חלק ניכר מהלכות חנוכה מתומצת בשיר זה בחריזה וטוב טעם ויש בו כדי להאיר את עיני הקוראים.
פה אשים קצת מדברים שכתבתי ושנתחדשו לי לאחר עיון בשיר זה ולימוד הלכות חנוכה.
וכן גם אביא בעז"ה מכל המקומות שמצאתי שהמשנה ברורה ושאר האחרונים חלקו על דעת כותב השיר ופסקו שלא כמוהו להלכה.
וביני וביני גם אוסיף מעט מעשיות בעניינים שעוד יתבארו.
יודע אני שאין בי לא תורה ולא חכמה ומה גם שרוב הכתוב כבר הובא בפורום בעבר.
וגם שמן הסתם א"א לדקדק בשיר כזה שנכתב ע"י הרב בימי שחרותו וככה"נ שייך בו קצת תיקונים.
מכל מקום, אני לא באתי אלא לעורר לב המעיינים וללמד לעצמי.
ולו רק יביאני הדבר לכדי לימוד הלכות חנוכה בנפש חפצה; והיה זה שכרי.
ואביא חלקים מן השיר על הצד היותר מסודר ואוסיף עליו בעז"ה הערותי.
ובסוף האשכול אביא את השיר כולו בקובץ PDF למי שירצה להחכים בו בעצמו.
ועובר אורח בארץ נכריה
אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,
וכדת היא נרות עורכת
גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת,
אז חובה עוד אין עליהו
להדליק נר במלון מגורהו.
ואם הגבר האורח יבא בגפו,
לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו.
והאיש אשר אין לו מקום קבוע,
הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע,
במקום אשר יאכל מאכלו,
שמה להדליק שפרה גורלו.
והדת על הכל מחכמים נתנה
כי אף לנשים היא למנה,
כי אף להן זאת יאתה,
כי מידי אשת חיל יד ד' נגלתה.
נשים בהדלקת נר חנוכה.
א. באמת אמרו נשים חייבות במצות נר חנוכה כמו שמצאנו בגמרא (שבת כ"ג.) "דאריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".
אכן היום לא שמענו שנשים מדליקות נ"ח.
וזה קצת תמוה, שהרי אם חייבות כמו גברים מטעם שאף הן היו באותו הנס, מדוע נהגו שהן אינן מדליקות ורק שיוצאות ע"י אחרים?
ותינח אשה נשואה שנפטרת ממילא ע"י בעלה משום שאשתו כגופו וכו'. אבל נשים פנויות מדוע נגרעו ממצות הדלקת נ"ח?
ב. והנה כתב בשו"ע (תרמ"ה, ג') "אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה".
ובמשנה ברורה (סק"ט) כותב "ועיין בתשובת עולת שמואל (סק"ה) דלדידן שמדליקין כל אחד בפ"ע, מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים. ואם רוצים [רוצות] להדליק מברכות דהוי כשאר כל מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך".
(הלשון "טפילות לאנשים" כנראה מקורו מתוס' (מגילה ד. בד"ה שאף) שכתב "וקשה דלשון הן משמע שהן טפלות").
כשעיינתי בעולת שמואל מצאתי בדבריו שאמר שאנו הנוהגים כדעת הרמב"ם ומנהג ספרד שכל אחד ואחד מבני הבית מדליקים נ"ח; צ"ל שכשקבלו עליהם בני ספרד את ההנהגה הזו - קבלו רק על הגברים ולא על הנשים.
ג. ומכל מקום קצת קשה שהרי לשון הרמב"ם (חנוכה פ"ד, ה"א) "והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים.." וממשיך שם (ה"ג) "מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמנה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד".
ועל פניו נראה פשוט שדין אחד הוא בין בגברים ובין בנשים.
ועוד קשה קצת על לשון המ"ב הנ"ל שכתב "ואם רוצים [רוצות] להדליק מברכות דהוי כשאר כל מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך".
וקשה שהרי אין נ"ח כשאר מ"ע שהזמן גרמא, הלא בנר חנוכה אף הן היו באותו הנס. וא"כ ודאי שיכולות לברך ואינו דומה ללולב או תפילין (ואינני בטוח אך כמדומני שאף לדעת השו"ע יכולה אשה לברך כשמדליקה לעצמה).
