הודעהעל ידי בן אליהו » ד' יוני 13, 2012 2:40 pm
נוטר הכרמים כתב:
הגאון הנ"ל בילדותו גדל הרבה בבית המהרש"ם (משום שזקנתו הרבנית ממונסטרישץ נישאה לו בזוו"ש), שפ"א חלה המהרש"ם ונפל למשכב, ובחדר החיצון נאספו כמה ת"ח ונתהוה מו"מ בהלכה אחת באה"ע, ונעשה רעש גדול, זה אומר בכה וזה אומר בכה, עד שמהרש"ם שמע את הרעש, ושאל את ר"מ, במה עוסקים שם והשיב לו כנ"ל. וענה למה מסתפקים, הרי הדין מפורש בדרכי משה שבטור הל' מזוזה סימן זה בזה, וציוה להביא את הטור ויראה לו שם הדין. (המשך הסיפור להלן).
מאוד סיקרן אותי לדעת מהי ההלכה שנסתפקו בה, לשם כך עברתי על כל הד"מ בהל' מזוזה (לא כ"כ הרבה), והעליתי חרס בידי, לא מצאתי שום קשר לאיזה דין באה"ע.
עד שמצאתי את שאהבה נפשי בספר מרביצי תורה מעולם החסידות ח"ב עמ' רב מובא הסיפור בנוסח אחר קצת, שם מובא כי שכב המהרש"ם על ערש דוי, והספק היה בדין מתנות כהונה אם מי שנותנם לכהן בזה"ז מיחזי כיוהרא, שזה נידון ביו"ד סי' סא, וע"ז מייתי המהרש"ם מהד"מ בהל' מזוזה סי' רפו ס"ק יא שהביא דין דין זה בשם מהר"ם דליכא יוהרא אע"פ שהמנהג שלא ליתן, ומכח זה מסיק דין בהל' מזוזה, יעו"ש.
סוף הסיפור היה, שהמהרש"ם הבחין באותות פליאה על קלסתרו של ר' מאיר שפירא, וקראו שיתקרב אל מיטתו, דפדף בטור עד גמירא, והראה לו בשולי הדף האחרון מה שרשם בזמנו בכת"י: היום הגעתי בעזה"י לגמור את ספר הטור מאה פעמים ואחד. כמי שאומר, אין סיבה להתפעל –אם לומדים טור מאה פעמים ואחד, אפשר בהחלט לזכור פיסקא מהדרכי משה... עד כאן דברי מכובדי נוטר הכרמים
ברצוני להוסיף: היה פעם כנס דיינים שבין היתר דנו בו על גט מהרש"ם. אחד מגדולי הדיינים דיבר בכנס ובתוך דבריו אמר דברים שלדעתו של מרן הגר"א שפירא הייתה בהם נימה של נטייה דקה מן הדקה מיראת הכבוד שצריך לדבר בה על המהרש"ם. מרן הגר"א שפירא קם מייד ממקומו הפסיק את הדובר שהיה כנראה מבוגר ממנו סיפר את הסיפור הנ"ל וביקש לדבר על המהרש"ם ביראת הכבוד המחוייבת כפי שמשתקף מסיפור זה.
הדובר שכאמור היה נמנה על גדולי הדיינים והיה רחוק מדרכו והשקפתו של רבינו רה"י זצ"ל קבל את הדברים והשקט חזר על כנו.
סיפור אופייני מאוד לרבינו רה"י זצ"ל