יקים כתב:אמחיש זאת בסיפור אמתי:
אחד מקרובי משפחתי עומד כעת לפני נישואי ילדו הרביעי בלי עין הרע, הבן אדם מגלגל חובות בסכומים אדירים, אין לו מאיפה להתחיל לקחת עוד הלוואות לצורך החתונה, כעת הוא התחיל ל"ע לקבל מיחושים בלב, ובלית ברירה הוא עומד ופושט כרגע את ידיו לקבל מתנת בשר ודם, בבזיונות נוראים, וגם זה רחוק מלהשביע, וכולנו אובדי עצות בשבילו
אקדים ואומר (ממה שראיתי ברפרוף) שרוב הדברים שכתבת באשכול זה הם דברים חכמים ונאים.
דבריך אלה המובאים בציטוט, נוגעים לעצם העובדה שהשתרש נוהג פסול במגזר החרדי, שהאבא דואג לדירות לכל ילדיו, ונמצא שאדם אחד צריך לממן עשרה דירות, במקום שכל ילד ידאג לדירה אחת בלבד.
ואכן, גם אדם שעובד יומם ולילה הוא ואשתו (המשכורת הממוצעת לאנשים עובדים היא לא גבוהה), ומתקיים באמצעות לחם צר ומים לחץ, וחוסך את רוב הכסף, לא יכול להגיע לסכום של 20 מליון שקל, או אפילו 10 מליון שקל - מחירן של עשר דירות בפריפריה.
התוצאה היא - תרבות "שנור" שהולכת ומתפתחת, התקפי לב ועלונים צבעוניים על פלוני ואלמוני שמת בדמי ימיו והיתומים רעבים ללחם.
ענין שני
ונפרד הוא התופעה הברוכה של אברכי הכוללים בימינו. למרבה הפלא, האברכים מתקיימים באורח נס, עם מלגת הכולל ודברים נוספים שהם עושים מהצד, כולל האשה שמביאה גם היא פרנסה, ומצליחים אפילו לחתן ילדים (דבר שלא נעשה במגזר החילוני. החילוניים מגיעים כמו אורחים לחתונת ילדיהם, ומביאים בקושי צ'ק קטן) ולפעמים גם לממן דירה או חצי דירה בלי התקף לב.
היות ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ישנם אנשים רבים המגיעים לכולל רק כדי לחמם את הכסא, לשתות קפה ולדבר על דא ועל הא, ואין להם שום כוונה לצאת לעבוד אי פעם, שהרי חייהם נוחים ונעימים ואפילו זוכים ללמוד משהו לפעמים, לקרוא שמו"ת או תהילים, ומקבלים הנחה מקסימלית בארנונה ובכל דבר אפשרי, זוכים לסיוע מתמיד מכל ארגוני החסד, וגומרים את החודש יותר טוב מאחיהם העובדים והנאנקים תחת עול הפרנסה.
ממילא תופעת הכוללים רק תלך ותתעצם ואין חשש שמפעל זה יפסיק מתי שהוא... אלא אם כן יפסיקו הנגידים חלילה לתמוך במפעל הכביר הזה, ואז יצטרכו אברכי המשי ללכלך ידיהם בעבודה.
אציין כי גם אותם אנשים המעבירים את ימיהם בכולל, ניצלים מכל מיני עבירות שיש ברחוב ונשמרים בתיבת נח, ובוודאי רוב האברכים לומדים היטב ולא באתי להוציא לעז חלילה אלא לומר שהאברכים ברובם נהנים ואין חשש שיצאו לעבוד, אלא במקרים קיצוניים כמו אנשים שאין להם שום טעם בלימוד.
הכרתי אחד כזה ש"ישב על קוצים" בכולל עד שיצא לעבוד וכעת עושה חיל: למרות שהוא כבר מיליונר גדול, הוא ממשיך לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה, וגם אשתו, את הילדים הם רואים לפעמים ורוב הזמן הם עם בייביסיטר, אין להם זמן גם להקדיש לילדים ולכן גם המשפחה מצומצמת מאוד, גם "שלום בית" אין להם ורוב חייהם סביב הכסף. מסתבר שיש לו חלום כלשהו לחזור ולשבת בכולל בראש שקט, אחרי שיגיע ליעד של 10 מליון, או 20 (יש לו מנה רוצה מאתיים...) וכסיפור המפורסם על הדייג שישב בחוף הים בחוסר מעש.