הודעהעל ידי ישורון250 » ה' נובמבר 15, 2018 11:43 pm
שמעתי בשיעור מהגרי"ח סופר שליט"א שסיפר שלפני רבות בשנים שאל את רבו עמוד ההוראה הגאון האמיתי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שאלה זו מי שמרח ידיו במשחה (ולווטה) ורוצה מיד ליטול ידיו מהו, האם המשחה חציצה, ותוך כדי דיבור השיבו רבו הגאון הנ"ל והרי היא משנה ערוכה במסכת עדיות (פ"ד מ"ו) הסך בשמן טהור ונטמא, ירד וטבל, בית שמאי אומרים, אף על פי שהוא מנטף, טהור. ובית הלל אומרים, כדי סיכת אבר קטן.
ובתוספות יו"ט שם כתב בשם ראב"ד מירושלמי: "אע"פ שהוא מנטף טהור, דשמן הנוטף מבשרו אחר שטבל כבר נתבטל על הגוף", וכן בתפארת ישראל שם (אות ל"ג) כתב: כדי סיכת אבר, ר"ל אם לא נשאר מהשמן על בשרו רק כדי סיכת אצבע קטנה שביד, אז נתבטל על הגוף ונטהר עמו, אבל ביותר מזה לא בטל, ואם יש בשמן שעל ידו רביעית, מטמא גם להגוף בטומאת ידים, ככל נוגע במאכל טמא עד שיטבלן". כך בזכרוני ששמעתי ממנו ודפח"ח.