◆ חיפוש מקור ◆

[בקרו טלה]

היכן התפרסם מאמר מקיף לתאריך תליית ישוע הנוצרי

עי' בישורון לח ניסן ע"ח עמ' תתקיג ואילך

[לענין]

מחפש מקור לעניין שאותיות שניות ל'שאר' הינם 'שבת', מישהו יודע היכן מופיע או מדובר ע"כ?

ידוע מהחי' הרי"ם ומהלעכוויטשער זיע"א שזהו מאש"ר שמנה לחמו, וכבר אי' בזוה"ק דא לחם שבת.

[זסבה]

רב תודות למוה"ר מה שנכון נכון ולמוה"ר בקרו טלה. יבמ"י

[מצפה לישועת השם]

מחפש מקור לעניין שאותיות שניות ל'שאר' הינם 'שבת', מישהו יודע היכן מופיע או מדובר ע"כ?

ידוע מהחי' הרי"ם ומהלעכוויטשער זיע"א שזהו מאש"ר שמנה לחמו, וכבר אי' בזוה"ק דא לחם שבת.

לזה כבר כיוון בקרו טלה בכמה מהמ"מ שצירף, כוונתי היתה בעיקר על מה שציטט מסידור קול יעקב, שמקשר עניין החמץ דהיינו 'שאר' לשבת.
יישר כח בכל אופן.

[מה שנכון נכון]

תשאל אותו באתר שלו.

[מה שנכון נכון]

הנה מצאתי שם שהוא נשאל ע"ז:

שאלה - 168372
א)היכן כתוב המעשה עם אותו אדם שעשה תיקון חצות בברית יצחק בקולי קולות ומחו בו. ב)מה המקור לומר אדון עולם בברית יצחק.
תשובה
ראיתי באחד מספרי הבן איש חי, אדון עולם צריך חיפוש.

[מצפה]

מי יודע היכן כתוב בזוה"ק שאבן רומז ליצה"ר ובאר רומז ללב?

בתודה מראש
המצפה

[סייג לחכמה]

מי יודע היכן כתוב בזוה"ק שאבן רומז ליצה"ר ובאר רומז ללב?

בתודה מראש
המצפה

דהיצה"ר נקרא אבן מצינו בגמ' סוכה נ"ב: תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה (יצה"ר) משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ"

[מצפה]

מי יודע היכן כתוב בזוה"ק שאבן רומז ליצה"ר ובאר רומז ללב?

בתודה מראש
המצפה

דהיצה"ר נקרא אבן מצינו בגמ' סוכה נ"ב: תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה (יצה"ר) משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ"

ייש"כ.
זאת ידעתי. אבל אני מחפש בזוה"ק דווקא

[שברי לוחות]

מי יודע היכן כתוב בזוה"ק שאבן רומז ליצה"ר ובאר רומז ללב?

בתודה מראש
המצפה

דהיצה"ר נקרא אבן מצינו בגמ' סוכה נ"ב: תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה (יצה"ר) משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ"

ייש"כ.
זאת ידעתי. אבל אני מחפש בזוה"ק דווקא

דאית אבן אחרא דכתיב (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן וגו' וכתיב (שם) ואת רוחי אתן בקרבכם
(ויחי דף רלא:) עיי"ש

[שברי לוחות]

והאבן גדולה על פי הבאר, דא אבן דמינה כשלי בני עלמא אבן נגף וצור מכשול דקיימא תדיר על פי האי באר על מימריה למתבע דינא דכל עלמא דלא יחות מזונא וטב לעלמא:
(סתרי תורה ויצא קנא:)
ועיין זוה"ק פרשת אחרי דף סב.

[מצפה לישועת השם]

יש סיפור חסידי, על אחד מהצדיקים שראה אנשים יושבים ואוכלים בשר (כמדומני, ושזה היה בשבת), והסיר כביכול את המראה הגשמי מאנשיו שעמדו סביבו, וראו שהם כמו בהמות האוכלים עם שטריימל...
מישהו מחו"ר יודע אולי מי היה הצדיק הזה, ומהיכן המקור לסיפור?
ייש"כ.