ד. ליקטתי קצת הסברים מאחרונים מדוע נשים אינן מוציאות עצמן יד"ח;
החתם סופר (שבת כ"א:) כותב כמה שנאמר למעלה שמנהג בני ספרד היה רק לגבי גברים ולא לגבי נשים.
ומבאר וז"ל "כי אין כבודה לצאת בחוץ ברשות הרבים לעתותי ערב ולהדליק בין אנשים [...] והשתא, אע"ג שכולם מדליקים בפנים, מכל מקום מנהג הראשון לא זז ממקומו".
הסבר נוסף מובא בספר משמרת השלום (לרבי שלום מקוידנוב) שכתב "ונ"ל שבבית שאין שם רק אשה ובנותיה, האשה מדלקת וגם בנותיה ידליקו [תדלקנה]. אלא שלא ראיתי נוהגין כן ולא ידעתי למה. ואפשר כיון שאמם אין מדלקת אינו מהנכון שהם ידליקו [...] וגם יש הרבה שאינן יודעות לברך".
רוצה לומר שאין זה דרך ארץ שבנות פנויות תדלקנה נ"ח ואמם לא תדליק (משום שיוצאת בהדלקת בעלה).
ועוד הוסיף שישנן בנות שאינן יודעות לקרוא ולברך ומטעם זה אמרו שתצאנה כל הנשים בהדלקת האנשים.
(הסבר נוסף מובא בתשובות והנהגות (לר"מ שטרנבוך. ח"ב סימן שמ"ב) שפלפל שם באריכות בעניין ולא ירדתי לסוף דעתו).
אם יורשה לי להוסיף מדעתי, מנהג זה שנשים אינן מדליקות אתי לידי קולא, שהנה ישנן נשים היושבות לבדנה בביתן רח"ל ומכמה סיבות אין להן קרבות איש בגבולן ורק יודעות מבית אבא אשר אין להן להדליק נ"ח. ועי"ז באים לידי קלקול שנשות ישראל אינן מקיימות מצוה דרבנן שאף להן יש חלק בה.
ובדור זה אשר כל הנשים ידעניות הן וודאי שיודעות לקרוא ולברך (ושמעתי מעשה נורא ברב אחד שנכנסו אצלו כמה אברכים בליל שבת לשאול באיזה עניין דחוף בהלכות שבת. והרב פתח את הספרים ודן בשמעתתא בעיון ודיבוק חברים עד שבאה שם אשתו ופתרה להם ההלכה. שאותה אשה היתה מלמדת לבנות ישראל הלכות שבת בסמינ"ר) וכן כהיום הזה שיכולות להדליק בתוך הבית וכו' אין ממש סיבה שלא תדלקנה. וכן מצאנו עדות מבית ר"מ פיינשטיין שהיו בנותיו מדליקות נ"ח.
ואפשר שבשיר "קיצור דיני חנוכה" קצת משמע שנשים גם הן תדלקנה.
"גם כל נפשות בית ידליקו בגילה,
איש נרותיו ויסלדו בחילה.
[...]
ועובר אורח בארץ נכריה,
אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,
וכדת היא נרות עורכת,
גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת.
[...]
והדת על הכל מחכמים נתנה,
כי אף לנשים היא למנה,
כי אף להן זאת יאתה,
כי מידי אשת חיל יד ה' נגלתה.
[...]
כי במצוה זאת חכמים אמרו,
להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו".
(הנה כתב "גם בעד בעלה" - וקמ"ל דלא רק בעד עצמה. וכבר כתבתי למעלה שקצת דחוק הוא לדקדק דיוקים בשיר זה, ולא באתי אלא להכניס טעם בהלכות החג. ועוד שממ"נ יוצאת מטעם דאשתו כגופו ואי"כ ראיה כלל לגבי נשים פנויות).
ולגבי מש"כ "כי אף להן זאת יאתה, כי מידי אשת חיל יד ה' נגלתה".
כשהתחלתי לעיין במקורות אודות חיוב נשים בנר חנוכה מטעם שאף הן היו וכו' מצאתי י"א שסיפור יהודית והטפסר נשתרבב לסיפור חנוכה בטעות ואין בינו לבין מצות נ"ח בכהוא זה.
