הרב דיכובסקי: הדור הנוכחי מחפש רק כיצד להחמיר

[שמש]

כיוון שהוויכוח הזה הוא עתיק יומין ודעתו של הרב דיכובסקי מבוארת בין היתר בפסקי הדין שכתב בעניין נ"ל שרצוי טרם חריצת הדין לכאן או לכאן לקרוא היטב את (כל) פסק הדין המפורסם שבו הוא והרב שרמן מתנצחים בעניין שאלת הגיור וביטולו בדיעבד.
לתועלת המשתתפים מצ"ב כאן (קצת ארוך אבל שווה, בעיקר החלקים שנכתבו ע"י הרש"ד).

[אוצר החכמה]

לא תפסתי את הטיעון מנשות שלמה ושמשון. ביטול הגיור הוא רק במקום שאפשר לומר אנן סהדי שאין בכוונתה להתגייר ודעתה להמשיך לחטוא או במקרה שם לעבוד עבודה זרה.
ונחזי אנן. אם זה היה המצב הרי אפילו אם הגיור חל אי אפשר להבין איך שמשון ושלמה הצדיקים גיירו אותם ויכניסו לעם ישראל יהודיות שיעבדו ע"ז. ועל כרחך שהם היו סבורים באותו זמן שלא יעבדו עבודה זרה. ומה שהרמב"ם כותב הוכיח סופן על תחילתן היינו שבמבט לאחור ניכר שלא היתה כוונתם להתגייר ולכן התורה מחשיבתן כנכריות. אבל במבט של אותו זמן וודאי שמשון ושלמה סברו שכוונתם לשמור מצוות. ואם שני צדיקים וחכמים סבורים כך וודאי לית כאן אנן סהדי להיפך ולכן הגירות גירות. ומה זה ראיה למקום שבו הטענה היא שאנן סהדי שאין כוונתה לשמור.

[הרואה]

בכל נושא של פסק הלכה יש כמה שאלות שונות מאד אחת מהשניה.

א. מה המציאות
ב. מה ההלכה במציאות כזו
ג. איך אנחנו פוסקים כשאנחנו לא יודעים מה ההלכה
ד. האם יש לנו אפשרות נגד קים לי
וכו'
ואין להקיש בין שאלה מתחום אחד לתחום אחר.

קראתי לפני שנתיים פסק של הרב יצחק יוסף שהתיר משפחה של ממזרים כך הוא מגדיר את הדברים! ומספר שהם נולדו לאמם מחוץ לנישואין, והוא הצליח למצוא להם היתר ע"ד אין אדם משים עצמו רשע וכדו'. נניח שהוא צודק בפלפול שלו, אבל אתה הרי מבין שכלפי שמיא הם ממזרים, ומצאת פירצה בחוק וטרחת להכשיר אותם. נניח שאני דיין ואני עצמי עד אחד שפלוני ממזר. אני אתן לו לבוא בקהל? אמנם אין 2 עדים ואם מקרה זה יבוא לבי"ד אחר הם יכשירו בצדק, אבל אני לא אעשה דבר כזה.
כנ"ל גם בעניין הגיורים, וזו שאלה שונה מהשיח הרגיל בנושא האם אומרים אנן סהדי או לא, נניח שע"פ שורת הדין לא אומרים, אבל אני יודע שכלפי שמיא הם גויים.

וכאן יש שאלה נוספת, מה עושה את הגרות, האם קבלת הגוי עליו את התורה, או חותמת של בית הדין, או חיבור של שניהם.

יש הרבה ראיות לכך שבית הדין לא קובע את המציאות בהרבה דברים (מלבד נישואין למשל שכל המקדש אדעתא דרבנן), למשל מי שרצח בלי עדים שהקב"ה מגלגל שימות בגמ' במכות ועוד, על אף שכלפי בי"ד אינו רוצח כלל.

שאלות אלו שונות מאד מהערמה בריבית בכור וכו, כי שם אה"נ שהבכור יש בו שותפות גוי ופטור, וגם כלפי שמיא זה כך.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי שום דבר מהאריכות של דבריך.
יש שאלה האם קבלת עול מצוות היא תנאי בגירות או לא.
הגרח"ע והגריש"א (וכנראה משם גם הגרמ"פ) אומרים שיש תנאי כזה. ובעצם כיוון שמדובר בחלות אין השאלה מה חשבה בלב אלא מה אמרה כי דברים שבלב אינם דברים אבל אם אנן סהדי שלא כיוונה לקבל עול מצוות אין הגירות גירות. כי במקום אנן סהדי לא אמרינן דברים שבלב אינם דברים. (כמו במכירה ובכל דבר).

הגר"ש דיכובסקי שואל איך חלה הגירות של שמשון ושלמה הרי חזינן שלא היה בכוונתן להפסיק לעבוד ע"ז. ומזה רוצה להסיק שאין תנאי של קבלת עול מצוות. וע"ז כתבתי שהסיבה היא משום שברור שלא היה שם אנן סהדי.

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי שום דבר מהאריכות של דבריך.
יש שאלה האם קבלת עול מצוות היא תנאי בגירות או לא.
הגרח"ע והגריש"א (וכנראה משם גם הגרמ"פ) אומרים שיש תנאי כזה. ובעצם כיוון שמדובר בחלות אין השאלה מה חשבה בלב אלא מה אמרה כי דברים שבלב אינם דברים אבל אם אנן סהדי שלא כיוונה לקבל עול מצוות אין הגירות גירות. כי במקום אנן סהדי לא אמרינן דברים שבלב אינם דברים. (כמו במכירה ובכל דבר).