[בקרו טלה]

יש סיפור חסידי, על אחד מהצדיקים שראה אנשים יושבים ואוכלים בשר (כמדומני, ושזה היה בשבת), והסיר כביכול את המראה הגשמי מאנשיו שעמדו סביבו, וראו שהם כמו בהמות האוכלים עם שטריימל...
מישהו מחו"ר יודע אולי מי היה הצדיק הזה, ומהיכן המקור לסיפור?
ייש"כ.

[מחולת המחנים]

האם יש מקור בחז"ל או בדברי הראשונים כי הטעם שיעקב קרא לנשותיו לפני שיצא מבית לבן, הוא משום שהיה צריך לבקש מהן רשות.

בתודה מראש לעונים.

[תם מה הוא אומר]

נדמה לי שכך ראיתי בשם שו"ת הרי בשמים, ולפו"ר אינני מוצא,
ידוע לאי מי מחו"ר הפורום שליט"א מקור?
בתודה מראש

[מצפה לישועת השם]

יש סיפור חסידי, על אחד מהצדיקים שראה אנשים יושבים ואוכלים בשר (כמדומני, ושזה היה בשבת), והסיר כביכול את המראה הגשמי מאנשיו שעמדו סביבו, וראו שהם כמו בהמות האוכלים עם שטריימל...
מישהו מחו"ר יודע אולי מי היה הצדיק הזה, ומהיכן המקור לסיפור?
ייש"כ.

תודה רבה!
עזרה עצומה.

[בקרו טלה]

נדמה לי שכך ראיתי בשם שו"ת הרי בשמים, ולפו"ר אינני מוצא,
ידוע לאי מי מחו"ר הפורום שליט"א מקור?
בתודה מראש

אולי זאת?

[תם מה הוא אומר]

כנראה
יישר כח!

ועדיין, אני מחפש מקור ברור יותר לזה.

[בקרו טלה]

האם יש מקור בחז"ל או בדברי הראשונים כי הטעם שיעקב קרא לנשותיו לפני שיצא מבית לבן, הוא משום שהיה צריך לבקש מהן רשות.

בתודה מראש לעונים.

של"ה הקדוש
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' (בראשית לא, ד). אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו שיכריחם על זה על צד האונס והנצוח, אף כי הוא מושל בהם. אבל ישתדל לפתות אותם אל מה שירצהו בתכלית מה שאפשר, כדי שיתעוררו לזה מעצמם. כי זה הוא יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרח. ראה כמה הרבה יעקב דברים עם רחל ולאה כדי שיתרצו בטוב לב, ואעפ"י שהקדוש ברוך הוא ציוה לו שישוב לביתו

באוצר מפרשי התורה מציינים ג"כ לרלב"ג

[ברוז]

האם יש באיזהו מקומן מספרי החסידות עה"פ ויעקב קרא לו גלעד, שהאכילה של צדיק מתקנת נשמות המגולגלים במאכל והצדיק מעיד עליהם. משהו בסגנון הזה.

[מחולת המחנים]

האם יש מקור בחז"ל או בדברי הראשונים כי הטעם שיעקב קרא לנשותיו לפני שיצא מבית לבן, הוא משום שהיה צריך לבקש מהן רשות.

בתודה מראש לעונים.

של"ה הקדוש
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' (בראשית לא, ד). אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו שיכריחם על זה על צד האונס והנצוח, אף כי הוא מושל בהם. אבל ישתדל לפתות אותם אל מה שירצהו בתכלית מה שאפשר, כדי שיתעוררו לזה מעצמם. כי זה הוא יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרח. ראה כמה הרבה יעקב דברים עם רחל ולאה כדי שיתרצו בטוב לב, ואעפ"י שהקדוש ברוך הוא ציוה לו שישוב לביתו

באוצר מפרשי התורה מציינים ג"כ לרלב"ג

יישר כח עצום!

