לדייקנותו של 'שבחו של צדיק'

[זקן ששכח]

כבר נזכר בפורום הספר שבחו של צדיק. הספר כולו מיועד לפאר את שמו של הר"נ מברסלב. אולם בא לברך ונמצא וכו'. כיון שלא דייק כלל ואף יותר מכך.
אציע מזכרוני סיפור שקראתי שם לפני שנים (איני מדייק בפרטים). פעם היתה בצפת שנת בצורת, ומתוך כך לא היו מים במקוה ולא נתנו לטבול. יהודי ברסלבר נצטער על כך ונאנח ומיד ירדו גשמים לרויה. נתבטא הרמ"ח סלאנים אנחה של ברסלב כוחה רב לפעול בשמים!
הסיפור הוא נכון, אמת לאמיתה, אבל בשינוי 'קטנטן' (יתכן ששמעתיו מפי בנו הרי"ל שליט"א). ביטויו היה אנחה של יהודי - אפילו ברסלבר וכו'. ויחי ההבדל הקטן!

[גלילי]

דווקא בכגון דא אמרינן בא לברך ונמצא מבורך.
אילו היה מדייק כדבריך, היה כתולה קללתו בעצמו.

[בר ששת]

דווקא בכגון דא אמרינן בא לברך ונמצא מבורך.
אילו היה מדייק כדבריך, היה כתולה קללתו בעצמו.

כפי הנראה מכמה ציטוטים שהובאו בפורום, הרי שדייק ודייק, ומשום כך החליט לעקם מעט ולשנות את הפשט.
בכדי לתלות קללתו בחבירו...

[על מנת להטפיח]

יש לפני סספר מפליא הנקרא סיפורי מרן הרמ"ח, ושמעתי שיצא לאחרונה מהדורה מורחבת בשני כרכים. עכ"פ חיפשתי בכרך שלפני משהו על מוהר"ן וכצפוי אין מילה למרות שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יזכר שם בספר. מידי עברי בו ראיתי שם במערכת הר"פ מקוריץ:

"ר' פנחס בחן את הרב בעל התניא ואת השפיטבקער זי"ע בנגלה , ואמר שהרב יד לו גם בקדשים. וסיים רמ"ח זיע"א: ר' פנחס עצמו עלה על שניהם אע"פ שלא היה מפורסם ללמדן גדול".

ומכאן אני למד שמלבד ברסלב היו שם מנגדים גם לחב"ד.

[בר ששת]

ומכאן אני למד שמלבד ברסלב היו שם מנגדים גם לחב"ד.

לא ברסלב ולא חב"ד, כי אם סלונים, משהו שלישי ואחר, שונה לגמרי.

אם יש לך את הספר, כדאי שתהגה בו הרבה, יש בו דרך ולא רק ליקוטי מעשיות כמו שמשווה הרושם החיצוני.
מוטב שתשיג את המהדורה בתרא, על שלושת כרכיה, תלמד מעט גם על דמותו של הרמ"ח, והכי כדאי שתנסה לשמוע שמועות וסיפורים בע"פ, על דמותו המיוחדת של רבינו הרמ"ח זי"ע.
כשתכיר את דמותו תגחך על השאלות שהצבת. הוא לא היה מנגד, הוא פשוט ראה את הדברים באור שונה, ונתן להם ביטוי בצורתו המיוחדת. ואידך פירושא, זיל גמור. בהצלחה

[על מנת להטפיח]

מה סלונים זה שלישי? כנראה שלא הבנת מה כתבתי.
קטונתי מלחלק ציונים לאנשים ובטח לא לגדולים, אבל משום מה, אע"פ שאני רחוק מסלונים, היה תקוע בלבי הרבה הערכה לרמ"ח כקנאי וצדיק וגם איש חריף. אחרי קריאה בספר שלפני הייתי צריך לחזק אצלי את האמונה מאד.
יש שם סיפורים מופלאים ומפליאים. על מהר"ם שיף שהלך באויר ממרפסת למרפסת ועל יונה לבנה שפרחה מעל ראשו של הגר צדק פוטוצקי כשעלה על המוקד. וזה רק המקצת שבמקצת.
כתבת שלושת כרכים, האם לא החלפת במזקנים אתבונן של קסטלניץ?
והאם באמת עולה על דעתך שר"פ מקוריץ עלה על הרב בעל התניא בנגלה?

[תולדות אדם]

דווקא בכגון דא אמרינן בא לברך ונמצא מבורך.
אילו היה מדייק כדבריך, היה כתולה קללתו בעצמו.

