◆ חיפוש מקור ◆

[וונדרבר]

האם נמצא בחז"ל איזה ביטוי המגדיל את מעלת השבת בשל ריבוי אזהרות התורה אודותיה?

עיין גמרא שבת דף קל"ב ע"ב: וממאי דצרעת חמורה דילמא שבת חמורה שכן יש בה עונשין ואזהרות הרבה.

וראה עוד בתחילת הקדמת מרן החפץ חיים למשנה ברורה הלכות שבת: "והזהירה התורה על שמירת השבת י"ב פעמים".
[גם בספר המצוות להרמב"ם שורש תשיעי מזכיר (בתוך דבריו בענין אחר) שהצווי על השבת נכפל בתורה שתים עשרה פעמים (דפוס וורשא דף ס"ה ע"ב), ובמהדורת שבתי פרנקל ציינו שם את כל הפסוקים]

[ושא_נס]

באתר "החכם היומי":
מקצת שבחו
חכם יוסף צרפתי נולד לאמו ולאביו חכם חיים צרפתי בעיר אדרינופול בתארקיה, בתורכיה על גבול יוון בולגריה.
עיקר תורתו בעירו אדרינופול, ראש ישיבת חכמים, וראשון לחכמי עירו. סדר לימודו, יום ביומו, במקרא, משנה, ברייתא ועסק הגמרא ותורתו קבע בארבע אמות של הלכה. רק לעיתות הפנאי, בערבי שבתות ובשבתות היה לומד ודורש בדברי אגדה. בדרכו ארץ ישראל, למד בישיבתו של חכם שלמה בן יצחק הלוי בסלוניקי, וכך מעיד חכם דוד קונפורטי, בספרו 'קורא הדורות', שהיה חכם זקן מעיין וחסיד, והלך לירושלים ונפטר שם. אלה, שחכם יוסף צרפתי מעיד שהיה בארץ ישראל וחזר לעירו אדרינופול.
בין חיבוריו: ספרו 'יד יוסף' - דרשות, יצא לאור לראשונה, בחייו, בשנת שע"ו (1616) בעיר ונציה, ומהדורה נוספת, לאחר מותו, בשנת ת"ס (1700) באמסטרדם. ספרים נוספים, שיצאו לאור לפני ספרו 'יד יוסף', חלקם רשומים בספר 'שפתי ישנים' של הרב שבתי בס: 'ראש יוסף' - פירוש פשטים על התורה, ו'בן יוסף' - דרושים על התורה; 'מטה יוסף' - באורים לסוגיות חמורות בגמרא, רש"י ותוספות. מה שחידש אותם בהיותו בארץ ישראל.
חכם יוסף צרפתי נפטר לבית עולמו ביום ד' חשון שנת ת' (1640).

מחפש המקור ממנו הועתקה שנת פטירתו - שנת תי"ו.
ייש"כ

[נוטר הכרמים]

כך מובא בתניא אגרת הקודש פרק כז בשם הזוה"ק, ולא מצאתי מקומו.

[בקרו טלה]

כך מובא בתניא אגרת הקודש פרק כז בשם הזוה"ק, ולא מצאתי מקומו.

חלק ג דף עא ע"ב
ועל דא תנינן, צדיקא אף על גב דאתפטר מהאי עלמא, לא אסתלק ולא אתאביד מכלהו עלמין, דהא בכלהו עלמין אשתכח יתיר מחייוי, דבחייוי אשתכח בהאי עלמא בלחודוי, ולבתר אשתכח בתלת עלמין, וזמין לגבייהו, דכתיב (שיר א ג) עלמות אהבוך, אל תקרי עלמות אלא עולמות, זכאה חולקיהון.

[דרופתקי דאורייתא]

במטותא, [דחוף ביותר],
מקור מדברי אחד הקדמונים (?) שממשיל הטעם לאיסור גאוה, שהרי הכבוד להשי"ת הוא, והרי זה משתמש בלבוש מלכות, משל למהד"ד: לאדם שהוזמן אצל המלך, ונכנס לחדר המלך, והמלך עדיין לא הגיע, והיה מונח על השלחן הכתר והשרביט והגלימה, והתלבש בכולם ועמד כנגד המראה - ובעודו מחייך ונהנה - נכנס המלך..

