האם צריך לומר 'קידוש' מתוך הסידור דווקא?

[נוטר הכרמים]

בספר טעמי המנהגים (קונטרס אחרון אות רצה) מובא מצוואת הגה"ק ר' נפתלי כ"ץ זי"ע בעל סמיכת חכמים, וז"ל: שמעתי מנהג הגאון ט"ז שהיה אומר הקידוש של שבת ויו"ט תמיד מתוך הספר, ואמר הטעם, מלבד שיש קדושה באותיות, ג"כ מהאי טעמא שפעמים שמתארח אצל ע"ה, או שמיסב עמו בבית אחד, וע"ה אינו יודע בע"פ הקידוש על נכון, וגם יתבייש לומר מתוך הסידור, ע"כ היה עושה הוא עצמו כן, כדי שיעשה כן עם הארץ ולא יתבייש, ולפעמים היה אומר לו עשה כמוני לומר מתוך הסידור, ומנהג ותיקין הוא, עכ"ל.

ואולם מדבריו למדנו שלא דן בזה מטעם ההלכה שפרשת ויכולו הנאמרת בקידוש של ליל שבת הוי דברים שבכתב, ודברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ.

ועוד האירו ללשון הרשב"א בתשובותיו (ח"ד סי' רצה), שבתו"ד שם כתב על עיקר דין הקידוש מה"ת: וכיוצא בזה בקריאת פסוקי קדושת השבת בקריאת ויכולו או ושמרו בני ישראל את השבת וכיוצא באלו, וכל אחד ואחד אומר כפי שיזומן לו מעניני שבחו וקדושתו ובעל פה וכו'.

[נוטר הכרמים]

אכן בספר חידושי הלכות והגש"פ מאא"ז הג"מ שמואל אביגדור בעל תנא תוספאה (דף כד) מעיר בזה"ל: יש ללמוד להנשים ששומעים הקידוש שיאמרו בחשאי ויכלו מלה במלה עם הבעה"ב המוציאם, דאל"כ איכא איסור דדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ כדי להוציא אחרים, ואם בעה"ב אומר בסידור אז אין צריכים לומר אחריו מלה במלה בחשאי, רק לשמוע היטב וכו', ואף שיש ללמוד זכות מה שאינן אומרות מלה במלה עם המקדש אף שמקדש בלא סידור כיון שהוא דבר השגור כי דבר השגור בפיו מותר, כדמצינו בכמה דברים השגורים בפי כל שנוכל לצאת ולהוציא בע"פ כגון ק"ש... ויש לחלק ששם בק"ש שכאו"א קורא בפני עצמו, ואין זה לצאת ע"י חבריו, אבל קידוש שצריכים להוציא ידי חובתן, ע"כ צריכין לקרות מלה במלה וכו', לכן לדינא שפיר יש לנהוג כמ"ש שיאמרו הנשים מלה במלה עם המקדש.

[נוטר הכרמים]

והנה בספר שמירת שבת כהלכתה (במהדורה הרגילה, ח"ב פרק מז,לא) כתב בקצרה כדרכו: וראוי שיאמר ויכולו מתוך סידור. ובהערה קנב הוסיף: דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, ובפרט כאשר מוציאים אחרים יד"ח, עי' 'המעין' תשרי תשל"ד עמ' 69 וניסן תשל"ו עמ' 80. ואולם מצאנו בסי' מט בפמ"ג א"א ס"ק א דדבר ששגור גם בפיהם, אף להוציא אחרים שרי, ע"ש. וע"ש בכף החיים ס"ק ט שמביא חולקים, ע"ש דהיכא דאפשר יש להחמיר. ועיין 'המעין' תשרי תשל"ז עמ' 46, והוא מחלק בין להוציא 'ציבור' ידי חובתם, ובין אם מוציא יחידים ידי חובתם, ע"ש, וזה מנליה.

