שמואל דוד כתב:צא:
הגהות הב״ח אות א
יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש ת״ל או לאיל האחד כו׳
ועיין הגהות הב״ח ״תלמוד לומר לשור האחד או לאיל האחד״
ואשמח בביאור כוונתו. (עיין תוספות ד״ה תלמוד לומר שור)
תשובה שקבלתי מהגאון רבי יעקב ד. המניק שליט״א
ונקדים להעיר, מה ענין הדרשה הראשונה ממה שנאמר "לשור האחד", איך לשון זה מורה שאין לחלק בין נסכי פר לנכסי עגל, מה ענין שור אצל פר ועגל, וצ"ב.
ויש לומר, שהרי כתב רש"י בביאור הדרשה, "לשור האחד" דבין גדול בין קטן נסכיו שוין. הרי ששניהם נקראו בשם "שור", בין גדול ובין קטן, ואם כן אין לחלק ביניהם אף על פי שיש להם חילוק בין שם "פר" לשם "עגל", שכיון ששוים בשם זה של "שור" דינם אחד לגבי נסכים.
וכל זה בנוי על ההנחה שגם "עגל" וגם "פר" שוים בשם "שור", וכן כתבו התוס' בסוגיין וז"ל, תלמוד לומר לשור האחד. ושור בן יומו קרוי שור, כדכתיב (ויקרא יז) "שור או כשב או עז כי יולד": עכ"ל.
אמנם אם זה נכון, צריך ביאור מה ענין הדרשה השניה ממה שנאמר "לאיל האחד", איך זה מורה שאין לחלק בין נסכי איל בן שתים לנסכי איל בן שלש, וצ"ב.
ולכאורה הפירוש הוא, שכיון שדין "כבש" הוא רק בן שנתו, ודין "איל" מתחיל מבן שלש עשרה חודש ויום אחד כדתנן במסכת פרה (פּרק א משנה ג), אם כן יש לדרוש כמו שדרשו לגבי "שור", דבין גדול בין קטן נסכיו שוין, וכל ששמו "איל" יש לו דין אחד לגבי נסכים בין אם הוא בן שתים ובין אם הוא בן שלש.
אלא שקשה על זה, דהא רבא דאית ליה שור בן יומו קרוי שור במסכת בבא קמא (סה:), אית ליה נמי איל בן יומו קרוי איל, ואף על פי שבהלכות קרבנות אין קיום לקרבן של "איל" אלא מבן שלש עשרה חודש ויום אחד, וכמו שכתבו התוס' שם, מכל מקום קשה לומר שיש ריבוי במה שנאמר "לאיל האחד" לומר שבני שתים ובני שלש שוין, אם גם בן שנתו יש לו שם "איל" והוא אינו שוה להם בנסכים, וצ"ע.
או נבא מצד אחר, שהרי יש להקשות על ההוה אמינא של "לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש", ותימה הא באמת אין מחלקים בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים אלא משום שמחלקים בין שם "כבש" לשם "איל", ואם כן איך הוה אמינא "יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש", והא אין חילוק שם בין שתי שנים הללו, וצע"ג.
אלא על כרחך, שכל ההוה אמינא של "יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש", בנוי על השיטה הסוברת "איל בן יומו קרוי איל", ואם כן בתוך שם כללי זה של "איל" יש חילוק בין השנים, ולזה יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש גם כן, שאף על פי שלשניהם שם "איל" מכל מקום יש חילוק שנים ביניהם.
ואם כל הצורך לדרשה זו בנוי על ההנחה שגם כבש בן שנה נקרא "איל", איך יתכן ללמוד ממה שנאמר "או לאיל האחד", שאין לחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש, והלא גם אם לא נחלק כן אין כאן "איל אחד", וצ"ע.
ולזה חידש הב"ח, שאין דורשים "או לאיל האחד" כמו שדורשים "לשור האחד", שעל כרחך אין כאן דין אחד בכל איל ומחלקים מצד שנים גם בבהמה ששמו "איל", רק שדורשים "לשור האחד או לאיל האחד", דהיינו כמין היקש וגזירה שוה שכמו שלמדנו בשור שלא לחלק יותר ממה שמפורש בפסוק הוא הדין באיל, ועיין היטב בכל זה.
והנה עיין בספרי פרשת שלח ששנינו שם מעין ברייתא זו, ושם גרסינן שהדרשה היא ממה שנאמר "או לאיל האחד", וכגירסא שלפנינו בתלמודא דידן, וקשה להגיה בשני מקומות.
ומסתבר שגם אם יצטרך הב"ח להודות לגירסא שלפנינו מחמת שגם במדרש גורסים כן, הרי הוא יעמוד בפירושו, וגם אם אין גורסים בפירוש שדורשים "לשור האחד או לאיל האחד", מכל מקום זהו ביאור תוכן הדרשה בפועל, שאם לא היה לנו אלא לשון של "או לאיל האחד", לא היה מספיק ללמדנו ששיעור נסכים שוה באיל בן שתים ואיל בן שלש, וכש"נ.