על פי מה שאמרו חז"ל שלא לדבר בשבחו של חבירו שמתוך כך יבוא לידי גנותו, הרי כ"ש שמחברי ה"שבחו" הביאו לכך שידברו בגנות רבם ע"י העמדת דברים על דיוקם, והראיה שלולא הספר לא היה נפתח אשכול זה.
ושימו לב שגם בתוך האשכול התחיל לדבר מהרמ"ח, וכבר נרמזו כאן דברים לא כ"כ בשבחו שמטבע הדברים יתרחב על חסידות סלונים בכלל, וגם שאר צדיקים לא יצאו נקיים לגמרי מפה. לתשומת לב מנהלי הפורום.

[זקן ששכח]

אבל משום מה, אע"פ שאני רחוק מסלונים, היה תקוע בלבי הרבה הערכה לרמ"ח כקנאי וצדיק וגם איש חריף. אחרי קריאה בספר שלפני הייתי צריך לחזק אצלי את האמונה מאד.

פתי יאמין לכל דבר... האם כל מה שכתב מישהו בשמו הוא אמת? שמעתי מהאדמו"ר ממכנובקה זצוק"ל שאילו היה מכיר ספר של ספורי צדיקים שכולו אמת היה רוכשו.
לגופו של ענין. לא נפתח האשכול בכדי לרומם או להשפיל אי מי. מטרתו היא לעמוד על מהימנות הספר שבחו של צדיק. וכבר כתבו כמה מן הכותבים שיש להם מה להוסיף ועל זה אמתין.
וכל הרוצה לזלזל בצדיקים מוטב יחפשו מקומם במקומות אחרים.

[בר ששת]

זה בדיוק מה שכתבתי. ולמעליותא.

למרות כל הקשיים שלך, סלונים של הרמ"ח זה בר מכוכב אחר.
אתה צריך הרבה להגות בדברים בכדי להתחבר לעבודתו המיוחדת בסיפורי הצדיקים.

למשל כאשר הוא מדבר על גדלות בלימוד של צדיק זה יותר על אחר, הוא לא מתכוון למבט הצר של
זה יודע כ' הלכות וזה ק"כ. הוא מתכוון לדברים אחרים שהוגדרו בשפה איזוטרית הידועה רק למרבים בקריאת דבריו.

כרכי קסטלניץ, אינם סותרים לג' הכרכים החדשים שהו"ל בנו יבדלח"ט, אף כי בתולדות שני הספרים, מסופר על רבי יודל.
יתכן כי יש דמיון, ויתכן כי בספרי קסטלניץ תוכל להגות גם בלימוד עצמי ולהשכיל, אבל טעם מיוחד ומרומם ישאר לסיפורי הרמ"ח.
נסה נא, לשמוע סיפורים שבעל פה אודותיו, או שנשמעו מפיו. אם בעל נפש אתה. צפויה לך חוויה מחודשת.

לא קנאי, לא צדיק - משהו שלישי ר' מוטל סלונימער זי"ע.

[זקן ששכח]

למשל כאשר הוא מדבר על גדלות בלימוד של צדיק זה יותר על אחר, הוא לא מתכוון למבט הצר של
זה יודע כ' הלכות וזה ק"כ. הוא מתכוון לדברים אחרים שהוגדרו בשפה איזוטרית הידועה רק למרבים בקריאת דבריו.

כרכי קסטלניץ, אינם סותרים לג' הכרכים החדשים שהו"ל בנו יבדלח"ט, אף כי בתולדות שני הספרים, מסופר על רבי יודל.
יתכן כי יש דמיון, ויתכן כי בספרי קסטלניץ תוכל להגות גם בלימוד עצמי ולהשכיל, אבל טעם מיוחד ומרומם ישאר לסיפורי הרמ"ח.
נסה נא, לשמוע סיפורים שבעל פה אודותיו, או שנשמעו מפיו. אם בעל נפש אתה. צפויה לך חוויה מחודשת.

א. לא בנו הוציאו לאור, אלא נכדו ישראל זאב.
ב. לגבי לימודו. אדם שידע טור ורמב"ם ועוד ועוד על פה, וגם באמצע נמנומו ידע לתקן את הקורא לפניו, אין מעליותא אצלו מי שידע. הוא התמקד במה שמעל ובמה שעמוק יותר (מובן שאני כותב מנקודת מבט מאד מצומצת שלי כאדם קטן, כי הוא בודאי גבוה מעל גבוה).