[נוטר הכרמים]

רעיון זה 'כי היכי דלימרינהו בניחותא' והראיה מיעקב אבינו והאמהות היה רגיל על לשונו של הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל כמובא בקובץ קול התורה משמו, וכמדומה שיש בזה גם בקונטרס וידעת כי שלום אהלך מהגר"ח פרידלנדר עם עוד ראיות, ואולי לא מובאת ראיה זו.

[תרגימא]

איזה ביטויים נאמרו בדברי חז"ל על הבועל ארמית, מלבד הא דקנאים פוגעים בו?

זכור לי משהו שערלתו חוזרת, האם יש כזה דבר?

תודה מראש על עזרתכם..

[אבק פורח]

עירובין יט א

[נוטר הכרמים]

עירובין יט א

ויעוי' היטב בהגהות הגריעב"ץ שם.

[עזריאל ברגר]

ויש גם סוגיא בסנהדרין.

[עובדיה חן]

מה הן עשרה מאמרות שברה הקב"ה את העולם?

[חיים סגל]

מה הן עשרה מאמרות שברה הקב"ה את העולם?

נאמר 9 פעמים ויאמר בבריאת העולם, ו'בראשית' נמי מאמר

[עובדיה חן]

מה הן עשרה מאמרות שברה הקב"ה את העולם?

נאמר 9 פעמים ויאמר בבריאת העולם, ו'בראשית' נמי מאמר

מקור?

[עזריאל ברגר]

מגילה כא,ב.

[תרגימא]

ויש גם סוגיא בסנהדרין.

היכן?

[אמיר כרמי]

מגילה כא,ב.

בפרקי דרבי אליעזר חולק על בראשית נמי מאמר ובכלל יש מחלוקת מה הם הט' ויאמר יעויין בהערות של שוטנשטיין שם

[בקרו טלה]

עי' עוד בריש ילקוט ביאורים מתיבתא חלק ה' על פרק ה' דאבות

[עזריאל ברגר]

ויש גם סוגיא בסנהדרין.

היכן?

סנהדרין פב א

[ושא_נס]

בספר מאור עינים לר' עזריה מן האדומים (מועתק מאתר האקדמיה ללשון עברית):

"ולפי שעה יקר בעיני כי תוכו של רמון מצאתי {למעתיק} אל 20 הנצרים באגרת {למרצילה} על דבר עשרת שמות הקדש הנזכרים ג"כ באבות דר' נתן פ"לג. כי על שם ההויה אמר שאותיותיו אלה יה"ו היו חקוקות בציץ ויצר אותם שם בכתיבה אשורית מאושרת, אולי ראה הציץ ברומי כר' אליעזר ב"ר יוסי. ומן הדין גם שעשאוהו מחדש בבית שני, ויונח ג"כ שבין ההמון היו נוהגין האותיות של עבר הנהר אין ספק שלא סרו בו מתמונת הציץ הראשון הנודע ודאי לנביאיהם באותיו' האשוריות וממנו תלקח ראיה על כל יתר כתבי 25 הקדש. והנה החכם {ן' שועיף} בפרושו לתורה פרשת שלח לך אחרי זכרו קשית בעלי התוס' פ' כ"ג על האומר דבכתב עברי לבונאה נתנה תורה, ממאמ' #מ"ם וס"מך שבלוחות# וכו'. כתב וז"ל, #חוץ מכבודם כבר תירץ הר"ם ז"ל את זה באמרו שהכונה היא על ספר התורה שכתב משה ונתן לישראל. שהם כתבוהו לעצמם בלשון העברי למען לא ישתמשו בכתב הקדש ולשון הקדש.# ע"כ, גם הרב {ן' חביב} זכר כזאת פ"ק דמגלה בשם הרי"טבא. אך אם אתה הקורא תחשוב הטיח 30 התפל הזה כדאי לרפאות תעלה אל השבר הנז' שלום לך ושלום לעוזריך. אני הנה כל מן דין לא הנין לי ויהא התימה הנז' מונח עד שיבא אליהו, או שיתגלה עפר מבין עיני החכמים שזכרנו לכשיחיו מתינו".

