השוכח לומר "רצה"בברכת המזון בשבת

[אריה לייב]

קי"ל להלכה שמי ששכח לומר רצה בברכת המזון ונזכר אחרי שהתחיל בא"י הא-ל אבינו וכ'ו דבשתי סעודות ראשונות חוזר לראש , ובסעודה שלישית של שבת אינו חוזר לראש.

לכאורה, אדם ששכח בשבת בוקר בסעודה שניה לומר רצה ונזכר אח"כ, למה צריך לחזור לראש? הרי יכול לומר כשיאכל סעודה שלישית על פת (כמנהג רוב העולם) ושם יזכור לומר "רצה" ונמצא שבשתי סעודות של שבת אמר "רצה"! ומה אכפת לן מתי אכל שני הסעודות, ומה אכפת לן דבאמצע שתי הסעודות שבירך ברכהמ"ז ואמר רצה אכל סעודה אחת בלא לומר "רצה"?!

ואם נאמר שהחיוב לומר "רצה" בברכת המזון בשבת היא לא "בשתי סעודות במשך יום השבת", אלא "בסעודה הראשונה והשניה" אתי שפיר!

אשמח לשמוע דעתכם.

[מורה צדק]

ומניין שיאכל סעודה שלישית?

[אריה לייב]

ומניין שיאכל סעודה שלישית?

מי שרגיל לאכול כל שבת ושבת סעודה שלישית, למה נחשוש שדווקא באותו שבת לא יאכל סעודה זו ונחייבו בברכת המזון פעם שניה, עם הזכרות השמות?

[יאיר.]

בסעודה שניה מקדש ובשלישית לא.

הטעם שאינו חוזר בסעודה שלישית הוא משום שאינו חייב (מעיקר הדין) לאכול דוקא פת. (ומימלא אינו חייב בברכת המזון. נ"ל בדומה לערבית של ר"ח לגבי יעלה ויבוא).

[שבטיישראל]

ומניין שיאכל סעודה שלישית?

כבר קבלו עליהם ישראל קדושים את דברי חז"ל שסמכוה אקרא שחייב לאכול ג' סעודות בשבת

[שבטיישראל]

בסעודה שניה מקדש ובשלישית לא.

מה זה משנה אם מקדש או לא ?

הרי גם בסעודה השנייה אינו חייב בקידוש !
כי אם שחייב לקדש בצפרא דשבתא לאחר התפילה לפני שיטעם .. ומה עם קידש על מיני מזונות (או על רביעית יין נוסף מכוס הקידוש כנהוג בחג הפסח שא"א לקדש על מזונות) וקיים מנהג "סעודת ר' חידקיא" כנהוג במקהלות החסידים, ולא נטל ידיו לסעודה שנייה כי אם לאחר כמה שעות ...

[יאיר.]

א"כ מדוע לדעתך חוזר בסעודה שניה?

[שבטיישראל]

אודה על האמת שאיני יוsע ... ומעולם לא עלתה על דעתי לשאול בענין
ומ"מ מש"כ אינו נכון וולא קשר להשאלה

[בדיעבד]

.
לכאורה, אדם ששכח בשבת בוקר בסעודה שניה לומר רצה ונזכר אח"כ, למה צריך לחזור לראש? הרי יכול לומר כשיאכל סעודה שלישית על פת (כמנהג רוב העולם) ושם יזכור לומר "רצה" ונמצא שבשתי סעודות של שבת אמר "רצה"! ומה אכפת לן מתי אכל שני הסעודות, ומה אכפת לן דבאמצע שתי הסעודות שבירך ברכהמ"ז ואמר רצה אכל סעודה אחת בלא לומר "רצה"?!