הגר"ש דיכובסקי שואל איך חלה הגירות של שמשון ושלמה הרי חזינן שלא היה בכוונתן להפסיק לעבוד ע"ז. ומזה רוצה להסיק שאין תנאי של קבלת עול מצוות. וע"ז כתבתי שהסיבה היא משום שברור שלא היה שם אנן סהדי.

ליתר דיוק, ליכא מאן דפליג שקבלת מצוות היא תנאי בגירות, גם לא הגר"ש דייכובסקי (והדברים מפורשים בפסקי דין אחרים שלו) ויעויין במאמרו הארוך של הגרא"ח שרמן על גיור (מופיע כספר באוצר החכמה), המהווה המשך והרחבה לפסק דינו שהועלה כאן.
למיטב זכרוני (לא הצלחתי להעלות כרגע את פסק הדין מסיבות של בעיות מיחשוב שלי), הגר"ש דייכובסקי סבור שהלכתית הרגע הקובע הוא רגע הטבילה עצמה ואם אז הייתה קבלת מצוות זה מספיק, ולא משנה מה קרה רגע לפני ורגע אחרי. והוא סבור שברגע הטבילה יש קבלת מצוות (כמעט תמיד)

[אוצר החכמה]

גם אני חשבתי שזו דעתו . וכך אמר לי פעם הגר"ש דייכובסקי עצמו מי יודע מה חשבה בלבה ברגע הטבילה.
אבל בפסק דין האמור כתב כמו שהבאתי ממנו .

נשוה לנגד עינינו - נשות שלמה ושמשון התגיירו בפני בית - דין לא מוסמך, בית - דין של הדיוטות.
היה להן מניע ברור להנשא למלך ולמנהיג העם. הן עבדו עבודה זרה אחר גיורן, ולדברי הרמב"ם,
"הוכיח סופן על תחילתן", וכן "נגלה סודן". ברור שיש כאן אומדנא גדולה שלא התכוונו
מלכתחילה לשמור מצוות. את האומדנא הזו קובע הרמב"ם במילים: "הוכיח סופן על תחילתן"
ו"נגלה סודן". ואעפ"כ קיימו אותן שמשון ושלמה, והרמב"ם מדגיש: "אל יעלה על דעתך",
כלומר, אסור אפילו להעלות על הדעת שאינן יהודיות. בטוחני, שאם היה בא ענינן בפני בית - דין
רבני בימינו, ואולי גם בפני, היינו פוסלים את הגיור למפרע ועושים את ילדיהן גויים גמורים. הן
הרי עשו את הדבר החמור ביותר: עבדו עבודה זרה ובנו לה במות, עד שהכתוב ראה את שלמה
כחייב בבנית הבמה - ואף - על - פי - כן, לא ניתן היה לפגוע בגיורן ולהוציאן מכלל ישראל, ואסור
אפילו להעלות על הדעת שאינן נחשבות כחלק מעם ישראל.
לכאורה עולה מן הרמב"ם, שקבלת המצוות אינה חלק ממעשה הגיור, אלא תנאי לבית - דין שלא
להזדקק למתגייר שאינו חפץ בקיום מצוות. בתי דין של הדיוטות לא הקפידו על קבלת המצוות,
ובכל זאת גיורם תפס.

[מקדש מלך]

זה הנימוק שלו, או עוד סניף לקולא?

[בברכה המשולשת]

בהמשך הוא כותב:
שבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה שגם אם מבחינת לשון הרמב"ם וההלכות המובאות, נראה שאין קבלת המצוות מעכבת, הרי לשון השו"ע ברורה. ביור"ד סימן רסח, ג קובע השו"ע את קבלת המצוות כחלק ממעשה הגיור, ואינו מביא דעה חולקת. יתר על כן, בסעיף יב שם מובאת ההלכה ברמב"ם ביחס לגר המתגייר לשם דבר ש"הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגויים וחוששים לו עד שתתברר צדקתו". הגר"א מציין על זה את עניינן של נשות שמשון ושלמה. הרי, שהרמב"ם אינו חולק על השו"ע ואפשר לקיים את דבריו על נשות שמשון ושלמה יחד עם ההלכה שקבלת המצוות מהווה חלק ממעשה הגיור. ועל כן, בטלה דעתי מפני דעתם. אלא שגם לדבריהם חייבים לפרש שכל שאין לנו ידיעה הלכתית ברורה שברגע הגיור לא היתה קבלת מצוות, לא ניתן לפסול את הגיור. כשם שלא פסלנו את גיורן של נשות שמשון ושלמה, למרות ש"הוכיח סופן על תחילתן". וכיון שהגר"א צירף את הענין הזה לסעיף בשו"ע, צריך לומר שגם לדעת השו"ע אין לפסול גיור למפרע, אלא במקרה נדיר של ידיעה ברורה או אומדנא דמוכח בשעת מעשה. בודאי שלא ניתן לפסול על סמך ספקולציות של שנים לאחור.