מי הוא אותו מעתיק? מה זו האגרת למרצילה?
ייש"כ

[ושא_נס]

מספר חזון עובדיה להגאון ר' עובדיה יוסף ז"ל על ימים נוראים
אם מישהו יכול במטותא לומר באיזה הלכות מדובר בחלוקה הפנימית של הספר?
כמו כן, אם הפיסקא הזו מצויה במהדורה ראשונה של הספר (שנה ?) + פי די אף של זה.
ולמצער לפחות ממהדורה שניה מתשס"ו.
ייש"כ

יט) וראה למרן החיד"א בספר כסא רחמים (אבות דר' נתן פרק ל), שהביא מה שכתב השל"ה בשם רבינו האר"י, כל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות לכפרת עונות, לא נזכרו דברים אלו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ועמל בתורה, זאת היא תקנתו להיות עוסק בתורה בהתמדה, וא"צ להתענות פן יחלש ויתבטל מלימודו. והרי התורה נקראת אש ומים ומוציאה לרויה את העוסקים בה, והיא תבלין נגד יצר הרע וכו'. ע"ש. וכן כתב בשו"ת זרע אמת (חאו"ח סי' פט דף צו ע"ד), וזת"ד: שאפילו אם חטא בכריתות ומיתות בית דין, אם הוא תלמיד חכם כיון שחזר בתשובה והוא עוסק בתורה תמיד, בזכות התורה ינצל מן היסורין. וכמו שכתב הרב החסיד בעל מעבר יבוק בשם הקדוש רבינו האר"י ז"ל, וז"ל, ודע שכל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות והפסקות וכו', לא נזכרו אלו אלא במי שאין עמלו בתורה, אבל מי שעמלו בתורה ויודע דעת ויראת ה', זוהי תקנתו לעסוק בתורה וכו'. ומ"ש הרב החסיד ראשית חכמה, שאם חטא בעריות צריך לקבל עליו סיגופים ותעניות, אפילו יש בהם ביטול תורה, כי אין הקב"ה חפץ בתורתו מאחר שנפשו מזוהמת, עד שיקבל עליו תעניות ויסורים קשים, שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכו'. הנה הרב גדש סאה להחמיר כדרכו בקודש בכמה מקומות, אך מי יאמין לשמועתו נגד כל הגדולים הנ"ל, דלא שביק מר חיי לכל בריה, ובמחכ"ת דבריו תמוהים מאד, שהרי אמרו חז"ל (בקידושין מט.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, אפילו היה רשע גמור, מקודשת, דשמא הרהר בתשובה בלבו, שאין התשובה תלויה אלא בלב, ותיכף שחזר בו בלבו באמת שב ורפא לו, וחוזר לאיתנו ותורתו רצויה, ואפילו אם אינו תלמיד חכם די לו שיקבל עליו להתענות על מה שחטא, שהרי מקרא מלא הוא למן היום אשר נתת אל לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. (ע' תענית ח:). גם מה שהפריז על המדה לומר שכל מה שאמרו חז"ל כאילו עובד ע"ז וכו', צריך תעניות וסיגופים כמו עובד ע"ז, במחכ"ת ליתא, ולא צייתינן ליה להני כללי דכייל מר, שאין כוונת חז"ל לומר דהוי כעובד ע"ז ממש, אלא שיש לזה שמץ דמיון לע"ז, וזה פשוט מאד. עכ"ל. [וכדבריו מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' קעא דף לט סע"ב), שדרך חז"ל להפליג בהגדלת חומרת העבירות, כדי שישמר האדם מלהכשל בהן, כמו שאמרו בערכין (טו:) שכל המספר לשון הרע כאילו הגדיל עוונות כנגד שלש עבירות, ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. ובנדרים (מ.) כל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים. ובשבת (קה:) הקורע כלים בחמתו, והמשבר כלים בחמתו, יהיה בעיניך כאילו עובד ע"ז. היאמר אדם באלו שיהרג ואל יעבור, הא ודאי דליכא למימר הכי, ולא יעלה על דעת שום אדם. אלא שדרך חז"ל להפליג בחומרת העונות. ע"ש. וע"ע בשו"ת בנין ציון ח"א (סי' קעא), ובשו"ת תורה לשמה (סי' תכ). ע"ש[. וסיים הרב זרע אמת, והסומך ע"ד רבינו האר"י הנ"ל יש לו אילן גדול לסמוך עליו. ע"ש. וכ"כ המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' תקעא) מהשל"ה בשם ספר חרדים שכתב כן בשם האר"י ז"ל. וע' בשו"ת הרמ"א (סי' לז) שכתב, דמ"ש הרוקח בסדרי התשובה לא כיוון אלא על המורדים והפושעים, אבל לא על השוגגים והאנוסים. ע"ש. וע"ע למהר"ל מפראג בספר נתיבות עולם ח"ב (נתיב היסורין פרק א). וע"ע בספר יושב אהלים (דף קיז ע"ג), ובספר ברכת מועדיך לחיים (דף ק ע"ג), ובשו"ת מהרש"ם ח"א (ס"ס נח), ובשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' שנח). וכתב הגרש"ז אוירבך, שהשבים בתשובה חייבים להאמין באמונה שלמה שהקב"ה מוחל וסולח לכל השבים אליו באמת, וגם צריכים להודות לה' על שזיכה אותם לעמוד על האמת, ונתן להם הקב"ה לב טהור ומבין לשוב אליו באמת ובתמים. (שלמי מועד עמוד נז).

