ישא ברכה כתב:אגב, נתון מסוים ששמתי לב לאחרונה, (לא בדקתי את הדברים באופן יסודי).
בתנ"ך יש הרבה שמות על בסיס שם ה'. אבל הם שמות של גברים, ולא מצאתי שמות של נשים עם שם ה'.
מקדש מלך כתב:אני לא יודע אם בתיה זה דוגמא נכונה, כי זה שם מצרי, וגם מנוקד הבי"ת בחירי"ק. וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה
אז מה בעצם המשמעות המקורית של השם?
הרואה כתב:אגב בהקשר הזה, שמעתי מר' יצחק שלמה זילברמן זצ"ל שעד שנכנסו לארץ או עד זמן דוד המלך אין שמות עם י"ק, רק קל שקי וצור, ומאז יש המון שמות עם י"ק.
עזריאל ברגר כתב:הרואה כתב:אגב בהקשר הזה, שמעתי מר' יצחק שלמה זילברמן זצ"ל שעד שנכנסו לארץ או עד זמן דוד המלך אין שמות עם י"ק, רק קל שקי וצור, ומאז יש המון שמות עם י"ק.
בתיה
יהוסף/יהודה.
עתניאל בן קנז כתב:עזריאל ברגר כתב:הרואה כתב:אגב בהקשר הזה, שמעתי מר' יצחק שלמה זילברמן זצ"ל שעד שנכנסו לארץ או עד זמן דוד המלך אין שמות עם י"ק, רק קל שקי וצור, ומאז יש המון שמות עם י"ק.
בתיה
יהוסף/יהודה.
יהושע. יהודית (אשת עשיו - שקרא לה שם 'יהודי'). אביהו. אביהוד. עמיהוד (משורש 'יהוד').
לא כ"כ מתאים להרב זילברמן לשגות בכגון דא. כנראה יש איזה שיבוש בהעברת הדברים.
שם תיאופורי - שם שאחד ממרכיביו הוא שם של אל כלשהו - הוא עניין נפוץ מאוד במקרא. למשל "הדדעזר" מכיל את האל הדד ו"נבוכדנאצר" מכיל את האל נבו. בדרך כלל מוצמד אל שם האל תואר כלשהו ("אבי" למשל) או פעולה שלו, לפעמים הוא מופיע בתחילת השם (אלחנן) ולפעמים בסופו (חננאל). כשמדובר בשם הויה (י-ה-ו-ה), משתמשים ברכיב המקוצר "יה" (חנניה) או "יהו" (חנניהו, יהוחנן), או יותר במקוצר - "יו" (יוחנן). שמות כאלה נקראים באקדמית "שמות יהוויסטיים" אבל אני לא אוהב את המונח הזה ולכן ננסה להסתדר בלעדיו. מאיפה נתחיל? מבראשית.
יש מי שמפרש את הפסוק "אז הוחל לקרוא בשם ה'" כ"אז התחילו להשתמש בשם ה' כרכיב בקריאת שם", אבל בפועל, התופעה לא קיימת בשמות בספר בראשית. יש שמות תיאופוריים מועטים כמו מתושאל ומהללאל, אבל הרכיב "יה" נעדר לחלוטין מהשמות. נראה ששם הויה עצמו לא היה מוכר באותן תקופות, אולי משום שה' הוא בראש ובראשונה אלהי ישראל, וישראל עוד לא הופיעו על הבמה. גם האבות והאמהות לא שברו את הנוהג, והעניקו לכל בניהם שמות נטולי שם ה': יצחק, ישמעאל, יעקב, עשו, ראובן ושאר השבטים. השמות יהודה ויוסף לכאורה חורגים מהכלל הזה, אבל נראה שמשמעותו של השם יהודה היא יְהוֹדֶה (נחמיה יא יז) = יודה, יכיר תודה, ובדומה לכך גם השם יוסף, כפי שרחל דורשת אותו - "יוסף ה' לי בן אחר" (אם כי הכתוב בתהלים דורש אותו ככזה: "עדות ב*יהוסף*"). כך גם ניניו ונכדיו של יעקב; מבין שבעים צאצאיו היורדים למצרים לא נמצא אחד עם שם הויה בשמו, ולמען האמת גם לא נמצאו ביניהם שמות תיאופוריים בכלל, למעט ימואל, יחלאל ויחצאל. כך זה המשיך עד ליציאת מצרים (אמנם ישנו השם יוכבד, אבל משמעותו לא ברורה מספיק).