[בר ששת]

למשל כאשר הוא מדבר על גדלות בלימוד של צדיק זה יותר על אחר, הוא לא מתכוון למבט הצר של
זה יודע כ' הלכות וזה ק"כ. הוא מתכוון לדברים אחרים שהוגדרו בשפה איזוטרית הידועה רק למרבים בקריאת דבריו.

כרכי קסטלניץ, אינם סותרים לג' הכרכים החדשים שהו"ל בנו יבדלח"ט, אף כי בתולדות שני הספרים, מסופר על רבי יודל.
יתכן כי יש דמיון, ויתכן כי בספרי קסטלניץ תוכל להגות גם בלימוד עצמי ולהשכיל, אבל טעם מיוחד ומרומם ישאר לסיפורי הרמ"ח.
נסה נא, לשמוע סיפורים שבעל פה אודותיו, או שנשמעו מפיו. אם בעל נפש אתה. צפויה לך חוויה מחודשת.

ב. לגבי לימודו. אדם שידע טור ורמב"ם ועוד ועוד על פה, וגם באמצע נמנומו ידע לתקן את הקורא לפניו, אין מעליותא אצלו מי שידע. הוא התמקד במה שמעל ובמה שעמוק יותר (מובן שאני כותב מנקודת מבט מאד מצומצת שלי כאדם קטן, כי הוא בודאי גבוה מעל גבוה).

ב. בכלל דבריך הנכוחים, מצויה גם כוונת דבריי.

[זקן ששכח]

כרגיל (?!) חורג כל אשכול מייעודו המקורי. אשמח אם ישוב למסלולו ונוכל למצות את הנושא לאמתו. באחד האשכולות העירו כמה כותבים אודות אי דיוקי הספר הלזה, אשמח אם יואילו להעלות הדברים, כי לצערי כבר לא ראיתי את הספר כמה שנים טובות ואינו בידי.

[תולדות אדם]

מודה ועוזב...

[תולדות אדם]

ראוי גם להוסיף שיש המחלקים בין ספרי מוהר"ן לספרי תלמידו, וכבר איתאמרא בשם צדיקיא (הזוכר מי יודיעו בבקשה): אם לא 'נתן' לא עיכב.

[איש_ספר]

[חבריה, אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על לשוה"ר וביזוי צדיקים של אחרים...
ובכן: הערות על חוסר דיוקים בספר הנזכר, יתקבלו בברכה, הודעות אחרות מועמדות למחיקה].
--------------------------------------------

ארחות רבינו ח"ה עמ' ר"ד

מרן החזו"א זצוק"ל לא אמר ללמוד מוהר"ן

ברצוני לכתוב כאן עד כמה אנשים (גם ת"ח וחסידים) מאזינים לשיחות פרטיות של אנשים עם אדם גדול שלא ברשות ועל סמך קטעי דברים ששמעו מהגדול בנו כבר את שטת הגדול ופרסמו את שטתו ברבים במה המדובר שהקדמתי כן הנה חסידי ברסלב הוציאו דף או עלון לפני הרבה שנים והוא חוזר ונדפס ובו רשימה על הגדולים שהמליצו ללמוד את ספרי מוהר"ן זצ"ל מברסלב ביניהם כתוב שהרב הורביץ אמר (זה אני) שמרן החזו"א זצוק"ל אמר לו ללמוד את ספרי מוהר"ן מברסלב זצ"ל עם הנערים ע"כ לפני אספר איך קרה טעות כזו הנני רוצה להכריז שדבריהם שקר וכזב מרן החזו"א נ"ע לא אמר דבר כזה מעולם לא דרכי ולא דרך אחר וכל הספור נובע מדמיון כך הוי עובדא אני הייתי מנהל רוחני בישיבת הצעירים של מרן החזו"א "תפארת ציון" מרן מנה אותי הייתי אומר שיחות בפני הצעירים בחזרי מהישיבה הי' קביעותי ללמוד בבית מדרשו של מרן בביתו ולפעמים הייתי מטייל עם מרן והייתי אומר לו את השיחות שאמרתי לפני הצעירים רוב דברי היו בנוים על "נפש החיים" מהגאון הגר"ח מואלוז'ין ז"ל מרן נהנה פעם אמר לי מרן שהשיחה הטובה בפני הצעירים היא ללמוד אתם משנה ברורה ולהסביר להם בכל שיחה הכנסתי עוד דברים נוסף לנפש החיים יש לי ספר קטן לקוטי עצות מר"נ מברסלב זצ"ל בו יש דברים טובים קצרים שלא נוגעים לחסידות אמרות מאמונת חכמים מבטחון ומדות והם דברים קצרים וטובים אמרתי למרן כמה דברים מהם שאפשר להביא בשיחה לצעירים ואין להם כל קשר לחסידות ושאלתי את מרן אם אפשר להביאן בתוך השיחות לפני הצעירים וענה לי מרן אם הם דברים טובים למה לא בשיחה זו עם מרן הלך מאחורינו אחד מחשובי ברסלב שהטה אוזן לדעת מה מדברים וקלט את השם ברסלב ותשובת מרן אם טוב למה לא ועל סמך זה קבע הנ"ל שמרן אמר שספרי מוהר"ן טובים וללמוד בהם וזהו יוצא מהאזנה שלא ברשות לשיחת אחרים.

