מרק בצל ביורה בשרי עם גבינה

[שמואל דוד]

אשמח במראה מקום לשאלה דלהלן.

מישהו חתך בצלים עם סכין פרווה.
אח״כ נתן הבצלים ומים כו׳ לתוך יורה בשרי שאינו בן יומו.

לאחר שנגמר הבישול לקח המרק ונתן בתוכה גבינה.

האם בדיעבד מותר לאכול ?

[ישראל אליהו]

אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

[שמואל דוד]

אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

[עזריאל ברגר]

אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

מרק בצל איננו "חריף" לפענ"ד.

[שמואל דוד]

אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

מרק בצל איננו "חריף" לפענ"ד.

אחר הבישול אינו חריף. אבל בשעת בישול....

[עזריאל ברגר]

אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

מרק בצל איננו "חריף" לפענ"ד.

אחר הבישול אינו חריף. אבל בשעת בישול....

צריך לשאול את המבינים באוכל...

[החתן סופר]

בדין נט בר נט בחריף (יעויין ביו"ד צה, צו) למעשה אשכנזים נוקטים שהבצל דינו כמאכל בשרי, וספרדים נחלקו, הבא"ח (קורח) מחמיר, והגרע"י (הליכות עולם ח"ז) מיקל לאכול איתו מאכלי חלב.
עיין עוד הכשרות פ"י סקי"ג

[שמואל דוד]

השאלה הוא ״בדיעבד״ דהיינו אם מותר לאכול המרק לאחר שכבר נתן הגבינה בתוכה

[מצטרף להנל]

אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

למיטב זכרוני (הרחוק.. אין לי כעת מ"מ), אם הרוב אינו חריף אין התבשיל נחשב חריף.

אך יש לבדוק שלא טיגנו בתחילה את הבצל בלי מים.

ובכל מקרה אם כבר עירבו את הגבינה ומדובר במקום הפסד, יש כמה וכמה צירופים להקל, (שהבצל אינו חריף, שאינו מחלייא לשבח, שיש הגעלה לבצל, ועוד),
ויש טעם לשאול מורה הוראה (שזוכר הל' בשר בחלב...).

[כדכד]

מותר לאכול את המרק מהטעמים שנכתבו לעיל שבצל מבושל אינו חריף ולכן כשנתנו את הגבינה הבצל כבר לא היה בשרי. זה שבצל מבושל אינו חריף כתוב גם בכף החיים ומן הסתם יש לו עוד מקורות.

[מצטרף להנל]

מותר לאכול את המרק מהטעמים שנכתבו לעיל שבצל מבושל אינו חריף ולכן כשנתנו את הגבינה הבצל כבר לא היה בשרי. זה שבצל מבושל אינו חריף כתוב גם בכף החיים ומן הסתם יש לו עוד מקורות.

זה שבצל מבושל אינו חריף כתוב כמדומני בגם בפתחי תשובה, הבעיה היא שכשהוא היה חריף - לפני שהתבשל, הוא הספיק לבלוע טעם בשר ולהיהפך לבשרי, (אגב, יש מח' המג"א והאהעו"ז אם הוא נחשב לטעם ראשון כמו הכלי, או שהוא נהפך לטעם בשר ממש).

[כדכד]

השאלה אם בישול שבו הוא מאבד את חריפותו גורם לו גם להפוך את הטעם הפגום לשבח בעזרת החריפות שאותה הוא מאבד.

[מצטרף להנל]

הטעם הושבח בזמן שהבצל היה עדין חריף, ולעולם לא יפגם יותר, (גם לא אחר מעת לעת כיון שהטעם בלוע בתוך אוכל ולא בכלי).

[כדכד]

זו בדיוק השאלה הרי השבחת הטעם היא על ידי הבישול ואיבוד החריפות הוא גם על ידי הבישול אז איך הוחלט שקודם מושבח הטעם ואח"כ החריפות אובדת ולא שהחריפות אובדת קודם?

