מקדש מלך כתב:אנסה להסביר שוב, וביתר פירוט לעומת הדברים שעוררת כעת.
אמנם התפילה היא כפשוטה, שאנו מבקשים. אבל עיקר עבודתה העצומה, והעמקות הגדולה שבה והכוונה שבה וכו', היא ההבנה וההפנמה שרק ממנו ניתן לבקש, כי ממנו הכל, והוא פנימיות כל המציאות, ורק בידו להרע ולהיטיב, ואין עוד מלבדו, ולבטל את נפשו לה', לדעת ששום השתדלות אינה מעלה ומורידה, כי הכל ביד ה', ברצותו מאריך וברצותו מקצר.
עצם ההפנמה הזו היא עצמה גורמת לקבלת התפילה, כי ה' הוא בעצם טוב ומיטיב, אלא שבעולם הזה החשוך לפעמים מידת טובו נסתרת, אבל כאשר אנו מגלים את השגחתו ואלוקותו בתוך החושך והגבורות, הגבורות מתמקות בחסדים, ויוצא הטוב הנגלה.
כמובן שבעצם ה' עושה הכל, והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, אלא שכך איוותה נפשו שיהיה תיקון העולם ביד התחתונים. כלומר הקב"ה בתמונה שהוא פועל הכל, אבל דרך הפעולה היא על ידי שאנו מבקשים ממנו, ובזה מתבטלים לפניו, ונהיים ראויים לקבלת השפע ואור אלוקותו ברוחניות ובגשמיות - בטוב הנגלה.
ובלשון המקובלים, על ידי העלאת מיין נוקבין (כשנקבה מתקנת עצמה), מתייחדים הזכר (המשפיע) והנקבה (המקבלת) פנים בפנים, והזכר יכול להשפיע בגילוי והארת פנים, כי השפע לא יילך לחיצונים אלא יילך ישר נכחו.
וכל סדרי תיקון העולמות הם העלאת מיין נוקבין, ובכח זה ירידת שפע ומיין דכורין, אלא שהוא מחולק לפרטים רבים והמון דרגין. אבל בעצם הוא אשר אמרנו, אלא שזה על דרך נגלה, וזה על דרך נסתר.
ובקשר לשאלה האם הקב"ה נתון כביכול ל..., ברור שלא. כי התפילה גורמת למתפלל להיות ראוי לקבלת הטובה, שלא היה ראוי מקודם לכן, ולכן לא נשתנה רצונו יתברך (שאלת שינוי הרצון אינה שאלה פילוסופית כיצד יבואו השינויים מאיתו שאין בו שינויים, אלא פשוטה יותר, 'מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר', אם האדם ראוי שיתן לו בלי שיבקש, ואם אינו ראוי, מה תעזור הבקשה, ושאלה זו מיושבת היטב ובפשטות).
אבק פורח כתב:אחר המחילה, הקושיא הזו היא כאבק פורח.
הנה כל הנברא והנעשה בעולם אינו אלא בכוחו של מקום וכל מעשינו בעולם בין בדרך הטבע בין בדרך מעשי המצוות אינם כלום אלא שכן חקק הבוא יתברך שבעשות בני אדם כך וכך יעשה הוא כך וכך. אמנם יש חילוק גדול במיני הפעולות והיחס בינם להשפעות השי"ת ומעשיו. והתפילה שהיא ממש בקשה מהשי"ת הנה הקשר בינה לבין השפע שיעשה השי"ת הוא קשר ישיר ולא עקיף ונקרא יותר מן הכל על שם העושה אותה כי הוא משייך מבטל כוחו ביותר ואינו פונה אלא אל הבורא יתברך.
מגדל כתב:מקדש מלך כתב:אנסה להסביר שוב, וביתר פירוט לעומת הדברים שעוררת כעת.
אמנם התפילה היא כפשוטה, שאנו מבקשים. אבל עיקר עבודתה העצומה, והעמקות הגדולה שבה והכוונה שבה וכו', היא ההבנה וההפנמה שרק ממנו ניתן לבקש, כי ממנו הכל, והוא פנימיות כל המציאות, ורק בידו להרע ולהיטיב, ואין עוד מלבדו, ולבטל את נפשו לה', לדעת ששום השתדלות אינה מעלה ומורידה, כי הכל ביד ה', ברצותו מאריך וברצותו מקצר.