[אישצפת]

מספר חזון עובדיה להגאון ר' עובדיה יוסף ז"ל על ימים נוראים
אם מישהו יכול במטותא לומר באיזה הלכות מדובר בחלוקה הפנימית של הספר?
כמו כן, אם הפיסקא הזו מצויה במהדורה ראשונה של הספר (שנה ?) + פי די אף של זה.
ולמצער לפחות ממהדורה שניה מתשס"ו.
ייש"כ

יט) וראה למרן החיד"א בספר כסא רחמים (אבות דר' נתן פרק ל), שהביא מה שכתב השל"ה בשם רבינו האר"י, כל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות לכפרת עונות, לא נזכרו דברים אלו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ועמל בתורה, זאת היא תקנתו להיות עוסק בתורה בהתמדה, וא"צ להתענות פן יחלש ויתבטל מלימודו. והרי התורה נקראת אש ומים ומוציאה לרויה את העוסקים בה, והיא תבלין נגד יצר הרע וכו'. ע"ש. וכן כתב בשו"ת זרע אמת (חאו"ח סי' פט דף צו ע"ד), וזת"ד: שאפילו אם חטא בכריתות ומיתות בית דין, אם הוא תלמיד חכם כיון שחזר בתשובה והוא עוסק בתורה תמיד, בזכות התורה ינצל מן היסורין. וכמו שכתב הרב החסיד בעל מעבר יבוק בשם הקדוש רבינו האר"י ז"ל, וז"ל, ודע שכל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות והפסקות וכו', לא נזכרו אלו אלא במי שאין עמלו בתורה, אבל מי שעמלו בתורה ויודע דעת ויראת ה', זוהי תקנתו לעסוק בתורה וכו'. ומ"ש הרב החסיד ראשית חכמה, שאם חטא בעריות צריך לקבל עליו סיגופים ותעניות, אפילו יש בהם ביטול תורה, כי אין הקב"ה חפץ בתורתו מאחר שנפשו מזוהמת, עד שיקבל עליו תעניות ויסורים קשים, שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכו'. הנה הרב גדש סאה להחמיר כדרכו בקודש בכמה מקומות, אך מי יאמין לשמועתו נגד כל הגדולים הנ"ל, דלא שביק מר חיי לכל בריה, ובמחכ"ת דבריו תמוהים מאד, שהרי אמרו חז"ל (בקידושין מט.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, אפילו היה רשע גמור, מקודשת, דשמא הרהר בתשובה בלבו, שאין התשובה תלויה אלא בלב, ותיכף שחזר בו בלבו באמת שב ורפא לו, וחוזר לאיתנו ותורתו רצויה, ואפילו אם אינו תלמיד חכם די לו שיקבל עליו להתענות על מה שחטא, שהרי מקרא מלא הוא למן היום אשר נתת אל לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. (ע' תענית ח:). גם