הודעהעל ידי בקרו טלה » ו' דצמבר 26, 2014 1:27 am
אלו דברי השל"ה הקדוש - שער האותיות - אות ד' דרך ארץ
בענין הוצאת בניו, כבר הזהירו רבותינו ז"ל בפרק קמא דשבת (י, ב) שאל ישנה אדם בן בין הבנים. וראוי לאדם ליתן לבניו כפי יכולתו ממון רב, כדי לעשות שידוך חשוב והגון ולהזדווג לתלמידי חכמים ומשפחה גדולה ומיוחסת, והעיקר הקרן בעצמו שיהיה הקרן קיים בכל מעלות המדות ובכל חמודות. אבל ראיתי מקצת אבות כשיש להם עושר, בבואם לימים, נותנים לבניהם לכל אחד סך גדול אחר שהם נשואים, ומחזיקים לעצמם כפי שיעורא שמשערים שיהיה להם די כל ימי חייהם. זהו שטות גדול, והוא שטות אשר יכול לבא לידי עבירה גדולה, כי מי יודע מה יולד יום, אולי יתהפך הגלגל על האב, ואוי לאב שיבא על שלחן בניו, כי הוא דבר שנגד הטבע, והבנים מחזיקים את אביהם והוא עליהם כעול הכבד, אף שהוא העשירם, כבר נשכח מהם כל השובע, ומכח זה באים הבנים לידי עון גדול. על כן כל חכם וכל הרואה את הנולד לא יעשה כזה, רק לענין ליתן נדוניא לעשות שידוך חשוב וכשר יעשה, מפני שזה הוא תכלית גדול, אבל לחלק ולתת מתנות גדולות אחר כך לא יעשה כלל כל ימי חייו, כי אין רע בעולם כרעה הזו שאב או אם יסמכו על שלחן בניהם רע ומר כמות. שמעתי אומרים דרך הלצה, כשבא יעקב למצרים הוא וביתו לסמוך על שלחן בנו הצדיק שהיה מכלכל את כולם, אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, כלומר הוא בעיני קשה כמות שהוכרחתי לבוא לראותך. אמרו במשל הדיוט, אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון, ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם. על כן שום אב חכם לא יגרום בעצמו לבא לידי מדה זו ברעות נפשיה, אם לא אם מה' היתה זאת אז די לצרה בשעתה הרחמן יציל:
פרדס יוסף (בראשית מד לא)
והיה כראותו כי אין הנער ומת (מ"ד, ל"א). ופרש"י אביו מצרתו. עיין באהל מועד [שנה ב' חוברת ג-ד סימן פ"ח] בשם הגאון הקדוש מקאצק ז"ל שבא לפניו אחד שהיה מחוסר פרנסה לא עלינו והוא לעת זקנותו, ויש לו הרבה בנים בעלי פרנסה ואינם מרחמים עליו, והוא היה תמיד מוסר נפשו בעדם. והשיב דמצינו זאת בתורה והיה כו', ולכאורה מדוע לא אמר כי יש לבנימין עשרה בנים ואולי ימותו מגודל צער, ומוכח מזה כי אין הבנים מצטערים כל כך בצרת אביהם, ורק האב דואג ומיצר על בניו, ולכן הזכיר רק מצרת אביו:
ושם [שנה ב' חוברת ה סימן ק"ח] הביא בשם הגאון הקדוש מאסטראווצי ז"ל הטעם לזה שכל הדורות מאדם הראשון הם כשלשלת ארוכה, וטבע האבות ומדותיהם ירשו הבנים דור אחר דור, אדם הראשון שלא היה לו אב דנברא מן האדמה, ולא היה בלבו מדה זו למסור נפשו בעד אביו, ולא נשרשה המדה הזאת לדורות הבאים, אבל בנים היו לאדם הראשון והיה לו אהבה להם כרחם אב על בנים, ונשתרשה המדה הזאת לדורות הבאים אחר כך, ודפח"ח:
נערך לאחרונה על ידי
בקרו טלה ב ד' דצמבר 19, 2018 7:04 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.