[נוטר הכרמים]

במטותא, [דחוף ביותר],
מקור מדברי אחד הקדמונים (?) שממשיל הטעם לאיסור גאוה, שהרי הכבוד להשי"ת הוא, והרי זה משתמש בלבוש מלכות, משל למהד"ד: לאדם שהוזמן אצל המלך, ונכנס לחדר המלך, והמלך עדיין לא הגיע, והיה מונח על השלחן הכתר והשרביט והגלימה, והתלבש בכולם ועמד כנגד המראה - ובעודו מחייך ונהנה - נכנס המלך..

הרעיון בקצרה נמצא באיגרת המפורסמת של הרמב"ן.

[במסתרים]

.

[במסתרים]

נ"ך המאור, מבוא לספר מלכים

גדולי המחשבה מגדירים את ההבחנה בין המלכויות [יהודה וישראל] בשוני הטבעי הקיים בין... יוסף... ויהודה... מהותו של יוסף הוא בחינת הלב-הרגש ומהותו של יהודה הוא בחינת השכל...

מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים?

(למה אין זכר לשמו של מחבר מבואות אלו?)

[ירושלים]

האם נמצא בחז"ל איזה ביטוי המגדיל את מעלת השבת בשל ריבוי אזהרות התורה אודותיה?

עיין גמרא שבת דף קל"ב ע"ב: וממאי דצרעת חמורה דילמא שבת חמורה שכן יש בה עונשין ואזהרות הרבה.

וראה עוד בתחילת הקדמת מרן החפץ חיים למשנה ברורה הלכות שבת: "והזהירה התורה על שמירת השבת י"ב פעמים".
[גם בספר המצוות להרמב"ם שורש תשיעי מזכיר (בתוך דבריו בענין אחר) שהצווי על השבת נכפל בתורה שתים עשרה פעמים (דפוס וורשא דף ס"ה ע"ב), ובמהדורת שבתי פרנקל ציינו שם את כל הפסוקים]

ראה דברי רבינו בחיי ז"ל דברים יב כג: מצינו שאיסור הדם נזכר בתורה שבע פעמים, וכן דרך התורה בדברים החמורים להזכירן פעמים רבות, כענין שבת שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן והוא נזכר בתורה שתים עשרה פעמים, וכן ענין יציאת מצרים נזכר בתורה חמישים פעמים ודו"ק.

[נוטר הכרמים]

די דחוף, מהו מקור הווארט הידוע על הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, שרק לעמים צריך להודיע עלילות ד', ואצל בנ"י די להזכיר שמו ית'. לי ידוע מהספד ר' איצל'ה בלאזר על ר' שלמה קלוגר, אבל ברור לי שיש עוד מקורות. אשמח מאוד לכל מקור, ייש"כ מראש

[בקרו טלה]

-

[דרופתקי דאורייתא]

בשם רעק"א,
כל המשמח חתן וכו', כל אחד לפי מדרגתו
לבן תורה - בדברי תורה
לאדם פשוט - דברי אגדה
פחות מזה - במילתא דבדיחותא ומילתא בעלמא

[מטעים]

נ"ך המאור, מבוא לספר מלכים

גדולי המחשבה מגדירים את ההבחנה בין המלכויות [יהודה וישראל] בשוני הטבעי הקיים בין... יוסף... ויהודה... מהותו של יוסף הוא בחינת הלב-הרגש ומהותו של יהודה הוא בחינת השכל...

מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים?

(למה אין זכר לשמו של מחבר מבואות אלו?)

ספר נצח ישראל פרק לז
ופירוש זה, כי אומה ישראלית הם דומים לאדם אחד, שיש בו שנים עשר אברים, והם מנויים וידועים, והם כנגד י"ב מזלות, וכנגד י"ב חדשי השנה. ויש באדם שני אברים, והם מלכים על כל האברים, והם הראש והלב. כי מלכות יהודה נגד הראש, וכדכתיב (ר' שופטים א, ב) "יהודה יעלה בראש". ויוסף תמיד הוא באמצע, כנגד הלב. [שכן] תמצא בנשיאים, נשיא אפרים באמצע, דומה ללב שהוא באמצע האדם. וידוע כי הנשמה הנבדלת היא במוח, והנשמה היא אלקית יותר מן הלב. וכן הוא מלכות יהודה, כאשר המלכות הוא כראוי, אז מקבלים כבוד ה', ואין כאן רק מלכות בית דוד. ולפיכך ראוי כי יהיה מלך אחד לכל י"ב שבטים, שהם י"ב אברי האדם. אבל כאשר אינם זוכים, אינם מקבלים לגמרי כבוד השם, ואין להם מעלה זאת כאשר ראוי, ואז נחלק המלכות. ורוב האברים נמשכים אל הלב, שהוא עיקר, ומעוט אל הראש, כאשר הוא בחסרון. לכך לא היה ליהודא רק שבט יהודא ובנימין, שהם האברים הקרובים ביותר לקבל כבוד השם, כאשר המקדש בחלקם. אבל שאר האברים, שהם השבטים, לא היו נמשכים אחריהם, כאשר לא היו ישראל במדריגה הזאת העליונה לקבל זה.

