מה זה "מזל"?

[תם מה הוא אומר]

ידוע שיטת רש"י ב"ק ב: ובשבת נג: ונדמה לי בעוד מקום בשבת.

ראיתי שמפרשים שהכוונה מלשון "נזילה", שהוא נוזל מחלק אלוה ממעל עד עוה"ז.

וחכ"א אמר לי כי המקור של זה בזוהר (אולי נשא?), ובכתבי רבי יהודה פתייא (??)

האם מישהו יכול לסייע בידי
בתודה מראש

[חפציאלי]

בספרי חבד

[סגי נהור]

ליקוטי תורה (לבעל התניא) שיר השירים טז, ד:

הנה נודע שלא כל הנשמה כולה בכללה היא מלובשת בגוף האדם למטה, שהרי מלאך בשליש עולם עומד והנשמה היא יותר עליונה, ואיך תוכל להתלבש בגוף האדם למטה שהוא קטן מהכיל. אלא קצת הארה מן הנשמה היא המתלבשת בגוף, וכל הנשמה כולה היא למעלה בבחינת מקיף, ונקרא מזל בלשון רז"ל שאמרו אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי, ואין הכוונה על מזל ממש שהרי אין מזל לישראל, אלא הכוונה על הנשמה שלמעלה שאינה מלובשת בגוף, ונקרא מזל מלשון יזל מים מדליו ונוזלים מן לבנון, שהיא מזלת ומנטפת טיפת השפעה והארה מלמעלה להנשמה המלובשת בגוף לקשרה ולחברה בגוף. וזהו אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', דלכאורה איפכא הוי ליה למימר אתה בראתה כו' טהורה היא כו', כי קודם שנבראת לא שייך לקרוא אותה בשם טהורה. אלא דטהורה היא קאי על חלק הנשמה שלמעלה מן הגוף בבחינת מקיף, שהיא אינה בבחינת בריאה, אלא אתה בראתה ואתה יצרתה כו'.

ומבואר באריכות בעוד כמה וכמה מקומות.

[תם מה הוא אומר]

חוץ מתורת חב"ד,
מופיע במקורות אחרים?

[סגי נהור]

שנטלו מתורת חב"ד... כמדומני.

מזל מלשון מזיל נמצא בשער ערכי הכינויים שבפרדס להרמ"ק.

[תם מה הוא אומר]

הרמ"ק לא לקח מחב"ד..

היכן בדיוק הוא כותב את זה?

[סגי נהור]

קצת הבנת הנקרא.
הרמ"ק מפרש את המלה מזל שהיא מלשון דבר שמזיל, אך הוא לא כותב כך ביחס לנשמה.
ציינתי את הצקור בהודעה הקודמת.

[סיפרון]

ראה בספר פרדס רימונים שער ג' פ"ז: והיא נקראת מזלא. והוא סוד וכו' . ונקראת בחינה זו בכתר בשם מזל להורות על בחינה המשפעת שבכתר וכו' כי אותה בחינה יקרא מזל מלשון יזל מים מדליו, ונוזלים מן לבנון, ועוד שם שכ"ג פי"ג ערך מזל. [הראה לי הגריח"ס שליט"א].

[סגי נהור]

ועוד שם שכ"ג פי"ג ערך מזל.

הוא שציינתי.

[מה שנכון נכון]

ראה שערי אורה ש"א:

ולפי שהכול תלוי במידה הזאת הנקראת כה, אמר לו ה' יתברך לאברהם כ"ה יהיה זרעך, כלומר, מן המידה הזאת תיכנס למקור כל המקורות ומעיין כל התולדות, עד המקום הנקרא כתר עליון, מזל כל המזלות שממנו נוזלים מים חיים לכל המזלות ובכך יהיה לך זרע. וזהו המזל שאפילו ספר תורה שבהיכל תלוי בו, ולא כמחשבת החושבים כי על מזל הכוכבים אומרים.

