כשאני לומד (לעתים נדירות אמנם) דף גמרא, אני פחות או יותר יודע מה אני משתדל לעשות. אם אני רוצה ללמוד הלכה למעשה, אני יודע שאני צריך ללמוד את הגמרא, ולהתרכז יותר במסקנא, ללמוד רי"ף ורא"ש ואח"כ את הפוסקים. אם אני רוצה ללמוד פשט, אני צריך להתרכז על כל קושיא ותירוץ, ללמוד רש"י ותוספות מילה במילה, מהרש"א, מהר"ם, מהר"ם שיף. אם אני רוצה ללמוד בדרך הפלפול, אני צריך להשוות הסוגיות, לעיין בפני יהושע, בכרתי ופלתי, קצוה"ח ונתיה"מ וכן הלאה. אם אני רוצה ללמוד בצורה אקדמאית רח"ל, אז אני צריך לעיין בריאליה, לעיין בספרים של שפרבר וקראוס, להשוות כתבי יד שונים וכיוצא. אמנם, הלימוד האקדמי לא מקרב אותי להבנת את הסוגיא, אבל זה נותן לי להבין את הרקע.
כנ"ל בלימוד מדרש, יש בעיקר שתי מהלכים, להבין את הפירוש הפשוט, לעיין בפירושים הקלאסיים כגון מתנ"כ, עץ יוסף וכדומה. ואם אני רוצה ללמוד את המדרש בצורה רעיונית, אז יש לי ללמוד בספר יפה תאר, נזר הקודש, עקדת יצחק וכיוצא.
אם אני רוצה ללמוד תפילה למשל, אני יכול ללמוד את הפירוש המילולי של המילים, או יותר להעמיק ברעיונות. לכל גישה יש את הספרות שלה, ואני יכול לגשת לספרות ולהבין אותה כפי שהוא אמורה להיות מובנת.
בכל הלימודים הללו, יש בפני את הטקסט, אני יכול לבחור איך לגשת לטקסט, ולדעת פחות או יותר איך להגיע למטרה.
כשאני מגיע ללמוד המקרא, אני כמו תרנגול בבני אדם, אחרי שסובבו אותה מעל הראש ולפני השחיטה. אני מביט במילים, אין לי מושג מה לעשות איתם. מעיין בהם, מנסה למצוא בהם מקור השראה, וכלום...
הדבר היחיד שאני יודע לעשות, זה ללמוד את הפירוש המילולי של המילות. אני יכול לעיין בראב"ע, ברד"ק בן' ג'נאח, ברשב"ם וכיוצא, וכעין מה שעשה ר' וואלף היידנהיים על תחילת ספרו בראשית. ברם, לימוד כזה לא מספק, זה מרגיש לי כמו הלימוד האקדמאי של הגמרא, שאתה לומד את המסביב, אבל לא מגיע לעצם הדבר. ברם, יותר מזה אין לי שום שמץ של ידיעה מה אני אמור לעשות.
אם אני רוצה ללמוד את המקרא הלכה למעשה, זאת אומרת, להבין איך חז"ל הגיעו מהפסוקים אל ההלכה הפסוקה, אין לי מושג איך לעשות את זה. מספיק לפתוח את מפרשי רש"י בכל פעם שהם דנים על דרשת המקרא, ולראות איך הם כותבים עמודים על עמודים בבירור דרשה אחת (כרגע אני חושב על פסוק של ששת ימים תאכל מצות לדוגמא), ואני יודע שאין לי סיכוי להבין מה קורה פה בצורה ברורה. אין לי את החדשים הדרושים ללמוד כל הצדדים והצדי צדדים ולהכריע מה הפשט הנכון. וכנ"ל לגבי שאר כל הדרשות של חז"ל.
אם אני רוצה ללמוד את המקרא בצורה רעיונית, זאת אומרת, להפיק מהפסוקים את המוסר המקראי, אין לי מושג איך לעשות את זה. אני יכול לקרוא אלפי ספרים שכל אחד יפרש את המוסר המקראי, וכולם יכולים להיות צודקים, אבל אף פעם לא אדע איך הגיעו מהמקרא לתובנה. זאת אומרת, שגם אחרי שמפרשים את המקרא, תמיד אהיה כמסתפק וכתוהה, האם אכן כך הוא הפשט, והאם אי אפשר לפרשו באופן אחר.
אם אני רוצה ללמוד את המקרא בצורה עמוקה יותר, לעמוד על הכפיליות, על ההשמטות וכיוצא, שוב, אין לי מושג מה אני אמור לעשות עם זה. למה כאן כתוב 'נטה את ידך' ושם 'קח את מטך', למה בפרשת הנשיאים אצל כל נשיא יש שינויים זעירים. מה אני אמור לעשות עם השינויים האלו, אין לי מושג.
אני מתחיל להסתפק אם יש טעם כל שהוא (בשבילי בכל מקרה) ללמוד המקרא מעבר לשמו"ת. בודאי יש טעם ללמוד רש"י, רמב"ן, רבינו בחיי וכיוצא, כי שם אני יכול להבין מה הם רוצים, ולדעת איך לגשת עליהם, לדעת לפעמים מה יותר מתיישב על הלב ומה לא. ואין צריך לומר שזה נכון לגבי הגמרא והמדרש. אבל המקרא עצמה, אני חייב להודות, שגבהה דרכה מדרכי ומחשבותיה ממחשבתי. כמה שאני מנסה אני לא מצליח להבין אותה, לא יודע איך לגשת אליה, ולא יודע מה אני אמור לעשות איתה.
אשמח לשמוע מאלו שהתמודדו עם שאלה זו ועלתה בידם תשובה המתקבלת על הלב.