בס"ד
לענין טבילת גברים במקוה נשים.
הנני מעתיק כאן מה שכתבו בזה הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטיין ממכון התורה והארץ עם מקורותיהם.
ג. טבילת נשים במקווה שטבלו בו גברים
גילוי דעת
הריני מביע בזה את דעתי, כי אסור לגברים לטבול במקוה המיועד לנשים, מפני שעל ידי כך הרבה נשים נמנעות לטבול באותו מקוה, וזהו עוון כרת. אבל טבילה לגברים, כתב הרמב"ם שאינה צריכה כלל, שכבר בטל דין טבילת בעלי קרי. ובמקום שאין מקווה מיוחד לגברים יש להם להימנע מטבילה.
הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה, יא טבת תשנ"ח
ו. 'עיבור באמבטי'[10] הוא מציאות אפשרית, אם כי מציאות רחוקה מאוד ולא שכיחה.
ז. על כן לפחות לכתחילה, יש לנשים להיזהר מלטבול במקווה של מים מכונסים אחר שטבלו בו גברים, אלא אם כן החליפו בו את המים.
ח. בדיעבד, כשאין אפשרות להחליף את המים, יש מקום להקל ולהתיר להן לטבול.
ט. חשש של 'עיבור באמבטי' ישנו רק במקווה של מים מכונסים ולא במקווה של מים זורמים, כגון נהר או מעיין, שבהם המים הזורמים מסירים כל חשש של 'עיבור באמבטי', (כגון במקווה האר"י בצפת שנחשב כמעיין[11]).
י. לגברים מותר לטבול במקווה לאחר שטבלו בו נשים, גם בלא החלפה של המים.
יא. כיוון שטבילת נשים חשובה לאין ערוך מטבילת גברים וחמורה ממנה, וכיוון שבעיני חלק מהנשים קשה לטבול במקווה שטבלו בו גברים, (לא רק מחשש הלכתי של 'עיבור באמבטי', אלא בעיקר מתוך איסטניסות) יש למנוע מצב שגברים ונשים טובלים ומשתמשים באותו מקווה. יש מי שאסר זאת לחלוטין, וכתב שבמקום שאין בו מקווה מיוחד לגברים, יש להם להימנע מטבילה[12]. ויש מי שהורה להתיר טבילת גברים אך ורק כשברור בלא ספק שניתן יהיה לנקות את המקווה היטב, להחליף את המים לאחר טבילת הגברים, ולחממו עד לזמן שהנשים טובלות בו. לכל הדעות, אם טבילת הגברים עלולה לעכב את טבילת הנשים, אין לאפשר טבילת גברים, כיוון שאסור שייווצר מצב שבו אפילו אישה אחת תימנע מטבילה או אפילו תידחה את טבילתה עקב טבילת הגברים[13]. (בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, ביישובים שאין בהם מקווה גברים ולכן הגברים רוצים לטבול במקווה הנשים, יש לאפשר את טבילת הגברים בשעות הבוקר בלבד, כדי שיישאר זמן לרוקן את המקווה, לנקותו היטב, ולחזור ולמלא בו מים עד למועד טבילת הנשים. יש לחשב היטב את לוח הזמנים מראש, והחכם עיניו בראשו)[14].
יב. אם יש צורך להחליף את המים בשבת, עדיף לומר לגוי שיחליף את המים בשבת, אפילו במלאכות דאורייתא, מאשר להעלים מהנשים את העובדה שגברים טבלו באותו מקווה[15].
יג. אם בכל זאת, בדיעבד, נוצר מצב שגברים ונשים טובלים באותו מקווה, יש לקבוע במקווה כזה כללי צניעות ברורים ומחמירים במיוחד[16].
להלן המקורות
[10]. 'עיבור באמבטי' - מציאות שבה אישה מתעברת מזרע של איש שנפלט לתוך מקווה מים, כגון אמבטיה.
[11]. יש כמה ספקות להתיר: ייתכן שאין שכבת זרע במים; גם אם יש זרע במים, יש הסוברים שאין אפשרות שאישה תתעבר מזה; גם לדעות שייתכן שאישה תתעבר מזה, הוא מילתא דלא שכיחא; כיוון שמדובר במים זורמים, גם אם יצאה שכבת זרע במים, המים זרמו והתחלפו ונשאו עמם הזרע; כיוון שהמים קרים מאוד, הזרע לא יכול לשרוד בקור כזה. ריכוז הסיבות מובא בספר בית יעקב, עמ' תנד.
[12]. הרב עובדיה יוסף, גילוי דעת מיום יא טבת תשנ"ח; הובא בנספחים לספר ימי טוהר. מצוטט כאן בפתיח לפסקה.
[13]. הרב מרדכי אליהו, שו"ת הרב הראשי (תש"נ-תשנ"ג) סי' כד. אמנם ראה בשו"ת דבר חברון, ח"ג סי' רפא-רפב, שכתב להתיר לגברים לטבול במקווה נשים בחורף, כשקשה לגברים לטבול במקומות אחרים, ויש להחליף את המים לאחר טבילת הגברים קודם טבילת הנשים.
[14]. הרב מרדכי אליהו, גילוי דעת מיום כב תמוז תש"ן; מובא בספר בית יעקב, עמ' תנז.
[15]. אף שאין איסור מצד עיקר הדין על טבילת נשים במקווה כזה (כפי שכבר נכתב לעיל), אלא עיקר הטעם הוא כדי לא לפגוע באמון של הנשים בבלנית או ברב. הרב מרדכי אליהו, שו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), שם.
[16]. ראה דיון על טבילה במקווה האר"י, בספר בית יעקב, עמ' תנד-תנו. והזכיר שהעדה החרדית בירושלים פרסמה שאין לנשים לטבול כלל במקווה האר"י. ומסקנתו היא שאין איסור מדינא, אך יש להקפיד מאוד על כללי הצניעות במצב כזה.