מקור למדרש שימולו בברזל כיון שנבקע על ראשו של גלית

[הפלא ופלא]

היודע מאן דהוא מקורו של מדרש זה, המובא בפרישה (יורה דעה רס"ד ס"ק ז')?

[חכם באשי]

איני יודע מקור למדרש, אבל לכאורה כבר יהושע מל את בני ישראל בברזל דווקא, כדכתיב (יהושע ה ב): "בָּעֵת הַהִיא אָמַר יי' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית".

[חכם באשי]

עכשיו ראיתי, שבשפתי כהן, פרשת שמות, מביא את הנ"ל בשם מדרש.

ראה שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג - חושן משפט, הערות סימן יא הערה א ד"ה ואל זה

ואל זה אביט ומצאתי בס"ד לרבינו הש"ך בפירושו על התורה (פר' שמות) שכתב שם עה"פ "ותיקח ציפורה צור" וגו' וז"ל: ולמה צור ולא סכין, כי מי שלוקח אשתו ובניו במלון אין ספק כי לוקחים כל תשמישי הבית, אלא לפי שהברזל לא היה לו חלק בקדושה, שנאמר "לא תניף עליהם ברזל" לזה לא נזכר סכין בתורה, שאף בעקידה נאמר "ויקח את המאכלת" דבר שחותך ואוכל, וכן ביהושע נאמר "עשה לך חורבות צורים" ופי' בילקוט גלבין דטינרי, אבל כשבא דוד להרוג את גלית בה' חלקי אבנים ונעשו אבן אחת, והיה כובע נחשת על ראשו של גלית, א"ל לברזל תרכך עצמך כדי שיכנס בך האבן ואעשה לך מלך בקדושה, דהיינו שיעשו ממך איזמל של מילה וסכין של שחיטה, וזה אחד מן הדברים שהשליט הרך בקשה. עכ"ל. והובאו דבריו ג"כ בס' זוכר הברית (סי' כו אות ע). ע"ש. וא"כ לפ"ז מתבאר שפיר ענין זה אשר כתב הרמב"ם הנ"ל כי יש מצוה למול בברזל, דהוא לקיום ההבטחה לברזל במעשה דדוד וגלית שיעשו לברזל מלך בקדושה למול בו ולשחוט בו. ובאמת עי' בפרישה הל' מילה (סי' רסד סק"ז) שכתב שם על דברי הטור שג"כ כתב כדברים הנ"ל, דמצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים וכו', וכתב הפרישה: ומצוה מן המובחר וכו' שמעתי טעם ע"פ המדרש שכך הובטח לברזל ביום שנבקע הכובע של הברזל שהיה בראשו של גלית לפני דוד. ע"ש. [וכידוע דרבינו הסמ"ע שהוא בעל הפרישה ודרישה קדם לרבינו הש"ך, וכדחזינן בחו"מ דהש"ך מזכיר בכמה דוכתי לסמ"ע ופליג עלויה, עי' חו"מ (סי' א ס"ק חי) ועוד, וא"כ משמע שהיה זה מדרש קדום, אולם לא נתברר היכן הוא, וראה מש"כ בזה בשו"ת עט"פ ח"א חיו"ד (סי' יא עמ' שלב ד"ה ושו"ר) היכן הוא מקור מדרש זה. ע"ש. והרמב"ם מביא בדבריו מהמדרשים עי' בשד"ח (כללי הפוסקים סי' ה או יח). ע"ש].

ובמחילה מכבוד הכותב, הוא סבר ש'שפתי כהן' על התורה הוא לבעל הש"ך על השו"ע. ולא היא!

[הוגה]

כמובן צודק חכם באשי,
"שפתי כהן" על התורה חיברו ר' מרדכי הכהן, נדפס לראשונה בונציה שס"ה,
פרישה ליו"ד אמנם נדפס לראשונה בלובלין שצ"ה, אך המחבר נפ' כבר בשנת שע"ד,
א"כ יש לנו 2 מקורות שונים מאותה תקופה, כי ברור שאף הפרישה לא שאב מהש"ך הנ"ל.

[עטרת פז לא ציטט הלשון בדיוק, אך דברי הש"ך שכתב "וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה הרך בקשה", מבוססים על הילקו"ש פרשת וארא קפ"ג, עמ' 96 מהדו' מוה"ק, ומקורו במדרש תהלים.]

שים לב גם לזה שה"שפתי כהן" - כהפרישה - מביא זאת בשם "שמעתי", אך מהפרישה נראה כאילו ב"מדרש" נאמר טעם זה, ואילו בש"ך נראה שאין לו מדרש כזה !