ובשער ג-ד:

וזהו שאמרו ז"ל הכול תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל, ואל יעלה בדעתך כי במזלות של כוכבי שמים ספר תורה תלוי, שהוי כל העולם כולו בתורה נברא, והיאך תהיה התורה תלויה במזל אחר שהוא על ידי התורה, אלא סוד זה שאמר 'הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל', הוא המזל העליון הידוע בכתר, שממנו תלויות הספירות וכל הנבראים כולם, ואפילו התורה תלויה בו. ונקרא מזל, כי ממנו נוזלים הכוחות בכל הספירות ובכל בני העולם, וגם ספר תורה מן המזל הזה שואב כוח וממנו הוא מקבל.

[תם מה הוא אומר]

מישהו שלח לי כי נמצא בדברי הגר"י פתייא שנדפסו בקובץ שיח שושנים ח"ד עמוד 27
האם יש מישהו שיכול להעלות?
בתודה מראש

[מה שנכון נכון]

הוא מציין שם לזוהר נשא קלד ע"א (אדרא רבה):

קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל, מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא והכא אית לאסתכלא וכי הכל תלוי במזל ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש, וכתיב (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קק"ק הא תלת אינון, וס"ת לקבליהון נרתקו קדש וההיכל קדש והוא קדש, והתורה נתנה בג' קדושות, בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל וכתיב (ירמיה י) ומאותות השמים אל תחתו, מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא, אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דדיקנא תליין ביה אתקרי מזל, מ"ט משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין, וס"ת אף על גב דאיהו קדוש לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל, כיון דעייל להיכל אתקרי קדוש בעשר קדושות, כגוונא דלעילא דלא אתקרי היכל אלא כד אתחברן עשר קדושות, ותאנא הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה, אמאי אקרי מזל משום דמניה תליין מזלי ומזלי מניה עלאין ותתאין, ובגין כך איהי תלייא, וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין, ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין וכלהו תליין בהאי.

[זאב ערבות]

.

[ההוא דאמר]

המקור לפירוש המילה "מזל" מלשון נוזל, הביאו מספר השורשים לרד"ק שכתב כן. מצו"ב.

כמה דברים מיסודות הדת בדעת תבונות לרמח"ל:

והנה דוגמא לזה הוא השפעת הכוכבים, שידענו שהולידה כל עניני העולם התחתון הזה, וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה י, ו), "אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל"; וכמו שהביא הוא ז"ל בפירושו. ואמנם, אלה משפיעים לפי החוק שהטביע בם האל ית', ומשפיעים רק מה שמקבלים ממנו ית'; אך האל ית' הוא מקור כל השפע הנשפע. ופירש הוא ז"ל בפרק יב על זה, "מקור מים חיים את ה'" שהזכיר הנביא ירמיה (יז, יג), וכן (תהלים לו, י), "כי עמך מקור חיים" שאמר דוד המלך ע"ה, שרצה לומר, שפע המציאות. וכלל הענין יאמר ז"ל, כאשר התבאר לנו שהוא בלתי גוף, והתקיים שהכל פעליו, נאמר שהעולם משפע הבורא נתחדש, ושהוא משפיע עליו כל מה שיתחדש בו, וכן נאמר שהוא משפיע מחכמתו, יעו"ש.

ואמנם שמעת כבר, שכל הפעולות שהאדון ב"ה פועל עמנו - לא אחת בהם שיהיה דבר מענינו יתברד, לפי מהותו הפשוט יתברך, המרומם על כל ברכה ותהלה, כי הוא לפי עצמו נשגב מכל מה ששייך בבריותיו ודאי. אבל כולם ענינים שחידשם הוא ית' ברצונו וחפצו, והם מיני השפעה שרצה וחידש להיות משפיע והולך על הסדר שגזר בחכמתו הנפלאה, כולם דברים השייכים למציאות הנמצאים שרצה להמציא. ונמצא, שהסיבה והמסובב שניהם כאחד מחודשים מרצונו ית'; פירוש, מיני ההשפעה ודרכיה הם הסיבה, והנבראים הם המסובב. ואמנם חידש האדון ב"ה מיני ודרכי השפעה, כמינים של נמצאות שרצה שיהיו, כי כל מין אחד של השפעה יוליד מין אחד של נמצאים. וזה פשוט, כי שפע החכמה הוא שפע אחד, ושפע הגבורה הוא שפע אחר, ושפע העושר הוא שפע אחר, וכן כולם.