[המאמר בהמעין תשרי תשל"ד עמ' 69 הוא מר' יונה עמנואל בו הציע את ההקפדה הנ"ל, ובניסן תשל"ו עמ' 80 הפנה הג"ר שריה דבליצקי שליט"א לדברי התנא תוספאה הנ"ל, והמאמר בהמעין תשרי תשל"ז עמ' 46 הוא מהר"ש במברגר בענין אמירת ויכלו בע"פ בקידוש].

[נוטר הכרמים]

ולבאר הנידון היטב יש להקדים דברי המשנ"ב שם ס"ק מה בשם הרא"ש דמה שאומרים ויכולו בקידוש הוא כדי להוציא בניו ובני ביתו שלא התפללו מעריב. ומעתה לפי מה שמחמיר הכה"ח בשם החסד לאברהם שלא לסמוך על החילוק שחילקו תוס' בתמורה בתי' הראשון דבשגור בפיהם שרי, ה"נ יש להקפיד לקרוא מתוך הכתב.

אמנם ראיתי מי שדן בזה לפי דברי הכה"ח גופיה בסי' רסח,לו שהביא מחלוקת אם נשים חייבות בויכולו כיון שאשה אינה בת עדות, ומייתי בשם הבית מאיר שהן פטורות, וכן מדויק בלשון הגר"ז בשולחנו (רעא,יט) שכתב שאמירת ויכולו בקידוש הוא להוציא בניו וב"ב הקטנים, והשמיט 'אשתו', ואולי מטעם הנ"ל], וכן העיר השואל בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סי' סג)

[נוטר הכרמים]

ומביאים בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהעיד על מרן החזו"א ואביו מרן הקה"י שלא אמרו הקידוש מתוך הכתב, ובאמת נראה שאין רוב העולם מקפידים בזה.

ות"ח אחד שליט"א נתן בזה טעם לשבח, דכיון דמבואר בראשונים ובטוש"ע סי' רסח דכשאומרים ויכולו אחר שמו"ע אומרים אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית, ה"נ נתנו לאמירת 'ויכולו' זה מעין גדר של עדות, דדוקא מפיהם מתקבלת העדות ולא מפי כתבם. ומצאתי שבדומה לזה כתב בצי"א שם והטעים עוד דכיון שיש לזה גדר של עדות, אין לזה גדר 'קריאה' שהיא מתוך הכתב דייקא אלא 'אמירה'. ויש להעיר שהרי לשון הגמ' בהאי דינא הוא 'א"א רשאי לאומרן בע"פ', ועיין.

[נוטר הכרמים]

והג"ר אביגדור נבנצאל שליט"א בספרו ירושלים במועדיה ח"ב עמ' צד נתן טעם נוסף למה לא יהא בזה משום דברים שבכתב, כיון שאי"ז ממש הוצאת אחרים ידי חובתן, שהרי בדיעבד אם לא אמר ויכולו על הכוס יצא, ואומרו באמצע הסעודה על הכוס, כמבואר במשנ"ב סי' רעא,מב. ובספר שמירת שבת כהלכתה פרק נב הערה פה כתב בשם הגרש"ז אויערבאך שבכה"ג ששכח ואומר ויכולו בתוך הסעודה לא יברך קודם בפה"ג ואח"כ יאמר ויכולו, כמו שאר אמירות בעלמא שאומרים על הכוס שמקדימים הברכה, אלא יקדים ויאמר ויכולו, שלא יהיה הפסק בין הברכה לטעימה, כיון שאמירת ויכולו על הכוס היא רק הידור וחומרא בעלמא, יעו"ש, וא"כ י"ל דמה"ט יוכל להוציא אחרים ידי חובתן אף שלא מתוך הכתב, דכיון שאינו חובה גמורה לא חשיב מוציא את הרבים יד"ח, ויעו"ש שהביא ראיות ליסוד זה דהיכא שאינו מוציא בחובה גמורה אלא רק בדין לכתחילה לא חשיב מוציא לענין אמירה בע"פ.