כך שאין למהר ולומר שהרמב"ם שכתב דמצוה מן המובחר למול בברזל - מקורו כביכול מהמדרש הנ"ל, (כמו שרצה לומר בעטרת פז), שהרי ספק גדול אם אין מדרש זה כאותם מאות "מדרשים" נאים אמנם, אך לא של חז"ל..
הערוך השלחן ציין המקור להפסוק הנ"ל (שכתב חכם באשי). ולהגר"א יש בזה בכלל מקור אחר.

[מעיין]

הדברים מובאים גם בצאינה וראינה [בלשון אשכנז] להרב יעקב ב"ר יצחק מיאנוב נדפס לראשונה בלובלין שע"ה ושאב לכאורה הדברים מש"ך על התורה

וכן כתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בקרית מלך על הרמב"ם הלכות מילה
ואפילו בצור כמ"ש ותקח צפורה צור עשה לך חרבות צורים ובת"י שם מתרגם איזמלון
חריפין אבל בב"ר פל"א סי' ח' מפרש גלבין דטינרי
ומצוה מן המובחר למול בברזל שבת ק"ל א' היו כורתין כו' לעשות ברזל הגר"א ועי' ס' צאינה וראינה פ' שמות פ' ותקה צפרה צר בשם מדרש והוא מספר שפתי כהן עה"ת בשם ילקוט
וראה בשו"ת תירוש ויצהר סי' כ"ז

צאינה וראינה.jpg (183.39 KiB) נצפה 6057 פעמים

וכן הוא באהל ברוך אות ל"ה

[לייטנר]

כיון שכובעו של גלית היה עשוי נחושת, האם יש אי מי שיסבור שצריך למול דווקא בסכין נחושת?!

[הוגה]

וכן כתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בקרית מלך על הרמב"ם הלכות מילה
...והוא מספר שפתי כהן עה"ת בשם ילקוט

הש"ך לא כתב זה בשם ילקוט, אלא תחילה כתב דברים אחרים בשם ילקוט וזה מה שגרם לומר כן. יעו"ש.

כיון שכובעו של גלית היה עשוי נחושת, האם יש אי מי שיסבור שצריך למול דווקא בסכין נחושת?!

אני מניח שאם עדיין מישהו לא אמר, הוא יאמר. וישמח שזה לא היה מזהב.. ואחרים יטענו שזהב זה בכל מקרה 'דין' וכו'..
עכ"פ מכיון שאי"ז אלא "דרש" = נתינת טעם לדבר, ולא עיקרה של "מצוה מן המובחר" זו, מסופקני אם ניתן לחדש עפ"ז.

[לייטנר]

כיון שכובעו של גלית היה עשוי נחושת, האם יש אי מי שיסבור שצריך למול דווקא בסכין נחושת?!

אני מניח שאם עדיין מישהו לא אמר, הוא יאמר. וישמח שזה לא היה מזהב.. ואחרים יטענו שזהב זה בכל מקרה 'דין' וכו'..
עכ"פ מכיון שאי"ז אלא "דרש" = נתינת טעם לדבר, ולא עיקרה של "מצוה מן המובחר" זו, מסופקני אם ניתן לחדש עפ"ז.

ברור שדברי נאמרו מתוך שעשוע.
לאמיתו של דבר נראה שמדובר בתהליך הפוך - נתינת טעם למצב קיים.

[מעיין]

כיון שכובעו של גלית היה עשוי נחושת, האם יש אי מי שיסבור שצריך למול דווקא בסכין נחושת?!

לכאורה הלשונות סותרין ברזל נחושת ובאמת הכובע הי' נחשת ואולי אין הקפידה רק למין מתכות ובאמת ברזל מזרף זריף כמבואר יבמות עו א
ויש לברר מהו אכן המנהג
ועיין בקובץ חידושי תורה כבוד חכמים עמודים 114-118 דברים מחודשים ונועזים

[הוגה]

לאמיתו של דבר נראה שמדובר בתהליך הפוך - נתינת טעם למצב קיים.

אכן "מצב קיים" זה מופיע ברמב"ם בתור "מצוה מן המובחר", ופירשוהו מהפסוק הנ"ל ביהושע שמל ב"חרבות צורים" (כמ"ש הער"ה), או מהגמ' בשבת (כמ"ש הגר"א),
ועליו "הדביקו" טעם זה, ויצרו (כנראה) לצורך הענין "מדרש", ובדורינו מדרש זה חזר להיות מקורו של הרמב"ם..

[חכם באשי]

לזכרוני, בתורה שלמה, פרשת שמות (על הפסוק ותקח צפורה צור), הוא מביא כמה דרשות (מאוחרות או תימניות) בעניין המילה בברזל דווקא.
הוגה, אולי תעלה את הקטע לתועלת כולם?

[הוגה]

קבל - ועיין בהערה שהאריך בכל הענין:

תורה שלמה.JPG (221.21 KiB) נצפה 6028 פעמים

[חכם באשי]

תודה לך,
חשוב להדגיש את מש"כ רמ"מ כשר, שבהלכות והגדות, עמ' נא, נדפס המדרש מאיזה כת"י.
(ולמי שאינו יודע: 'גן עדן' ו'אדרת אליהו' הם ספרים קראיים...)