ואז מביא מקורות מועטים באחרונים שמשמע מהם שקבלת מצוות אינה מעכבת, וכותב:

סוף דבר, גם אם נשוה את שיטת הרמב"ם והשו"ע, אין צורך להפליג יותר מדאי בענין קבלת המצוות מעבר למה שהפליגו רבותינו, ובכל מקרה, לא ניתן לעקור גירות למפרע על יסוד ק"ו פריכא והשערות מכל סוג שהוא על מה שהיה בעת הטבילה.
ובכן, גם כאן ניתן לומר כדברים האלה. אין לנו "אנן סהדי" מה היה ברגע הגיור. הסדר הוא שהמתגייר או המתגיירת מקבלים על עצמם בפה מלא שמירת מצוות, רגע אחד לפני הכנסת הראש למים. כאשר הראש נמצא מתחת למים - שניות בודדות - בדרך כלל לא חושבים דבר. מיד לאחר הוצאת הראש מן המים, חל הגיור. יתכן מאוד שבאותו רגע גמרה המתגיירת בלבה לקבל מצוות או שטבלה על דעת מה שאמרה רגע לפני הכנסת הראש למים, אלא שאחרי כן חזרה בה. לא ניתן לבטל גירות ללא אנן סהדי ברור בשעת מעשה. קשה ליצור "אנן סהדי" למפרע, כי דבר זה הוא בגדר השערה בלבד. בנוסף, בית הדין שגייר את האמא, אינו נחות מבית - דין של הדיוטות בזמן שמשון ושלמה. אין לחשוד בהם שלא הודיעו את המצוות ועונשן, ושאילו היתה המתגיירת מפקפקת בקבלת המצוות היו מבצעים את הגיור. כיצד ניתן על יסוד אומדנות וסברות, ואפילו על יסוד הוכיח סופן על תחילתן, לפסול את הגיור? הרי ברור לחלוטין, שאם רגע אחד לאחר הטבילה תעבוד המתגיירת ע"ז, לא תתבטל הגירות למפרע, אם בעת הגיור קבלה מצוות כראוי. רק הקדוש ברוך הוא יודע לכוין את הרגע, בשר ודם אינו יכול. כיצד יכול בית - הדין האזורי שלא היה בעת שנה (!!), לקבוע בבטחון שברגע הגיור - רגע אחד או שניות בודדות בלבד - לא 30 -הגיור, וכעבור כ היתה קבלת מצוות כראוי?

[בברכה המשולשת]

ובהמשך פסה"ד:

אין בכל זה סתירה להשקפה הברורה שיש להקפיד על קבלת מצוות, ויש להמנע מקבלת גרים שאינם מקבלים מצוות כראוי או שאין לנו בטחון גמור בנכונותם לקבל מצוות - וכפי שהביא כבוד שנה הוחזקו 30עמיתי בשם גדולי ישראל. אולם מכאן ועד לפסילה של גיור שכבר נעשה, ושבמשך כיהודים, רחוקה הדרך

[בברכה המשולשת]

וזה לגבי האחיעזר:

אוסיף ואשאל. האם בית - הדין האזורי יכול לומר בבטחון גמור שהאם לא קבלה מצוות כראוי %. אם קיים סדק קטנטן כחודו של 100בעת הטבילה. מסופקני אם ניתן לדבר על בטחון של מחט, יש בזה ספק אומדנא. יש לצרף כאן את דברי ה"אחיעזר" (ח"ג סימן כו) שכתב: "ולפ"ז היכא דלא הוי מוכח לכל העולם שכוונתו לשם אישות, ויש מקום להסתפק דכוונתו להתגייר בלב שלם, ודינו ככל ספק אומדנא דמוכח דהוי דברים שבלב, כמו שכתב הקצות החושן, דאומדנא מספיקא הוי ליה דברים שבלב". אם אכן האומדנא אינה מוחלטת - ואינני מעלה על הדעת שאין כאן אפילו צל צילו של ספק - הרי נכנסנו בספק אומדנא, ואין לסמוך עליה. ואגב, ה"אחיעזר" שם הסתפק: "לו יהי שאינו מקבל (מצוות) בלב שלם, מה בכך, הרי דברים שבלב אינם דברים ואומדנא דמוכח אין כאן, אדרבא, הרי אומדנא שכוונתו בלב שלם דמשום אונסייהו גמר ומקבל". אמנם בהמשך דבריו כתב ה"אחיעזר": "אלא ע"כ צריך לומר, דלגירות בעינן לכו"ע לב שלם, ולא אמרינן בזה דברים שבלב אינם דברים... והאי טעמא חוששים לו עד שתתברר צדקותו, אף על פי דמצד הדין אנו אומרים דחזקה דגמר בלב שלם, אבל אם באמת לא נתגייר בלב שלם לא הוי גירות וחוששים להחמיר עד שתתברר צדקותו". אולם, גם אם נניח כך, אין לנו ידיעה עובדתית מוחלטת שלא היתה קבלת מצוות שלימה.

[אוצר החכמה]

לא נכנסתי לעצם הדיון שלו. אלא לראיה מדברי הרמב"ם עליה הקשיתי.

[אוצר החכמה]

לגבי האחיעזר איך יפרנס את דבריו בסימן כח שכתב

אולם דא עקא שאין קבלת מצוות אחרי שהוא אומדנא דמוכח שלבם בל עמם ויתנהגו בחלול שבת, באסור נדה נבלות וטרפות

ולפי הבנתו אין כזה דבר.
אולי יאמר שכוונתו רק שלא לקבל לכתחילה וצ"ע שהרי לא משמע כן כי לכתחילה די באומדנא שיחטאו כדי למנוע לגיירם גם בלי להגדיר שאין זה קבלת מצוות.

[סגי נהור]

בכל נושא של פסק הלכה יש כמה שאלות שונות מאד אחת מהשניה.