ולאחר שפשפשתי ומשמשתי וכתבתי מכל הבא ליד, מצאתי שכבר כתבו ע"ז כאן בפורום : http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=24&t=7259
ולאחר מעשה מצאתי שכן כתבו על עניין נשים במצוות חנוכה : http://forum.otzar.org/forums/viewtopic ... 24&t=30815
ואכמ"ל.
***
ואף איש עור נדכא עינים,
לפעלת צדק זאת יתן ידים.
ואם אין לאל ידו לערוך המערכה,
יעזרנו רעהו והוא יברך כהלכה.
סומא בנר חנוכה.
א. המשנה ברורה (תרמ"ה, ג', סק"ט) מביא בשם תשובת רש"ל לגבי סומא שיכול להדליק נר חנוכה. אך מוסיף שם ואומר בשם מור וקציעה שלמרות שיכול להדליק - לא יכול לברך.
וזו לשון המהרש"ל (תשובה ע"ז) "(סומא) צריך הוא להדליק ע"י סיוע של אחר. ונהי דלאו בר ראיה הוא, לא גרע ממצות ציצת דכתיב וראית' אותו [...] ואפ"ה סומא חייב בה [...] שהוא אינו רואה אבל אחרים רואים".
כלומר, שאע"פ שעיקר הנרות הוא עניין של ראיה (פרסומי ניסא), מכ"מ, כיוון שאחרים רואים את הנרות שלו - יכול סומא להדליק נ"ח.
ב. ובמור וקציעה הנ"ל (סו"ס תרע"ה) רוצה להוכיח ממש"כ "הרואה נר חנוכה מברך" (עיין שבת כג.) שמשמע שמצוה זו תלויה בראיה באופן כזה שאמנם יכול סומא להדליק מספק אבל לברך אסור לו.
והוסיף "ואף על גב דטעמא יהיב מהרש"ל, שמוטל עליו לקיים פרסומי ניסא לאחרים, דאפשר ליה, אפ"ה לא בריר כולי האי ואין לו ראיה".
ג. והנה הראי"ה כשכתב קיצור דיני חנוכה שלו מן הסתם לא ראה אתה המו"ק (שהרי כתב "יעזרנו רעהו והוא יברך כהלכה" וס"ל דסומא יכול לברך על הדלקת נ"ח).
ורק אניח כאן שבשבט הלוי (ח"ד סימן ס"ז) מצודד לומר שסומא יכול וחייב לברך.
***
אם על יד רחובות ביתו נפתחת
בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת.
ואם סביב לה יקיף החצר
אף אז מפתחה לא יבצר.
ואם משני עברים לביתו דלתים
בשתיהן ידליק למנוע מראה עינים.
מפני החשד.
א. שאל אותי ת"ח אחד, לגבי מש"כ על מי שיש לו שני פתחים לביתו שידליק משום חשד גם בפתח השני ולא יברך.
והרי כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תקכ"ה) וז"ל "כל שהצריכו חכמים להפריש או לשחוט מאיזה טעם שאמרו, מצוה של דבריהם היא. ועל מצוה של דבריהם מברכין".
ולדוגמא אם שוחט בן פקועה, שכל שחיטה שבו היא רק מפני החשד - צריך לברך על שחיטה זו.
והקשה אותו ת"ח שלכאורה אין הבדל בין הדלקת נ"ח מפני החשד ושחיטת ב"פ מפני החשד ומה טעם ע"ז מברכים וע"ז לא?
ולא ידעתי מה לתרץ לו.
ב. ושוב שמעתי שואלים לגבי הדלקת נ"ח בשני פתחים מפני החשד, שהרי קי"ל בגמרא (ברכות ח:) "אמר ריב"ל אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. אמר אביי ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לית לן בה".
כלומר שלא יעבור אדם מאחורי ביהכ"נ וכו' וביארו שהטעם הוא שמא יחשדו בו שהוא אינו מתפלל. ורק שאם יש פתח נוסף - אין חשש שמא יחשדו בו משום דסמכינן שיאמרו שהלך להיכנס מהפתח השני.
והנה יש לשאול מה חילוק בין שני פתחים לביהכ"נ שאז יאמר העולם שודאי הלך האדם להיכנס בפתח השני,
לבין בית שיש בו שני פתחים שאז לא יאמרו שמא הדליק בפתח השני.