[מעיין]

ומה עם השאלה שהעליתי האם ברזל דוקא או העיקר שיהא מן מיני המתכות והלא ברזל מזרף זריף כיבמות עו א ומה קפידא יהי' בברזל דוקא ולא בשאר מיני מתכות

[הוגה]

ומה עם השאלה שהעליתי האם ברזל דוקא או העיקר שיהא מן מיני המתכות והלא ברזל מזרף זריף כיבמות עו א ומה קפידא יהי' בברזל דוקא ולא בשאר מיני מתכות

לכאו' משמע שלענין זה ברזל ונחושת שוים.

חשוב להדגיש את מש"כ רמ"מ כשר, שבהלכות והגדות, עמ' נא, נדפס המדרש מאיזה כת"י.

בדקתי, וזה מובא שם בשינויים, ובכלל לענין שחיטה..
במבוא עמ' 48 המו"ל כותב בזה, ומניח שזה היה בב"ר ונשמט וכו'. ולא ברור מאיזה תקופה ומהיכן כת"י/שו"ת זה, אולי מספרד.

[הבונה]

זה מכבר התקשיתי בענין זה, אם הכובע היה מנחשת, מדוע מלים בברזל, (בפרט קשה לשון הש"ך עה"ת א"ל לברזל והרי היה נחשת). לא מצאתי מי שדיבר מזה, אך מעניין שרש"י שם על "ומצחת נחשת" מפרש: כמין יד ברזל היוצא מן הכובע כנגד החוטים שקורין נש"ל בלעז והיתה מגעת לו עד רגליו, והדבר פלא מדוע לא כתב יד נחשת, ועכ"פ ע"פ דברי רש"י י"ל שמול המצח שם פגעה האבן, היתה רק מצחת הברזל.

[בקרו טלה]

היכן הובא עוד הווארט שנכתב במס' 1 בשם בעל ההיכל הברכה מקאמרנא

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בספר סיפורים שסיפר הרב אונגאר מבני ברק, מובא סיפור עם החת"ס אשר הסתובב בביתו פעם אחת מהורהר ברעיונותיו, ושאלו אשתו על מה הוא דואג. ענה לה החת"ס, "אין חכמה לנשים אלא בפלך, חזרי להצאנה וראנה שלך".
ותפצר בו להגיד לה מה דאגתו, וענה אותה שהוא שואל את השאלה הזאת, אמאי לקחה ציפורה אשת משה צר ולא סכין, בשעה שבהלכה מבואר שמצוה מן המובחר בסכין של ברזל. אמרה לו התירוץ המובא בצאנה וראנה.

בזכרוני שברד"ק מובאים הדברים באיזשהו מקום, אבל שלא במקומו. אולי רצוי לעיין בספר אוצר פלאות התורה.

[פלגינן]

דומה שלא נזכר כאן פיוט ראב"ן 'אות ברית' (מתוך מהדורת רוזנווסר):

[בקרו טלה]

דומה שלא נזכר כאן פיוט ראב"ן 'אות ברית' (מתוך מהדורת רוזנווסר):

ייש"כ גדול

בספר סיפורים שסיפר הרב אונגאר מבני ברק, מובא סיפור עם החת"ס אשר הסתובב בביתו פעם אחת מהורהר ברעיונותיו, ושאלו אשתו על מה הוא דואג. ענה לה החת"ס, "אין חכמה לנשים אלא בפלך, חזרי להצאנה וראנה שלך".
ותפצר בו להגיד לה מה דאגתו, וענה אותה שהוא שואל את השאלה הזאת, אמאי לקחה ציפורה אשת משה צר ולא סכין, בשעה שבהלכה מבואר שמצוה מן המובחר בסכין של ברזל. אמרה לו התירוץ המובא בצאנה וראנה.

עי' לעיל מה שהובא משו"ת תירוש ויצהר viewtopic.php?f=7&t=9557&p=512895#p87301

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אכן זה סיפור שונה ממה שקריתי, עם איש אחר, ואין בזה סתירה.

אגב, אני שמעתי הסיפור לראשונה על קלטת ילדים שהדלקתי עבור ילדי על דוד המלך מאת הרב דזשוראוועל שליט"א, מסתמא המרביץ תורה הכי גדול לילדים בארה"ב ע"י הקלטותיו הבהירים ומדוייקים.

[הכל בכתב]

בכל אופן העובדא תמוה, כי האם לא ידע הברוך טעם דברי הפרישה? ובשלמא ש"ך עה"ת אולי לא היה רגיל אצלו, אבל פרישה על הטור וודאי ידע ולמד?
ואולי הכוונה רק לאריכות הסיפור המובא בצאינה וראינה, והפרישה קיצר מאוד בזה, וצ"ע.