[נוטר הכרמים]

אכן עיקר הדיון בקבצי המעין הנזכרים לעיל נסוב סביב הבנת שיטת ראשונים שכמותה הכריע רבינו הגר"א בביאוריו, וכפי שיתבאר לפנינו בס"ד.

בביאור הגר"א או"ח סי' מט,ב כתב: אבל העיקר כמ"ש הטור בשם הרא"ש דדווקא להוציא ציבור ידי חובתן, וכ"כ תוס' בתמורה שם, וכן כתב הכלבו בשם הרי"ף, וגמרא ערוכה היא בסוף תענית ע"ש, וכן כ' בתוס' ישנים במס' יומא ע ד"ה ובעשור הטעם שאין אסור אלא להוציא רבים י"ח, והביאו ראיה מהא דתענית אר"י וכי היאך יחיד כו' וכן עיקר.

והנה יש שלמדו בכוונת הראשונים והגר"א לחלק בין אם הוא להוציא רק את עצמו או גם להוציא ידי אחרים, וכפי פשטות לשון תוס' בתמורה יד,ב: דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן, וכ"ה בטור סי' מט בשם הרא"ש, וכן פשטות לשון הכלבו שהעתיק הגר"א שנקט אחרים, כך נראה שהבינו השש"כ וההולכים בשיטתו שאין לחלק בזה בין להוציא ציבור לבין להוציא יחידים

אבל באמת בלשון רבינו נראה יותר שמבואר חילוק אחר, והוא בין להוציא את הרבים לבין להוציא את היחיד. ואמנם כן עולה מראיית רבינו מהגמ' בתענית כח,א: וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה ע"פ בציבור, וראה בפסקי הגר"א שכ"כ להדיא, וז"ל: דברים שבכתב וכו' הוא דווקא בציבור להוציא רבים ידי חובתם, אבל לעצמו מותר וכו', אלא כל שלא הוציא רבים ידי חובתם מותר.

וכן נראה בלשון תו"י ביומא, ואמנם כל הדוגמאות שהובאו בתוס' ובראשונים מתיחסות לשליח ציבור שהוא מוציא את הציבור יד"ח כגון קרבנות, ויושע, קריאת שמע ועוד.

ולפי"ז אף אם מוציא אחרים, כל שהן יחידים, דהיינו בני ביתו, לית בזה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ, כ"כ הגרמ"מ קארפ שליט"א בספר הלכות שבת בשבתו עמ' שנא, והוסיף שהסכים עמו בביאור זה מרן הגריש"א שליט"א, והוסיף שמה שקורא בעצמו הקידוש מתוך הכתב הוא להידור בעלמא.

[נוטר הכרמים]

אבל מעניין הדבר שמצינו מקור קדום וחשוב להבנה זו בדברי הגר"א, דהנה איתא בשנות אליהו ריש ברכות, וז"ל: אמר קורין בלשון רבים ולא קורא, כמו שקתני בברכות בשחר מברך לשון יחיד, והוא מפני שבברכות אחד מוציא את כולן, אבל ק"ש אינו יכול להוציא, אלא כ"א צריך לקרות בפנ"ע, ולכן קתני וקורין. וראה עוד בפ"ג מ"ג ששנה דבריו אלו.

ובהגהות מראה כהן כתב הג"ר שלמה הכהן מווילנא כתב להעמיד דברי הגר"א דמיירי דווקא כאשר קורא בע"פ, וכשיטת רבינו יונה שהובאה בטור סי' מט דהא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ היינו דווקא להוציא רבים יד"ח, וכן האריך בתשובותיו בנין שלמה או"ח סי' ח.

הרי מפורש בדבריו שהבין בשיטת הראשונים הנ"ל, שאין החילוק נעוץ בכך שזה להוציא ציבור אלא בכך שזה בא להוציא אחרים, [ובאמת עיקר דבריו בהעמדת דברי הגר"א דחוקים מאוד], וכבר עמד בזה ידידי הרב יצחק מאיר זלצברג שליט"א בקובץ מצוף דבש עמ' עז.