א. מה המציאות
ב. מה ההלכה במציאות כזו
ג. איך אנחנו פוסקים כשאנחנו לא יודעים מה ההלכה
ד. האם יש לנו אפשרות נגד קים לי
וכו'
ואין להקיש בין שאלה מתחום אחד לתחום אחר.

קראתי לפני שנתיים פסק של הרב יצחק יוסף שהתיר משפחה של ממזרים כך הוא מגדיר את הדברים! ומספר שהם נולדו לאמם מחוץ לנישואין, והוא הצליח למצוא להם היתר ע"ד אין אדם משים עצמו רשע וכדו'. נניח שהוא צודק בפלפול שלו, אבל אתה הרי מבין שכלפי שמיא הם ממזרים, ומצאת פירצה בחוק וטרחת להכשיר אותם. נניח שאני דיין ואני עצמי עד אחד שפלוני ממזר. אני אתן לו לבוא בקהל? אמנם אין 2 עדים ואם מקרה זה יבוא לבי"ד אחר הם יכשירו בצדק, אבל אני לא אעשה דבר כזה.
כנ"ל גם בעניין הגיורים, וזו שאלה שונה מהשיח הרגיל בנושא האם אומרים אנן סהדי או לא, נניח שע"פ שורת הדין לא אומרים, אבל אני יודע שכלפי שמיא הם גויים.

וכאן יש שאלה נוספת, מה עושה את הגרות, האם קבלת הגוי עליו את התורה, או חותמת של בית הדין, או חיבור של שניהם.

יש הרבה ראיות לכך שבית הדין לא קובע את המציאות בהרבה דברים (מלבד נישואין למשל שכל המקדש אדעתא דרבנן), למשל מי שרצח בלי עדים שהקב"ה מגלגל שימות בגמ' במכות ועוד, על אף שכלפי בי"ד אינו רוצח כלל.

שאלות אלו שונות מאד מהערמה בריבית בכור וכו, כי שם אה"נ שהבכור יש בו שותפות גוי ופטור, וגם כלפי שמיא זה כך.

ההנחה שמה שקובע כלפי שמיא הוא המציאות ולא הבירור ע"פ כללי התורה אינה פשוטה כלל. ויש הרבה ראיות להפך, ובראשן העובדה הפשוטה שכללי הבירור ע"פ התורה בדרך כלל אינם הכללים שהיינו נוקטים בהם לבירור מציאות.

הדבר נכון שבעתיים כשמדובר על ממזרות, כמבואר בגמרא שדוקא ודאי ממזר הוא דלא יבוא בקהל ה', היינו שספקו אינו מותר מספק אלא מותר ודאי. הרי שדי בעצם יצירת ספק תורני כדי להתירו אף שהמציאות היא להפך. וכבר היה על נושא זה אשכול ארוך ומפורט.

[עובר ושב]

דעתו שונה מדעתו של הרב אלישיב שכן הוא סובר שלא אמרינן שאנן סהדי שלא קיבל עליו עול מצוות.
בדבר הזה בדיוק הגרח"ע כותב באותה תשובה שממנה הביא שאמרינן אנן סהדי שלא קיבל ואין הגירות גירות.

יתכן שהביא ממנו ראיה לכך שיצא נגד היוצאים נגד הגיורים בזמנו, ובעיני עמי הארץ זה היה חילול השם, וכן הוא המצב היום.

[עובר ושב]

נכון, אבל זה הדיון כאן, ולא האם להקל או להחמיר

הביאו כאן פירורים מתוך דרשתו, קשה להבין מתוך הפירורים מה היתה דרשתו המלאה, מה הדיון וכו.

אני בהמשך התייחסתי לענין ריבוי החומרות אצל המון העם. בדרך כלל ריבוי חומרות היכן שלא צריך, גורם להקל באיסורי תורה חמורים.

כמו כן התייחסתי לכך שהמחמיר נחשב כגדול והמיקל נחשב כקל, בזמן שצריך להיות להיפך.

ענין הגיור עצמו הוא ענין סבוך ומסועף ואני רק הנחתי שהדיינים יראי שמים ועושים מה שצריך לעשות.

[עובר ושב]

[
אבל אלו שמוכנים לשחק את המשחק עד הסוף מגויירים בסופו של דבר. והם רוב המתגיירים. ואני מדבר מידיעה ומהיכרות.

ומה היה בדורות הקודמים עם אלה ששיחקו את המשחק עד הסוף?

[עובר ושב]

אני לא מכיר את הסוגיא ולא את הרב דיכובסקי שליט"א, אולם קשה עליי מלהתאפק לתמוה בקול על הודעתו של 'עובר ושב' אשר גיבב עלינו מקילים מכל החוגים באופן תמוה ומוזר (ר"נ מברסלב; וכן כתב הרמב"ם; וכן כתב הרב מבריסק...), ולא שת לבו כלל שכל אחד מהם דיבר על חומרות מסוג אחר ולא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם שהזכירו איזה מלה של 'קולא' וקפץ על זה 'עובר ושב' כמוצא שלל רב...
[דעת הרמב"ם - ה'מיקל' כביכול - לגבי קבלת גרים מבוארת בספרו הגדול הל' איסורי ביאה, ושם הוא מדגיש עד כמה קשים גרים לישראל וכו'].

ברור שאתה לא מכיר את הסוגיא ולא את הרב דיכובסקי, הדבר היחיד שאתה מכיר זה 'עובר ושב', וזה הדבר היחיד שאתה מחפש לנגח, וזה בסדר גמור מצידי - אתה יכול להמשיך לרדוף אחריי עד סוף כל הדורות, ושיבושם לך.

