מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
תם מה הוא אומר
הודעות: 1343
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 11:28 am

גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי תם מה הוא אומר » ד' דצמבר 12, 2018 7:18 pm

[נ"ב: אנא לא להגרר למה שלא שייך מלבד הדיון ההלכתי].

ידוע כי בתקופה האחרונה משטרת ישראל עושה שימוש בהפגנות בחומר המכונה "בואש", חומר זה המותז על ידי ה'מכתזית', (ולאחרונה אף בכינון ישיר על המפגינים), הינו חומר בעל ריח רע הנשאר בגוף למשך כמה ימים, והבגדים מושלכים כמובן לאשפה (ברוב המקרים).

לפי הידוע, חומר זה מיוצד על ידי עיפוש של כל מיני חומרים מסוגים שונים, המביאים לתוצאה של הריח הקטלני. [ופרט זה טעון בירור בפן התכני].

דין זה עורר אותי לכמה שאלות, ואפרט.

א. ראשית, האם יש איסור להתפלל/ללמוד כך?

ב. על הצד שזה מעכב, מה יעשה האדם שהריח נדבק בגופו, ולא יורד ממנו במשך כמה ימים, האם בזמן זה יהיה פטור מברכות/תפלה/תורה? ומה בשעה שהריח עם בגדיו עדיין עליו והוא רוצה לשתות/להתפלל כי הגיע סו"ז תפלה (של מנחה בדרך כלל) וכו'.

ג. עמדתי בתפלה ומישהו נכנס עם הריח הזה, מה אני אמור לעשות?

לגבי השאלה הראשונה,
הורו כמה מורי הוראה להיתר, ותמכו דבריהם מדברי המשנ"ב (סי' עט ס"ק כג) וז"ל,
כתב החיי אדם: דבר שטבעו ריח רע כגון עטרן וכדומה מותר ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש. וכן כתב בספר מנחת שמואל.


ויש להעיר על הוראה זו, מלבד מה שדברי החיי אדם כמדומה שאינם מסוכמים להלכה, אם אינני טועה הדרך החיים חולק על זה,

יש לתמוה, שהרי הדין שלנו לכאורה דומה למבואר בשולם ערוך (סי' פו) וז"ל,
מים סרוחים, או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס, צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה.


ונידון מי הבואש דומה לזה לכאורה. ולפי זה מעכב.

וע"ש במשנ"ב מפמ"ג שהוא מן התורה. [נפקא מינה: ספק דאורייתא לחומרא!]

לגבי השאלה השניה,

מה יעשה מי שנדבק בו ריח, לגבי ברכות וכו', לכאורה יש להעיר מדין ההיתר בגמ' שבת לאפרושי מאיסורא בבית הכסא דשרי, דלכאו' מבואר מכאן, שלא נאסר במהות ת"ת במקום מטונף, רק היכא שיש אפשרות אחרת, ה לאו הכי, שאין כל אפשרות אחרת, י"ל דשרי.

ויש בזה סברא, שלא אמרה תורה והיה מחניך קדוש אלא לשמור על הקדושה של התורה, לא במקום שעי"ז יתבטל לגמרי (ולא באופן ח"פ דהוי כמגדר מילתא) מקיום כל המצות (ברכות, דברים שבקדושה וכו').

וכמדומה שדנו בזה הפוס' גבי מי שנמצא בבית האסורים באותו חדר עם ביהכ"ס.

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' דצמבר 12, 2018 7:27 pm

כמדומני שבשו"ת ר' אליהו רגולר (יד אליהו?) רוצה להתיר למי שנמצא בבית האסורים והוא ממקומות המטונפים.

יאיר
הודעות: 10738
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי יאיר » ד' דצמבר 12, 2018 8:55 pm

דלא כמו ששמעתי על האחים הקדושים שלא התפללו כשהיו בבית האסורים כשהיה לפניהם כלי מלוכלך.

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' דצמבר 12, 2018 9:14 pm

עדיין זה הפשטות שאסור וההיתר הוא חידוש.