-------------------------------------


מהגאון בעל משמ"ר הלוי שליט"א שמעתי לא אחת, מה ששמעו אזנו מאת מרן הקהילות יעקב, הערכה גדולה למוהר"ן וספריו.

[חיים]

ראוי גם להוסיף שיש המחלקים בין ספרי מוהר"ן לספרי תלמידו, וכבר איתאמרא בשם צדיקיא (הזוכר מי יודיעו בבקשה): אם לא 'נתן' לא עיכב.

אותם 'יש מחלקים' אינם נמנים על מטילי הדופי (ח"ו) בספרי מוהר"ן. הם חלקו על ברסלב מפאת קיצוניות ההנהגה, ותו לא מידי. הבחנה זו חשובה מאוד, כאשר באים לדון (בייחוד בפורום זה) בדעתם של גדולי עולם שמנעו אחרים מעיסוק בספרי ברסלב.
אגב, ההתנגדות החריפה לקוצק (וכן אולי גם לנובהרדוק), נבעה גם היא מאותה נקודה.

[זקן ששכח]

ראוי גם להוסיף שיש המחלקים בין ספרי מוהר"ן לספרי תלמידו, וכבר איתאמרא בשם צדיקיא (הזוכר מי יודיעו בבקשה): אם לא 'נתן' לא עיכב.

אותם 'יש מחלקים' אינם נמנים על מטילי הדופי (ח"ו) בספרי מוהר"ן. הם חלקו על ברסלב מפאת קיצוניות ההנהגה, ותו לא מידי. הבחנה זו חשובה מאוד, כאשר באים לדון (בייחוד בפורום זה) בדעתם של גדולי עולם שמנעו אחרים מעיסוק בספרי ברסלב.
אגב, ההתנגדות החריפה לקוצק (וכן אולי גם לנובהרדוק), נבעה גם היא מאותה נקודה.

אולי יואיל מר להסביר את הצד השווה שבין קוצק לברסלב, ומה היא אותה קיצוניות ההנהגה.

[בר ששת]

במחילה מכבודו של רבי חיים, לעניות דעתי לא קרבו קוצק ונבוהרדוק זה אל זה - ולא הרי שניהם כהרי ברסלב.
המחלוקת ממש לא נבעה מאותה נקודה - משום שכמעט ולא נמצאו נקודות משותפות...

בנהברדוק - ההתנגדות ברובה, היתה לשיטת המוסר בכלל, וביותר להקצנה וההפקרות הנובהרדוקיות. שלמרות המשמעות בספרים, למי שינק חסידות שבעל פה - בשום אופן אי אפשר להשוות קוצקער לנובהרדוקר - המרחק הוא קוטבי אולי אפילו מסמל את ההפכים הגמורים. (אל תיבהלו להשיב, ממה שקראתם בהבחנותיו של מחבר זה או אחר, דרשו לשרידי קוצק ובני בניהם ולשרידי נובהרדוק ולבניהם - לבד תגחכו מהשוואה).

ההתנגדות לקוצק, הייתה בעיקר טכנית - לעובדה שהם פורשי לובלין, ולעובדה שהם היו מבטלים את הרביים האחרים. רוב מתנגדי ה'שיטה' הקוצקאית (אם ניתן לכנות את המחוץ לשיטה כ'שיטה') לא הכירוה כי אם מבחוץ, הא ראיה שלתלמידים בפרט לגדולי התורה שבהם - כמעט ולא נמצאו מתנגדים (חפשו את מתנגדיו של החידה"ר ושל האבנ"ז).

מעולם לא שמענו מי שיחרים אימרה או תורה שיצאה מבית המדרש הקוצקאי, אף לא הנובהרדוקהי!!!.
אדרבה, כמעט שאין חוג שלא מצטט מדברי הרה"ק מקוצק זי"ע, ואפי' יודע להבין על החריפות שבו. (מה שלא התאים לכולם, לא הופך 'התנגדות' ועוד מאותה נקודה של ברסלב - עם כל הרצון הטוב).