עצם ההפנמה הזו היא עצמה גורמת לקבלת התפילה, כי ה' הוא בעצם טוב ומיטיב, אלא שבעולם הזה החשוך לפעמים מידת טובו נסתרת, אבל כאשר אנו מגלים את השגחתו ואלוקותו בתוך החושך והגבורות, הגבורות מתמקות בחסדים, ויוצא הטוב הנגלה.
כמובן שבעצם ה' עושה הכל, והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, אלא שכך איוותה נפשו שיהיה תיקון העולם ביד התחתונים. כלומר הקב"ה בתמונה שהוא פועל הכל, אבל דרך הפעולה היא על ידי שאנו מבקשים ממנו, ובזה מתבטלים לפניו, ונהיים ראויים לקבלת השפע ואור אלוקותו ברוחניות ובגשמיות - בטוב הנגלה.
ובלשון המקובלים, על ידי העלאת מיין נוקבין (כשנקבה מתקנת עצמה), מתייחדים הזכר (המשפיע) והנקבה (המקבלת) פנים בפנים, והזכר יכול להשפיע בגילוי והארת פנים, כי השפע לא יילך לחיצונים אלא יילך ישר נכחו.
וכל סדרי תיקון העולמות הם העלאת מיין נוקבין, ובכח זה ירידת שפע ומיין דכורין, אלא שהוא מחולק לפרטים רבים והמון דרגין. אבל בעצם הוא אשר אמרנו, אלא שזה על דרך נגלה, וזה על דרך נסתר.
ובקשר לשאלה האם הקב"ה נתון כביכול ל..., ברור שלא. כי התפילה גורמת למתפלל להיות ראוי לקבלת הטובה, שלא היה ראוי מקודם לכן, ולכן לא נשתנה רצונו יתברך (שאלת שינוי הרצון אינה שאלה פילוסופית כיצד יבואו השינויים מאיתו שאין בו שינויים, אלא פשוטה יותר, 'מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר', אם האדם ראוי שיתן לו בלי שיבקש, ואם אינו ראוי, מה תעזור הבקשה, ושאלה זו מיושבת היטב ובפשטות).
אני מבין שתפילה היא השפעה. אני מבין שהשפעה בעולמה של הקבלה, תלויה קודם כל בפעולה מצד המושפע, אתערותא דלתתא, מיין נוקבין או איך שלא תקרא לזה.
הנקודה היא לא בכך, אלא בשלב של הלאחר מכן, של האתרעותא דלעילא, של ירידת השפע, של עניית התפילה. האם הקב"ה משפיע לך? האם הוא נענה לתפילתך? האם הוא בכלל מתערב? או שמא אתה השפעת לעצמך לאחר שהכשרת את עצמך?
מגדל כתב:שלום וברכה, ברצוני לפרוש בפניכם שאלה שאני מתחבט בה כבר שנים מספר, ופניתי איתה לאנשים מסוגים שונים, ועדיין לא קיבלתי מענה אשר יניח את דעתי.
ובצורה יותר ברורה כתב הלשם: ובפרט בעניין התפילה אשר עיקרה הוא לפתוח שערי רחמים להפק רצון בכל משאלות לבב בני אדם, הנה שם הוא הכרח הכוונה הפנימית, כי על ידי הכוונה הפנימית שהם השמות הקדושים כולם, אשר הם עצמם הכוחות הפנימיים לכל הפועולת, הנה כאשר מכוין את כל שם ושם המיוחד לאותו ענין בכל דרגא ודרגא עד מקור המקורות כולם, הרי בכך הוא פותח המקור וממשיך על עצמו את השפע והברכה מקודש הקדשים וממשיך אותה בכוונתו דרך כל המדרגות,על ידי השם המיוחד לכל מדרגה ומדרגה עד שממשיכה עליו את הרצון ואת הברכה לבקשתו. ונמצא כי הוא בא בשלו מאת אשר חרש וזרע וקצר הוא עצמו, שהרי הוא עצמו גרם וסיבב את גילוי השפע והברכה עליו"
ועתה אני עומד נבוך, וכי לזה יקרא תפילה? האדם פשוט פועל במימד הרוחני\מיסטי של היקום, וכביכול מארגן לעצמו דברים, ובזה נחשב שהוא מתפלל?