הסקרן_הקטן
הודעות: 237
הצטרף: ד' יוני 15, 2016 5:20 pm

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי הסקרן_הקטן » ד' דצמבר 12, 2018 11:29 pm

הרכבו של הבואש
111.jpg
111.jpg (55.98 KiB) נצפה 2474 פעמים

יואל שילה
הודעות: 1687
הצטרף: ג' דצמבר 26, 2017 2:01 am

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי יואל שילה » ה' דצמבר 13, 2018 1:34 am

שנינו (שבת ב' ב') 'אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת', ומבאר הירושלמי (שבת ב' ב') 'עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע, שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ארבע אמות - לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו', וביאר הפני משה 'אגב אורחיה אשמעינן שלא תאמר דינו כשאר ריח רע לענין ק"ש ותפלה וצריך הרחק ד' אמות ממנו - לפום כן צריך מימר דלענין הדלקה בלבד הוא דאמרו'; מכאן למד החיי אדם (א' ג' י"ב, הובא במ"ב ע"ט כ"ג) 'כשם שמרחיקין מן הצואה כך מרחיקין מן הריח רע אפילו אינה צואה, וכל שדרך בני אדם להצטער מאותו ריח נקרא ריח רע... נראה לי דדבר שטבעו ריח רע, מותר, ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש', הרי שהוסיף תנאי בריח רע - שיהא זה ריח של דבר שהתקלקל, ולא ריח טבעי שהדרך להצטער ממנו.
וכן מצאנו במ"ב (ע"ט כ"ג) שהביא את הגדרת החיי אדם, וכן כתב (מ"ב צ"ח ז'): '...אין להתפלל בבית שיש שם שכר חדש או מי דבש [מפני חסרון הכוונה], וכ"ש ריח רע מעופש קצת'; וכן הוסיף (מ"ב רכ"ז ט') על מ"ש השו"ע שאין לברך על הרעמים בבית הכסא: 'וה"ה אם היה בבית שמקצבין בו בשר דשם ריח מעופש מאד, או שהיה הולך במבואות המטונפות...'; וכ"כ (מ"ב פ"ו ג'): 'כתב הא"ר והובא בפמ"ג במרתפות היין שיש ריח רע מעופש וקץ ביה אסור לקרות ק"ש, וה"ה כל כה"ג'; אמנם, הוסיף שם להסתייג מכך 'וברמב"ם (תפילה ד' ט' 'גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו - מפני שריחו רע') משמע דמותר, ורק גדולי החכמים היו נזהרין מזה בעת התפלה, עיין שם, ולפלא שלא העירו בזה', אך דחה את עצמו בשעה"צ (רכ"ז י"א): 'אפשר דהכא [בבית שמקצבין בו בשר] - משום דיש ריח רע יותר גדול, ועל כן נחשב זה כמבואות המטונפות, ובהכי נוכל לישב ההיא דסימן פ"ו שהבאתי שם בשם אליה רבה דמרתפות היין גם כן אין לדבר שם דברי תורה [שמדובר כשקץ בריח הרע המעופש], ובחנם השגתי שם עליו [מהרמב"ם דמיירי בריח מורייס מעופש, אך לא קץ בו כל כך - ורק בכה"ג התיר מעיקר הדין], עיין שם'; הרי שלמסקנת המ"ב רק ריח רע מעופש שקץ בו ביותר הוא בכלל טינוף, אך דבר שריחו מעופש קצת איננו בכלל טינוף, אם כי הוא עלול לבטל את הכווונה בעת התפילה, ולכן גדולי החכמים לא היו מתפללים שם.