ואז, בדור יציאת מצרים, קרה שינוי מעניין. בגלל התעוררות דתית-לאומית, כך משוער, חיפשו הרבה ישראלים שמות ישראליים יותר לבניהם. איזה שם אל ישבצו בשמות אם שמו של אלהי ישראל לא ידוע? הם בחרו, בנוסף ל"אל" הכללי יותר, בכינוי "צור", ובהשראת האבות ("וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי") גם ב"שדי". וכך הנשיאים במדבר משופעים בשמות ייחודיים וחדשניים כמו פדהצור, צורישדי ושדיצור. אבל כלעומת שבא כן ילך: סגנון השמות הזה מיוחד לאותו דור בלבד. בדורות הבאים נעלמה התופעה כלא היתה, ונותרה כאפיזודה מוזרה. השימוש ברכיבים אלה פסק לחלוטין ולא ניתן יותר למצוא שמות כאלה במקרא. כבר בתקופת המדבר בולט השינוי, כאשר ברשימת המרגלים לא נמצא אף שם בעל הרכיבים צור או שדי. (חריג בעניין הוא הרכיב "הוד" שלא ברורה משמעותו; השם "עמיהוד" מופיע שלוש פעמים בספר במדבר ו"אחיהוד" פעם אחת, חלקם בשמות הנשיאים המיועדים לנחול את הארץ. הרכיב חוזר גם בספר שמואל בשמו של נכרי - תלמי בן עמיהוד מלך גשור. והעניין צריך עיון).
המהפכה מתחילה בקטן, בנבואתו הראשונה של משה. כאשר משה נשלח לבשר לעם על יציאתם הקרובה ממצרים, הוא שואל את ה' "ואמרתי אליהם אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו - מה אומר אליהם?", ונענה "יהוה, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב". הגילוי הזה הוא מהלך דרמטי, אבל בניגוד אולי למצופה, לא מתבטא בקריאת השמות. משה עצמו לא קרא לבניו בשם הויה אלא גרשום ואליעזר. שניהם נולדו כנראה לפני ההתגלות. אולי העובדה שמשה לא עשה זאת, היא זו שגרמה לכך שגם אף אחד אחר באותו דור לא קרא כך לבנו. משה בכל זאת קרא למישהו בשם ה': משרתו-יורשו הושע בן נון נקרא על ידו יהושע, והפך בזאת לאיש הראשון במקרא, והיחיד בתורה, אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו.
אבל הדרך עוד היתה ארוכה ויהושע נשאר חריג בשמו למשך דורות.
בספר שופטים מוזכרים עשרות שמות , בעיקר של שופטים, ומתוכם הרכיב "יה" מופיע רק בשמות יואש (שאולי הוא רק גרסה אחרת ל"יאוש" כמו זה של מכתבי לכיש) ויותם (שאולי הוא רק גרסה אחרת לשם "יתום"). השם הוודאי היחיד הוא זה של מיכיהו, בעל הפסל. בסך הכל מדובר ב-3% בלבד מכלל השמות בספר. לא מגמה סוחפת. אגב, חוץ ממיכה קיים רק שם תיאופורי אחד בספר - עתניאל.
בתחילת ספר שמואל, נראה שהמצב לא השתנה: ארבעת הגיבורים הראשיים - עלי, שמואל, שאול ודוד - נטולי שם ה', ושלא במפתיע גם הוריהם - אלקנה, קיש וישי (אביו של עלי לא מוזכר). מצד שני, בדור הבא דברים מתחילים לזוז: נינו של עלי נקרא אחיה (אם נכון הזיהוי שלו כאחימלך, יש לשאול מהו השם העיקרי/מקורי), בניו של שמואל נקראים יואל ואביה, בנו הבכור של שאול נקרא יהונתן, ו-אמנם דוד וכל אחיו לא נקראו בשם ה', אבל שני בנים של דוד נקראו שפטיה ואדוניה, בן אחותו נקרא יואב ובן אחיו נקרא יהונדב (הוא אולי יהונתן (ש"ב כא כא)). מצד שלישי, מדובר במגמה צנועה בלבד: בכל השמות המוזכרים מדובר בבן אחד או שניים בלבד, במיוחד אצל דוד שאצלו מדובר בשני בנים, אבל מתוך 17(!). דוגמא שניה למצב של אז היא הרשימה של גיבורי דוד, שמתוכה רק שני שמות כאלה - בניהו ויהונתן. בסיכום הכולל מדובר ב-13% מכלל השמות בספר. לא כל כך הרבה, אבל עליה משמעותית מאז ספר שופטים, גם אם נחשיב את יותם ויואש.
רק בספר מלכים התבסס השם, והדבר מתבטא באופן בולט בשמות מלכי יהודה: 70% מהם הם שמות כמו אביה, יהואש וחזקיהו. במלכי ישראל האחוז הוא חצי מכך ועדיין בהחלט משמעותי. עניין ראוי לציון הוא שהתופעה אצל מלכי ישראל החלה רק מבניו של המלך השביעי אחאב - אחזיהו ויהורם. לא מן הנמנע שהיה לכך קשר ליחסים המשופרים ושיתוף הפעולה חסר התקדים של אחאב עם יהושפט - שבנו ונכדו נקראו יהורם ואחזיהו. בסיכום הכללי של הספר, האחוז עומד על 41%. הרכיב "יה" כבר יצא מהשוליים ועשה צעד גדול אל המיינסטרים.