אודה על כל תוספת הארה או ידיעה בנושא זה שלא הרחיבו בו המחברים די הצורך.

[חכם באשי]

יש לקשר זאת לעניין הכוונה. כי שתי סגולות מנוגדות ניתנו לכך: הראשונה, שיתפלל בעל פה, והשניה - מתוך הסידור.
כתב בענין זה הגרי"ח סופר, באחד מספריו (איני זוכר, מצטער...; אבל בדיוק בשביל כך יש את אוצה"ח).

ובענין הרשב"א שהבאת בהודעתך הראשונה, לדעתי, קשה לדון ולהסתמך בעניינים כאלו על דברי הראשונים, שאז כמעט ולא היו מצויים סידורים בידי אדם, עקב יוקר הספרים. ומשום סיבה זו גופא הקלו הראשונים לומר את פרשיות הקרבנות וק"ש בעל פה, שלא מן הסידור. עי' טור, או"ח, סי' נא (בערך!), ומשם תגיע לשאר ראשונים וכו'.
בנוגע ליוקר הסידורים ולנדירותם, ולכך שבדרך כלל הסידור נועד לש"צ (השווה את ה'הודעה' שבתחילת 'מחזור נירנברג' הגדול והמפואר; ניתן לראותו באתר הספרייה הלאומית), כתבו על כמה חכמים (ושמא ד' גולדשמידט, ב'מחקרי פיוט ותפילה' נמנה עליהם), ומה שזכור לי הוא: רב"ש המבורגר באחד מספרי 'שרשי מנהג אשכנז'.

[לייטנר]

.

[תולעת ספרים07]

מעיקר הדין יש להקפיד על כך שכל הנשים היוצאים ידי חובת קידוש גם הם יגידו ויכולו וכו' גם מפני שהבעל כבר יצא ידי חובת קידוש דאורייתא בביהכ"נ ואין הדרבנן מוציא את הדאורייתא, וגם מפני שאי אפשר להוציא אותן, במידה ואין הם מבינים היטב פשט לשון הקודש, וכמדומני שהביאו המ"ב בשום מקום...
ולפי השמירת שבת נצטרך לחלק לכולם סדר קידוש כמו בליל פסח
וצריך ישוב..

[לייבל]

כ"כ הגרמ"מ קארפ שליט"א בספר הלכות שבת בשבתו עמ' שנא, והוסיף שהסכים עמו בביאור זה מרן הגריש"א שליט"א, והוסיף שמה שקורא בעצמו הקידוש מתוך הכתב הוא להידור בעלמא.

מה ההידור לקדש מתוך הכתב? (וכמדומני שכ' שם שגם בקידוש של היום מקפיד מרן שליט"א לומר מתוך הכתב אע"פ שאינו מוציא אחרים בפסוקים).

[תולעת ספרים07]

מעיקר הדין יש להקפיד על כך שכל הנשים היוצאים ידי חובת קידוש גם הם יגידו ויכולו וכו' גם מפני שהבעל כבר יצא ידי חובת קידוש דאורייתא בביהכ"נ ואין הדרבנן מוציא את הדאורייתא, וגם מפני שאי אפשר להוציא אותן, במידה ואין הם מבינים היטב פשט לשון הקודש, וכמדומני שהביאו המ"ב בשום מקום...
ולפי השמירת שבת נצטרך לחלק לכולם סדר קידוש כמו בליל פסח
וצריך ישוב..

רבי נוטר רק עתה שמתי לב שכבר נגעת בנקודות אלו...
בכל אופן ממה שהביא רמ"מ קראפ מהרב אלישיב שליט"א מותר לי לפקפק בזה...
בטרם אכנס עמו לויכוח על הקידוש - במחילת כבוד תורתו, גם איני מאמין לו שהרב אלישיב שליט"א הסכים עמו שכלי שלישי מבשל ועוד כהנה...
חלילה איני חושד בו ששיקר, אך אדבר מבחינת ויכוח הלכתי - מה גם שיחד הילכנו בבית המדרש ברגש כמה שנים בחברותא....