גא"מ. עניתי לך. גם על המשל דעשרה שקלים.מקדש מלך כתב:איני מבין מדוע אתה חושב שלא הבינו אותך. אולי להיפך?
מגדל כתב:ועתה אני עומד נבוך, וכי לזה יקרא תפילה? האדם פשוט פועל במימד הרוחני\מיסטי של היקום, וכביכול מארגן לעצמו דברים, ובזה נחשב שהוא מתפלל?
אליהו בן עמרם כתב:מגדל כתב:אני חושב שאתם בסך הכל מביאים כל מיני וורטים נחמדים על תפילה.
אני אפשט את שאלתי. האם הקב"ה, כ"דמות אקטיבית" קיים בתפיסת התפילה בעולמה של הקבלה המאוחרת?
להגיד שחוקי הטבע הם רצון הקב"ה, אף שאינם מתחדשים, זו סברא נכונה בכללות, והכרחית, אך אינה נוגעת לשאלתי.
עולה בליבי חשש כלשהו לגבי טענותיך, אבל אשמור אותו לעצמי בשלב זה...
והתשובה לשאלתך באופן ברור וקצר:
הקב'ה לא יכול להיות מוכרח לפעולה כלשהי ע'י מקובל כלשהו.
ועל כן, ההבנה בדברי הלשם איננה בכיוון שאליו כנראה אתה חותר.
ואם נפנים שמי שחורש וזורע איננו קוצר רק בגלל פעולתו, אלא רק בגלל רצונו יתברך, נזכה להבין בעזהי'ת את דברי הלשם לאשורם.
תוכן כתב:מגדל כתב:ועתה אני עומד נבוך, וכי לזה יקרא תפילה? האדם פשוט פועל במימד הרוחני\מיסטי של היקום, וכביכול מארגן לעצמו דברים, ובזה נחשב שהוא מתפלל?
התפילה בעצם היא הפניה לבורא לעזור לבן אדם בכל מה שהוא צריך. וכך עושים המקובלים, אלא שעושים את זה בצורה מפותחת ומורכבת יותר.
מגדל כתב:אליהו בן עמרם כתב:מגדל כתב:אני חושב שאתם בסך הכל מביאים כל מיני וורטים נחמדים על תפילה.
אני אפשט את שאלתי. האם הקב"ה, כ"דמות אקטיבית" קיים בתפיסת התפילה בעולמה של הקבלה המאוחרת?
להגיד שחוקי הטבע הם רצון הקב"ה, אף שאינם מתחדשים, זו סברא נכונה בכללות, והכרחית, אך אינה נוגעת לשאלתי.
עולה בליבי חשש כלשהו לגבי טענותיך, אבל אשמור אותו לעצמי בשלב זה...
והתשובה לשאלתך באופן ברור וקצר:
הקב'ה לא יכול להיות מוכרח לפעולה כלשהי ע'י מקובל כלשהו.
ועל כן, ההבנה בדברי הלשם איננה בכיוון שאליו כנראה אתה חותר.
ואם נפנים שמי שחורש וזורע איננו קוצר רק בגלל פעולתו, אלא רק בגלל רצונו יתברך, נזכה להבין בעזהי'ת את דברי הלשם לאשורם.
דבריך סותרים את עצמם.
בראשית דבריך כתבת שהקב"ה אינו כפוף לשום מקובל. (דברים ברורים)
בהמשך התייחסת לדברי הלש"ו וכתבת שהם "בגלל רצונו יתברך" (מושג שצריך ביאור כשלעצמו.)
האם המקובל פועל בעצמו, או "בגלל" ה' יתברך? אם "בגלל" (אני מניח שכוונתך הייתה לומר מכח) ה' יתברך, הרי ה' יתברך אינו כפוף למקובל, החורש והקוצר.
.