מה שמעניין הוא שלקראת סוף הספר, השם הופך נפוץ יותר. בחלקו האחרון של ספר מלכים, מתקופת חזקיהו ואילך, המספר מגיע ל-57% מתוך כלל השמות, אחוז חסר תקדים. התופעה מובהקת עוד יותר בספר ירמיהו, שהמסופר בו מתרחש בארבעים השנים שלפני החורבן. בספר, שגיבורו הוא ירמיהו בן חלקיהו, ושמות המלכים בו הם יאשיהו, יהויכין, יהואחז, יהויקים* ומתניה-צדקיהו, אחוז השמות הכוללים שם הויה הוא לא פחות מ-65% (* יהויקים נקרא במקור אליקים ושמו שונה על ידי פרעה. וצריך עיון האם יש משמעות לשינוי או שמדובר בהחלטה שרירותית). יתכן שהסיבה להתפשטות השם היא ההתעוררות הדתית שהיתה בימי חזקיהו ויאשיהו; מה שבטוח הוא שהתהליך שהחל ביהושע הגיע לשיאו בתקופה זו של שלהי בית ראשון, עד כדי כך שהשמות ה"רגילים" הפכו למיעוט.
מכאן אפשר רק לרדת. בספר עזרא, שבו יש רשימות מפורטות של מאות עולים, הרכיב "יה" נמצא רק ב-32% מהשמות - חצי מהמספר בירמיהו. ירידה תלולה, אבל נראה שלא מדובר בירידה של הרכיב "יה" בפני עצמו, אלא בעליה בפופולריות של ז'אנר אחר לגמרי - שמות נכריים. שמות בעלי צליל זר כמו ששבצר, בצי, בגוי ובבי מהווים חלק נכבד מהשמות בספר. ומה יקרה אם נחשב את האחוז בלעדיהם? ובכן, בניכוי השמות הנראים כזרים, האחוז הוא - הפלא ופלא - כ-40%, בדומה לאחוז בספר מלכים. נראה, אם כך, שבתוך השמות *הישראליים* לא חל שינוי גדול כל כך בשכיחותו של שם ה' בשמות. מה כן היה לנו כאן? אולי התכווצות חזרה לגודל ה"טבעי".
כאן מסתיים מסענו במקרא.
עזריאל ברגר כתב:הרואה כתב:אגב בהקשר הזה, שמעתי מר' יצחק שלמה זילברמן זצ"ל שעד שנכנסו לארץ או עד זמן דוד המלך אין שמות עם י"ק, רק קל שקי וצור, ומאז יש המון שמות עם י"ק.
בתיה
יהוסף/יהודה.
תוכן כתב:כותב הגרח"ק בספרו טעמא דקרא (דברים כ"ב ה'), שבתנ"ך לא מצאנו שיש שמות מיוחדים לגברים ולנשים, אלא אותו שם יכול לשמש גם גבר וגם אשה. וכדרכו בקדש מביא המון דוגמאות התומכות בדבריו. בימינו, מקובל בחברה החרדית, שיש שמות שמתאימים רק לגברים ויש שמות שמתאימים רק לנשים. לפי השם, אפשר לדעת אם מדובר בגבר או באשה. דומה, שאין זה מנהג של הדור האחרון, אלא שכך הוא מאות שנים אם לא יותר, אולי אפילו מזמן המשנה. יש כאן בפירוש שינוי תפיסתי בכל הקשור לשמות אנשים, השאלה היא, מה היא?
למה?לייטנר כתב:מזל שהרב קנייבסקי כתב את זה...
משולש כתב:למה?לייטנר כתב:מזל שהרב קנייבסקי כתב את זה...
לייטנר כתב:משולש כתב:למה?לייטנר כתב:מזל שהרב קנייבסקי כתב את זה...
כי אחרת לא היינו יודעים שיש בתנ"ך שמות שהם גם של נשים וגם של גברים...
עזריאל ברגר כתב:נקודות מתשובה זו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ:
א. "בזמננו" כולם קוראים בתיה בפתח ולא בחיריק, ואפילו כאשר מדברים על בתיה בת פרעה - אנשים אומרים בתיה בפתח.
בקרו טלה כתב:עזריאל ברגר כתב:נקודות מתשובה זו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ:
א. "בזמננו" כולם קוראים בתיה בפתח ולא בחיריק, ואפילו כאשר מדברים על בתיה בת פרעה - אנשים אומרים בתיה בפתח.
השם בתיה
תוכן כתב:כותב הגרח"ק בספרו טעמא דקרא (דברים כ"ב ה'), שבתנ"ך לא מצאנו שיש שמות מיוחדים לגברים ולנשים, אלא אותו שם יכול לשמש גם גבר וגם אשה. וכדרכו בקדש מביא המון דוגמאות התומכות בדבריו. בימינו, מקובל בחברה החרדית, שיש שמות שמתאימים רק לגברים ויש שמות שמתאימים רק לנשים. לפי השם, אפשר לדעת אם מדובר בגבר או באשה. דומה, שאין זה מנהג של הדור האחרון, אלא שכך הוא מאות שנים אם לא יותר, אולי אפילו מזמן המשנה. יש כאן בפירוש שינוי תפיסתי בכל הקשור לשמות אנשים, השאלה היא, מה היא?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים