אוצר החכמה כתב:לכאורה הדברים שלך הם בעצם התקפה על הזהר ולא על סגי נהור.
אם לא כך הוא אנא הואל בטובך להסביר איך אתה מבין את המילים הללו.
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכולהו. אי לאחזאה מלה דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר. אי הכי ניזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא. אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין.
כלומר שבלי להוסיף את הפרט הזה של מלין עלאין ורזין עילאין לא נחה דעתו של ר' שמעון ולא היה לו טענה שהדברים אינן סיפורין בעלמא.
כך שאתה צריך להסביר מה ההבדל בין דברי ר"ש לדברי סגי נהור.
לדעתי ישנו הבדל ברור בין דברי ר"ש לדברי סגי נהור, אך לפני שאני מציג אותו, הייתי רוצה להציע כאן כמה הערות:
א. ישנם מאמרי חז"ל שקשה להבין אותם, או שנראים סותרים למאמרי חז"ל אחרים, ושנשפכו הרבה דיו כדי להסביר אותם.. ובדרך כלל מבינים שיש בהם עומק וצריך להבין בדיוק למה כיוונו חז"ל. מאידך אם רוצים, אפשר לבא ולהוכיח איזה יסוד ממאמר חז"ל כזה לפי פשטותו.
אני אתן דוגמא: כתוב בגמרא שלמסקנא הודו ב"ה לב"ש שנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. כולם מתקשים, א"כ הקב"ה עשה דבר לרעתינו? הרי אנו מודים ומשבחים להקב"ה שהוא יצר אותנו, וכעת מתגלה שזה בכלל לא דבר טוב?
נאמרו בזה הרבה פירושים ופשטים. כמדומה שבס' בעל התניא באיזה מקום מפרש "נוח", לא "טוב", כלומר זה פשוט יותר נוח להשאר בשמים. זה תירוץ, אפשר לדון בו, אפשר לקבל אותו או לא לקבל אותו, זה ודאי לא הפשט הפשוט, וכפי שבא לידי ביטוי בדברי התוס' שלא הבינו כך.
אבל יבא מישהו, ויאמר "אתה יודע, זה פשוט לא טוב להברא. הקב"ה ברא אותנו למרות שזה לא טוב עבורנו. לכן לא כדאי להודות לו על זה. ויש לי על זה גמרא ערוכה!"
לכן, עוד לפני ההבדל שארצה להציג בין דברי הזוה"ק לבין דברי הרב סגי נהור,
שאילתי להרב סגי נהור היא במה שמקבל את הדברים כפשוטם, גם לא לוקח בחשבון מאמרי חז"ל וראשונים אחרים, ומגיע למסקנא מסויימת. על זה אני שואל את מה שאני שואל.
ב. הקושי שיש לכאורה בדברי הזוה"ק, הם
א] מה ששאלתי, מהי התכלית בלימוד סיפורי התורה למי שלא הגיע עדיין לחלק הסוד. אם תאמר שאין תכלית, זה דבר שקשה לשמוע. אם התכלית היא שעל ידי זה נשמתינו נחשפת לסודות התורה, זהו דבר שקשה לענ"ד להבין אותו, שהקב"ה רוצה שנבלה את זמנינו בדבר שבעצם מצד התוכן המוכר לנו הוא שטויות, כדי שעל ידי זה תתעצם נשמתינו בסודות התורה. ז.א. שהוא יכל לחבר ספר של בדיחות עלובות, ולצוות שנבלה שעות רבות ביום על זה, וכך נשמתינו לומדת סודות התורה.
ב] ישנו קושי לפו"ר בזוה"ק, כי קשיא רישא לסיפא. הזוה"ק מציג שתי אפשרויות: או שהתורה היא רק סודות עליונות, או שהיא סתם סיפורים חסרות משמעות ותוכן. אבל הרי ישנה אפשרות אמצעית, שהתורה היא סיפורים שנכתבו ביד "פדגוג אומן" ללמדינו אורחות חיים, איך לעבוד אותו, מה הם דרכיו ית', השגחה, שכר ועונש, אמונה, וכו' וכו'. ולא רק סיפורים שנכתבו, אלא סיפורים שאירעו, הם מהווים את הבסיס של העולם שאנו חיים בו, הם מאורעות ההיווצרות של העולם, ומי שמבין אותם יוכל לדעת איך לפעול ואיך להגיע למטרה. עכשיו נשאל: אם מישהו מבין כך, זה טוב, או לא טוב? בזוה"ק אין התייחסות לגישה כזאת, הן לטוב הן למוטב.
ג] חז"ל עצמם במדרשים ובגמרות מלאים מלימודים שאפשר ללמוד מסיפורי התורה הקדושה, זהו הרי כל ענייני המדרשים, כל הראשונים החל מרש"י מראים לנו מה אפשר ללמוד מכל פרשה ומכל סיפור. הרמב"ן בהקדמה כותב ש"תורה" היינו הסיפורים, "שהם מורים לאדם את דרך האמונה". החפץ חיים כותב בהקדמה לספרו ליקוטי הלכות, וז"ל: כשנתבונן באיזה פרשה שבתורה...ונתובנן על כל אות ותיבה שבה כמה הלכות יש בה וכן כשנחפש במדרשים ובזוה"ק ונראה כמה עניני קדושת המדות ועניני חכמה נוכל ללמוד מכל ענין נראה ברור כי מעשה אלהים המה לכלול באיזה פסוקים קצרים כמה אלפי הלכות וכמה עניני חכמה... עכ"ל. הרי שהחפץ חיים כשמביט בתורה הקדושה הוא רואה לפניו עומק נפלא שמוכיח לו (גם אילולי לא ידע את זה מראש) שרק הקב"ה יכל לכתוב כזה ספר. במיוחד הגדילו לעשות בעלי המוסר שהתבוננו בכל פרשה ופרשה והוציאו אין סוף לימודים בדרכי העבודה ותיקון המדות. עכשיו נבא ונאמר, הכל סתם סיפורים, מרק טוויין יכל לכתוב לימודים יותר טובים?
ג. הרב אוצה"ח, אם יורשה לי לשאול שאילה אישית לצורך הענין, האם כך הבנת תמיד את ענין לימוד "סיפורי" התורה, שאין הם מלמדים אותנו כלום, הם סתם עלילות, וכל הפרטים בעצם לא מעלים ולא מורידים, אלא שעל ידי העיסוק בהם, נשמתינו לומדת את הסודות שבהם? ואם תגיד שלא ידעת את דברי הזוה"ק (אני לא יודע אם אני אאמין לזה), האם מעתה תשנה את כל גישתך?