לדבריך, האופן הוא לא תמוה ומוזר אלא בכוונה תחילה, לקחתי התבטאויות מגדולים מכל החוגים, חסידים ליטאים וספרדים.

והצד השווה שבהם, שהתבטאו נגד חומרות מיותרות, או חומרות בכלל, ועל כולנה הרב מבריסק שהיה נודע בעצמו כמחמיר גדול וירא שמים גדול, ומהמעשה שהבאתי התברר שהוא היה מדקדק במה שצריך לעשות, ולא בחומרות בעלמא.

התגובה שלך לגופו של כותב, "וקפץ על זה כמוצא שלל רב", היא תגובה מכוערת מאוד, שאין לה שום משמעות חוץ מהשמצה זולה.

ולגבי הרמב"ם, בהלכות איסורי ביאה פרק י"ד הוא מפרט כיצד מקבלים גרים, ומסתבר שדייני ישראל מכירים היטב את הרמב"ם הזה. עוד לא הבנתי מה הקשר בין זה לבין שהוא כתב שצריך להקל היכן שאפשר (וגם הדגשתי שאני כותב ללא קשר לנושא הגיור).

ובעצם דבריו של הגאון הרב דיכובסקי (ללא שום קשר לנושא הגיור), פשיטא שהדור הזה מחפש רק להחמיר

[עובר ושב]

אכן גם לי זעק שזה תוצאות מהמחשב

העתקתי זאת מהקדמת הספר חן וכבוד, ללא שום קשר למחשב. גם אין לי מושג באיזה "מחשב" זה מופיע, ואם בכלל יש במאגרים המקוונים את הספר "עובדות והנהגות לבית בריסק", שיחות הר"ן או תשובות הרמב"ם.

בפעם הבאה לפני שקופצים להשמיץ, אולי כדאי לבדוק.

[עובר ושב]

בהמשך להערה דלעיל בענין היחס לחומרות בכלל, מצאתי רמב"ם מפורש שאומר שטוב להחמיר: "ומי שיחמיר .. הרי זה משובח"! (הל' סוכה פ"ו ה"ו).

מי שמחמיר על עצמו הרי זה משובח (לפחות בענין הספציפי שדיבר עליו הרמב"ם). הבעיה הגדולה היא עם מי שמחמיר על אחרים, או כופה על אחרים את החומרות שלו.

ואם אתה רומז שהציטוטים שהבאתי הוצאו מהקשרם, אז אל תנסה להתחבא מאחורי בדיחות קרש עלובות, צא והראה את גבורתך (ולא רק לגבי הציטוטים האלה, אלא לגבי כל ציטוט שהבאתי כאן אי פעם) ותסביר איך הוצא מהקשרו.

[דרומי]

אבל הרב מבריסק הגדיל והיקל אפילו על עצמו (לא רק לאחרים)!

[סגי נהור]

[
אבל אלו שמוכנים לשחק את המשחק עד הסוף מגויירים בסופו של דבר. והם רוב המתגיירים. ואני מדבר מידיעה ומהיכרות.

ומה היה בדורות הקודמים עם אלה ששיחקו את המשחק עד הסוף?

מעולם לא היה מצב שבו כל כך הרבה גויים רצו להתגייר מהסיבות הלא נכונות. המציאות בישראל, שבה הגיור מעניק זכויות ומשפר את המצב החברתי של המתגייר, לא היתה קיימת בדורות קודמים.

[עובר ושב]

בענין החומרות והקולות - ראוי להביא דבריו הנפלאים של בעל הכף החיים זצ"ל (סי' קנח ס"ק כה), [והדברים שייכים בכללות ובפרט לנ"ד], וז"ל:
וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל כך תאוה נפשו לילך אחר הקולות, וסימניך בתר עניא אזלא עניותא. ובזה יוכל האדם להבחין את עצמו כמ"ש בעלי המוסר ודו"ק

בזה הוא מדבר על האדם עצמו, אם הוא מחמיר על עצמו.

אבל אחד שכל הזמן מחפש רק איך להחמיר על אחרים, זה לא מראה על כך ש"נשמתו מתוקנת" אלא להיפך, וכאשר כתב הרמב"ם (והכף החיים לא סותר לו, כמובן), "מהראוי להתיר לבני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא להטריח עליהם".

ולדוגמא, אחד שכל היום וכל הלילה גולש באינטרנט ויש לו הספק ב"ה של עשרות אלפי הודעות (מה שהתירו בעלי הפשקווילים רק לצורך פרנסה בלבד) שחלקם הגדול הוא כלל לא בד"ת, ומאידך גיסא הוא מטיף גדול נגד האינטרנט והסלולר המוגן, אז בוודאי אין נשמתו מתוקנת, וזה מוכח בכפל כפליים; גם מה שאינו מחמיר על עצמו, וגם מה שדואג להחמיר על אחרים.

[הרואה]

בכל נושא של פסק הלכה יש כמה שאלות שונות מאד אחת מהשניה.

א. מה המציאות
ב. מה ההלכה במציאות כזו
ג. איך אנחנו פוסקים כשאנחנו לא יודעים מה ההלכה
ד. האם יש לנו אפשרות נגד קים לי
וכו'
ואין להקיש בין שאלה מתחום אחד לתחום אחר.