מה שהפריז על המדה לומר שכל מה שאמרו חז"ל כאילו עובד ע"ז וכו', צריך תעניות וסיגופים כמו עובד ע"ז, במחכ"ת ליתא, ולא צייתינן ליה להני כללי דכייל מר, שאין כוונת חז"ל לומר דהוי כעובד ע"ז ממש, אלא שיש לזה שמץ דמיון לע"ז, וזה פשוט מאד. עכ"ל. [וכדבריו מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' קעא דף לט סע"ב), שדרך חז"ל להפליג בהגדלת חומרת העבירות, כדי שישמר האדם מלהכשל בהן, כמו שאמרו בערכין (טו:) שכל המספר לשון הרע כאילו הגדיל עוונות כנגד שלש עבירות, ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. ובנדרים (מ.) כל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים. ובשבת (קה:) הקורע כלים בחמתו, והמשבר כלים בחמתו, יהיה בעיניך כאילו עובד ע"ז. היאמר אדם באלו שיהרג ואל יעבור, הא ודאי דליכא למימר הכי, ולא יעלה על דעת שום אדם. אלא שדרך חז"ל להפליג בחומרת העונות. ע"ש. וע"ע בשו"ת בנין ציון ח"א (סי' קעא), ובשו"ת תורה לשמה (סי' תכ). ע"ש[. וסיים הרב זרע אמת, והסומך ע"ד רבינו האר"י הנ"ל יש לו אילן גדול לסמוך עליו. ע"ש. וכ"כ המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' תקעא) מהשל"ה בשם ספר חרדים שכתב כן בשם האר"י ז"ל. וע' בשו"ת הרמ"א (סי' לז) שכתב, דמ"ש הרוקח בסדרי התשובה לא כיוון אלא על המורדים והפושעים, אבל לא על השוגגים והאנוסים. ע"ש. וע"ע למהר"ל מפראג בספר נתיבות עולם ח"ב (נתיב היסורין פרק א). וע"ע בספר יושב אהלים (דף קיז ע"ג), ובספר ברכת מועדיך לחיים (דף ק ע"ג), ובשו"ת מהרש"ם ח"א (ס"ס נח), ובשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' שנח). וכתב הגרש"ז אוירבך, שהשבים בתשובה חייבים להאמין באמונה שלמה שהקב"ה מוחל וסולח לכל השבים אליו באמת, וגם צריכים להודות לה' על שזיכה אותם לעמוד על האמת, ונתן להם הקב"ה לב טהור ומבין לשוב אליו באמת ובתמים. (שלמי מועד עמוד נז).

במהדורת תשס"ו מופיע בהלכות עשרת ימי תשובה עמוד ריח.

[ושא_נס]

ייש"כ רב.
לו תוכל תעלה בטובך כאן עמ' ריז-ריט

[אישצפת]

מפאת קוצר הזמן לא נתתי דעתי על סדרן...

[חפציאלי]

האם מישהו יודע מקור שלאחר המילה יש ענין להגיד 100 פעם אליהו הנביא זכור לטוב