[שמואל דוד]

מותר לאכול את המרק מהטעמים שנכתבו לעיל שבצל מבושל אינו חריף ולכן כשנתנו את הגבינה הבצל כבר לא היה בשרי. זה שבצל מבושל אינו חריף כתוב גם בכף החיים ומן הסתם יש לו עוד מקורות.

בצל מבושל אינה חריף. אבל הבצלים קבלו טעם בשר קודם שנתבשלו.

[כדכד]

השאלה אם בישול שבו הוא מאבד את חריפותו גורם לו גם להפוך את הטעם הפגום לשבח בעזרת החריפות שאותה הוא מאבד.

[כדכד]

זו בדיוק השאלה הרי השבחת הטעם היא על ידי הבישול ואיבוד החריפות הוא גם על ידי הבישול אז איך הוחלט שקודם מושבח הטעם ואח"כ החריפות אובדת ולא שהחריפות אובדת קודם?

[דעת_האברך]

כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

[יואל שילה]

במאכל חריף מצאנו שתי חומרות [על שתיהן יש לפקפק, אך כך התקבל] - חלתית מחליא לשבח, כלומר הטעם הפגום מתמתק בה, וממילא אין בה קולא של אינו בן יומו, וגם לא קולא של נ"ט בר נ"ט, ועוד שדוחקא דסכינא מתפשט בכולה ולא רק בכדי נטילה.
אמנם, בנדו"ד הרי המים הם אלו שנגעו בכתלי הקדירה, והמים בודאי לא חריפים מחמת הבצל, וממילא אין מה לדון על בישול זה כבישול חריף, אלא הוא בדין נ"ט בר נ"ט רגיל שלכתחילה לא אוכלים אותו עם המין השני.
אם הסיפור דידן היה באינו בן יומו - הוא עוד יותר קל, ובודאי שניתן לאכול את המרק עם גבינה [אך לכתחילה היה רצוי לקחת לזה כלי פרוה או חלבי].
כמו כן יש כאן עוד ספיקות שראויים להצטרף, שהרי דין זה בעקרון אמור רק בחלתית, ואין הוכחה מוחצת מחז"ל שגם בפירות חריפים אחרים [ידעתי את שכתבו הפוסקים, א"צ להזכיר לי].
וכן, יש לצרף את מה שידוע בשער בת רבים שהכלים שלנו מעולים, ולא שומרים טעם מבישול לבישול, כמו שהוכח בניסויים מדעיים מדוייקים [אף שלא נתיר בשל כך שימוש בכלי אחד להכל, אך בודאי שראוי להצטרף לספיקות].

[שמואל דוד]

כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

אפשר pdf?

[דעת_האברך]

כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

אפשר pdf?

[שמואל דוד]

כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

אפשר pdf?

יישר כח!

[שמואל דוד]

במאכל חריף מצאנו שתי חומרות [על שתיהן יש לפקפק, אך כך התקבל] - חלתית מחליא לשבח, כלומר הטעם הפגום מתמתק בה, וממילא אין בה קולא של אינו בן יומו, וגם לא קולא של נ"ט בר נ"ט, ועוד שדוחקא דסכינא מתפשט בכולה ולא רק בכדי נטילה.
אמנם, בנדו"ד הרי המים הם אלו שנגעו בכתלי הקדירה, והמים בודאי לא חריפים מחמת הבצל, וממילא אין מה לדון על בישול זה כבישול חריף, אלא הוא בדין נ"ט בר נ"ט רגיל שלכתחילה לא אוכלים אותו עם המין השני.
אם הסיפור דידן היה באינו בן יומו - הוא עוד יותר קל, ובודאי שניתן לאכול את המרק עם גבינה [אך לכתחילה היה רצוי לקחת לזה כלי פרוה או חלבי].
כמו כן יש כאן עוד ספיקות שראויים להצטרף, שהרי דין זה בעקרון אמור רק בחלתית, ואין הוכחה מוחצת מחז"ל שגם בפירות חריפים אחרים [ידעתי את שכתבו הפוסקים, א"צ להזכיר לי].
וכן, יש לצרף את מה שידוע בשער בת רבים שהכלים שלנו מעולים, ולא שומרים טעם מבישול לבישול, כמו שהוכח בניסויים מדעיים מדוייקים [אף שלא נתיר בשל כך שימוש בכלי אחד להכל, אך בודאי שראוי להצטרף לספיקות].