קראתי לפני שנתיים פסק של הרב יצחק יוסף שהתיר משפחה של ממזרים כך הוא מגדיר את הדברים! ומספר שהם נולדו לאמם מחוץ לנישואין, והוא הצליח למצוא להם היתר ע"ד אין אדם משים עצמו רשע וכדו'. נניח שהוא צודק בפלפול שלו, אבל אתה הרי מבין שכלפי שמיא הם ממזרים, ומצאת פירצה בחוק וטרחת להכשיר אותם. נניח שאני דיין ואני עצמי עד אחד שפלוני ממזר. אני אתן לו לבוא בקהל? אמנם אין 2 עדים ואם מקרה זה יבוא לבי"ד אחר הם יכשירו בצדק, אבל אני לא אעשה דבר כזה.
כנ"ל גם בעניין הגיורים, וזו שאלה שונה מהשיח הרגיל בנושא האם אומרים אנן סהדי או לא, נניח שע"פ שורת הדין לא אומרים, אבל אני יודע שכלפי שמיא הם גויים.

וכאן יש שאלה נוספת, מה עושה את הגרות, האם קבלת הגוי עליו את התורה, או חותמת של בית הדין, או חיבור של שניהם.

יש הרבה ראיות לכך שבית הדין לא קובע את המציאות בהרבה דברים (מלבד נישואין למשל שכל המקדש אדעתא דרבנן), למשל מי שרצח בלי עדים שהקב"ה מגלגל שימות בגמ' במכות ועוד, על אף שכלפי בי"ד אינו רוצח כלל.

שאלות אלו שונות מאד מהערמה בריבית בכור וכו, כי שם אה"נ שהבכור יש בו שותפות גוי ופטור, וגם כלפי שמיא זה כך.

ההנחה שמה שקובע כלפי שמיא הוא המציאות ולא הבירור ע"פ כללי התורה אינה פשוטה כלל. ויש הרבה ראיות להפך, ובראשן העובדה הפשוטה שכללי הבירור ע"פ התורה בדרך כלל אינם הכללים שהיינו נוקטים בהם לבירור מציאות.

הדבר נכון שבעתיים כשמדובר על ממזרות, כמבואר בגמרא שדוקא ודאי ממזר הוא דלא יבוא בקהל ה', היינו שספקו אינו מותר מספק אלא מותר ודאי. הרי שדי בעצם יצירת ספק תורני כדי להתירו אף שהמציאות היא להפך. וכבר היה על נושא זה אשכול ארוך ומפורט.

הסיבה שכללי קביעת ההלכה הם גם כללי בירור ההלכה, כי קביעת ההלכה (בקידוש החדש למשל - דוגמא מוסכמת) עצמה הולכת לפי בירור המציאות, ולא להפך. רק מה, לא תמיד על פי כללי הבירור מגיעים לאמת העובדתית.
ויש הרבה ראיות למשל בסנהדרין שידע אחד מהם שטעו, וגם בכלל הרי לא תמיד בדקו בעוקצי תאנים, אלא כשיש חשד מבררים יותר, וודאי שזה תלוי גם בשיקול הדעת של הדיינים מה נראה להם שקרה במציאות, וזה עוד במיתת בי"ד שבי"ד סמוכים הם קובעים את ההלכה, וכ"ש במקרים שלנו שהדיינים רק מבררים ולא קובעים, וכ"ש שלא לרדוף להתיר או לגייר כשאנן סהדי שכלפי שמיא זה לא נכון.
ספק ממזר זה נכון כשיש ספק, אבל אם אדם מבין שאין ספק, רק מצד שני גם אין ראיות קבילות, ומתאמץ להתיר, זה מופרך לענ"ד.

[עובר ושב]

מעולם לא היה מצב שבו כל כך הרבה גויים רצו להתגייר מהסיבות הלא נכונות. המציאות בישראל, שבה הגיור מעניק זכויות ומשפר את המצב החברתי של המתגייר, לא היתה קיימת בדורות קודמים.

אתה לא עונה לשאלה, האם בדורות הקודמים מי שהיה מוכן לשחק את המשחק עד הסוף, היה מצליח? אכן היה מצליח, ואין מה לעשות מול משחקי משחקים, חוץ מלהקשות עליהם.

[עובר ושב]

מי שמחפש "קולות" יוכל למצאם בשפע בספרו של ר' דן סתר (לא שמו האמיתי אלא ניק) דרכי נועם הנמצא באוצר החכמה וכן באתר שלו: http://www.dnoam.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp

כמה נפלא, היה שווה כל האשכול הזה רק בעבור התגובה המחכימה שלך. התחלתי לקרוא בספר, וכבר בהסכמות לספר אני רואה שהביא דברים מעניינים מאוד. אעתיק משם כמה דברים לאשכול זה.

[אוצר החכמה]

לא מובן לי גם בדברי הגר"ש דייכובסקי וגם בהמשך הדיון מה הקשר של חומרות לנושא.
מי שסובר שהגירות אינה גירות לא יכול לגייר אנשים כאלה. וגם לא יכול להסכים שיגיירו גויים ויכניסום בכלל ישראל למה זה קשור להחמרה על אחרים.
ובכלל הרב דייכובסקי סובר שהווה גירות אבל מותר לחלוק עליו. כל מי שחולק עליו הוא סתם מחמיר?

[עובר ושב]

צריך לקרוא את כל דרשת הגר"ש דיכובסקי, אח"כ יהיה ניתן להעיר הערות. כרגע יש לפנינו פירורים שליקט מאן דהו.

[בברכה המשולשת]

צריך לקרוא את כל דרשת הגר"ש דיכובסקי, אח"כ יהיה ניתן להעיר הערות. כרגע יש לפנינו פירורים שליקט מאן דהו.