אֲבָל הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וְגַם יִמָּצְאוּ מִמֶּנוּ בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים וּבְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים גַם כֵּן, וְהוּא: שֶׁיְּשִׁיבַת הָאָדָם וְקִימָתוֹ, וְכָל תְּנוּעוֹתָיו בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וְחֶפְצוֹ - הוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי עַל צַד אֶחָד, וְהוּא: כְּמִי שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶבֶן עַל הָאֳוִיר וְיָרְדָה לְמַטָּה, שֶּׁאָמַרְנוּ בָהּ: שֶׁבִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יָרְדָה "לְמַטָּה", וְהוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי: שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ רָצָה שֶּׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ כֻּלָּה בַּמֶּרְכָּז; וּמִפְּנֵי זֶה בְּכָל עֵת שֶׁיַּשְׁלִיכוּ חֵלֶק מִמֶּנָּה לְמַעְלָה, יִתְנוֹעֲעוּ אֶל הַמֶּרְכָּז. וְכֵן כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָאֵשׁ מִתְנוֹעֵעַ לְמַעְלָה בָּרָצוֹן שֶׁקָּדַם לִהְיוֹת מִתְנוֹעֵעַ לְמָעְלָה. לֹא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ רָצָה בְּעֵת שֶׁהִתְנוֹעֵעַ זֶה הַחֵלֶק מִן הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ לְמָטָּה. וּבָזֶה חוֹלְקִים הַמְדַּבְּרִים. כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: שֶׁהָרָצוֹן בְּכָל דָּבָר עֵת אַחַר עֵת תָּמִיד. וְלֹא כֵן נַאֲמִין אֲנָחְנוּ. אַךְ הָרָצוֹן הָיָה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁיִּמָּשְׁכוּ הַדְּבָרִים כֻּלָּם עַל טִבְעָם תָּמִיד...
כלומר שאין כאן שום מערכת וחוקים, אלא איש אחד עומד לפני הקב"ה ומתחנן שישמע לתפילתו, וכמובן שיש גדרים איך לבקש ואיך לכוון אבל עצם התפילה היא "נושא ונותן עמו ממש עמו ית' כאשר ידבר איש אל רעהו" וקבלת התפילה היא מחמת שרעהו "מקשיב שומע אליו".שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו... איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש והוא יתברך שמו מאזין ומקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו מקשיב שומע אליו (מס"י יט).
מגדל כתב:תוכן כתב:מגדל כתב:ועתה אני עומד נבוך, וכי לזה יקרא תפילה? האדם פשוט פועל במימד הרוחני\מיסטי של היקום, וכביכול מארגן לעצמו דברים, ובזה נחשב שהוא מתפלל?
התפילה בעצם היא הפניה לבורא לעזור לבן אדם בכל מה שהוא צריך. וכך עושים המקובלים, אלא שעושים את זה בצורה מפותחת ומורכבת יותר.
לכך כיוונתי כאן: "הנה תורת הקבלה עניינה, תאור "מארג" העולמות העליונים, דרך פעולתן, ביאור הדרך בה מנהיג הקב"ה את העולם, ע"י האצילות. וגם מלהביא מקורות לכך, פטרתי את עצמי. והנה גם הקבלה, הלכה וייסדה לה כוונות וביאורים לתפילה, לפי תפיסת עולמה. כשאתה מתפלל ומבקש מהקב"ה בקשה פלונית שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, הרי אתה מתפלל על השפעת היסוד במלכות או הארת הכתר בתפארת, ועל זה הדרך. בעיניי אין שונה דרך זו, מכל דרך אחרת המבארת את בקשות התפילה, לפי תפיסת עולמה הייחודית לה."
וכאן: "אני יכול לבקש ממנו שיועיל בטובו ורוב חסדו, להושיט ידו אל כיסו, לשלוף את ארנקו, להוציא מהם את עשרת השקלים, ולתנם לי, שאני אוהבו ומצפה לרוב חסדיו. זוהי תפילת המקובלים הקדמונים לפי הבנתי."
ולא על תפיסת עולם זו שאלתי.
שמואל_הקטן כתב:אנסה להסביר (לדעתי) את הקושי של הרב מגדל
....
וכאן באה טענת הרב מגדל, שנראה מתוך דברי המקובלים שגם התפילה היא עוד מערכת עם חוקים, כעין כל חוקי הטבע (אם כי אחרים כמובן, וגבוהים וקדושים וכו') ואף שוודאי הקב"ה הוא סיבת הכל אבל אובדת בזה צורת התפילה הנ"ל.