ושמעתי ע"ז כמה תירוצים חלשים.
ועוד שמעתי שהיו אומרים ששאלה זאת הקשה הב"י. ולא מצאתי.
(אינני יודע עד כמה שייך טעם "מפני החשד" בדורנו. ולכאורה לפי טעם זה נהיה חייבים להדליק נ"ח בכל חלון וחלון מפני החשד שמא יאמרו לא הדליק. ואם בחשדות עסקינן, שמעתי מספרים שיש אדמורי"ם שמדליקים נרות חול בערב חנוכה וקוראים לצלמים שיבואו לצלם אותם בהצגת ההדלקה ואח"כ מפרסמים התמונות במסוה של הדלקת מצוה. וכן מספרים על אדמו"ר אחד שרצה להצטלם בשמיני של חנוכה בהדלקת ח' הנרות ורק שהצלם היה תפוס באותה הערב ולא יכול היה לבוא לצלם. אז החליט האדמו"ר שהצלם יבוא אצלו אחרי חנוכה ויצלם אותו בהדלקת נרות סתם ואח"כ יאמרו על התמונות שאלה נרות חנוכה. וכך הוה. ורק שתו"כ ההדלקה האדמו"ר החליק על הרצפה ונר ההדלקה בידו האחת וסדר ההדלקה בידו השניה. אמר לו הצלם לאדמו"ר; אם כבודו ממילא על הרצפה אפשר שנצלם כבר את ליל בדיקת חמץ).
***
בפנת הימין כמשפט התורה,
ידליק את הנרות במנורה,
להתחיל בשמאל לימין להפנות,
כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות.
ככה"נ מתכוון למובא בהלכות נשיאת כפים בשו"ע או"ח (קכ"ח סי"ז) "כשמחזירים פניהם בין בהתחלה בין בסוף לא יחזירו פניהם אלא דרך ימין".
***
נר אשר יש לה פיות מהרבה עברים,
אנשים כמספרם בה נפטרים.
בזה חולק המ"ב (תרע"ט, ס"ק י"ב) וכותב שהיום שנהגנו שכל אחד מדליק נרות כמספר הימים, אם שנים ידליקו בנר כזה בעל שני פיות - יחשבו הרואים שאדם אחד הדליק וזהו יום שני של חנוכה. ולכן אומר שהיום עדיף שלא להדליק כן.
ורק שמוסיף שאם שנים מדליקים במנורה של שמונה נרות, זה מצד זה וזה מצד זה אפשר שאין בכך בעיה (וכ"נ).
***
וחרס ישן מחרסי אדמה,
לא לכבוד המצוה הרמה.
ואם בבלי דעתו עליו הדליקו,
בלי ברכה חכמים חקר העמיקו.
יש שפירשו את המשפט "ואם בבלי דעתו עליו הדליקו" שהכוונה היא למי שהדליק נ"ח בחרס בבלי דעת (ולא ידע שאסור) - שע"ז אומר "בלי ברכה חכמים חקר העמיקו" כלומר שלא יברך.
(וכן פירש הרב דויקישיבה כאן :https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8_%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94#cite_ref-3).
וכן כתב הרב משה עמיאל בחוברת המצורפת בהמשך האשכול בהערה מספר 117.
וכל זה הוא מאוד תמוה משום שאם הדליק בלא ידיעה שאסור אז מן הסתם גם לא ידע שאסור לברך..
ונראה לעניות דעתי שהראי"ה התכוון לשאלה האם מי שהדליקו עליו בלא ידיעתו; האם כבר יצא יד"ח או שיכול להדליק ולברך.
וכן כתב במשנה ברורה (תרע"ז, סק"ב) "מי שלא ידע שהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק דכיון שלא ידע מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנת חכמים ועיין במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה".
***
אך אם בפתח הבית יציב לה יד
הזהיר במצוה ואת קדושים רד,
ישפילנה למטה מטפחים עשרה,
ואז לשם מצוה תהי נכרה,
ואם יותר מזה הגביה נרהו,
לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו.
מצוה להניחם למטה מעשרה טפחים.
א. הגמרא (שבת כא:) אומרת "אמר רבינא (משום דרבא) זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה".
והרמב"ם והרי"ף השמיטו זה.