לא הבנתי דבריך. הרי הבצלים חריפים ומקבלים טעם מן הבשר ומה איכפ״ל שהמים באמצע?

[כדכד]

הבצלים אינם מקבלים את הטעם ישירות מהבשר כיוון שהם מתבשלים בקדירה נקייה הם מקבלים טעם מהמים שקבלו טעם בשרי פגום שהסיר בלע. עד שהבצלים מקבלים את הטעם הזה מהמים הם מאבדים את חריפותם. כנלע"ד בכוונתו וזו גם כוונתי לעיל.

[יואל שילה]

אכן, לזאת היתה כוונתי.

[אבק פורח]

במאכל חריף מצאנו שתי חומרות [על שתיהן יש לפקפק, אך כך התקבל] - חלתית מחליא לשבח, כלומר הטעם הפגום מתמתק בה, וממילא אין בה קולא של אינו בן יומו, וגם לא קולא של נ"ט בר נ"ט, ועוד שדוחקא דסכינא מתפשט בכולה ולא רק בכדי נטילה.
אמנם, בנדו"ד הרי המים הם אלו שנגעו בכתלי הקדירה, והמים בודאי לא חריפים מחמת הבצל, וממילא אין מה לדון על בישול זה כבישול חריף, אלא הוא בדין נ"ט בר נ"ט רגיל שלכתחילה לא אוכלים אותו עם המין השני.
אם הסיפור דידן היה באינו בן יומו - הוא עוד יותר קל, ובודאי שניתן לאכול את המרק עם גבינה [אך לכתחילה היה רצוי לקחת לזה כלי פרוה או חלבי].
כמו כן יש כאן עוד ספיקות שראויים להצטרף, שהרי דין זה בעקרון אמור רק בחלתית, ואין הוכחה מוחצת מחז"ל שגם בפירות חריפים אחרים [ידעתי את שכתבו הפוסקים, א"צ להזכיר לי].
וכן, יש לצרף את מה שידוע בשער בת רבים שהכלים שלנו מעולים, ולא שומרים טעם מבישול לבישול, כמו שהוכח בניסויים מדעיים מדוייקים [אף שלא נתיר בשל כך שימוש בכלי אחד להכל, אך בודאי שראוי להצטרף לספיקות].

בב' כלים נחלקו השו"ע והרמ"א אם אומרים שהטעם הולך רק באמצעות המים או נחשב שעבר טעם ישירות מהכלי לכלי אבל במאכל שבקדרה למיטב זכרוני אין מחלוקת ולכו"ע הטעם הולך ישירות בכל הקדירה (ודל מהכא החילוק לענין נ"ט בר נ"ט בין נצלו לנתבשלו, כי גם שם אף להמתירים בנתבשלו הוא רק כאשר המתבשל אינו חריף). לפי דעתך גם אם יבשלו חתיכות גבינה בסיר בשרי זה יהיה מותר מפני שהטעם עבר דרך המים והוא נ"ט בר נ"ט (לפי החולקים על החוו"ד וסוברים שיש נ"ט בר נ"ט גם בשעת בישול)? מלבד זאת לא הבנתי למה החלטת שהבצלים לא נגעו בדפני הקדרה.
לענ"ד פשוט שלאשכנזים אסור אא"כ הוא מקום הפסד וכדומה שאז יש להקל בבצל שהוא אינו בן יומו וגם נ"ט בר נ"ט. גם לספרדים הדין לא פשוט כלל להקל כי לאחד התירוצים ברעק"א גם השו"ע מחמיר בבישול וקולתו היא רק בסכין.

