תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ב
ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות (בחלק מהמדרשים: 'לומר') לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם [קהלת א י] יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים
וכעין זה בבבלי
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יט עמוד ב
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר - מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ומה שהסופרים עתידין לחדש, ומאי ניהו - מקרא מגילה.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א
ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.
ההבנה הפשוטה היא, שכל דיני התורה שבעל פה הנמצאים בידינו כיום נמסרו למשה בסיני.
המקורות שמצאתי לבינתיים (אשמח להוספות) שכתבו כך מפורש או כמעט מפורש:
דרשות הר"ן (הדרוש השלישי, ד"ה אבל הענין) [יש לציין שכאשר הוא מצטט את הגמרא במגילה הוא מוסיף 'כל דקדוקי תורה']
כן מפורש באור החיים (ויקרא יג לז)
לשם בו ואחלמה (דרושי עולם התוהו חלק ב דרוש ד ענף כ"א סימן ד).
לעומת זאת הנצי"ב מפרש אחרת:
העמק דבר שמות פרק לד
אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ביאור הענין, ... והכוונה בכ"ז דבלוחות הראשונות לא ניתן כח החידוש אלא מה שקיבל משה דיוקי המקראות והלכות היוצא מזה, אבל לא לחדש דבר הלכה על ידי י"ג מדות וכדומה הויות התלמוד, ולא היה תורה שבע"פ אלא דברים המקובלים מפי משה, ומה שלא היה מקובל היו מדמים מילתא למילתא, אבל בלוחות השניות ניתן כח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה ע"פ המדות והתלמוד, אלא שמתחלה לא עסקו בזה אלא משה וזרעו, ובערבות מואב הוכיח משה לישראל שיקבלו זה הדרך כמו שיבואר ריש ס' דברים
וכעין זה בתורה תמימה
תורה תמימה הערות דברים פרק ט הערה ג
לל באור כונת הדרשה הזאת נראה שהורה אותו דרכי הדרשות והמדות שתפסו חז"ל לדרוש בהם דברי התורה ולפרשה ולבארה ולהוציא על פיהם דינים וחידושים
וכן מאריך בזה בפירוש 'יד הלוי' לספר המצוות
וכן נראה ברמב"ם שיש הלכות שלא נמסרו מסיני, אלא נלמדו לאחר מכן.
הקדמת הרמב"ם למשנה
וכאשר מת ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממנו הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת, ומה שלא שמעו מן הנביא ע"ה יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלש עשרה המדות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ומאותם הדברים שלמדו יש ענינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם. ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות, זה דן בדין ונתחזק אצלו וזה דן בדין ונתחזק אצלו, לפי שדרכי ההקש הוכוחיים יקרו בתוצאותם המקרים האלה, וכשנופלת בהם המחלוקת הזו הולכים אחרי רבים כמאמר הכתוב אחרי רבים להטות.
...
אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל. והביא אותם לידי השקפה נפסדת זו מיעוט ידיעת דברי חכמים הנמצאים בתלמוד, לפי שמצאו שהפירוש מקובל ממשה וזה נכון לפי הכללים שהקדמנו, אבל הם לא הבדילו בין הכללים המקובלים והחדושים שנלמדו [בדרכי העיון].
וכן מבואר במדרש [הלשם (צוין למעלה) תמה מאוד על מדרש זה, ולא נחה דעתו עד שכתב שלא נאמר אליבא דאמת אלא להוציא מדעת המינים]
שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא
וכי כל התורה למד משה כתיב בתורה (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ולארבעים יום למדה משה אלא כללים למדהו הקדוש ברוך הוא למשה, הוי ככלותו לדבר אתו
אשמח למקורות נוספים בנושא זה.
