ישא ברכה כתב:הרב הרואה ניכר מדבריך שאתה מכיר את האגודה ואנשיה מקרוב, על כן אשמח אם תבהיר לי מה בדיוק מטרתם, כי מעילעול בקונטרסיהם לא הבנתי מה הם רוצים בדיוק.
סוגית ארץ ישראל בזמן הזה כוללת שלושה תחומים.
1. מצוות ישוב א"י.
2. היחס להתקבצות היהודים בא"י, היחס למדינת ישראל והשלטון היהודי בא"י, וכו'.
3. פעולות מעשיות הנגזרות מכח הנ"ל, כמו למשל מצוות כיבוש א"י/הרחבת הישוב/פיתוח הארץ/וכו'.
ההשקפה הרווחת בציבור החרדי ביחס לתחומים אלו:
1. אכן יש מצוה כזו, וזו מעלה גדולה מאד לכל מי שזוכה להסתופף בנחלת ה'.
2. יחס מסויג ולא החלטי, במיוחד כלפי המדינה, יש גוונים שונים בטעמי ההסתיגות, אבל כמעט ואין ביטויי אהדה.
3. אין פעולות מעשיות מסיבות שונות, בין השאר מחמת הצורך בהתבדלות מהרחוקים מה'.
זכותם של אנשי קדושת ציון לחשוב כדעתם, אבל למה ליצור ערפל,
מה הבעיה לומר בקול צלול (למשל) 'אנו סבורים כך וכך ודלא כהגאון..'
היחס הנפוץ כלפי מצוות ישוב ארץ ישראל הוא השתקה והפיכת העניין ללא רלוונטי מלבד המגורים בא"י, עד כדי שאברכים רבים חושבים שאין כלל מצוה לישב את ארץ ישראל אלא רק לגור בה.
היחס כלפי מקימי המדינה הוא שלילי ובצדק, וכל חברי קדושת ציון מסכימים בעניין עם המיינסטרים החרדי.
היחס כלפי המדינה כיום יש 2 אפשרויות להסתכל: א. השלטון הוא שלטון רשע שנכפה עלינו ואנחנו צריכים להסתדר אתו איכשהו, עד שיבוא המשיח ב. השלטון נמצא בידי רשעים ואנחנו צריכים לפעול במידת האפשר להשליט את סדרי התורה.
קדושת ציון נוטה לצד ב', על אף שלכל אחד שם יש נוסח אחר בהגדרת העניין
היחס הנפוץ כלפי התהליך של שיבת ציון נע בין התכחשות לבריחה מהעניין. אחד העיקרים של קדושת ציון הוא להדגיש את הרלוונטיות של הנושא, אם מצד הודיה לה' ואם מצד עלה נעלה וירשנו אותה במה שאפשר, ולהתכונן ולרצות גם את החלקים האחרים.
אין הרבה פעולות מעשיות שהאזרח הקטן יכול לפעול ולהצליח בישוב א"י. אני למשל היה ברור לי כשהתחתנתי (כמובן עוד קודם קדושת ציון) שאני הולך לקנות דירה במקום שיגרום לישוב א"י, ולא בב"ב שבמילא מיושבת ואין עליה איום ממשי.
הסיבה שלא אומרים ודלא כפלוני, מאותו טעם שדגל התורה לא אומרים בגלוי ודלא כהגר"א (כמו שהרב שך אמר לגרי"ש זילברמן).
בכל אופן אני לא מחברי הנהלת קדושת ציון, ורק אתמול התווכחתי עם ר' יהודה אפשטיין על פרט מסוים במייל עד זוב דם (כמעט), רק עדיין אני מסכים עם רוב דבריהם וחושב שההתנגדות אליהם לא מוצדקת בעליל.