הרי הובא לעיל פסק דין ארוך של הגר"ש דייכובסקי, בו מבוארת דעתו באר היטב, ללא צורך להיזקק לעתונאי שליקט מדבריו בדרשה את מה שחפץ לבו.
ואני הקטן הבאתי כו"כ ציטוטים ארוכים מדבריו בפסק דין זה.

לגוף הסוגיא, ברור שצודקת הערתו של הרה"ג אוצה"ח- אם רב גדול פלוני סבור להלכה שאין זו גירות, אז לא שייך "להקל" בזה.
וכן הוא בשאר מקצועות התורה (רק לפעמים זה יותר קל כי זה לא נוגע לכל כלל ישראל, כמו גירות)- שאם רב גדול פלוני סבור שדבר מסויים אסור מן הדין, אין לו שום היתר "להקל" בזה. (אמנם, יש בזה גם חריגים, כגון דברי מרן הגרשז"א במנח"ש לגבי דרבנן וכו')
ולמיטב זכרוני, עצם השאלה נכב"ב

[שומע ומשמיע]

איזה 'חומרות' הוא רוצה לבטל אפשר להבין מהסכמתו לספר ה.... 'זרע ישראל' [אמסלם].
ואסביר: היסוד של הספר הנ"ל [פרק א'] מופרך מיסודו. כל הדיונים באחרונים איך ליישב את הסתירה ברמב"ם, האם רק ההודעה לא מעכבת או גם הקבלה הם בשאלה האם צריך לעשות בבית דין אאקט של קבלה.
אבל בזמננו הנושא הוא אחר לגמרי.
בימינו גלוי וידוע שרבים מהם לא מתכוונים כל להצטרף לעולם היהדות אלא לעולם הישראלי, ואין כאן כלל חפצא של גירות.ו==
ולכן אין כל ראיה מנשות שלמה, גם אם התכוונו להמשיך לעבוד ע"ז היה ברור להן שהן מתחילות לקיים חלק נכבד מהמצוות מתוקף מעמדן של נשות מלך ישראל.
כל הדיון של היום של היום לא היה קיים כל בעבר, שכן לא הייתה תפיסה תרבותית של להיות יהודי בלי להצטרף לחיים היהודיים במידה זו או אחרת.

[עובר ושב]

הרי הובא לעיל פסק דין ארוך של הגר"ש דייכובסקי, בו מבוארת דעתו באר היטב, ללא צורך להיזקק לעתונאי שליקט מדבריו בדרשה את מה שחפץ לבו.
ואני הקטן הבאתי כו"כ ציטוטים ארוכים מדבריו בפסק דין זה.

לגוף הסוגיא, ברור שצודקת הערתו של הרה"ג אוצה"ח- אם רב גדול פלוני סבור להלכה שאין זו גירות, אז לא שייך "להקל" בזה.
וכן הוא בשאר מקצועות התורה (רק לפעמים זה יותר קל כי זה לא נוגע לכל כלל ישראל, כמו גירות)- שאם רב גדול פלוני סבור שדבר מסויים אסור מן הדין, אין לו שום היתר "להקל" בזה. (אמנם, יש בזה גם חריגים, כגון דברי מרן הגרשז"א במנח"ש לגבי דרבנן וכו')
ולמיטב זכרוני, עצם השאלה נכב"ב

דעתו של הגר"ש דיכובסקי ידועה אמנם, אבל הקישור בין הגיור לבין קולות וחומרות נעשה בדרשה זו, וצריך לראות מה בדיוק היו דבריו.

[אוצר החכמה]

איזה 'חומרות' הוא רוצה לבטל אפשר להבין מהסכמתו לספר ה.... 'זרע ישראל' [אמסלם].
ואסביר: היסוד של הספר הנ"ל [פרק א'] מופרך מיסודו. כל הדיונים באחרונים איך ליישב את הסתירה ברמב"ם, האם רק ההודעה לא מעכבת או גם הקבלה הם בשאלה האם צריך לעשות בבית דין אאקט של קבלה.
אבל בזמננו הנושא הוא אחר לגמרי.
בימינו גלוי וידוע שרבים מהם לא מתכוונים כל להצטרף לעולם היהדות אלא לעולם הישראלי, ואין כאן כלל חפצא של גירות.ו==
ולכן אין כל ראיה מנשות שלמה, גם אם התכוונו להמשיך לעבוד ע"ז היה ברור להן שהן מתחילות לקיים חלק נכבד מהמצוות מתוקף מעמדן של נשות מלך ישראל.
כל הדיון של היום של היום לא היה קיים כל בעבר, שכן לא הייתה תפיסה תרבותית של להיות יהודי בלי להצטרף לחיים היהודיים במידה זו או אחרת.

זה טענה הלכתית מעניינת. שקבלת עול מצוות פירושה לנהוג כפי שנוהגים יהודים באותו דור ואם עם ישראל פרוץ באותו זמן באיזה חטא מסויים (ואפילו ע"ז??) עדיין מיקרי קבלת עול מצוות. יש לך איזה ראיה לטענה הזו?

[עובר ושב]

איזה 'חומרות' הוא רוצה לבטל אפשר להבין מהסכמתו לספר ה.... 'זרע ישראל' [אמסלם]

הוא ביקש להסיר את הסכמתו מהספר.

[שומע ומשמיע]

תודה, טוב לדעת.