ולא באתי אלא לפרש דבריו בקושייתו, כי לא נראה לי שענו לו על זה, אכן יש ליישב, ואף פשט דברי הלשם נ"ל שאינו כמו שהבינו, אבל לא הגעתי למדה זו, ואשים קנצי למילין.
פישל כתב:2 אנשים
אחד פשטן ואחד מקובל
שניהם מתחילים להתפלל תפילת שחרית מילה במילה מקרבנות והלאה
מעכשיו כל המערכת של העולמות פרצופים ספירות מתחילות לפעול שווה בשווה לשניהם
המערכת ממשיכה לפעול בכל העולמות עד סוף התפילה בדיוק אותו דבר לשניהם
אז מה ההבדל ביניהם ?
יש 2 הבדלים :
1) כל אחד תיקן במקום ממה שנוגע לשורש נשמתו בפרצופים העליונים השייכים לו ולא תלוי איזה כוונות עשה כל אחד
2) ההבדל השני זה ביחס לאיכות של התיקון שנעשה (זה מובא מפורש ברש"ש)
הקושי של השואל את השאלה נבע מההבנה מהמושגים של המקובלים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" כפשוטם אבל האמת שכל מקובל אמתי
יודע שאינו כפשוטו והוא רק כמו מישהו מהנדס חכם שיודע במכונה משוכללת מאד מה מתרחש בדיוק בכל פעולה ופעולה של המכונה הזאת.
אבל רק מה? , ברוחניות המחשבה של בן אדם זה לא רק "ידע" במה שמתרחש למעלה אלא המאציל נתן לנו אפשרות כזאת שהמחשבה שלנו
מצטרף כביכול עם המחשבה העליונה וכביכול אנחנו יכולים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" וכל שהמחשבה שלנו תהיה יותר מכוונת אל האמת
יותר יכולים כביכול להצטרף ולהיות מחוברים עם המאציל העליון וממילא לפעול ולתקן יותר בעולמות.
וזה דבר נפלא למי שמבין.
מגדל כתב:פישל כתב:2 אנשים
אחד פשטן ואחד מקובל
שניהם מתחילים להתפלל תפילת שחרית מילה במילה מקרבנות והלאה
מעכשיו כל המערכת של העולמות פרצופים ספירות מתחילות לפעול שווה בשווה לשניהם
המערכת ממשיכה לפעול בכל העולמות עד סוף התפילה בדיוק אותו דבר לשניהם
אז מה ההבדל ביניהם ?
יש 2 הבדלים :
1) כל אחד תיקן במקום ממה שנוגע לשורש נשמתו בפרצופים העליונים השייכים לו ולא תלוי איזה כוונות עשה כל אחד
2) ההבדל השני זה ביחס לאיכות של התיקון שנעשה (זה מובא מפורש ברש"ש)
הקושי של השואל את השאלה נבע מההבנה מהמושגים של המקובלים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" כפשוטם אבל האמת שכל מקובל אמתי
יודע שאינו כפשוטו והוא רק כמו מישהו מהנדס חכם שיודע במכונה משוכללת מאד מה מתרחש בדיוק בכל פעולה ופעולה של המכונה הזאת.
אבל רק מה? , ברוחניות המחשבה של בן אדם זה לא רק "ידע" במה שמתרחש למעלה אלא המאציל נתן לנו אפשרות כזאת שהמחשבה שלנו
מצטרף כביכול עם המחשבה העליונה וכביכול אנחנו יכולים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" וכל שהמחשבה שלנו תהיה יותר מכוונת אל האמת
יותר יכולים כביכול להצטרף ולהיות מחוברים עם המאציל העליון וממילא לפעול ולתקן יותר בעולמות.
וזה דבר נפלא למי שמבין.
כן? כיצד יכול לפעול הפשטן יחוד או"א ללא כוונות מסירות נפש, בזמן החורבן?