[ושא_נס]

ספר חלק יעקב (גרינוואלד, סעאיני תרפ"ג) דף לו ע"א: "ואפשר לפרש על פי שפירשתי הפסוק במשלי (כ"ח כ"ג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא, דהנה כתיב [עמוס ה יו'ד] שנאו בשער מוכיח, וכתיב [משלי ט ז] יוסר לץ לוקח לו קלון, וכל המוכיח יתרבו לו שונאים, כמאמר חכמים ז"ל [כתובות קה ב] האי צורבא מדרבנן דשנאי ליה משום [ד]מוכיח להו במילי דשמיא. אכן כתב בחות יאיר [????????????????] על הפסוק [תהלים מזמור פב פסוק ג ופסוק ז] עני ורש הצדיקו וכו', אכן כאדם תמותון, ופירש הגם כי ידמה המוכיח שאין שומע לו ובחנם יצעק מנהמת לבו בכל עת, אבל דע כי לא בחנם הכל, כי יבא העת לעת זקנתו ואז יתן אל לבו הלא פלוני ופלוני עוררני על דברים הללו וישוב בתשובה שלימה".

לאיזה ספר חות יאיר נתכוין?
לא מצאתי בספרו של הרב בכרך וגם לא בספר לר' אלעזר קאליר.
שמא החליף עם מפרש תהלים אחר.
ייש"כ

[מטעים]

רש"י ר"פ שופטים מביא בשם חז"ל על האיסור בערכאות, שהרי זה מחלל את ה' ומייקר שם ע"ז וכו'. כלשון זו נמצא גם ברמב"ם סוף הל' סנהדרין. - האם ידוע היכן המקור בדברי חז"ל? (לא על עצם ערכאות שזה מפו' בגיטין פח:, יש"כ למסייעים.

אולי יעזור לך

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים
(ג) [כא, א] ואלה המשפטים, אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אלה פוסל הראשונים ואלה מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח, כדעת הזו אתה פותר את כלם, ואף כאן ואלה המשפטים שמוסיף על הראשונים שבח שנאמר שם שם שם לו חוק ומשפט וגו' (שמות טו), לפניהם ולא לפני עכו"ם מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם, תלמוד לומר אשר תשים לפניהם לפני ישראל ולא לפני כותים שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה ואחרי כן כפר בתורה שנא' (דברים לב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים,

[חיימקה]

ריקאנטי שמות פרק כג
ועבדתם את י"י אלהיכם וברך את לחמך וגו' [שם כ"ה]. כתב הרמב"ן ז"ל ענין הכתוב בשתי לשונות, והמשכיל יבינהו מפסוק [לעיל ט"ו, כ"ו] כי אני י"י רופאך. ויש לפרש כוונתו בשני פנים, האחד הוא כי השכינה מדברת ואומרת שיעבדו את השם הגדול, והוא יתברך יברך את לחמנו ואת מימנו, כי ממנו הברכה באה לעולם, ומלת והסירותי מדבר על השכינה, כי היא המרפאת שנאמר [דברים ל"ב, ל"ט] מחצתי ואני ארפא, וזה נראה לי נכון. אמנם יש מפרשים כי לעולם משה ידבר מפי השם הגדול יתברך, והוא מדבר על השכינה דרך נסתר, וברך כי היא השופעת לעולם, ועל עצמו אמר והסירותי מחלה, כי הוא יתברך מרפא את החלאים הבאים מכח מדת הדין.

היכן הרמב"ן?
ברמב"ן עה"פ "כי אני ה' רופאך" נכתב כעי"ז - אבל משמע מהרקנטי שגם כאן כתב כן הרמב"ן.

[דרופתקי דאורייתא]

בתפלה "מה אנחנו - מה חיינו", מפרשים (אדמור"י סלונים??) הכוונה: אם רצונך לדעת מעמדך "מה אנחנו", זה לפי "מה חיינו", ממה אתה מתחיה, ונהנה. אם ייודע מישהו המקור ושכמ"ה.

[משה דוויק]

http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6 ... width=1504
ספר אמרות משה קוברינר[פולייר]עמ' קנ"א.יורידו חכמי ההורדה.

[בקרו טלה]

בתפלה "מה אנחנו - מה חיינו", מפרשים (אדמור"י סלונים??) הכוונה: אם רצונך לדעת מעמדך "מה אנחנו", זה לפי "מה חיינו", ממה אתה מתחיה, ונהנה. אם ייודע מישהו המקור ושכמ"ה.

ספר אמרות משה קוברינר[פולייר]

ד"ה בתפלת [ממהדורה ישנה]

[נוטר הכרמים]

דרוש לי בדחיפות ממש דברי מהרי"ל דיסקין על רש"י ב"ק נ, ב בנוגע לספק חיוב ממון.

[מה שנכון נכון]

דרוש לי בדחיפות ממש דברי מהרי"ל דיסקין על רש"י ב"ק נ, ב בנוגע לספק חיוב ממון.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=60

[שמואל דוד]

מחפש מקור שכלי לא צריך טבילה בפעם הראשון שמשתמש (שמעתי שכ״כ הבאר משה)

[שברי לוחות]

מחפש מקור שכלי לא צריך טבילה בפעם הראשון שמשתמש (שמעתי שכ״כ הבאר משה)

viewtopic.php?f=17&t=4598&p=36189&hilit=%D7%98%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94+%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F#p36189

[שמואל דוד]

מחפש מקור שכלי לא צריך טבילה בפעם הראשון שמשתמש (שמעתי שכ״כ הבאר משה)

viewtopic.php?f=17&t=4598&p=36189&hilit=%D7%98%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%94+%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F#p36189

יישר כח

[שייף נפיק]

איפה יש באור שמח או במשך חכמה
שאשה לא מצווה בפרו ורבו כיון שזה סכנה בשבילה?

[שייף נפיק]

בעבודת ישראל לפרשת זכור מביא מספר קינת סתרים לגלאנטי ששם השידה שנתחלפה באסתר היה מוך
ובחיפוש לפי אוצר החכמה לא מוצא כזה תוצאה בספר קינת סתרים (המכונה גם 'קול בוכים')
ומי שימצא יהיה שכרו כפול מן השמים!!
בברכה מרובה!

[מה שנכון נכון]

איפה יש באור שמח או במשך חכמה שאשה לא מצווה בפרו ורבו כיון שזה סכנה בשבילה?

המש"ח במקומו. בראשית ט, ז.
כנראה העבו"י מביא מהקול בוכים רק שיש קליפה בשם זה. (אולי ע"פ דבריו ג, כז. אך לא מדובר שם על קליפה).

[שייף נפיק]

יישר כחך!!

[שברי לוחות]

בעבודת ישראל לפרשת זכור מביא מספר קינת סתרים לגלאנטי ששם השידה שנתחלפה באסתר היה מוך
ובחיפוש לפי אוצר החכמה לא מוצא כזה תוצאה בספר קינת סתרים (המכונה גם 'קול בוכים')
ומי שימצא יהיה שכרו כפול מן השמים!!
בברכה מרובה!

כוונת העבודת ישראל כנראה הוא לדברי הקול בוכים בפסוק איכה ג, כז שם עוסק בסוד במו"ך שהתקינה לנדתה, ומביא מזה סמך לדברי עצמו ששם הקליפה הוא מוך, עיין היטב בדבריו
וראיתי מציינים לענין זה שיש שידה ששמה מוך שהוא בשרשי השמות לרמ"ז, ולפו"ר לא מצאתי שם
שו"ר שקדמוני באותיות קטנות הרב המכונה בשם 'מה שנכון נכון'

[מצפה]

באהבת יהונתן פרשת שופטים כתב:

מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכו'. פי' עפ"י מ"ד אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ואיתא אם הגאולה היא בעתה יהיה צרה כמבכירה וכיולדה אפעה וחרב לה' צבאות מלאה דם אבל אם יזכו ישראל קול שלום נשמע בארצנו ואין שטן ופגע רע. ואיתא אם ישראל יגאלו בעתה כל הר וגבעה ישפלו והטעם משום שלא היה הר וגבעה שלא עבדו שם ע"ז כי אין קטיגור נעשה סניגור ואולם אם זכו ישראל שיעשה תשובה וגדולה תשובה וכו'. לא ישפילו ההרים כי יהיה להם לעזר ולהועיל וז"ש מה נאוו על ההרים רגלי מבשר הטעם דאם יתקיימו ההרים ישראל המה צדיקים כנ"ל. משמיע שלום דיזכו ישראל בתשובה והעד דקול מבשר משמיע על ההרים כנ"ל וק"ל:

אשמח מאוד למי שיוכל להפנות אותי למקורות הנ"ל.

[יוסף רוטשטיין]

אני מחפש מעשה הנזכר בחז"ל שקברו את המת בעין בול בערב פסח ואכלו את הפסח לערב. אולי תוכלו לחפש איה מקום כבודו? אם איני טועה זה צריך להיות בתוספתא

[דרופתקי דאורייתא]

האם יש מקור שלעת"ל מזכירים לאדם כל מה שלמד בעוה"ז?
במדרש משלי פ' י מבואר להיפך, שנשאל על כל פרט ופרט לעת"ל. אבל זכורני שראיתי מובא פעם שלעת"ל מזכירים לאדם כל תורה שהוציא מפיו, וביארו בזה ענין המעלה שיש גם בגירסא בעלמא, ולפי שעה איני מוצא מקור כזה, וכל היודע בה דבר יודיענו נא ושכמ"ה.

[דרומי]

הובא בשועה"ר הלכות תלמוד תורה פרק ב. ושם צויין לכמה ספרים קדמונים.

[דרופתקי דאורייתא]

היכן הרמב"ם כותב שהעוה"ז הוא "נוה התלאות"??
ייש"כ למסייעים.

[מחולת המחנים]

היכן הרמב"ם כותב שהעוה"ז הוא "נוה התלאות"??
ייש"כ למסייעים.

viewtopic.php?p=190370#p190370

[דרופתקי דאורייתא]

בשם הח"ח, האם הקב"ה שומר שכר או שומר חינם, דא"א שיהיה שומר שכר, אלא שומר חינם ודאי, ואם כן יכול לחזור בו, וזה ע"י ערוות דבר ושב מאחריך.

[משה דוויק]

מתוך דרשת הגאון ר' ברוך רוזנבלום שליט"א פרשת כי תצא תשע"א.
"בספר של ר' אלחנן וסרמן הי"ד, מאמר ארוך, על גזירת השחיטה בפולין.
אז, אסרו על היהודים לשחוט בפולין, והוא כתב מכתב, כמדומני, יש בו 18 סעיפים, על מה הגזירה הנוראה, שנאסר על היהודים לשלוט בפולין.
באות י"ג כותב שמה ר' אלחנן וסרמן – אמר לי החפץ חיים הקב"ה, הוא שומר ישראל.
שאל אותי החפץ חיים – תגיד לי, ר' אלחנן, הקב"ה הוא שומר חינם, או שומר שכר ?
למאי נפקא מינה ?
הנפקא מינה היא – האם השומר יכל לחזור בו מכוונת השמירה.
שומר שקיבל על עצמו לשמור, הוא יכל להיות פתאום"לא רוצה לשמור!"
ההלכה היא, ששומר חינם, יכל לחזור בו מהשמירה.
אמר לי החפץ חיים, אומר ר' אלחנן וסרמן – הקב"ה הוא שומר ישראל. הקב"ה שומר אותנו, אבל שומר חינם. על דבר אחד הוא אמר"אני מפסיק לשמור" - וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ, וכאשר הקב"ה לא שומר, ה' ישמור, אם ה' לא ישמור עיר!
כך כותב ר' אלחנן וסרמן הי"ד, במכתב לפני 70 שנה."

[משה דוויק]

קובץ מאמרים ואגרות (עמ' ר"פ)

[פרנצויז]

אני מחפש מעשה הנזכר בחז"ל שקברו את המת בעין בול בערב פסח ואכלו את הפסח לערב. אולי תוכלו לחפש איה מקום כבודו? אם איני טועה זה צריך להיות בתוספתא

אולי כוונתך לתוספתא מס' אהלות סוף פרק ג' (אך שם אינו עין בול, אלא בית דגן): "מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערב פסח ... ועשו פסחיהן לערב" (תוספתא אהלות ג' ד').

[דרופתקי דאורייתא]

היכן המקור לכך ש"קרבנות" זה מלשון "קירבה"?
והמקור בשם הקדמונים שאין הטובה ניכרת אלא בחסרונה?
ייש"כ למסייעים.