[נוטר הכרמים]

כ"כ הגרמ"מ קארפ שליט"א בספר הלכות שבת בשבתו עמ' שנא, והוסיף שהסכים עמו בביאור זה מרן הגריש"א שליט"א, והוסיף שמה שקורא בעצמו הקידוש מתוך הכתב הוא להידור בעלמא.

מה ההידור לקדש מתוך הכתב? (וכמדומני שכ' שם שגם בקידוש של היום מקפיד מרן שליט"א לומר מתוך הכתב אע"פ שאינו מוציא אחרים בפסוקים).

האמת שגם אנכי בהעתיקי זאת מלה במלה תהיתי לעצמי, ואולי משום יתרון כוונה, וצ"ב. אין מוזכר שם בדבר קידוש של יום.

מעיקר הדין יש להקפיד על כך שכל הנשים היוצאים ידי חובת קידוש גם הם יגידו ויכולו וכו' גם מפני שהבעל כבר יצא ידי חובת קידוש דאורייתא בביהכ"נ ואין הדרבנן מוציא את הדאורייתא, וגם מפני שאי אפשר להוציא אותן, במידה ואין הם מבינים היטב פשט לשון הקודש, וכמדומני שהביאו המ"ב בשום מקום...
ולפי השמירת שבת נצטרך לחלק לכולם סדר קידוש כמו בליל פסח
וצריך ישוב..

בכל אופן ממה שהביא רמ"מ קראפ מהרב אלישיב שליט"א מותר לי לפקפק בזה...
בטרם אכנס עמו לויכוח על הקידוש - במחילת כבוד תורתו, גם איני מאמין לו שהרב אלישיב שליט"א הסכים עמו שכלי שלישי מבשל ועוד כהנה...
חלילה איני חושד בו ששיקר, אך אדבר מבחינת ויכוח הלכתי - מה גם שיחד הילכנו בבית המדרש ברגש כמה שנים בחברותא....

כמדומה שאין המנהג שהנשים אומרות מלה במלה אחר המקדש, ופוק חזי מאן עמא דבר.

כאשר הסברא הפשוטה היא כדבריו בהבנת הגר"א, אחר שלא מובן הסברא ד'להוציא' בעי דווקא מתוך הכתב, ומסתבר טפי שזהו דין במי שמוציא את הציבור, ש'תפקיד' מסירת התורה בציבור הוא כנתינתו מסיני, ודברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ, מותר להאמין שמועתו שהסכים עמו מרן ריש"א דגלותא שליט"א.

[לייבל]

אבל באמת בלשון רבינו נראה יותר שמבואר חילוק אחר, והוא בין להוציא את הרבים לבין להוציא את היחיד. ואמנם כן עולה מראיית רבינו מהגמ' בתענית כח,א: וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה ע"פ בציבור, וראה בפסקי הגר"א שכ"כ להדיא, וז"ל: דברים שבכתב וכו' הוא דווקא בציבור להוציא רבים ידי חובתם, אבל לעצמו מותר וכו', אלא כל שלא הוציא רבים ידי חובתם מותר.

וכן נראה בלשון תו"י ביומא, ואמנם כל הדוגמאות שהובאו בתוס' ובראשונים מתיחסות לשליח ציבור שהוא מוציא את הציבור יד"ח כגון קרבנות, ויושע, קריאת שמע ועוד.

ולפי"ז אף אם מוציא אחרים, כל שהן יחידים, דהיינו בני ביתו, לית בזה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ, כ"כ הגרמ"מ קארפ שליט"א בספר הלכות שבת בשבתו עמ' שנא, והוסיף שהסכים עמו בביאור זה מרן הגריש"א שליט"א, והוסיף שמה שקורא בעצמו הקידוש מתוך הכתב הוא להידור בעלמא.

