חד ברנש כתב:תודה לך.
מה שמה של החוברת?
לקדושים אשר בארץ
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
נשאלתי באחד השעורים: "אני מסוגל להבין שמי שמסר את עצמו להריגה ולא לעבור על דת, שהוא "קדוש", אך מה קדושה יש במי שכל זכותו לתואר קדוש היא, שאיזה גוי מופרע החליט שעל כל מי שהגדרתו הגזעית היא "יהודי" למות, האם גם אדם זה מוגדר כקדוש "שאין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתו"?
תשובה:
נאמר במסכת בבא בתרא (דף י עמוד ב) : "... ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן...".
ובשו"ת מהרי"ל סימן צ"ט (הוצאת מכון ירושלים תש"מ), מופיע הקטע הבא: "דהכי נפק עובדא בגזירת פראג שיש שרצו שלא להתאבל על הקדושים, וסוף הסכימו הגדולים בימים ההם להתאבל. והיא גופא נראה לי אע"ג שהם קדושי עליון ובמדרגה העליונה ואין בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
למי הוא קורא "קדושי עליון" ומה היתה גזרת פראג?
לפי המסופר בספר סדר הדורות שאליו צוין בהערה, היתה ה"גזרה" בפראג כ"שהתאספו אנשים רקים באסרו חג של פסח שנת ה"א קמט, ועלו על עם ה' בחרבות וקרדומות ויהרגו אותם בחוצות, ובתיהם שרפו באש, והוציאו ישיני עפר מקבריהם...".
הרי אף שלא הייתה שם גזרת שמד אלא "סתם פוגרום", קורא המהרי"ל להרוגים: "קדושים... קדושי עליון ובמדרגה העליונה ואין בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
ובשו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן קכא) כתב בענין זה: "פשוט דכל שנהרג ע"י מלכות או סתם עכו"ם בשביל שהוא ישראל הרי זה נהרג על קידוש השם. כללא הוא וכולל כולם ממש דכיון דבשם ישראל יכונה ובשביל שהוא מזרע ישראל נהרג הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וזה שהתפלל בלעם תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו."
כיוון שהרוגים אלה מוגדרים כקדושים הטיפול בהם שונה כדי להעלות את זכרם לפני ה' והוא ינקום את נקמת דם עבדיו השפוך כמבואר להלן:
בשו"ת מהרי"ל סימן ס"ה כתב: "ומנהג פשוט לקבור כל הרוגים בידי לסטים גויים ואנסים- כמו שנמצאים בכל מלבושיהם, לעלות חימה ולנקום נקם"
וכן נפסק בשולחן ערוך (אבילות סימן שסד): "אם מצאו ישראל הרוג, יקברוהו כמו שמצאוהו, בלא תכריכין, ולא יחלצו בו אפילו מנעליו. הגה: .....וי"א שמלבישין אותם למעלה מבגדיהם, תכריכין (הגהמי"י בשם ר"י מדורא). ונהגו שאין עושין להם תכריכין כשאר מתים, רק קוברין אותן בבגדיהם, ולמעלה מהם סדין, כשאר מתים".
והוסיף הש"ך: "דאלו בהרוג בידי עובד כוכבים אף על פי שבשעה שמצאוהו כבר פסק הדם קוברים אותו כאשר הוא נמצא כדי להעלות חימה ולנקום נקם"
ובשיורי ברכה יורה דעה סימן שס"ד כתב: "הרוג ישראל שנמצא עם הרוגי גויים לערך ט' שבועות בחצר שלהם, פסק הגאון בעל של"ה לטהרו ולעשות לו תכריכין, מאחר שנמצא בלא בגדים".
הלכה למעשה: המנהג הוא שאם הנפטר ללא בגדיו אין עושים לו טהרה אבל מלבישים לו תכריכים.
חד ברנש כתב:אקפיץ את האשכול בגלל שעדיין לא שבעתי מקורות בעניין קבורת סכין (ההרג?) עם הנרצח.
אודה לכל הפניה בנידון.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: א. חיים, ישבב הסופר ו־ 331 אורחים