אין זה חיוב לומר רצה, כ"א חיוב סעודה. שבשתי סעודות חייבין לאכול פת, ובסעודה אחת יכול לצאת בפירות. ולכן כשמברך לאחר שתי הסעודות הראשונות, רצה מעכב בהן. משא"כ בסעודה ג', כמו ביעלה ויבוא שחלוק ר"ח מיו"ט, שאינו מעכב רק היכא דחייב בסעודה.
ומי שרוצה לאכול סעודה שלישית לפני סעודה שנייה, ינסה!
זה מזכיר לי הסיפור באותו שנכנס לבית קפה ושאל "כוס קפה בכמה?"
ענה לו בעה"ב "כוס ראשון: שתים וחצי, אחרי זה כל מילוי חינם".
אמר לו "טוב. תגיש כוס שני!"

[תולעת ספרים07]

לדעתי לא ירדתם לסוף דעתו של אריה ליב:
הוא שואל שאלה פשוטה..
מדוע השוכח לומר רצה צריך לחזור ולברך, ואם משום חיוב ג' סעודות שיש בשבת קודש, הרי יוכל לתקן על ידי שיאכל אח"כ עוד סעודה, שהרי כל החיוב לחזור על רצה (לכאו') הוא מפני החיוב לאכול בשבת ג' סעודות, וכיון שכן הרי יכול לאכול עוד סעודה בהמשך וכך ייצא לו ג סעודות, ומדוע עליו לחזור ולומר רצה.
כלומר לדעתו של השואל אין חיוב סעודה בשבת קודש כמו בר"ח אלא חיוב אכילת ג' סעודות ומדוע עליו לומר רצה ואם משום חיוב ג סעודות הרי יוכל לתקן את זה בהמשך.

אמנם קושיתו לכאו' אינו קושיא כיון שיש חיוב סעודה בליל שבת דווקא, וגם בשבת בבוקר יש חיוב סעודה מלבד חיוב הג' סעודות שיש חיוב לאכול בשבת.
ובזמנו שאלתי שאלה זאת למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א - וכך ענה לי שיש חיוב סעודה בלילה ובבוקר בלעדי החיוב של ג' סעודות בשבת ולכן חייב לחזור ולברך ולומר רצה.

ובאמת שעד עתה לא ידעתי כל כך מקור לדבר זה מניין שיש חיוב לאכול בליל שבת ובשבת בבוקר סעודה ולכאו' כל חיוב הסעודה הוא מפני הקידוש במקום סעודה ותו לא.
ויש לעיין היטב בסוגיא דערבי פסחים....
--
ועד כמה שזכור לי - אח"כ מצאתי על כך תשובה בשו"ת בצל החכמה ואיני זוכר כעת מקומו.

[אריה לייב]

אמנם קושיתו לכאו' אינו קושיא כיון שיש חיוב סעודה בליל שבת דווקא, וגם בשבת בבוקר יש חיוב סעודה מלבד חיוב הג' סעודות שיש חיוב לאכול בשבת.
ובזמנו שאלתי שאלה זאת למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א - וכך ענה לי שיש חיוב סעודה בלילה ובבוקר בלעדי החיוב של ג' סעודות בשבת ולכן חייב לחזור ולברך ולומר רצה.

ובאמת שעד עתה לא ידעתי כל כך מקור לדבר זה מניין שיש חיוב לאכול בליל שבת ובשבת בבוקר סעודה ולכאו' כל חיוב הסעודה הוא מפני הקידוש במקום סעודה ותו לא.
ויש לעיין היטב בסוגיא דערבי פסחים....
--
ועד כמה שזכור לי - אח"כ מצאתי על כך תשובה בשו"ת בצל החכמה ואיני זוכר כעת מקומו.

יישר כח על הסברך, אבל החיוב של סעודה השניה היא בשבת בבוקר או במשך כל היום עד השקיעה? כי אצל החסידים אוכלים סעודה זו לרוב אחרי חצות היום וזה כבר לא בבוקר.

