על אלו מועדים נאמר בתורה 'שבתון' ומדוע

[ברי היזיקא]

בפרשת המועדות שבפרשת אמור, נאמר כמה פעמים 'שבתון': בשבת, בראש השנה, ביום הכפורים, ביום טוב ראשון של סוכות ובשמיני עצרת. ולא בשאר המועדים.

ונראה לבאר לפי דרשת חז"ל (בר"ה כט, ב) ש'זכרון' תרועה' היינו כשחל ראש השנה בשבת, א"כ נעשה חשבון ונראה כי אם חל ר"ה בשבת גם יום ראשון של סוכות ושמיני עצרת חלים בשבת. וא"כ מבואר היטב כי רק בימים אלו אסורה כל מלאכה אפילו מלאכת אוכל נפש: שבת, ראש השנה - שחל אף הוא בשבת כאמור, יום הכפורים, וכן א' סוכות ושמיני עצרת - שחלו אף הם באותה השנה בשבת. ושפתים יישק!

מעניין מי קדמני בזה...

[עזריאל ברגר]

קדמתיך בציון העובדות - ראה viewtopic.php?p=275611#p275611, אך טרם הצלחתי למצוא לזה טעם.

ולהרחבת היריעה - התואר "שבתון" נאמר בתנ"ך על השביעי, על השביעית, ועל מועדי השביעי:
השביעי - ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' (שמות לא,טו, וכן בשמות טז,כג, שמות לה,ב, ויקרא כג,ג).
השביעית - ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ ... שנת שבתון יהיה לארץ (ויקרא כה, ד-ה).
מועדי החודש השביעי:
ראש השנה - בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש (ויקרא כג,כד).
יום הכיפורים - שבת שבתון היא/הוא לכם (ויקרא טז,לא, ויקרא כג,לב).
סוכות ושמע"צ - ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון (ויקרא כג,לט).

[מה שנכון נכון]

מדברי המפרשים בפ' אמור
אלשיך

והנה בשבת ויום הכפורים שאסורים גם במלאכת אוכל נפש אומר שבת שבתון. ולהיות שמלת שבתון הוראת מנוחה ורצון לפניו יתברך יותר ממלת שבת, על כן בפסח שעדיין לא היו רצויים לפניו יתברך בעצם, כי הנה עבר בים צרה ועדיין לא הטהרו, כי על כן אמרו בספר הזוהר (רעיא מהימנא אמור צח א) שקרבנם שעורים מאכל בהמה, וכן בחג שבועות אמרו רבותינו ז"ל שלבם עדיין לא היה נכון, כאשר למדו ז"ל (ויקר"ר יח ג) מפסוק (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם וכו', על כן לא היתה שמחה לפניו יתברך שלמה עד ראש השנה וכיפור, שהיו בזמן הארבעים שלשיים שהיו ברצון והם ימי תיקון. וכל שכן סוכות שכבר נתכפרו ובאים בהוראת נצחון במינים שבלולב כמה שאמרו ז"ל (ויקרא רבה ל ב), נאמר שבתון.

אברבנאל

ואמנם למה לא אמר בחג השבועות שבתון... שבתון לא נאמר כי אם בימים שנחו בהם היהודים מנוחת הלב והשקט טרדתו ומחשבותיו כמו שהוא בחג הסוכות מפני שכבר אספו כל תבואותיהם. אבל בחג השבועות שהיה לבם טרוד על תבואותיהם שהם עדין בשדה לא אמר בו שבתון כמו שאמרו בחג הסוכות, כי לזאת הסבה גם כן לא נאמר בחג הפסח כמו שביארתי.

וכעי"ז במש"ח פ' בהר

שם "שבתון" בשבת ומועדים הונח על שביתה מעסק ומשא ומתן, כמו שצוה נחמיה (יג, טו: "בימים ההמה, ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועומסים על החמורים, ואף יין ענבים ותאנים וכל משא, ומביאים ירושלים ביום השבת) ואעיד ביום מכרם ציד". ולכן לא כתוב בפסח ושבועות, מפני שהוא עת קציר, ועדיין לא נאספו התבואות והפירות, ואין בהם ממכר. רק במועד תשרי, שכבר נאספו ונגמרו יבול השדה והאילן, והחל המשא ומתן, כתוב "שבתון" מכל ממכר ועסק.

וע"ע בפנים יפות ובהכוה"ק.

[עושה חדשות]

התואר "שבתון" נאמר בתנ"ך על השביעי, על השביעית, ועל מועדי השביעי

והיינו שכמו שמקדשים את היום השביעי בשבוע, ואת השנה השביעית, כך גם יש ענין מיוחד בחודש השביעי, אשר כל המועדים בו הם 'שבתון', ולא רק 'מקרא קודש' כפסח ושבועות. (וכמובן צ"ב).
רק יש לציין עוד, שבפרשה של סוכות בפרשת אמור, שהיא כידוע מחולקת לכאו' לב' עם הפסוק אלה מועדי ה' וכו' וכמו שהאריכו בזה, אז בחלק הראשון כתיב "בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ... בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹדֶשׁ֩", ובחלק השני כתיב "בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן".

[לענין]

ויש בזה נ’’מ למעשה, שאע’’פ שדין מחלל שבת בפרהסיא דהוי מומר אינו אלא בשבת ולא ביו’’ט, מ’’מ ביוה’’כ יש סוברים דהוי כמו שבת, מדכתיב שבתון.
וצ’’ב דהא כתיב כן גם בשאר י’’ט.