[שומע ומשמיע]

איזה 'חומרות' הוא רוצה לבטל אפשר להבין מהסכמתו לספר ה.... 'זרע ישראל' [אמסלם].
ואסביר: היסוד של הספר הנ"ל [פרק א'] מופרך מיסודו. כל הדיונים באחרונים איך ליישב את הסתירה ברמב"ם, האם רק ההודעה לא מעכבת או גם הקבלה הם בשאלה האם צריך לעשות בבית דין אאקט של קבלה.
אבל בזמננו הנושא הוא אחר לגמרי.
בימינו גלוי וידוע שרבים מהם לא מתכוונים כל להצטרף לעולם היהדות אלא לעולם הישראלי, ואין כאן כלל חפצא של גירות.ו==
ולכן אין כל ראיה מנשות שלמה, גם אם התכוונו להמשיך לעבוד ע"ז היה ברור להן שהן מתחילות לקיים חלק נכבד מהמצוות מתוקף מעמדן של נשות מלך ישראל.
כל הדיון של היום של היום לא היה קיים כל בעבר, שכן לא הייתה תפיסה תרבותית של להיות יהודי בלי להצטרף לחיים היהודיים במידה זו או אחרת.

זה טענה הלכתית מעניינת. שקבלת עול מצוות פירושה לנהוג כפי שנוהגים יהודים באותו דור ואם עם ישראל פרוץ באותו זמן באיזה חטא מסויים (ואפילו ע"ז??) עדיין מיקרי קבלת עול מצוות. יש לך איזה ראיה לטענה הזו?

אני לא אומר את זה, זה אחרים אומרים. אני אומר הפוך שאין מזה ראיה להרבה גרים בזמננו שזה סתם בדיחה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי מה הכוונה שלא אתה אומר את זה. אתה נימקת שזו הסיבה שנשות שמשון ושלמה היו גיורות.

[פרנקל תאומים]

בעצם אנחנו רוצים לומר כאן איזה ''אנן סהדי'' כללי, היות שבאופן כללי אנו יודעים שמרבית המתגיירים עושים זאת למטרות פרוצדורואליות כאלה או אחרות שיאפשרו לכם להתנהל כאזרחים מן השורה במדינת ישראל, והיות שבדיעבד אנו יודעים מן המציאות שרובם אינם שומרים מצוות לאחר הגיור, ממילא אנו רוצים לקבוע באופן פרטני על כל המתגיירים שבאו לפנינו ואח''כ לא שמרו מצוות, שאנן סהדי למפרע שלא קבלו ע''ע עול מצוות בזמן הגיור, אע''פ שבפיהם הם אמרו שהם מקבלים.
א''א לומר שאין מקום להתווכח עם הטענה הזאת.

הגר''ש דייכובסקי טוען: לו יצוייר שהיה בא לפנינו מתגייר כזה, נניח עולה מ'חבר העמים', ולא היינו מכירים את הסטטיסטיקה (של אחוז המתגיירים הבאים על רקע דומה, שאינם שומרים מצוות לאחמ''כ), והוא עבר את כל תהליך הלמידה ושבתות האירוח וכו', והוא עומד לפנינו ומודיע בפיו שהוא מקבל ע''ע עול מצוות, האם באמת היינו יודעים בבירור ''אנן סהדי'' שהוא משקר?

ובאמת גם יש לעיין, מהו אנן סהדי, מאה אחוז של ברירות? שמונים אחוז? שישים אחוז?

[עובר ושב]

אעתיק משם כמה דברים לאשכול זה

בינתיים מצאתי שהביא מהספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".

[דרומי]

ל

[ישנו]

בעצם אנחנו רוצים לומר כאן איזה ''אנן סהדי'' כללי, היות שבאופן כללי אנו יודעים שמרבית המתגיירים עושים זאת למטרות פרוצדורואליות כאלה או אחרות שיאפשרו לכם להתנהל כאזרחים מן השורה במדינת ישראל, והיות שבדיעבד אנו יודעים מן המציאות שרובם אינם שומרים מצוות לאחר הגיור, ממילא אנו רוצים לקבוע באופן פרטני על כל המתגיירים שבאו לפנינו ואח''כ לא שמרו מצוות, שאנן סהדי למפרע שלא קבלו ע''ע עול מצוות בזמן הגיור, אע''פ שבפיהם הם אמרו שהם מקבלים.
א''א לומר שאין מקום להתווכח עם הטענה הזאת.

הגר''ש דייכובסקי טוען: לו יצוייר שהיה בא לפנינו מתגייר כזה, נניח עולה מ'חבר העמים', ולא היינו מכירים את הסטטיסטיקה (של אחוז המתגיירים הבאים על רקע דומה, שאינם שומרים מצוות לאחמ''כ), והוא עבר את כל תהליך הלמידה ושבתות האירוח וכו', והוא עומד לפנינו ומודיע בפיו שהוא מקבל ע''ע עול מצוות, האם באמת היינו יודעים בבירור ''אנן סהדי'' שהוא משקר?

ובאמת גם יש לעיין, מהו אנן סהדי, מאה אחוז של ברירות? שמונים אחוז? שישים אחוז?

אפשר לעשות רוב, כעין שכתבו התוס' ביבמות מז שיש רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות הם יהודים, כך אפשר לומר הפוך רוב הבאים להתגייר בגיור כזה הם גויים, ותלוי בשיעור של כל רובא דליתא קמן.

[אוצר החכמה]

אעתיק משם כמה דברים לאשכול זה

בינתיים מצאתי שהביא מהספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".

זה פשיטא.