[תולעת ספרים07]

בסלונים נותנים צונט לפני התפלה כך שמעתי פעם :)
בכל אופן אני בזמנו שאלתי את מרן הגר"ח היכן כתוב שיש חיוב סעודה בשבת בבוקר בלעדי חיוב הג' סעודות בשבת - והוא עשה לי עם הראש כאחד האומר מה קרה לך?
שהרי הדבר פשוט שיש חיוב סעודה בשבת בבוקר
ולא העזתי יותר לשאול אותו מניין לו....
--
צריך להסתכל היטב בשו"ע רפ"א כמדומני ובמ"ב שם בנוגע לחולה והאם חולה שאוכל צריך לעשות קידוש כשאוכל אולי משם תבוא הישועה....
שוב אני מחדד את שאלתי האם יש חיוב סעודה בשבת בבוקר או כל הסעודה שאנו אוכלים בשבת בבוקר ובליל שבת זה מכח מה שאמרו בגמ' שחייבים בשבת בג' סעודות.
אם מישהו יודע משהו מוסמך אשמח מאוד....
(כרגע אני חייב לרוץ ולעזוב את הפורום - יש לי שיעור כעת בדף היומי ונמשיך אי"ה בשבוע הבא)

[בדיעבד]

תולעת!
מנין לך חיוב לומר רצה. הבא נא ראיה לדברים מחודשים אלו!

בברכות מט: מבואר שבברכהמ"ז שאין דרך להתחמק ממנה רצה ויעלה ויבא מעכבין בה. אין זה תלוי בחיוב לומר רצה אלא באכילה מחוייבת.
וא"כ זה שאכל פת בשבת בבקר הרי יצא ידי חובתו באכילה זו, ולא היה לו אפשרות להתחמק מזה, הרי בברכהמ"ז רצה מעכבת בו. מה לי אם יכול לאכול עוד פעםץ הרי באכילה זו בשעתה היה מחויב בה, ופשוט.

[תולעת ספרים07]