מגדל כתב:פישל כתב:2 אנשים
אחד פשטן ואחד מקובל
שניהם מתחילים להתפלל תפילת שחרית מילה במילה מקרבנות והלאה
מעכשיו כל המערכת של העולמות פרצופים ספירות מתחילות לפעול שווה בשווה לשניהם
המערכת ממשיכה לפעול בכל העולמות עד סוף התפילה בדיוק אותו דבר לשניהם
אז מה ההבדל ביניהם ?
יש 2 הבדלים :
1) כל אחד תיקן במקום ממה שנוגע לשורש נשמתו בפרצופים העליונים השייכים לו ולא תלוי איזה כוונות עשה כל אחד
2) ההבדל השני זה ביחס לאיכות של התיקון שנעשה (זה מובא מפורש ברש"ש)
הקושי של השואל את השאלה נבע מההבנה מהמושגים של המקובלים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" כפשוטם אבל האמת שכל מקובל אמתי
יודע שאינו כפשוטו והוא רק כמו מישהו מהנדס חכם שיודע במכונה משוכללת מאד מה מתרחש בדיוק בכל פעולה ופעולה של המכונה הזאת.
אבל רק מה? , ברוחניות המחשבה של בן אדם זה לא רק "ידע" במה שמתרחש למעלה אלא המאציל נתן לנו אפשרות כזאת שהמחשבה שלנו
מצטרף כביכול עם המחשבה העליונה וכביכול אנחנו יכולים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" וכל שהמחשבה שלנו תהיה יותר מכוונת אל האמת
יותר יכולים כביכול להצטרף ולהיות מחוברים עם המאציל העליון וממילא לפעול ולתקן יותר בעולמות.
וזה דבר נפלא למי שמבין.
כן? כיצד יכול לפעול הפשטן יחוד או"א ללא כוונות מסירות נפש, בזמן החורבן?
שמואל_הקטן כתב:אנסה להסביר (לדעתי) את הקושי של הרב מגדל...
אבל תפילה בפשטות נועדה להיות בדיוק להיפך, שצורת התפילה היא:כלומר שאין כאן שום מערכת וחוקים, אלא איש אחד עומד לפני הקב"ה ומתחנן שישמע לתפילתו, וכמובן שיש גדרים איך לבקש ואיך לכוון אבל עצם התפילה היא "נושא ונותן עמו ממש עמו ית' כאשר ידבר איש אל רעהו" וקבלת התפילה היא מחמת שרעהו "מקשיב שומע אליו".שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו... איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש והוא יתברך שמו מאזין ומקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו מקשיב שומע אליו (מס"י יט).
וכאן באה טענת הרב מגדל, שנראה מתוך דברי המקובלים שגם התפילה היא עוד מערכת עם חוקים, כעין כל חוקי הטבע (אם כי אחרים כמובן, וגבוהים וקדושים וכו') ואף שוודאי הקב"ה הוא סיבת הכל אבל אובדת בזה צורת התפילה הנ"ל.
ולא באתי אלא לפרש דבריו בקושייתו, כי לא נראה לי שענו לו על זה, אכן יש ליישב, ואף פשט דברי הלשם נ"ל שאינו כמו שהבינו, אבל לא הגעתי למדה זו, ואשים קנצי למילין.
בברכה המשולשת כתב:מגדל כתב:פישל כתב:2 אנשים
אחד פשטן ואחד מקובל
שניהם מתחילים להתפלל תפילת שחרית מילה במילה מקרבנות והלאה
מעכשיו כל המערכת של העולמות פרצופים ספירות מתחילות לפעול שווה בשווה לשניהם
המערכת ממשיכה לפעול בכל העולמות עד סוף התפילה בדיוק אותו דבר לשניהם
אז מה ההבדל ביניהם ?
יש 2 הבדלים :
1) כל אחד תיקן במקום ממה שנוגע לשורש נשמתו בפרצופים העליונים השייכים לו ולא תלוי איזה כוונות עשה כל אחד
2) ההבדל השני זה ביחס לאיכות של התיקון שנעשה (זה מובא מפורש ברש"ש)
הקושי של השואל את השאלה נבע מההבנה מהמושגים של המקובלים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" כפשוטם אבל האמת שכל מקובל אמתי
יודע שאינו כפשוטו והוא רק כמו מישהו מהנדס חכם שיודע במכונה משוכללת מאד מה מתרחש בדיוק בכל פעולה ופעולה של המכונה הזאת.