[יואל שילה]

ברור שמה שמתבשל כאחת לא יורד דרגה להחשב שבלע מנ"ט בר נ"ט, אלא הכל בלע מנ"ט ראשון.
אך אצלנו הנידון הוא שונה, האם בליעה זו נחשבת כבליעת חריף מכלי, דקיי"ל שמחלי לשבח [וזה צ"ע טובא, שפשטות הגמ' שרק בחלתית שילוב הטעמים גורם שהחלתית משתבחת, ואין ללמוד מה לירקות חריפים עם טעם שונה, כצנון ובצל, וצ"ע].
והטענה שלנו היא שנהי שהבצל חריף בתחילת בישולו, אולם כדי שהבצל יפליט מהדופן עליו לעבור דרך התווך של המים, והמים אינם חריפים בשום שלב של הבישול, שהרי חריף בטל ברובא, כדאיתא ברמ"א, ופשוט שמה שלא חריף במציאות - איננו חריף גם בדין, ומרק הבצל בודאי איננו חריף בשום שלב.

[שמואל דוד]

תשובה שקבלתי מחכ״א שליט״א
לכאורה אין לאכול את המרק. והטעם כיון שהבצלים קיבלו טעם של בשר אע”פ שהוא אינו בן יומו. ואע”פ שאח”כ בוטל מהבצלים החריפות, אבל בתחילת הבישול עדיין הוי חריפים ע’ טוב טעם ודעת (תליתאי סי’ קע”ט) שזה בסוף הבישול אבל בתחלת הבישול תיכף כשנעשו רותחין נאסרו מן התורה ואז הם עדיין בחריפותן”. וע’ יד אלימלך (סי’ כ”ד) הוכיח מתוס’ שזה כבר בבישול כמאכל בן דרוסאי. עכ”פ לענינינו כבר קבלו ותקנו את הטעם האינו בן יומו, ואח”כ מוסיפים לבצלים טעם הגבינה.

מסתמא אתה מתכוון לבית מאיר ס’ צ”ו סע’ ג’, שכ’ שזה שכ’ הרמ”א שדבר חריף שחתכו בסכין בשרי ( שהוא נ”ט בר נ”ט) אפילו אינו בן יומו אסור לאכלו בחלב. וע”ז כ’ הבית מאיר שנראה לו שזה רק בצנון, ולא בשאר דברים חריפים. ואכן יש פוסקים שמקילין על סמך הבית מאיר אמנם יש הרבה שמחמירין כפשטות לשון הרמ”א, ולכן יש להחמיר.

בהצלחה

מקורות:

רמ”א ס’ צ”ה סע’ ב’, ש”ך סק”ו וס”ק י”ט, ערה”ש יו”ד שם סע ד’, מג”א או”ח תמ”ז ל”ט

[אבק פורח]

ברור שמה שמתבשל כאחת לא יורד דרגה להחשב שבלע מנ"ט בר נ"ט, אלא הכל בלע מנ"ט ראשון.
אך אצלנו הנידון הוא שונה, האם בליעה זו נחשבת כבליעת חריף מכלי, דקיי"ל שמחלי לשבח [וזה צ"ע טובא, שפשטות הגמ' שרק בחלתית שילוב הטעמים גורם שהחלתית משתבחת, ואין ללמוד מה לירקות חריפים עם טעם שונה, כצנון ובצל, וצ"ע].
והטענה שלנו היא שנהי שהבצל חריף בתחילת בישולו, אולם כדי שהבצל יפליט מהדופן עליו לעבור דרך התווך של המים, והמים אינם חריפים בשום שלב של הבישול, שהרי חריף בטל ברובא, כדאיתא ברמ"א, ופשוט שמה שלא חריף במציאות - איננו חריף גם בדין, ומרק הבצל בודאי איננו חריף בשום שלב.

א. אתה לא כותב מקור לסברא שלך, ואת ההיגיון שבה אני מתקשה להבין. אם לבצל נכנס טעם ראשון הוא אינו נקלש בו כי הוא חריף.
ב. הבצל אינו זקוק לתיווך המים כדי לקבל טעם. אוכל בולע מכלי גם בלי רוטב.
ג. אם הטענה היא שעד שהבצל והמים נעשים יס"ב הבצל כבר אינו חריף, זה נכון. אבל אני מסופק מאד אם כך המציאות.