מה הגדר של ציבור, האם כשיש בביתו עשרה אנשים אז כן צריך לומר מתוך הכתב, מה הופך אותם לציבור הרי יכולים לצאת בתור יחידים?

[לייבל]

כ"כ הגרמ"מ קארפ שליט"א בספר הלכות שבת בשבתו עמ' שנא, והוסיף שהסכים עמו בביאור זה מרן הגריש"א שליט"א, והוסיף שמה שקורא בעצמו הקידוש מתוך הכתב הוא להידור בעלמא.

מה ההידור לקדש מתוך הכתב? (וכמדומני שכ' שם שגם בקידוש של היום מקפיד מרן שליט"א לומר מתוך הכתב אע"פ שאינו מוציא אחרים בפסוקים).

האמת שגם אנכי בהעתיקי זאת מלה במלה תהיתי לעצמי, ואולי משום יתרון כוונה, וצ"ב. אין מוזכר שם בדבר קידוש של יום.

אולי ראיתי זאת בס' אשרי האיש, משום מה כך מונח בזכרוני.

[נוטר הכרמים]

מה הגדר של ציבור, האם כשיש בביתו עשרה אנשים אז כן צריך לומר מתוך הכתב, מה הופך אותם לציבור הרי יכולים לצאת בתור יחידים?

אכן כך, עשרה הם ציבור, וכינוסם יחד הופכם לציבור, כ"ש כאשר יוצאים כאחד ע"י אותו קידוש מדין שומע כעונה, ופשוט.

[תולעת ספרים07]

כמדומה שאין המנהג שהנשים אומרות מלה במלה אחר המקדש, ופוק חזי מאן עמא דבר.

אני נמצא כאן ללא כל ספרים רק עם הנטבוק שלי....
הדבר מפורש במ"ב שאין הנשים יוצאות ידי קידוש כאשר אינן מבינות לשון הקודש....
כנס לכל בית כנסת ושאל אותם מהו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות.....
גם הגברים אינם יודעים והדבר פשוט שאין הנשים יוצאים ידי חובת קידוש אם אינם אומרות יחד עם הבעל...
אין לי את השמירת שבת כהלכתו הוא בדרך כלל נמצא אצל הבנות שלי....
ומהלכות שבת בשבת אין כל ראיה.... לגבי דעתו של הרב אלישיב שליט"א
יתכן שכך סובר רמ"מ קארפ אך אין מזה כל ראיה שכך סובר הרב אלישיב והדברים פשוטים...
בסה"כ רמ"מ היה גר ברחוב חנן במשך שנה אחת בלבד - לא מתקבל על הדעת שבמשך שנה עבר הרב אלישיב שליט"א על כל החידושים המרפסין אגרין שלו והסכים עמו...
מותר לי לפקפק בזה...

[תולעת ספרים07]

כאשר הסברא הפשוטה היא כדבריו בהבנת הגר"א, אחר שלא מובן הסברא ד'להוציא' בעי דווקא מתוך הכתב, ומסתבר טפי שזהו דין במי שמוציא את הציבור, ש'תפקיד' מסירת התורה בציבור הוא כנתינתו מסיני, ודברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ, מותר להאמין שמועתו שהסכים עמו מרן ריש"א דגלותא שליט"א.

רבי נוטר לא הבנתי כוונתך בזה:
האם אנו נכנסים כאן לויכוח בטעם של דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' אם זה מדין מסירת התורה אם לאו כבר האריך בזה מרן רבינו הגרי"ז ז"ל ועוד הרבה אחרונים וגם בספר ברכת אברהם ובזמנו ראיתי שהאריך בזה למאוד...

[תולעת ספרים07]

כמדומה שאין המנהג שהנשים אומרות מלה במלה אחר המקדש, ופוק חזי מאן עמא דבר.