אבל רק מה? , ברוחניות המחשבה של בן אדם זה לא רק "ידע" במה שמתרחש למעלה אלא המאציל נתן לנו אפשרות כזאת שהמחשבה שלנו
מצטרף כביכול עם המחשבה העליונה וכביכול אנחנו יכולים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" וכל שהמחשבה שלנו תהיה יותר מכוונת אל האמת
יותר יכולים כביכול להצטרף ולהיות מחוברים עם המאציל העליון וממילא לפעול ולתקן יותר בעולמות.
וזה דבר נפלא למי שמבין.
כן? כיצד יכול לפעול הפשטן יחוד או"א ללא כוונות מסירות נפש, בזמן החורבן?
יעויין נפה"ח שער ב' שהכל נעשה ממילא, אלא שאם מכוונים את הכוונות זה לתוספת מעלה עליונה
פישל כתב:מגדל כתב:פישל כתב:2 אנשים
אחד פשטן ואחד מקובל
שניהם מתחילים להתפלל תפילת שחרית מילה במילה מקרבנות והלאה
מעכשיו כל המערכת של העולמות פרצופים ספירות מתחילות לפעול שווה בשווה לשניהם
המערכת ממשיכה לפעול בכל העולמות עד סוף התפילה בדיוק אותו דבר לשניהם
אז מה ההבדל ביניהם ?
יש 2 הבדלים :
1) כל אחד תיקן במקום ממה שנוגע לשורש נשמתו בפרצופים העליונים השייכים לו ולא תלוי איזה כוונות עשה כל אחד
2) ההבדל השני זה ביחס לאיכות של התיקון שנעשה (זה מובא מפורש ברש"ש)
הקושי של השואל את השאלה נבע מההבנה מהמושגים של המקובלים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" כפשוטם אבל האמת שכל מקובל אמתי
יודע שאינו כפשוטו והוא רק כמו מישהו מהנדס חכם שיודע במכונה משוכללת מאד מה מתרחש בדיוק בכל פעולה ופעולה של המכונה הזאת.
אבל רק מה? , ברוחניות המחשבה של בן אדם זה לא רק "ידע" במה שמתרחש למעלה אלא המאציל נתן לנו אפשרות כזאת שהמחשבה שלנו
מצטרף כביכול עם המחשבה העליונה וכביכול אנחנו יכולים "להמשיך" "לעלות" "להוריד" וכל שהמחשבה שלנו תהיה יותר מכוונת אל האמת
יותר יכולים כביכול להצטרף ולהיות מחוברים עם המאציל העליון וממילא לפעול ולתקן יותר בעולמות.
וזה דבר נפלא למי שמבין.
כן? כיצד יכול לפעול הפשטן יחוד או"א ללא כוונות מסירות נפש, בזמן החורבן?
אמרתי כבר. היחוד יעשה לבד (אחרי שעשה את המינימום הנדרש שזה להוציא בפה המילים ושהוא עושה מצווה של להתפלל שחרית או ק"ש) רק שהוא הפסיד את ההזדמנות הנפלא הזאת שנתנו לו "להשתתף" אם המאציל לתקן עולמות ולהגביר את איכות של המצווה וכל התוצאות הכרוכות בזה כמו למשל לקרב את הגאולה בין השאר.
יותר מזה, כידוע ליודעי ח"ן , יש זמנים שהמקובלים נמנעים מלכוון או לפחות חלק מהתפילה כמו למשל בספירת העומר או בין המצרים או אפילו בשנת השמיטה שנה שלמה! (ואכמ"ל למה) אז גם הייתה יכול לשאול איך יעשו את היחודים? התשובה היא גם כנ"ל שהכל נעשה לבד ובזמנים האלה שב ואל תעשה עדיף
כל מה שאמרתי זה לא מהראש שלי . הם דברים ידועים מאד לאלה שלומדים בכוללים של קבלה ויש פלפולים ארוכים על הנושא.
*דרך אגב, שתדע שיחוד או"א לעולם לא נעשה על ידינו והם תמיד בייחוד גמור. והכוונה שזו"ן עולים למקום או"א להתייחד ונקרא בשם "יחוד או'א" בדרך השאלה.
