בכללות ניתן לומר שיש שלוש גישות על דרך הפסיקה במחלוקת:
א] הכרעה שכלית - עלינו להכריע בכל מחלוקת עפ"י מערך השיקולים וההוכחות השכלים.
ב] הכרעה רבנית - על האדם לבחור 'מרא דאתרא' שעפ"י פסקותיו הוא ינהג 'הלכה למעשה' בכל מחלוקת.
ג] הכרעה ככו"ע – על האדם הרצון לנוהג באופן שיצא ידי חובה לכל הדעות. גישה זו היא הנפוצה כיום.
בשורות הבאות אנסה ללמוד סוגא מהגמרא הקשורה באופן ישיר לשלושת הגישות האמורות לעיל ולנסות להאיר את הסוגיא עפ"י שלושת הגישות תוך הבחנה מהי הגישה הרצויה לאור שיטות המפרשים.
הכי איתא בגמרא במסכת חולין (מג, ב):
"והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה רשע מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר "הכסיל בחושך הולך"
בהשקפה ראשונה נראה שסוגיא זו תומכת בשיטת ה'הכרעה הרבנית' שכן מהסוגיא בגמ' יוצא שאדם יכול לבחור לו 'רב' שעל פיו יישק כל דבר. אדם שאין לו 'רב' ונוהג רק עפ"י ה'קולות' מעיד על עצמו שלא רק שהוא עושה טעות [שכן אין לו 'רב'] אלא אף שנקרא רשע [שכן מדוע בחר דווקא ב'קולא'? אין זה אלא שרוצה להתחמק מעול תורה ומצוות], ואילו אדם שבחר לנוהג הן כדברי ב"ש והן כדברי ב"ה לשוטה ייחשב, וגם זה מובן עפ"י שיטת ה'הכרעה הרבנית' שהרי הדבר מגוחך שיש לו שני רבנים באותם תחומי מחלוקת.
כמו כן נראים הדברים שסוגיא זו איננה תומכת בשתי הגישות הנוספות, שכן עפ"י גישת ה'הכרעה שכלית' לא מובן מדוע אדם שהגיע בשכלו לאפשרות שיש לנוהג עפ"י קולי ב"ש וקולי ב"ה זוכה לתואר רשע? ועל הגישה השלישית – שיטת הכו"ע – לא מובן מדוע אדם שנוהג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה שבכך מגלם את רצונו 'לצאת לכו"ע' זוכה לתואר 'כסיל'?
אלא שמעיון בדברי רש"י נראה שניתן ללמוד אחרת את הסוגיא. כה כתב רש"י על דברי הגמרא שהעושה כחומרי בית שמאי וכמחומרי ב"ה נקרא כסיל:
"מפרש בפרק קמא דעירובין (ז, א) בתרי חומרי דסתרן אהדדי...".
כלומר, התואר 'כסיל' ניתן לאדם הנוהג עפ"י שתי חומרות שעפ"י השכל הישר לא ניתן שישכנו יחדיו, אך אדם שנוהג להחמיר במחלוקת שונות שאינן קשורות זו לזו אינו נקרא 'כסיל'.
מה אפשר להוציא מדברי רש"י?
[ראשית דברי רש"י לכאורה צ"ב שהרי כשם שאדם יכול לנוהג גם כחומרי ב"ש וגם חומרי ב"ה [בשני מחלוקות שונות] ואיננו נקרא כסיל, מדוע אדם איננו יכול לנוהג גם כקולי ב"ש וגם כקולי ב"ה [בשני מחלוקות שונות], מדוע זכה לתואר 'רשע'? אלא ע"כ מדובר ב'קולי' שסותרים אלו את אלו ולכן נקרא 'רשע' אלא שאם כך היה לו לרש"י לכתוב זאת שמדובר כאן דווקא ב'קולי' שסותרים!]
נראה לי שמביאור רש"י ניתן ללמוד שרש"י לא גרס את שיטת הפסיקה 'לצאת לכו"ע'.
הסבר הדברים:
רש"י נוקט שאדם נקרא 'כסיל' רק כאשר הוא נוהג ב'חומרות הסותרות זו את זו', כלומר, במחלוקת שאינה קשורה אחת לשני יכול אדם לבחור לו 'חומרא' כפי דעתו, אם מפני שזכותו לבחור באיזה רב שחפץ אם מפני שהגיע להבנה בשכלו שצריך לנוהג במקרה זה כחומרי ב"ש ובמקרה אחר – שאינו קשור – עפ"י השכל יש לנוהג כחומרי ב"ה.
רק ב'חומרות שסותרות זו את זו האדם זוכה לכינוי כסיל - מדוע?
הדעת נותנת שההנהגה לעשות הן כחומרי ב"ש והן כחומרי ב"ה – בשעה שהן סותרות – נובעות מן העובדה שהאדם רוצה שמעשהו יתורגם למעשה 'בסדר' הן לשיטת ב"ש והן לשיטת ב"ה. שיטה זו - סובר רש"י – היא שיטה שאיינה רצויה או עכ"פ היא שיטת הכסיל...
יש עוד הרבה מה להאריך בכל זה עפ"י מפרשים אחרים ומה גם שאולי ניתן להסביר הבנה אחרת ברש"י ועל כן אמרתי לעשות אתנחתא קלה ולשמוע את חוו"ד בסוגיא חמורה זו.
מה דעתכם?