ואמנם כלל תיקון הבריאה חילק אותו האדון ב"ה בין כל הנשמות אשר עשה לעבדו, לפי מה שידע היות הגון לכל אחד מהן לפי הענין שברא אותו, שהוא דבר נעלם מאוד מאוד, ולא הושג משום נביא וחוזה, כי כל זה נכלל בטעמי הגזירות שזכרנו, שהם נעלמים מן הנבראים, ולא יוודעו לנו אלא התולדות. ונמצא, שיש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע בריבוי ההשפעה, שהוא אחד מן הדרכים שבהם נשלמת הבריאה כמו שביארנו, ויש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע במיעוט ההשפעה, שהוא הדרך השני המצטרך להשלמת הבריאה. ואין כאן מצד מעשי בני האדם ההם, אלא מצד מה שמגיע להם לפי מה שחילק האדון ב"ה תיקון הבריאה בין הנבראים, כי זה תיקון לה וזה תיקון לה, כל אחד לפי דרכו.

ואמנם המשפט לאלקים הוא, לתת אחר כך שכר טוב לצדיקים, שהיו צדיקים והגיע להם מצד דרכי ההנהגה העליונה להיות מעונים ומיוסרים מצד העינוי שהיה להם בעולם הזה, וכנגד כל מעשיהם הטובים. ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה החכמים ז"ל, "מזל", יען אין ענינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו. אמנם כבר אמרתי, אין דבר זה נוהג אלא בעולם הזה, אך בעולם הבא אין שם אלא שכר המעשים, מידה כנגד מידה, אפילו שכר דיבור נאה.

ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו, צריך שיאמין שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל. לא מבעיא שאין רשות נגדו ח"ו, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע, כענין הכתוב (ישעיה מה, ז), "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה"; שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה. ולא עוד, אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק - כולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל.

[סגי נהור]

יש לשים לב להבחנה בין מזל השייך לכוכבים ומזלות (שעל זה אמרו אין מזל לישראל), ובין המזל שהוא מקור השפע הפרטי של אדם, שלדעת בעל התניא הם שני ענינים שונים.

[250]

[quote="תם מה הוא אומר"]ידוע שיטת רש"י ב"ק ב: ובשבת נג: ונדמה לי בעוד מקום בשבת.


נכון ראה שבת ס"א ע"ב - viewtopic.php?f=17&t=38907&p=437036&hilit=%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%97+%D7%A1#p437036

[מאיר סובל]

יש על זה פירוש אחר יסודי עם מהלך עיוני שלם והבהרת ההשקפה והאמונה ביחס לכוח המזל ב"מכתב מאליהו" לגרא"א דסלר.

[ר_חיים_הקטן]

מי כתב ש"אין מזל לישראל" דוקא כשהם בארץ ישראל, אבל כשהם בחוצה לארץ "יש מזל לישראל"?

[צופה_ומביט]

אא"ט כך [או כעי"ז] פירשו בספרים את את דברי הגמרא בכתובות (קי, ב) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. והרחיבו בזה שבמצב הגלות מקבלים ישראל את השפע מהקב"ה דרך מה שמקבלים שרי האומות, שהוא התלבשות השפע בשרים ומזלות וטבע המערכה וכו'.

[י. אברהם]

מי כתב ש"אין מזל לישראל" דוקא כשהם בארץ ישראל, אבל כשהם בחוצה לארץ "יש מזל לישראל"?

דרשות ר"י שועיב פ' דברים, נזר הקודש בר"ר סא, א