ב. נראה שעיקר עניין זה הוא למען ידעו העולם שנרות הללו נרות מצוה הם ולא מונחים לשם תשמיש חול.
ויש לעיין לגבי מי שמדליק בתוך הבית, האם יש לו עניין להניח הנרות בפחות מעשרה טפחים או לא.
אכן מצאנו שלש שיטות להלכה בעניין זה;
השו"ע (תרע"א, ו') כותב "ומצוה להניחם למטה מעשרה טפחים אפילו לדידן שמדליקים בפנים, דכשהוא למטה מעשרה ניכר בהן לכל שהם משום פרסומי ניסא טפי, דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כל כך למטה דעיקר תשמישו של אדם למעלה מעשרה".
ובב"י הוסיף מרן וכתב "וכן נוהגין כל המדקדקים".
שיטה נוספת החולקת על דעת השו"ע מובאת במשנה ברורה (שם, ס"ק כ"ז) בשם האליה רבה, היא שיטת המרדכי (שבת רס"ו) שכתב וז"ל "עכשיו שהרגילו להניחה בפנים נראה דאין קפידא להניחה למעלה מי', דליכא פרסום".
ר"ל, מכיוון שהיום (זמנם) שמדליקים בתוך הבית ובכ"מ אין פרסומי ניסא לרבים - א"צ לחשוש לכך שיבואו לטעות בנרות חנוכה ולחשוב אותם כנרות חול, ולכן אי"צ להניחם למטה מעשרה.
ולפי דבריו, גם בימינו שיש המדליקים בחלון, נראה שאין להם כלל סיבה לחשוש ולהניח בחלון שהוא פחות מי' (בתוך הבית).
ג. והנה במ"ב (שם) הביא ממחצית השקל שאמר "ואם יש לו שני חלונות אחד למעלה מי"ט ואחד למטה מי"ט, ודאי יניחנה בחלון שהיא למטה מי"ט".
ודבר זה תמוה מאוד (שהרי ברור הוא לרואה שנר זה בחלון משום פרסומי ניסא, ומה הה"א לחשוב שיניח שם נר לצורכי חול?), ואולי כוונתו היא לחלון שפחות מי"ט בתוך הבית (ולא שמבחוץ הוא גבוה פחות מי"ט) ואליבא דהשו"ע.
צריך לשים לב שלא לפגוע באחרים מתוך חביבות מצות נ"ח. ומי מאיתנו לא קרה אותו שירד לפתח הבנין בליל חנוכה ומצא שהמעבר חסום בכיסאות ועמודים עליהם מונחים נרות החנוכה. ואפשר שאנשים אלו שמזיקים רה"ר לא קימו מצות נ"ח (וכ"מ שפטרו בגמל טעון פשתן וכו' (שבת כ"א:) הוא רק כשהדליק חנוני ברה"י שלו ולא ברה"ר. וכן מדוייק "ונכנסה פשתנו לתוך החנות"). מעשה בת"ח אחד הדר בעירי שבערב חנוכה עם שנטתה חמה ירד לפתח הבניין להתקין לו מקום להדלקת נ"ח למטה מי"ט, בא אצלו חברו וביקש ממנו להזיז נרותיו שכן מקום זה בחזקתו הוא מזה כמה שנים. לא אשגח ביה. תקע באוזנו. לא אשגח ביה. רפיק ביה פורתא. לא אשגח ביה. נתן בו רכובה ובעיטה וסנוקרת והיו שניהם מתגוששים והולכים עד שבאו כל העם וראו. צא ולמד מה גדול כחה של מצות נ"ח שמרוב חביבותה ישראל נצים זה בזה.
ד. דעה פחות מוכרת שיש בנידון, היא שיטת סדר היום (סדר חנוכה וקריאות לחנוכה) שכתב "לא יגביה למעלה מכ' אמר ולא למטה מי' טפחים, ומצותה מי' ולמעלה עד י"ח טפחים, שכן גובהה של המנורה היה י"ח טפחים".
ובאליה רבה (תרע"ו, ו') תמה עליו שהרי הוא סותר גמרא מפורשת ("זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה").
ותירץ המחזיק ברכה (מובא בשע"ת תרע"א סק"ג) ואמר "כיוון שהרי"ף והרמב"ם השמיטו הא דאמרינן צריך להניח למטה וכו', מסתמא דין חנוכה כסוכה וכמבוי".