[כדכד]

לגבי ב' זה לא נכון- טעם אינו עובר מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכ"ש לקדירה.
עריכה: אחר העיון דומני שאין זה נכון וצדקו דברי הרב אבק פורח שאוכל יכול לקבל טעם מכלי בלא רוטב.
אולם, אני עיין סבור שכשיש בקדירה רוטב אז הבליעה של האוכל היא דרך הרוטב ואז בנ"ד הבצל הפיג את חריפותו באותם המים שקבל מהם הטעם הפגום

[כדכד]

תשובה שקבלתי מחכ״א שליט״א
לכאורה אין לאכול את המרק. והטעם כיון שהבצלים קיבלו טעם של בשר אע”פ שהוא אינו בן יומו. ואע”פ שאח”כ בוטל מהבצלים החריפות, אבל בתחילת הבישול עדיין הוי חריפים ע’ טוב טעם ודעת (תליתאי סי’ קע”ט) שזה בסוף הבישול אבל בתחלת הבישול תיכף כשנעשו רותחין נאסרו מן התורה ואז הם עדיין בחריפותן”. וע’ יד אלימלך (סי’ כ”ד) הוכיח מתוס’ שזה כבר בבישול כמאכל בן דרוסאי. עכ”פ לענינינו כבר קבלו ותקנו את הטעם האינו בן יומו, ואח”כ מוסיפים לבצלים טעם הגבינה.

מסתמא אתה מתכוון לבית מאיר ס’ צ”ו סע’ ג’, שכ’ שזה שכ’ הרמ”א שדבר חריף שחתכו בסכין בשרי ( שהוא נ”ט בר נ”ט) אפילו אינו בן יומו אסור לאכלו בחלב. וע”ז כ’ הבית מאיר שנראה לו שזה רק בצנון, ולא בשאר דברים חריפים. ואכן יש פוסקים שמקילין על סמך הבית מאיר אמנם יש הרבה שמחמירין כפשטות לשון הרמ”א, ולכן יש להחמיר.

בהצלחה

מקורות:

רמ”א ס’ צ”ה סע’ ב’, ש”ך סק”ו וס”ק י”ט, ערה”ש יו”ד שם סע ד’, מג”א או”ח תמ”ז ל”ט

עיקר הדיון כאן נסוב על השאלה מתי פוקעת חריפות הבצלים במהלך הבישול ואין לזה קשר למח' הבית מאיר על חריף בצנון, מכיוון שגם הסוברים שבצל נחשב חריף כמו צנון מודים שבצל מבושל אינו חריף וע"כ תורף הדיון הוא מה שכתב בהתחלה שהוא סובר שהבצלים עדיין חריפים כשהם מקבלים את הטעם הפגום וממתקים אותו ובזה יש לדון - מנא לו הא שהבצלים עדיין חריפים כשהם בולעים את הטעם שבקדירה ולא נאמר כדברי הרב יואל שילה לעיל שהמים מקלישים את חריפותם?

[אוהב אוצר]

האם אפשר בבקשה מקור שחריף מחליא לשבח באינו בן יומו גם בבישול ולא רק בחיתוך?

[כדכד]

דומני שיש מקור אבל איני זוכרו כרגע.
מסברה, למה שיהיה הבדל, מלבד הסברה שנכתבה לעיל שיש דברים חריפים שבישולם מפיג את החריפות.
כמדומני שמובא בפוסקים שיש דברים שנשארים חריפים גם לאחר בישולם.

[אוהב אוצר]

אחר בקשת המחילה מכב' בודאי שיש הבדל, השאלה כאן מתחילה האם הקדירה נותנת טעם בחריף [או להיפך] ולא האם יש הפגת הטעם בעקבות הבישול.
הרי זה כל הענין בחיתוך, שדוחקא דסכינא הוא כביכול 'מבטל' את ה'אינו בן יומו' והבצל החתוך מקבל את טעם הסכין.
ולכן אני שואל על מקור. כי זה שנים רבות מאז הייתי ב'שנה ראשונה' שלמדנו סוגיות אלו בכולל, ואינו זוכר דבר כזה, האם הקדירה אע"פ שאינה בת יומא נותנת טעם בחריף.