בדיעבד!
זה בהחלט לא נכון מה שכתבת כדבר פשוט שאם הוא חייב בסעודה הריהו חייב לחזור ולברך, ואסביר את עצמי...
הגע בעצמך:
האם אחד שנשבע לאכול בחנוכה לדוגמא האם תאמר שהוא חייב לחזור ולומר על הנסים מפני שהוא חייב לאכול שהרי מושבע ועומד...
ראה למשל:
לגבי חול המועד:
ידוע דברי השער הציון הארוך הזה שכתוב לדון אם בחול המועד יש חיוב סעודה והאם נקרא מקראי קודש – ובספר זכרון שמואל להגאון רבי שמואל רוזבסקי ז"ל כתב שם להקשות מהב"י על הב"י שהב"י כותב בשום מקום (אולי בקפ"ח) שיש חיוב לאכול פת בחול המועד ומאידך כתב הב"י שאין חייב לחזור לומר יעלה ויבא בחול המועד?
וכתב שם ליישב שהחיוב לאכול פת בחול המועד אינו נובע מדין מקראי קודש אלא מדין חיוב בשר ויין, שאי אפשר לאכול בשר ויין ללא פת ולכן אינו חייב לברך במידה ושכח לומר יעלה ויבא בחול המועד.
הרי לך להדיא שהחיוב לחזור ולברך זה רק במידה ויש חיוב סעודה באותה היום מדין מקראי קודש אך לא במידה והוא חייב לאכול פת רק מדין חיוב בשר ויין...
ויש לי עוד הרבה ראיות ליסוד הזה שצריך שיהיה חיוב אכילת סעודה מדין מקראי קודש אך במידה והוא חייב לאכול פת אם משום שבועה אם משום בשר ויין אם משום שהרופא ציווה עליו לאכול פת אם משום אכילת פת שחרית וכדו' אין זה נחשב לחיוב סעודה כדי לחייבו לחזור ולברך והדבר פשוט.
והנה לגבי שבת איני יודע אם יש חיוב סעודה....
דהנה אם משום קידוש שאין קידוש אלא במקום סעודה בהחלט שאין זה מחייב לומר רצה – וראה בכתבי הקודש שבת קי"ז ובמרדכי וכו' שנשים אינם חייבות לחזור לומר רצה כיון שהיו יכולות לצאת במזונות וכו'.
ולפי יסוד זה רציתי לומר בשעתו שגם בשבת אינו נחשב לחיוב סעודה וזה שחייבוהו לאכול ג סעודות זכר למן אינו הופך את היום לחיוב סעודה והדבר דומה למושבע ועומד וכן לחיוב אכילת פת של חול המועד ועוד כהנה...
בכל אופן: אני שאלתי בזמנו שגם אם נאמר שחיוב ג' סעודות הרי זה הופך את השבת לחייב בסעודה מכל מקום שמא כיון שאינו חייב לאכול זה הרגע ומעיקר הדין יכול לדחוס לעצמו ג' סעודות שעה לפני השקיעה – ממילא אין זה נחשב לחייב בסעודה...
ועל זה אמר לי מרן הגר"ח שהדבר פשוט הוא שיש בשבת חיוב סעודה וכפי שהבאתי לעיל...
ובאמת שכך משמע בתחילת ערבי פסחים כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב ע"ש הרי מבואר שם שיש חיוב סעודה בשבת – אם כי שעד לרגע זה איני יודע מקורו...
ובגמ' פסחים שם בזמנו חיפשתי בכל המפרשים וכולם החליטו לשתוק שם – מניין לגמ' כדבר פשוט שיש בשבת חיוב סעודה כמו בפסח וכו'...
בתמצית:
יתכן, ואני אומר יתכן, שחיוב סעודה זה רק מקראי קודש, שיש חיוב לאכול כל היום ועל כל ביס וביס שיאכל במשך היום יקיים מצווה...
אך במידה והחיוב סעודה הוא דבר צדדי יתכן שאין זה נחשב לחייב בסעודה כדי שיצטרך לחזור ולברך...
ואני כותב כל זה מתוך הזיכרון מפעם ולהדיא ראיה בזמנו תשובה בשו"ת בצל החכמה שמקשה בדיוק את מה שאני מקשה ואיני זוכר את מקומו כעת.
בטרם אנו ניכנס כאן לויכוח אין סופי עיין היטב במה שכתבתי – ותווכח לנכון שיש בזה משהו ואין זה מופרך כלל ועיקר....

[תולעת ספרים07]

ביקשתי ומצאתי
ראה שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן קע ד"ה

ואשר תמה מעכ"ת שליט"א על דין המבואר בשו"ע או"ח (סי' קפ"ח סעי' ו'), שאם טעה ולא הזכיר של שבת בברכהמ"ז, אומר בא"ה וכו' שנתן מנוחה וכו' ודוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכהמ"ז ע"כ. ותמה ע"ז מעכ"ת נר"ו, דאמאי לא יכול לסמוך בדיעבד על שתי הסעודות שיאכל למחר שיאמר בהם רצה, שהרי לענין רצה די שיאמרנה בב' סעודות כמבואר שם (סעי' ח'), דסעודה שלישית דינה כר"ח, דאינו חוזר לראש. ואין לומר שיש חיוב לאכול סעודה אחת בלילה דוקא, שהרי מבואר בתוס' (פסחים ק"א א ד"ה ובקידושא) שיכולים לעשות כל הג' סעודות מחר ביום וא"כ עכ"פ בדיעבד כשכבר טעה נסמוך ע"ז לענין שלא יצטרך לחזור לראש זת"ד ורצונו לשמוע חו"ד העני'.
לענ"ד וכו וכו'....