(וכנראה רוצה לומר שכמו סוכה ומבוי שפסולים למטה מעשרה כן יהא הדין בנ"ח. ומה בין נ"ח לסוכה ומבוי? נ"ל דר"ל לפימש"כ בגמ' שבת "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי" שיש איזשהו היקש בין דיני נ"ח לסוכה ומבוי. ולכן מכיוון שהר"מ והרי"ף לא הביאו עניין י"ט - כנראה נשאר דין נ"ח כסוכה וכמבוי ודו"ק).
***
כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת,
זולת אם חשב באמת
ובצדקה,
כי אינו מקבל שבת בהדלקה.
קבלת שבת בהדלקת הנר.
א. נראה שכוונתו שהדלקת נר שבת היא כקבלת שבת אא"כ התנה שלא לקבל שבת בהדלקת הנר (שהרי לא שמענו שהדלקת נר חנוכה יש בה כדי לקבל שבת).
ב. כתב בשו"ע (תרע"ט, א') "בערב שבת מדליקין נר חנוכה ואחר כך נר שבת".
ובמ"ב מסביר שכל זה הוא להי"א שהדלקת נר שבת נחשבת כקבלת שבת ואם כן אח"כ אסור יהיה לו להדליק שוב נר חנוכה.
ומכל מקום, מביא המ"ב שרוב הפוסקים חולקים על דין זה ומסכימים שהדלקת נ"ש אינה נחשבת לקב"ש.
ורק שיש לחלק בין הדלקה של גבר שבד"כ לא מדליק נר בע"ש ולכן לא תחשב לו ההדלקה לקבל"ש, לבין אשה שרגילה להדליק נ"ש בע"ש ולכן הדלקה שלה כן תחשב לקבלת שבת.
ועל כן אשה צריכה להקדים הדלקת נר חנוכה להדלקת נר שבת.
ואם הדליקה נ"ש קודם, תמנה אחר שידליק למענה.
(קודם לכן כתב "כי מצוה רבה היא בערכה נהדרה, מיין קדוש והבדלה היא יקרה. רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו, כי גדול היום וקדוש לאדוננו".
ומעניין למה לא כתב מפורש כמו שהביא השו"ע (תרע"ח, א') לגבי נר שבת קודם לנר חנוכה שהטעם הוא מפני שלום ביתו).
***
יקראו בתורה פרשה קבועה,
בחנכת משכן המקדש היא ידועה.
שלשה אנשים במנין,
והכהן יכפיל הענין.
קריאת התורה בחנוכה.
הראי"ה כתב כאן "והכהן יכפיל העניין". וככל הנראה נהג בקריאת התורה כשיטת השו"ע ולא כהרמ"א.
שכן כתב בשו"ע (תרפ"ד, א') "קורין בקורבנות הנשיאים שבפרשת נשא שלשה בכל יום ומתחילין בברכת כהנים".
וכתב ע"ז הרמ"א "וי"א שמתחילין ביום כלות משה וכן אנו נוהגין".
ואחרי ששאלתי איזה בעל קורא אמר לי שכן נהגו בכל קהילות האשכנזים כהרמ"א.
ושמעתי שבישיבת מרכז הרב נוהגין עד היום כדעתו וקורין מתחלת פרשת כהנים.
מסופר על הגר"י סלנט : "פעם בחנוכה, תוך שיחתו עם אנשים, הזכירו לפניו ענין של צער. הוא הפסיקם בו ברגע, באמרו, שאין להזכיר בימים אלה דברים המצערים, על סמך ההלכה שימי חנוכה אסורים בהספד" ("אור ישראל" עמוד 123).
***
וביום השבת בנביא יפטירו,
הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו
בשו"ע (תרפ"ד, ב') כתב "מפטיר רני ושמחי ואם חלו בו ב' שבתות וכו' הגה ואם חל חתונה בשבת זו מפטירין בשל חנוכה".
ובמ"ב (סק"ח) מסביר "נוהגין לקרוא בשבת שיש חתן הפטרת שוש אשיש. ומקורו מהרמ"א סוף סימן תכ"ח".
(שם כתב הרמ"א "ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש").
ומעודי לא שמעתי על מנהג זה או על מקום בו נהגו כן.
***
חנוכה שמח!
