מצפה לישועת השם כתב:דרומי כתב:ממש לא. בתשעה באב ההפטרה מירמי', בר"ח מישעי', בשבת הגדול ממלאכי, ובסוכות מזכרי'
[התשובה האמיתית היא שבתשעה באב לא מחשיבים את ההפטרה אלא את מגילת איכה, ןבשבת חוהמ"ס לא מחשיבים את ההפטרה אלא את המגילה הנקראת, ואידך זיל גמור]שברי לוחות כתב:דהיינו שחוזרים את הפסוק שלפני האחרון
לא זכיתי להבין דבריכם, מה פי' 'לא מחשיבים', בת"ב ובשבת חוהמ"ס זוהי ההפטרה, ובשבת ר"ח והגדול אומרים הפטרה אחרת מהקבועה בחומש, לא כן?
ביקורת תהיה כתב:עזריאל ברגר כתב:ושמעתי פעם שעל זה הזהירה התורה ואמרה "לא תהיה אחרי רבים לרעות", שאם הוא סבור פטור שלא יאמר חייב כדי שהדין יהיה פטור.
'אור החיים' פרשת משפטים:לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר סְבָרָא אַחַת שֶׁבְּאָמְרְךָ דַעְתְּךָ יֵצֵא זֶה הַנִּדּוֹן חַיָּב בְּדִינוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכֻּלָּם אָמְרוּ 'חַיָּב' וְאַתָּה חוֹשֵׁב 'זַכַּאי', לֹא תִּתְחַכֵּם לִהְיוֹת אַחֲרֵי רַבִּים שֶׁאוֹמְרִים 'חַיָּב' וְתֹאמַר אַתָּה כְּדַעְתָּם 'חַיָּב' הֵפֶךְ מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי כְּדַעְתְּךָ, אֶלָּא אֱמֹר דַּעְתְּךָ כְּפִי מַה שֶּׁיָּדַעְתָּ בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, וְאֵין לְךָ לְהִתְחַכֵּם עַל הַמִּשְׁפָּט.
הפשטן כתב:אלו דברים, לא יוכלו לטמא במגעם איזה דבר, מה שאין כן אם יגעו בדבר שני - טהור - ואז כבר כן יוכלו לטמא במגעם את הדבר הראשון!
עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).
עזריאל ברגר כתב:הפשטן כתב:אלו דברים, לא יוכלו לטמא במגעם איזה דבר, מה שאין כן אם יגעו בדבר שני - טהור - ואז כבר כן יוכלו לטמא במגעם את הדבר הראשון!
כמדומני שיש כמה דוגמאות לזה:
א. מי חטאת, שמטמאים את הנוגע בהם שלא לצורך הזיה, ועכשיו שנגע בהם - נעשה הוא ראשון לטומאה וטמאם ועכשיו הם מטמאים גם את הנוגע בהם לצורך הזיה, או אוכלים ומשקים.
ב. מים שאובים טהורים שנפלו על אדם טהור (או טבול יום לחלק מהראשונים) - טימאוהו וטימאם, ועכשיו הם ראשון לטומאה.
מנין כתב:על אילו שני רשעים נאמר במקרא "טוב לב"?
עזריאל ברגר כתב:עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).
שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.
יושב ירושלים כתב:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.
הפשטן כתב:יושב ירושלים כתב:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.
התחלת טוב, וגם סיימת טוב, ואת כל זה - סימנתי בכחול - כדלהלן, אבל מה עם כל מה שבאמצע?
שמא התכוונת:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך?
(הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע) [הא להר"מ דס"ל דל"ש חלל ידוע ול"ש חלל שאינו ידוע]
(הרי כשמיעטו) [הא כי אימעיטו]
חללים מאיסור שתויי יין,
(נתמעטו אף) [אימעיטו נמי]
חללים ידועים,
(ואם אין איסור - מלקות מנין) [ואי ליכא איסורא - מלקות מנא לך],
(ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק) [ואליבא דהני דפליגי אר"מ איכא לאיסתפוקי]
בתרוויהו.
בקיצור: אם כבר, אז כבר...
יושב ירושלים כתב:הפשטן כתב:יושב ירושלים כתב:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.
התחלת טוב, וגם סיימת טוב, ואת כל זה - סימנתי בכחול - כדלהלן, אבל מה עם כל מה שבאמצע?
שמא התכוונת:
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך?
(הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע) [הא להר"מ דס"ל דל"ש חלל ידוע ול"ש חלל שאינו ידוע]
(הרי כשמיעטו) [הא כי אימעיטו]
חללים מאיסור שתויי יין,
(נתמעטו אף) [אימעיטו נמי]
חללים ידועים,
(ואם אין איסור - מלקות מנין) [ואי ליכא איסורא - מלקות מנא לך],
(ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק) [ואליבא דהני דפליגי אר"מ איכא לאיסתפוקי]
בתרוויהו.
בקיצור: אם כבר, אז כבר...
לא הצלחת לברר איך אומרים חלל בארמית?
יושב ירושלים כתב:עזריאל ברגר כתב:עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).
שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.
לבנון כתב:איזה בע"ח משמש במקום אחד בתנ"ך כמשל לארבה, ובמקום אחר בתנ"ך הארבה נזכר כמשל לאותו בע"ח?
משה דוויק כתב:א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?
יאיר כתב:ב. במוסף של שמחת תורה כשכבר קידשו ואין הכהנים עולים (מחשש שתיית רביעית יין).
חיימקה כתב:במנחה ביו"כ.
אפרים זלמן כתב:משה דוויק כתב:א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?
ניחוש: מי שאינו יכול לומר נוסח יעלה ויבוא, הרי הוא חייב להתפלל ערבית אבל לא שחרית.
משה דוויק כתב:א. במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?
משה דוויק כתב:ב.איך יתכן שיש כהנים כשרים לעלות לדוכן וסיימו תפילת י"ח, ואפ"ה יאמר הש"צ אלוקינו?
עזריאל ברגר כתב:יושב ירושלים כתב:עזריאל ברגר כתב:עזריאל ברגר כתב:אדם עבד בבית המקדש באיסור, וסברו שעבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים.
התברר שהוא פסול לעבודה מסיבה נוספת, ואז הוחלט שעבודתו כשרה, ולא ברור אם חייב אפילו מלקות על שעבד (כשתיפתר החידה נדון בשאלה זו, שטרם מצאתי לה תשובה).
שתוי יין, שהתברר שהוא חלל.
מאי שנא הכשר עבודתו דפשיטא לך וחיוב מלקות דמספקא לך? הרי לדעת הר"מ דחלל ידוע דינו כדין חלל שאינו ידוע הרי כשמיעטו חללים מאיסור שתויי יין נתמעטו אף חללים ידועים ואם אין איסור מלקות מנין, ולהחולקים על הר"מ יש להסתפק בתרוויהו.
ודאי לא ילקה משום שכרות.
השאלה היא: מה עונשו של חלל שעבד במקדש?
חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].
הפשטן כתב:חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].
מותר ליהודי (ואפילו מצוה עליו), למול בשבת תינוק יהודי בן שמונה ימים. אבל גוי פסול מלמול, וממילא אסור לומר לו למול - משום מלאכת הוצאת דם בשבת.
משה דוויק כתב:נשאלתי מבני שיחיה. א.במה חמורה ערבית של ר"ח יותר משחרית של ר"ח?
ב.איך יתכן שיש כהנים כשרים לעלות לדוכן וסיימו תפילת י"ח, ואפ"ה יאמר הש"צ אלוקינו?
זה קצת דחוף .יש"כ למשתדלים.
עזריאל ברגר כתב:הפשטן כתב:חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].
מותר ליהודי (ואפילו מצוה עליו), למול בשבת תינוק יהודי בן שמונה ימים. אבל גוי פסול מלמול, וממילא אסור לומר לו למול - משום מלאכת הוצאת דם בשבת.
זה לא רק משום אמירה לגוי, אלא יש כאן איסורים נוספים, של ביטול מ"ע דמילה, וחבלה שלא לצורך ביהודי וכו'.
ומסתמא השואל לא התכוון לזה ולכיו"ב שהם מצווה, שהרי כתב "מותר", ומשמע לכאורה שזהו בדבר הרשות.
חיים סגל כתב:הרי כתבתי שהאמרי בינה מתיר ע"י גוי, וכי יתיר למול ע"י גוי?!
הפשטן כתב:חיים סגל כתב:הרי כתבתי שהאמרי בינה מתיר ע"י גוי, וכי יתיר למול ע"י גוי?!
לדעתי, מדבריך אפשר להבין שכביכול, אילו הי' מותר בשבת לומר לגוי למול, אז גם הי' ניתן לצאת בזה ידי חובת מילה, ולכן אתה שואל בפליאה (שאינה במקום): "כי יתיר למול ע"י גוי?!"
חיים סגל כתב:כשאתה מצווה לגוי [למול] אתה מצווהו לעשות באופן שאין המצוה מתקיימת, ואינני רואה שום צד בעולם שלא יהא איסור אמירה לעכו"ם בזה.
חיים סגל כתב:ובמילים פשוטות יותר: גם לך מותר רק לעשות ברית מילה ולא חבלה בעלמא, ואתה אומר לגוי לעשות חבלה בעלמא.
חיים סגל כתב:לענ"ד שני הדברים כרוכים יחד, אם מותר לומר לגוי למול זאת אומרת שיוצאים ידי המצוה, כי אם לא יוצאים הרי זה חילול שבת, ועל חילול שבת יש איסור של אמירה לעכו"ם.
חיים סגל כתב:חידה מאוד מעניינת:
כיצד יתכן שמותר ליהודי לעשות בעצמו דבר בשבת, ומאידך יהא אסור לו לבקש לגוי לעשות זאת מדין 'אמירה לעכו"ם שבות'?
[ספק של רעק"א, מאידך האמרי בינה פשיטא ליה שאין איסור אמירה לעכו"ם בכה"ג].
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 544 אורחים