ליטוואק פון בודאפעסט כתב:שאלה גדולה נשאלת כאן. בכל ההיסטוריה, כמעט ולא עלו גדולי ישראל לארץ ישראל מרצונם הטוב. במבט לאחורה, האחרונים שעשו את זה היו הרב חיים פנחס שיינברג והרב גוסטמאן. לפניהם נצטרך לגלול עד החזון איש, ולפניו עד האמרי בינה ולפניו עד הרב ישראל משקלאוו. שאר גדולי ישראל שהיגרו לשם, ברחו לשם. לא החליטו ביום מן הימים לעלות לארץ ישראל ולהסתדר שם. הרב קוק קבל שם משרה ואז עלה. הרידב"ז ברח מארה"ב. הרבנים מבריסק ברחו לשם מחמת המציק. הגר"א והח"ח רצו לעלות, ולמעשה לא הצליחו. ורוב גדולי ישראל לא ניסו.
אם אכן החיוב הוא כ"כ פשוט, מה היתה עמדתו של הגר"מ פיינשטיין? (אני יודע שיטתו ההלכתית, היא לו נדפסה באגרות משה. הכוונה היא מה חשב למעשה) למה יושב לו בנו הרב דוד בארה"ב?
קשה מאד להוכיח מהרשימה של גדולי ישראל.
רק לפני דור אחד ושניים המצב כאן היה שונה מהקצה לקצה גם בגשמיות וגם ברוחניות, והיה הרבה יותר מובן שאדם רגיל נמנע מלשנות את מסלול חייו כדי ללכת לארץ לא זרועה עם סיכונים עצומים מכל צד.
השאלה מתעוררת הרבה יותר בזמנינו, שהמצב בארץ דומה מאד לעולם המערבי כולו בגשמיות ( גם אם זה לא 'ממש אמריקה' כרצונו של ר' זאב ), וגם ברוחניות המקום המעולה ביותר ונתקיים הפסוק כי מציון תצא תורה, גם המעבר עצמו היום הוא קל ופשוט ונטול סכנות עד שגם מי שלא באצלשם שמים בא כדי לטייל , לא דרך של חודשים באניות וכדומה, זה מסתמא לא היה מעולם.
הקושי הרגיל שר' זאב מתאר על שינוי מסלול חיים, זהו קושי שהיה ותמיד יהיה, גם בביאת המשיח בב''א.
דרך אגב בעניין זה, נקלעתי השבוע למרכז מסחרי ברמת אשכול בירושלים. יש שם קהילה גדולה של אמריקאים, עד ש הכשרים על החנויות מזון הם של רב אמריקאי וכתובים באנגלית, כמו כן המחירים, אין אפילו חנות אחת עם הכשר עד''ח... הרגשתי גר בארצי.