).

[456456]

דאם כוונת התורה 'עין תחת עין' ממון, אין טעם לכתוב זאת בעדים זוממים שרצו לחייבו ממון, ומה לי התואנה שבה רצו לחייבו ממון.

[עושה חדשות]

שאלה קטנה על הפשט המעניין שיוסף חשב שהאחים מכרו אותו במצוות יעקב.

הלוא שמע אותם כבר אומרים במסל"ת 'אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו וכו' ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם'

ואם כן יכול היה להפסיק את ההצגה מיד אז!

כוונתך לשאול שאם עשו במצוות יעקב למה חשבו שיש להם אשמה בזה? אפשר לחיות עם השאלה הזו.

אפשר לרכך את הרעיון. יוסף לא חשב שהאחים מכרוהו במצות אביהם, אלא שיעקב הסכים בדיעבד למכירה אחרי שהאחים סיפרו את טענותיהם כנגדו ופסק הדין וכו', הראיה (בעיני יוסף) שהסכים כי למה לא שלח יעקב לחפשו, ומאידך למה לו ליוסף להעלות בדעתו ששלחו לו כתונת מוכתמת בדם. וממילא אילה"ק למה לא שלח לאביו את דבר מציאותו במצרים. רק אח"כ הוא שמע שיעקב סבור שהוא נטרף. (ואמנם לפי הפשט, הא דיוסף לא יכול להתאפק זהו 'לכל הניצבים עליו' ולא משום שהזכיר יהודה את אבילותו של יעקב על בנו שנטרף).

[בן מיכאל]

אני פירשתי כן ג"כ, אבל ביארתי שלמחשבת יוסף אביו שלחו לשם ברצון לאחר שניבא כי אביו ישתחוה לפניו, ואביו גער בו.

[אהרן מאיר]

תסביר לי את דברי הגר"א (אדרת אליהו שמ' כא, ו): 'פשטיה דקרא גם המזוזה כשרה, אבל 'הלכה עוקרת את המקרא' (ראו סוטה טז ע"א). וכן ברובה של פרשה זו (פרשת משפטים), וכן בכמה פרשיות שבתורה. והן מגדולת תורתנו שבעל פה, שהיא הלכה למשה מסיני, והיא מתהפכת כחומר חותם… וכמו שכתוב: כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת כו' ואתו רבנן כו'. וכן בפיגול. ורוב התורה. על כן צריך שידע פשוטו של תורה, שידע החותם'.

יש רובדים ועומקים בתורה וגם במציאות ולא תמיד [ואפילו בד"כ] הם נראים ונשמעים אותו דבר!

עיין במאמרו הנפלא של ידידי הרב ישי הבלין הי"ו:

ישי הבלין.docx

לא כתבתי באשכול הזה כמה ימים, ובינתיים הוא הסתעף למקומות חדשים. עברתי גם על מאמרו של הרב ישי הבלין (אם כי אני חייב לציין שלא בעיון כה"צ). אבל אני לציין שדעתי לא השתנתה כלל בעקבות קריאתו. איני מחווה כל דעה בעניני הפשט והדרש. אבל אני בהחלט סבור שהגדרותיו של התניא בדבר מעלתו של הצדיק הם הגדרות העומדות בפני עצמן. הוא לא כתב אותם כביאור לפסוק מסוים אלא לדעתו פשוט זו המציאות.
ואם לדעתו צדיקי דורו היו במעלות שהוא מתאר, הרי שהצדיקים הקדומים עמדו במדריגה גבוהה פי כמה. ושוב, אין לזה קשר לפשט או דרש, כי זו אמירה אמפירית מציאותית. ולכן, המשפט 'יצר סוכן בנו' בהקשר של דוד אינה נכונה.
אכן, ההגדרה של צדיק המבוארת בדבריו צריכה עיון רב (וניסיתי לתת בה ביאור), אבל היא משתלבת עם ההגדרה שהוא קבע, ולא סותרת אותה.

ואם ניקח לדוגמא את ספר שמואל, ונלמד את המצבים הכי קשים בחייו של דוד, כאשר שלח שאול וישמרו את הבית להמיתו, או כשהסתתר במערה וכו', נטען שלפי הפשט עסקינן כאן באדם מבוהל הנמלט על נפשו. אמנם בתהלים אנחנו מוצאים שבדיוק באותו זמן שורה עליו רוח הקודש ומתגלים לו גילויים במדריגה שלא שרתה על האר"י הבעל שם טוב הגר"א והרמח"ל מעולם, הרי שאנחנו מבינים שבנפשו של דוד התחוללו דברים אחרים לגמרי, וכל זה הוא פשט פשוט ממש.

אני לא מצליח להבין. הנקודה אותה טען הרב עושה חיל ועליה עמדתי במאמרי היא בדיוק זו, שיש פשט ודרש במציאות, לא רק בפירוש הפסוק. ואתה חוזר שוב ושוב על ההבחנה ש"כאן זה במציאות".

לא זכיתי לעיין כדבעי במאמר המדובר, אך אציין שני מר"מ:
א. פחד יצחק (הגר"י הוטנר), פסח, מאמר נב (אות ה' בפרט).
ב. אמת ליעקב על התורה (הגר"י קמינצקי) בריש פרשת ויגש (כמדומני. אינו תח"י).

[יותם]

לא זכיתי לעיין כדבעי במאמר המדובר, אך אציין שני מר"מ:
א. פחד יצחק (הגר"י הוטנר), פסח, מאמר נב (אות ה' בפרט).
ב. אמת ליעקב על התורה (הגר"י קמינצקי) בריש פרשת ויגש (כמדומני. אינו תח"י).

אינם תחת ידי גם אני.
יבורך המצטט.

[אהרן מאיר]

אינם תחת ידי גם אני.
יבורך המצטט.

א. פחד יצחק: https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenu ... ook=147112.
ב. האמת ליעקב על ויגש אינו תח"י, וכנ"ל, אך גם כאן משתמש ברעיון זה (בראשית, יג, י): https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=92&book=60250.

[לבי במערב]

האמת ליעקב על ויגש אינו תח"י, וכנ"ל

מוסג"פ:

אמת ליעקב.pdf

(303.58 KiB) הורד 168 פעמים

[יותם]

יישר כוח להמציין ולהמעלה.