ראה משנה ברורה סימן קצג ס"ק ה
אבל אם אינו וכו' - ולפי זה הנשים יברכו לעצמן וה"ה ע"ה כשאינו מבין ברכת המוציאו ויש פוסקים שסוברין שבלה"ק יוצא אדם ידי חובתו בשמיעה אע"פ שאינו מבין הלשון (משא"כ בשאר לשונות דלכו"ע אינו יוצא אם אינו מבין הלשון) וכן המנהג שנשים יוצאות י"ח בשמיעה מהמברך אע"פ שאינן מבינות כלל ואפילו בקידוש שהוא דאורייתא לכו"ע להנשים אפ"ה יוצאות בשמיעה וכן ע"ה אע"פ שאינן מבינים דברי המקדש.
ומ"מ יותר טוב שיאמרו אחרי המברך והמקדש מלה במלה בלחש אם אפשר להם דבזה יצאו לכל הפוסקים ובלא"ה נכון לעשות כן לכו"ע דא"א לכוין ולשמוע היטב וכמבואר לעיל בסימן קפ"ג ס"ז ע"ש:
ויש את זה עוד כמה וכמה פעמים במ"ב שאי אפשר לצאת מפי המברך בלה"ק אלא אם כן מבין...
--
ולעצם העניין מדוע צריך לומר קידוש מתוך הכתב ראיתי שהציץ אליעזר כתב להאריך בזה וע"ש מה שהקשה מדוע לא נאמר בזה מפיהם ולא מפי כתבם כדין עדות...

[איש_ספר]

אולי לא שמתי לב שכבר דיברו מזה כאן, אבל אם ויכולו הוא בכלל דברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה, האם יהני סידור דפוס או יצטרכו כתוב בכתב יד?
ואגב יש באוצר ספר שלם שכל כולו מוקדש לסוגיה זו של דברים שבכתב ודברים שבע"פ. לא הניח זוית ופינה.

[הבונה]

אולי לא שמתי לב שכבר דיברו מזה כאן, אבל אם ויכולו הוא בכלל דברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה, האם יהני סידור דפוס או יצטרכו כתוב בכתב יד?

לא זכיתי להבין מדוע השאלה דוקא בקידוש ולא בכל פעם שלומדים חומש, או שקוראים תהלים וכן כשקוראים מזמורים מתהלים ושאר פסוקים מתנ"ך בתוך התפילה.

[נוטר הכרמים]

אולי לא שמתי לב שכבר דיברו מזה כאן, אבל אם ויכולו הוא בכלל דברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה, האם יהני סידור דפוס או יצטרכו כתוב בכתב יד?

לא זכיתי להבין מדוע השאלה דוקא בקידוש ולא בכל פעם שלומדים חומש, או שקוראים תהלים וכן כשקוראים מזמורים מתהלים ושאר פסוקים מתנ"ך בתוך התפילה.

האריכו בכל השאלה הזאת רבות, וגם בצי"א שציינתי אליו, וברצוני היה להתמקד רק במה שנוגע לויכולו.

כמדומה שאין המנהג שהנשים אומרות מלה במלה אחר המקדש, ופוק חזי מאן עמא דבר.

