הודעהעל ידי אברהם » ו' דצמבר 21, 2018 9:19 am
ב.
מאידך גיסא, כפי שכתבנו, לא שלטה בו הבהילות, תמיד היתה בת-שחוק על פניו המפיקות רוגע ומנוחת הדעת.
פעם אחת רצה ללמד את אחד מבניו בצעירותו את מידת הסבלנות ומנוחת הדעת, צעד עמו לצומת ככר-השבת, ואמר לו 'הבה ונתבונן בשעון ונראה כמה זמן חולף עד אשר כל הרמזורים מתחלפים לירוק' בדקו וראו כי משך הזמן לא עובר על רגע אחד או שניים, ואז אמר לו 'ראה נא, איך כל האנשים רצים ונדחפים, נחפזים ונדחקים, כדי ל'תפוס את הרמזור' או שמא אף לעבור באדום, וכי להיכן כולם ממהרים?!... כל זה בשביל שאינם יכולים לעמוד רגע אחד בודד בסבלנות ובמנוחה...'
ביום המר והנמהר בו נודע לו על מחלתו המסוכנת, תיכף כלכל את צעדיו במנוחת הדעת ואמר לבנו שיש לפניו ב' מערכות נפרדות שאינן נוגעות זו אל זו, הא' - לעשות כל השתדלות בצרכי הרפואה לשמירת גופו ולייחל לישועת ה', והב' - להתכונן ליום המיתה, ואין הדברים סותרים, ומיד באותה שעה כבר הורה לבנו על חפצו בסדרי הלוויה, ושלא ינשאו הספדים וכו' וכיצד ימשיך את הוצאת ספרו מעט צרי, ושאר הוראות.
מנוחת דעתו אפשרה לו לא להיות מקובע בסדרי חייו, לא להיות כבול להרגליו, היה מסוגל לשנות את מנהגיו בכל עניין לפי צורך התקופה והעניין. ולמשל, למרות שהיה משכים קום, אך כאשר ראה שיותר טוב לילדיו הצעירים להתפלל במניין מאוחר-מעט, לא היסס ועבר להתפלל עמהם במניין זה.
פעם אחת הזמין לשבת את אחד מבני משפחתו הרחוקים, שלמד בישיבת בריסק הסמוכה. דא עקא, שהלה טען שאיננו יכול להיענות להזמנתו מפני שהוא מקפיד לעשר שוב את כל מאכליו, ואילו בבית רבי יעקב לא החמירו בזה. 'מה הבעיה?' הפטיר רבי יעקב 'עלה נא לביתי בערב שבת קודש, ועשר מכל מאכלי השבת...' ואכן, כאשר הגיע האורח בערב שבת הכניסו למטבח, הגיש לו מכל מיני המאכלים, והלה עמד ועישר אחד אחד, בכל פעם עם כל 'הנוסח הארוך'... הלה הרבה להתנצל על הטירחה, אך רבי יעקב אמר לו 'אדרבה, אתה מזכה אותי לאכול בשבת זו בהידור גדול...'