ברסלב - זה כבר משהו אחר.
כאן נמצאו אנשים, שחלקו על אישיותו של הרה"ק ר"נ בעצמו, וודאי שעל תלמידו ר"נ זי"ע (ואצ"ל שאין לנו השגה בכך). גם על התורות חלקו - עד שיש שנמנעים מלצטטם ואף לא להחזיקם בבית - ואף על נושאי השיטה החסידים שרדפום עד חורמה

[זקן ששכח]

בר ששת, אף כי לא זהו עיקרו של האשכול, אבל דברי טעם הגית.
ואוסיף לומר מה ששמעתי מפי גדול בתורה היבט מעניין, כל הצדיקים שחיו בסביבת ר"נ היו מתנגדים אליו, הרחוקים של הכירוהו ועכ"פ הכירוהו פחות מהקרובים, הם לא התנגדו אליו.
ובמיוחד לר' נתן היו רבים שהתבטאו אודותיו בביטויי גנאי.
אבל רבותי, עיקר הדיון הוא הספר שבחו של צדיק ולא ר"נ ור"נ...

[חיים]

לא התכוונתי לומר שלא היו חולקים על עיקר השיטה (כפי שהם הבינו אותה). מאידך גיסא, זאת עובדה שפחדו מברסלב. פחדו מכח המשיכה של הספרים, פחדו מתוצאותיה של ההיסחפות לחסידות ברסלב. כך גם פחדו מ'המסיון' (במובן החיובי של המילה) של ברסלב. כן, בכל השנים הם פעלו למשוך מקורבים ולהפיץ את תורת מוהר"ן. ומה היתה דמותו של חסיד ברסלב? חסיד ברסלב היה דוגמא לאדם שאינו מן הישוב, פרוש מהוויות עולם הזה, אינו עוסק לפרנסת ביתו ומתבודד בשדות וביערות, ועוד ועוד. שימו לב! שום מחלוקת לא שרדה כל כך הרבה שנים כמו המחלוקת על חסידות ברסלב, עובדה זו דיה כדי להעיד כמאה עדים על אמיתות הדברים. צאו וראו חיבורים שלמים שנתחברו בנוגע למחלוקת צאנז -רוז'ין, והנה המחלוקת גזה ונעלמה. מה החזיק איפוא את המחלוקת על ברסלב? חיבורים? אדרבה, אני רוצה לראותם (מלבד זה של רוה"כ מצפת). אין זה אלא שדרכה של ברסלב, ההנהגה הקיצונית, דחתה רבים וטובים. מדובר כאן בדברים מפורסמים, מפיהם ולא מפי כתבם.

זאת עובדה היסטורית שההנהגה הקיצונית של קוצק (אברכים עזבו את ביתם מיד לאחר החתונה לשהות תקופות ארוכות בחצר קוצק, ועוד כהנה וכהנה), ליבתה את המחלוקת וההתנגדות. חריפותו של השרף מקוצק משכה אליו אש עוד בתקופת פשיסחא.

זהו שאמרתי, אותה נקודה ליבתה את המחלוקת - ההנהגה הקיצונית, למרות שלא היו הם דומות זו לזו.

[בר ששת]

ושוב אאלץ לתקן את דבריך. משום שבעוד שהחריפות הקוצקאית הפריעה לנושאיה, אולי גם לחוג משפחתם המצומצם - האשה או החותן - וכן בנובהרדוק הרי שבברסלב הייתה בעייה אחרת.

נסכם בקצרה: כמעט אף אחד לא 'מתנגד' למי שמפקיר או מקצין את עצמו!!! (יש שיבוזו ויש שיתרחקו - אף אחד לא ישנא).

כאן עירבבת נקודה נוספת, וגם בה לא השתדלת לדייק: 'בברסלב היה מסיון'. כמעט טוב מאוד, אבל ממש לא מדויק.
באותה תקופה כל חסידות בעלת דרך הייתה מסיונרית - במובן כזה או אחר של המילה. לא זה מה שהפריע בברסלב.

בברסלב, לבד מן התורות הנעלות שהיו שראו בהם חשש, מכיוון שהנחמה שמצויה בין השיטין לנופלים - עלולה להסיח דעת ולהקל משמירה - ואף למנוע יראת חטא - כך לטוענים. לכך החרימו תורות.

והיה משהו אחר, שאולי אותו כיוון האומר 'מסיון', זה היה הביטול הגמור שביטלו את כל האדמו"רים מלבד לר"נ. רבים קוטלגו בתואר "מפורסמים של שקר" עד שנוצר חשש שיהיה קירור רציני בכל ענייני האמונת צדיקים ולכך נמשכה המחלוקת - במקומות מסוימים עד לזמנינו.

(פרק שלם מתוך הספר הנואל והפסול 'נאחז בסבך' לדוד אסף, עוסק באותה מחלוקת מראשיתה ועד לזמנינו. הוא מביא דברים נכונים יותר מאותו כרוז של המבולבל מצפת - אלא שהמביט בספר את נפשו הוא קובע).

[איש_ספר]

משום מה דוד אסף זוכה אצלך לכבוד יותר מאשר הרב כהן מצפת...
ככל ספרו של אסף, שגונו צהבהב למדי, גם הפרק על ברסלב דל בטיעונים עניניים ורובו עוסק בתיאור המחלוקות והרדיפות. ואילו הרב כהן לא התיימר לתאר את סיבות ההתנגדות ההיסטורית, אלא את אשר נראה בעיניו כזר וכבלתי ראוי. ולא באלה חלק יעקב. (אם כי כת"ח ראוי הוא הר"כ ללמד עליו זכות בשל הנסיבות אשר בגינם נזקק לכ"ז והיודע יודע).

[חכם באשי]

בר ששת,
אתערב ואעיר, כי ספרו של דוד אסף, כלל אינו מוסמך.
קראתיו מריש ועד כלה, והוא ברובו המכריע מסתייע על מקורות שקשה לומר (בלשון המעטה) כי הם נאמנים ביחס לתיעוד ההיסטורי.
ואני אומר את הדברים, למרות שאין דרכי לפסול אוטמטית כל ספר אקדמי.

[ישראל הר כסף]

א. הרדיפה של ברסלב ונובהרדוק אמנם לא שייכות זל"ז, אבל ודאי שיש בהם דמיון רב בצורת העבודה, ההפקרות למשל- בזמן הקומוניסטים, והנסיעות במסי"נ כפשוטו לאומן, שייכים לאותו מקום, הזלזול קצת (או הרבה) בצורת האדם הרגילה- גם היא מגיעה מאותו מקום, האי מחוייבות להנהגת הישוב הנורמלית- גם היא..., העסק בהתבודדות- משותפת. וכן העיסוק הרב בעבודת ה' לעומת לימוד סדיר- משותף (כ"א שקורא בספרי נובהרדוק יודע שללכת באמצע סדר ליער או ל'בית המוסר' ששכן בד"כ במקום מבודד או מרוחק בכדי ללמוד מוסר, או אפי' לצאת למטרה זו גם לכמה ימים ויותר- היה לגיטימי בהחלט).
ב. זה נכון שגם בכל החסידיות למיניהם עסקו יותר בעבודת ה' מאשר בלימוד סדיר- יחסית, אבל הם עסקו בהתקדמות קבועה, לעומת חסידי ברסלב שהיה תמיד הרושם שהם נלחמים בלשמר את אי הנפילה ולעסוק ב'הקדמות' לעבודה, ובתנאים המכשירים אותה. (ואם כי יתכן שזה טעות, אבל לכן כתבתי שזה הרושם היוצא מן הדברים).
ג. בענין ה'מסיון' דוקא יש הבנה חזקה בדברים, כי הנה זו תופעה משותפת לכל האנשים בעולם המרגישים שהם עוסקים בדבר צודק ושהעולם לא מכיר בזה או מתעלם וכ"ש אם בז ממש, קחו לכם למשל את הבריאים למיניהם- כמה פעמים שמעתם מחברים שהתחילו פתאום לשמור על הבריאות באכילה בריאה ופעילות גופנית הרצאה שלימה על החשיבות של זה, וכמה הם מרגישים טוב יותר ורעננים, האם פעם בא אליכם מישהו מה'נורמלים' שאוכלים בלי חשבון מעשנים וכד', והתחיל לשכנע אותכם להיות כמוהו? ודאי שלא- כי הם לא מרגישים צורך בלהתאחד סביב נושא, אבל הבריאים- כמשל- חייבים בשביל להצליח לשרוד את הזלזול של העולם- לשכנע את כולם בענין הזה, ועי"כ הם עצמם נשמרים, ןלכן בכל קבוצה שנחשבת קצת זרה או שלא התקבלה כחלק נורמטיבי של הציבור- תמצא תופעה זו, (חוץ מחב"ד- שגם מקרבת לשורותיה קצת בכח- ולא מהמניע הזה, ואולי כן?).

[בר ששת]

מי כהחכם ואיש הספר יודעי פשר.

אין בליבי כל הערכה לדוד אסף, אפכא, ל הייתי מעלה את קצה 'הערכתי' אליו ואת ה'שבח' המגיע לכתביו, כי אז היה האשכול חורג מן הנושא לגמרי (לבנתיים עוד לא?...) והודעותיי היו מתארכות ומתמלאות במילים קשות מאד. הביטוי הכי קל שיש לי לומר על דבריו - שאני בוש לומר כי קראתים - הוא "עפרא לפומיה"!.

אינני מהלל אותו, ואף אינני רואה בו אקדמאי, כי אם עיתונאי טוב שיודע ללהטט אם כל קצה מראה מקום משובש, להופכו לשערוריה או 'חשפיה' צהובה שמדליקה את סקרנותם של חכמי-השטיבלך-בעיני -עצמם.

הבאתי את דבריו, כנגד ר' חיים שטען בנחרצות שהמחלוקת על ברסלב בימנו כבר נגמרה, מלבד לכרוזו של ראה"כ מצפת, לאותו צורך הפניתי אותו לאותו פרק של 'קינה לאסף', שם יוכל לראות שספיחי המחלוקת עדיין עירניים בקהילות מסויימות, ואף יוכל לקרוא בפשקוויל שמספר על בית שנפרד באשמת היות הבעל ברסלבי.

אם ימצא מישהו כעי"ז - מזבח מוריד דמעות - באשמת היות הבעל קוצק או נובהרדוק - נא יפנה את מבטנו.

[מגיב ומניב]

ברצותי לפרוס בפני החבירים שיחיו את התחבטויותי באשר לספר מאמר מרדכי החדש מהרמ"ח זצ"ל.

אין ספק כי הרמ"ח היה גאון וקדוש עליון, וישנם לא מעט אנשים החיים עמנו היום שמעידים בגדלם על מה שראו בקטנם מעזוז נפלאותיו בתורה ויראה וקדושה וכל מדה נכונה. באשר לסיפורים, מלבד שישנם הרבה דברים שאינם מתקבלים על הדעת, וכגון מה שצוטט ועוד, (כעת אין הספר תח"י), הרי שיש שם הרבה זלזולים בגדולי המתנגדים שלא הבינו וכו'. סבורני, שמותר וכדאי בכגון דא למיעבד 'פלגינן', ובכל הדרת הכבוד לבור את האוצר המנוצר של מילי מעלייתא שנתברך בו הספר, ולא לקבל הכל כ'תורה מסיני'.

הרי ידוע כי היה 'בעל מספר' גדול, ויש כאלו שהתואר הזה מעניק להם אמינות למספר, ויש שלהיפך...ובכלל, אין למדין הלכה מפי מעשה, ולא מעשה מפי סיפורי חסידים.

[חיים]

כאן עירבבת נקודה נוספת, וגם בה לא השתדלת לדייק: 'בברסלב היה מסיון'. כמעט טוב מאוד, אבל ממש לא מדויק.
באותה תקופה כל חסידות בעלת דרך הייתה מסיונרית - במובן כזה או אחר של המילה. לא זה מה שהפריע בברסלב.

עד כמה שידוע לי, בברסלב היתה (וישנה) עבודה מיוחדת בענין. שאל אביך ויגדך כיצד חששו מכך ראשי הישיבות בדור הקודם.

נסכם בקצרה: כמעט אף אחד לא 'מתנגד' למי שמפקיר או מקצין את עצמו!!! (יש שיבוזו ויש שיתרחקו - אף אחד לא ישנא).

הוא אשר אמרתי, קיים כאן גורם הפחד. כאשר ההתנהגות המדוברת סוחפת אחריה, הדבר יוצר מלחמת מגן. לשם המחשה אילו קבוצת ה'נחנחים' היו מהווים גורם משיכה לבני הישיבות, היינו כעת עדים למלחמת חורמה המתנהלת כנגדם, ולא בגלל שמדובר באנשים לא טובים.
תיאורו הציורי של רבי ישראל אודסר זצ"ל, בהקדמת ספר אבי הנחל, אודות התקרבותו לברסלב, מביע יותר מהכל את הדברים האמורים.

נקודה ראויה לציון, זכות שימור מסורת ההתנגדות, שמורה בראש ובראשונה לחסידי ברסלב עצמם. הם דאגו לתעד את כל המחלוקות למיניהם, כחלק מתיאורי ה'מניעות' שיש לאותם חסידים המתקרבים לצדיק האמת. (פעם חשבתי שההתנגדות לחסידות היא סוג של אגדה חסידית שהמתנגדים קנו מהחסידים... יש בזה משהו?).

[בר ששת]

לולי דמסתפינא, הייתי מקיש בין האמירה (לראשונה) המדוייקת של ר"ח בנוגע לשימור ההתנגדות, ובין מעשיות שסופרו ע"י הרמ"ח זי"ע.
שני המקורות סופרו בסוד שיח חסידים, בשפה שהיתה מובנת להם. לעיתים, היו אלו הגדרות עמוקות, ששפתן היתה זרה לעומד מן הצד. כלומר, שיחת שטיבל של קדושי עליונים, אלא שכל דבריהם הקדושים, היה לבוא אל הנקודה שנצרכה לאותו רגע ולאותו מקום ללימוד לעבדות ה', וממש לא לתיעוד וסיפורת.
אכשר דר, וכמה מהעומדים מן הצד באותם התוועדויות, העתיקו את השמועות ורשמום בתמימות אחד-אחד. לא פעם, תוך השמטת הנסיבות שבהן הן נאמרו, וכמובן שיותר מפעם שם שנאמר בספק הפך לוודאי (כלומר, אם אמר המספר שאותו מעשה היה אם אחד מראשי המנגדים, ואחד הנוכחים הגיד נודע ביהודה, ולא שיתקוהו, הפך הסיפור ל'מעשה בנודע ביהודה' ומקומו נקבע ב'מערכת' הנודע ביהודה) או אימרה חרפיתא הוצאה מהקשרה והונחה שלא במקומה.

ואם חושב מישהו שדבריי מופלגין הן מן המציאות, ינסה נא, להעתיק שיחת חסידים חריפים אל הדף, ויאמר לי אם לא סחט אותה מכל טעם.

נראה לי שרעיון ה'פלגינן דיבורא' של הרב המגיב, נכון עד מאד.

[חיים]

הדברים נכונים מאוד. זכורני כי בהקדמת בן הרמ"ח מתאר הוא את ריבוי הגרסאות בסיפורי הרמ"ח לפי ריבוי השומעים.

[זקן ששכח]

הדברים נכונים מאוד. זכורני כי בהקדמת בן הרמ"ח מתאר הוא את ריבוי הגרסאות בסיפורי הרמ"ח לפי ריבוי השומעים.

אבל לפי דברי מו"ל מאמר מרדכי, ר' ישראל זאב סלאנים, הרי שאביו רי"ל שהוא בן הרמ"ח סמך ידיו על כל מה שכתב, כך שהדברים אמורים להיות מדוייקים.

[חכם באשי]

אבל לפי דברי מו"ל מאמר מרדכי, ר' ישראל זאב סלאנים, הרי שאביו רי"ל שהוא בן הרמ"ח סמך ידיו על כל מה שכתב, כך שהדברים אמורים להיות מדוייקים.

כל זה בהנחה, שאכן רי"ל זוכר את אשר סיפר אביו במדוייק (אביו נפטר בשנת תשי"ד, מעל לארבעה עשורים לפני כתיבת הספר)

[לעומקו של דבר]

מחילה על העלאה באוב.
לפי שש"צ, הייתה מחלוקת בטבריה בין ר"מ מידנער לבין ר"מ סלאנימער על חובת ההתנגדות לברסלב (ר"מ סלאנימער היה מיקל שא"צ להתנגד).
הסלונימאים כאן יכולים לאשר?

[אסיר ציון]

מחילה על העלאה באוב.
?

לא מוחלים.
מה הענין הזה להקפיץ אשכולות ישנים???

[לעומקו של דבר]

מחילה על העלאה באוב.
?

לא מוחלים.
מה הענין הזה להקפיץ אשכולות ישנים???

אין עניין להקפיץ.
התעוררה לי השבת בקראי את הספר השאלה הנ"ל, ובשביל שלא לפצל אשכולות חיפשתי האם והיכן יש אשכול בנושא זה, וכתבתי השאלה.

(אולי צריך להדגיש, אי דיוקים ויותר מכך בסיפורי מעשיות, יש בכל חוג ועדה בישראל, וכנראה שלכלל זה אין יוצא מן הכלל. ואין בזה שום גנאי ח"ו על שום ק"ק)

[לעומקו של דבר]

בימי שמואל ח"א פרק נ"ט נמצא שר"מ סלאנימער קירב את ר"ש הורביץ בתחילת הרדיפות וסייע לו.