חפציאלי
הודעות: 154
הצטרף: ה' נובמבר 08, 2018 8:30 pm
שם מלא: אבןטובה

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי חפציאלי » ה' דצמבר 13, 2018 1:54 am

מועתק מגליון 'רוממות' היוצא לאור ברמות א'

בגדר גרף של רעי והיה מחניך קדוש
כתב בשמירת שבת כהלכתה (פי"ג) והובא גם בארחות שבת (ח"ב עמ' קעד), שריח רע של נפט נחשב גרף של רעי ומותר בטלטול בשבת. וע"ש בהערה בשם חוט שני דה"ה לענין ריח של גז.
ולענ"ד יש לדון בזה טובא, שכן היתר גרף של רעי אינו משום צער האדם, אלא משום כבודו, וכמ"ש הפמ"ג בסי' שח, והמ"ב שם ס"ק קלא, והיינו דאי"ז כבודו לדור יחד עם דבר מאוס. וממילא נראה דדוקא בריחות שמעוררים גועל אצל האדם, חש הוא פחיתות כבוד ממצב זה, אבל ריחות כגון נפט וגז (או גומי שרוף וכדומה), אף שאין נעימים לאדם, אינם מעוררים בו גועל ואין בהם פחיתות כבוד, משום שאינם נובעים מאיזה קלקול ורקבון. [וביותר צ"ע מש"כ השש"כ (כב הערה קח) בשם הגרשז"א דמנורה המאירה ומכאיבה עיניו שייך בזה גרף ש"ר, וזה תמוה מאד דאיזה חסרון כבוד יש כאן.]
[וכל זה אכניס בדברי רבא שבת מז, א דאפר שבמחתה ל"ח גרף ש"ר, משום דאפר לא מאיס, ואכמ"ל].
וראיה נפלאה שמעתי זה מכבר מהרב גרשון לוצקין שליט"א דעיין סי' שיא בענין מת שהסריח בבית ומתבזה בין החיים איך מותר לטלטלו, וצ"ע טובא למה לא מצינו שיתירו לטלטלו מדין גרף של רעי. אלא דיסוד ההיתר הוא מצד שאין זה כבוד להיות עם גרף של רעי, וממילא שאני מת משאר דברים מאוסים דאף שיש לו צער של מיאוס מריח המת, אין זה ביזוי כבודו של החי לשהות עם מת, דסוף סוף גופת אדם היא דבר נחשב ולא מבוזה. וק"ל.
ודוגמה לדבר מה שמצינו בפוסקים (מ"ב עט, כג) לענין גדר צואה לענין והיה מחניך קדוש, דדוקא דבר שנסרח מחמת עיפוש, לאפוקי נפט וכדומה. והיינו דרק בדבר שמשרה סביבו חסרון כבוד אין זה 'מחניך קדוש'.
וידוע מה שנתחדש בזמן האחרון מים מבאישים שנעשים ע"י תמיסה של שמרים עם סודה לשתייה, האם צריך להרחיק מהם. וראשית נראה דלכאורה הריח בא מתהליך פירוק שדומה לעיפוש, ואם כן הוא, פשוט שצריך להרחיק. ועוד נראה דאף אם לא נגדיר את הריח כבא מקלקול ועיפוש, כל שבנ"א מואסים בריחו צריך להרחיק, דאין שם "עיפוש" תנאי בעיקר שם צואה, אלא שגדר הדבר הוא מה שממאיס את האדם, ואמנם בדר"כ נגעל ונמאס האדם רק מדבר מקולקל ומעופש, אך אם יהיה דבר שמתייחסים אל ריחו במיאוס הגם שאינו מעופש, הדין יהיה שווה. ולנידו"ד כיון שהמציאות היא שאנשים נוהגים כלפי המים האלה במיאוס, ממילא לא חשיב מחניך קדוש. וקצת ראיה ממי המשרה ששנינו במשנה שיש להרחיק מהם, אף שלכאורה אין בהם קלקול. ואילה"ק ממש"כ המ"ב עו, כ שא"צ להרחיק ממה שאדם הקיא, דמבואר במקור הדין (נזירות שמשון), דמיירי שאין לו ריח רע.

תם מה הוא אומר
הודעות: 1343
הצטרף: ג' מאי 09, 2017 11:28 am

Re: גדרו של ה"בואש" לאור ההלכה

הודעהעל ידי תם מה הוא אומר » ה' אוגוסט 15, 2019 1:10 am

ע"ע שו"ת תורה לשמה מהדו' אהבת שלום סי' קלב הערה 5 עמוד קנד


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 160 אורחים