עם כל הכבוד לך לא משנה מה דעתך בזה רק רציתי להביא דוגמה שיש זמנים שלא מכוונים ופשוט שכל העליות בירידות נעשות לבד. נכון שיש מחלוקת בין המקובלים עד כמה צריך לכוון בזמנים האלה ויש כאלה (מיעוטא דמיעוטא) שסוברים שצריך לכוון הכל כרגיל ואפילו הם,גם מסכימים שבזמנים האלה נעשה לבד רק שיש להם סיבות אחרות למה להמשיך לכוון כרגיל, אבל הדעת הרווחת זה שלא מכוונים או רק חלק מהתפילה (תלוי איזה זמן) ולא הבנתי כל כך מה כבודו רוצה להביא מהבן איש חי ואדרבא, ידוע הדעת שלו בזה שהוא קיצוני עד כדי כך שהוא אומר שלא אומרים אפילו ה"לשם יחוד קבה"ו " שאומרים לפני כל מצווה או תפילה בזמנים ההם.בעניין הזמנים שאין לכווין בהם, דעתי בזה כדעת הבן אש חי בספרו סוד ישרים, ואין כאן המקום להאריך בנידון זה.
לגבי מה שכתבת על יחוד או"א, אינני בקיא בספריו, אבל זה נשמע ניסוח רש"שניקי. אני חושב שמפורש בכמה מקומות שאין יחוד או"א השלם תמידי, אלא התדיר שאיננו שלם. אבל איך שלא תסביר, יהא הדין אותו הדבר.
לא סתם בחרתי לדוגמא את כוונת מסירות נפש, דמבואר שאילולי היא התיקון חסר ממש, והיא חלק אינטגרלי מן הדברים שאינו נפעל לבד, אלא ע"י האדם.
פישל כתב:עם כל הכבוד לך לא משנה מה דעתך בזה רק רציתי להביא דוגמה שיש זמנים שלא מכוונים ופשוט שכל העליות בירידות נעשות לבד. נכון שיש מחלוקת בין המקובלים עד כמה צריך לכוון בזמנים האלה ויש כאלה (מיעוטא דמיעוטא) שסוברים שצריך לכוון הכל כרגיל ואפילו הם,גם מסכימים שבזמנים האלה נעשה לבד רק שיש להם סיבות אחרות למה להמשיך לכוון כרגיל, אבל הדעת הרווחת זה שלא מכוונים או רק חלק מהתפילה (תלוי איזה זמן) ולא הבנתי כל כך מה כבודו רוצה להביא מהבן איש חי ואדרבא, ידוע הדעת שלו בזה שהוא קיצוני עד כדי כך שהוא אומר שלא אומרים אפילו ה"לשם יחוד קבה"ו " שאומרים לפני כל מצווה או תפילה בזמנים ההם.בעניין הזמנים שאין לכווין בהם, דעתי בזה כדעת הבן אש חי בספרו סוד ישרים, ואין כאן המקום להאריך בנידון זה.
אבל בכל אופן, יש כן זמנים שלכו"ע לא מכוונים וכתוב מפורש בכתבי אריז"ל כמו למשל חלקים של המשכות בליל הסדר וכתוב מפורש שנעשה מאליו.
וכבר הקדימני מישהו למעלה מה שרציתי להביא את הנפש החיים ודבריו שם הם יסוד גדול להבין איך זה פועל כל תפילותינו ואיך הוא שולל את מה שרוב בני אדם חושבים בפשטות.לגבי מה שכתבת על יחוד או"א, אינני בקיא בספריו, אבל זה נשמע ניסוח רש"שניקי. אני חושב שמפורש בכמה מקומות שאין יחוד או"א השלם תמידי, אלא התדיר שאיננו שלם. אבל איך שלא תסביר, יהא הדין אותו הדבר.
מה שאתה אומר שלם או לא שלם זה לגבי לפני החורבן או אחרי החורבן אבל או"א תמיד הם ביחוד , אז זה ברור שלא נעשה על ידינו גם מסיבה פשוטה כי אנחנו יכולים לפעול רק בזו"ן בסוד "בנים אתם לאלוקיכם" ואכמ"ל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 404 אורחים