[אריה לייב]

ביקשתי ומצאתי
ראה שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן קע ד"ה

ואשר תמה מעכ"ת שליט"א על דין המבואר בשו"ע או"ח (סי' קפ"ח סעי' ו'), שאם טעה ולא הזכיר של שבת בברכהמ"ז, אומר בא"ה וכו' שנתן מנוחה וכו' ודוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכהמ"ז ע"כ. ותמה ע"ז מעכ"ת נר"ו, דאמאי לא יכול לסמוך בדיעבד על שתי הסעודות שיאכל למחר שיאמר בהם רצה, שהרי לענין רצה די שיאמרנה בב' סעודות כמבואר שם (סעי' ח'), דסעודה שלישית דינה כר"ח, דאינו חוזר לראש. ואין לומר שיש חיוב לאכול סעודה אחת בלילה דוקא, שהרי מבואר בתוס' (פסחים ק"א א ד"ה ובקידושא) שיכולים לעשות כל הג' סעודות מחר ביום וא"כ עכ"פ בדיעבד כשכבר טעה נסמוך ע"ז לענין שלא יצטרך לחזור לראש זת"ד ורצונו לשמוע חו"ד העני'.
לענ"ד וכו וכו'....

יישר כח!
תוכל גם להביא את התירוץ? ולא, אין לי תוכנת "אוצר החכמה"...

[יאיר.]

הנה:

[אריה לייב]

יאיר עינינו, יישר כח!

אם כי שו"ת בצל החכמה איירי במי שאוכל סעודה בליל שבת ובירך ברכהמ"ז ושכח רצה ורוצה לסמוך על מחר ולזה תירץ שיש חיוב לאכול סעודה בלילה דייקא, אבל לא ביאר מה הדין ביום השבת למחרת, האם יש חיוב לאכול סעודה דווקא בשבת לפנה"צ? כי אם לא, מאי אכפת לן דישלים ברכהמ"ז עם רצה בסעודה שלישית.

[אריה לייב]

השבוע כי תשא בגליון כאיל תערוג, חידוש עצום בשם החזו"א: אומרים בשם מרן החזון איש שמי ששכח רצה והחליצנו בסעודה שניה של שבת שלא יחזור, ויסמוך על סעודה שלשית שיאמר בברכת המזון רצה. אמנם מהא דלא נזכר עצה זו בפוסקים מבואר שכיון שעתה הוא אוכל סעודה שניה הרי זה סעודה שניה שלו, ולכן צריך לחזור. )שיעורי רבנו עמ"ס ברכות(

מצו"ב הגליון , עיין בעמוד 3 שכח רצה בסעודה ב'

237.pdf

(335.7 KiB) הורד 397 פעמים

[הפשוט בפשטותו]

השבוע כי תשא בגליון כאיל תערוג, חידוש עצום בשם החזו"א: אומרים בשם מרן החזון איש שמי ששכח רצה והחליצנו בסעודה שניה של שבת שלא יחזור, ויסמוך על סעודה שלשית שיאמר בברכת המזון רצה. אמנם מהא דלא נזכר עצה זו בפוסקים מבואר שכיון שעתה הוא אוכל סעודה שניה הרי זה סעודה שניה שלו, ולכן צריך לחזור. )שיעורי רבנו עמ"ס ברכות(

מצו"ב הגליון , עיין בעמוד 3 שכח רצה בסעודה ב'

237.pdf

אריה ליב, שבע שנים זכרת שכתבת בענין זה בפורום?!?!?! הפלא ופלא!

[עבד הזמן]

האחרונים דנו האם שרי לעשות את הסעודה השלישית עיקרית ואת הסעודה הב' טפלה לה, מנהג החת"ס שהובא בליקוטי חב"ח להקפיד על זה, והאריך בזה הגר"ש דבליצקי גם בהג' על מנוחה נכונה וגם באחד מקבצי אור תורה.
ולפו"ר אם לא יזכיר רצה בסעודה ב' ויזכיר בסעודה ג' נמצא שהסעודה העיקרית (שאליה מתייחסים שיש בה חיוב פת, וממילא חיוב לומר רצה) היא סעודה ג' ולא סעודה ב'.