[כדכד]

לא הבנתי
ברור שאם בבישול אין משמעות לחריפות אז השאלה לא מתחילה.
שאלתי מה הסברה לחלק בין בישול לחיתוך ולא הבנתי איפה קבלתי תשובה על זה.
מה שממתק את הטעם הפגום אינו דוחקא דסכינא כי אם החריפות והחידוש הוא שאפילו דוחקא דסכינא מעביר טעם בחריף קר כשאין שם בישול אבל לא שחריף כשהוא מתבשל אינו מתקן את הטעם

[שמואל דוד]

תשובה שקבלתי מחכ״א שליט״א
לכאורה אין לאכול את המרק. והטעם כיון שהבצלים קיבלו טעם של בשר אע”פ שהוא אינו בן יומו. ואע”פ שאח”כ בוטל מהבצלים החריפות, אבל בתחילת הבישול עדיין הוי חריפים ע’ טוב טעם ודעת (תליתאי סי’ קע”ט) שזה בסוף הבישול אבל בתחלת הבישול תיכף כשנעשו רותחין נאסרו מן התורה ואז הם עדיין בחריפותן”. וע’ יד אלימלך (סי’ כ”ד) הוכיח מתוס’ שזה כבר בבישול כמאכל בן דרוסאי. עכ”פ לענינינו כבר קבלו ותקנו את הטעם האינו בן יומו, ואח”כ מוסיפים לבצלים טעם הגבינה.

מסתמא אתה מתכוון לבית מאיר ס’ צ”ו סע’ ג’, שכ’ שזה שכ’ הרמ”א שדבר חריף שחתכו בסכין בשרי ( שהוא נ”ט בר נ”ט) אפילו אינו בן יומו אסור לאכלו בחלב. וע”ז כ’ הבית מאיר שנראה לו שזה רק בצנון, ולא בשאר דברים חריפים. ואכן יש פוסקים שמקילין על סמך הבית מאיר אמנם יש הרבה שמחמירין כפשטות לשון הרמ”א, ולכן יש להחמיר.

בהצלחה

מקורות:

רמ”א ס’ צ”ה סע’ ב’, ש”ך סק”ו וס”ק י”ט, ערה”ש יו”ד שם סע ד’, מג”א או”ח תמ”ז ל”ט

עיקר הדיון כאן נסוב על השאלה מתי פוקעת חריפות הבצלים במהלך הבישול ואין לזה קשר למח' הבית מאיר על חריף בצנון, מכיוון שגם הסוברים שבצל נחשב חריף כמו צנון מודים שבצל מבושל אינו חריף וע"כ תורף הדיון הוא מה שכתב בהתחלה שהוא סובר שהבצלים עדיין חריפים כשהם מקבלים את הטעם הפגום וממתקים אותו ובזה יש לדון - מנא לו הא שהבצלים עדיין חריפים כשהם בולעים את הטעם שבקדירה ולא נאמר כדברי הרב יואל שילה לעיל שהמים מקלישים את חריפותם?

בפשטות לוקח זמן עד שנתשבלו הבצלים ורק אז בטל החריפות ובליעת הטעם לכאורה נעשה מיד.

[כדכד]

הפשטות והלכאורה של מר אינם פשוטים בעיני כלל.
מנא ליה שהפגת חריפותם של הבצלים לוקחת יותר זמן מהזמן שהם יבלעו את הטעם הבשרי מהקדירה?

[שמואל דוד]

הפשטות והלכאורה של מר אינם פשוטים בעיני כלל.
מנא ליה שהפגת חריפותם של הבצלים לוקחת יותר זמן מהזמן שהם יבלעו את הטעם הבשרי מהקדירה?

מ״מ ספק הוא

[כדכד]

בגלל זה הורה לי רב פעם להחמיר לכתחילה ולהקל בדיעבד

[שמואל דוד]

בגלל זה הורה לי רב פעם להחמיר לכתחילה ולהקל בדיעבד

יישר כח. איזה רב?