ראה משנה ברורה סימן קצג ס"ק ה
אבל אם אינו וכו' - ולפי זה הנשים יברכו לעצמן וה"ה ע"ה כשאינו מבין ברכת המוציאו ויש פוסקים שסוברין שבלה"ק יוצא אדם ידי חובתו בשמיעה אע"פ שאינו מבין הלשון (משא"כ בשאר לשונות דלכו"ע אינו יוצא אם אינו מבין הלשון) וכן המנהג שנשים יוצאות י"ח בשמיעה מהמברך אע"פ שאינן מבינות כלל ואפילו בקידוש שהוא דאורייתא לכו"ע להנשים אפ"ה יוצאות בשמיעה וכן ע"ה אע"פ שאינן מבינים דברי המקדש.
ומ"מ יותר טוב שיאמרו אחרי המברך והמקדש מלה במלה בלחש אם אפשר להם דבזה יצאו לכל הפוסקים ובלא"ה נכון לעשות כן לכו"ע דא"א לכוין ולשמוע היטב וכמבואר לעיל בסימן קפ"ג ס"ז ע"ש:
ויש את זה עוד כמה וכמה פעמים במ"ב שאי אפשר לצאת מפי המברך בלה"ק אלא אם כן מבין...
--
ולעצם העניין מדוע צריך לומר קידוש מתוך הכתב ראיתי שהציץ אליעזר כתב להאריך בזה וע"ש מה שהקשה מדוע לא נאמר בזה מפיהם ולא מפי כתבם כדין עדות...

דברי המשנ"ב הנ"ל ידועים היטב, ואין ענינם לכאן, התם מיירי להדיא מצד שאינן מבינות לשון המקדש, ובזה נכנסו למחלוקת הפוסקים אם יוצאות יד"ח בכה"ג בשמיעה לחוד אם אינן אומרות, ואעפ"כ מעיד המשנ"ב שהמנהג גם בזמנו שהיה המצב כן שיצאו בשמיעה לחוד.

[מה ידידות]

ו
אמנם ראיתי מי שדן בזה לפי דברי הכה"ח גופיה בסי' רסח,לו שהביא מחלוקת אם נשים חייבות בויכולו כיון שאשה אינה בת עדות, ומייתי בשם הבית מאיר שהן פטורות, וכן מדויק בלשון הגר"ז בשולחנו (רעא,יט) שכתב שאמירת ויכולו בקידוש הוא להוציא בניו וב"ב הקטנים, והשמיט 'אשתו', ואולי מטעם הנ"ל], וכן העיר השואל בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סי' סג)

צריך לומר: בית מנוחה ולא בית מאיר

[עושה חדשות]

ראה עוד במנהגי רח"פ המועתק כאן - viewtopic.php?t=32408#p348723

[פולסברג]

אולי לא שמתי לב שכבר דיברו מזה כאן, אבל אם ויכולו הוא בכלל דברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה, האם יהני סידור דפוס או יצטרכו כתוב בכתב יד?

כדבריך טוען על הגר''צ שכטר [דקה 9:35] על המעשה בר' שמואל רוזבסקי שהיה מסתכל בסידור בויכולו רק כשהיה נשוי שאז הוא להוציא אשתו, שמעשה אין לו אחיזה במציאות שהרי עדיין זה כבעל פה, ועוד דויכולו א''א מנהג ול''ש להוציא יד''ח.

https://www.yutorah.org/lectures/lectur ... n-english/

[מגופת חבית]

אולי לא שמתי לב שכבר דיברו מזה כאן, אבל אם ויכולו הוא בכלל דברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרן על פה, האם יהני סידור דפוס או יצטרכו כתוב בכתב יד?

כדבריך טוען על הגר''צ שכטר [דקה 9:35] על המעשה בר' שמואל רוזבסקי שהיה מסתכל בסידור בויכולו רק כשהיה נשוי שאז הוא להוציא אשתו, שמעשה אין לו אחיזה במציאות שהרי עדיין זה כבעל פה, ועוד דויכולו א''א מנהג ול''ש להוציא יד''ח.

https://www.yutorah.org/lectures/lectur ... n-english/

לשון החזו''א סי' ס'
אחרי שהותר לכתוב תנ"ך שלא כהלכתו ולקרות בו אין אנו רגילים לשער בכל שעה ושעה אם אפשר לקרות בתנ"ך כשר דלא הטריחו בדבר שזה גם כן עשי' לתורה שלא להטריח בדבר, ומ"מ אין ללמוד תורה שבכתב ע"פ אף שקורא בחומש שלנו ג"כ דינו כע"פ