סיפורי בית דין

[זאב ערבות]

האם בית דין יכול לחייב לשלם על עבודה שלא נעשתה?
לפני הבאת העובדות יש להקדים שכידוע כל היוצא מבית דין מופסד כמעט באופן אוטומטי ממורמר...
בגמרא נאמר: הרוצה להפסיד את מעותיו - ישכור פועלים ואל ישב עמם. רכשנו במונסי בית שהיה צריך שיפוץ. כיון שעדיין גרנו בברוקלין חיפשנו קבלן שיעשה את העבודה והמליצו לנו על קבלן בעל חזות חרדית כבן חמישים שנה ואכן הצעת המחיר שלו נראתה טובה והסכמנו שיבצע את השיפוץ . הקבלן (שנתגלה בסופו של דבר כנוכל מקצועי בעל עבר עשיר) תפס שאין לי מושג בבניה והחליט לנצל את המצב לרפד את כיסו ונקט בכמה שיטות. ראשית טען שנתגלו בעיות המסבכות את עבודת השיפוץ ולכן המחיר שנתן לא מכסה את ההוצאות. שנית, על כל תוספת ביקש מחירים מפולפלים שהסכמתי להם מחוסר ידע. שלישית, היה מתקשר אלי ואומר שקבלני המשנה דורשים יותר כסף עבור עבודתם, אך זה הדבר שחשף את נוכלתו, שכן יום אחד אני מקבל טלפון מאחד מקבלני המשנה והוא שואל אותי האם זה נכון שאנו עומדים על סף פשיטת רגל ולא יכולים לעמוד בתשלום העבודה. עניתי לו בתמיהה שאיני יודע על מה הוא מדבר! והוא הסביר שהקבלן אמר זאת לכל קבלני המשנה בכדי לאלץ אותם להוריד את המחיר שנתנו לו, וטען שעדיף להם קצת פחות ריוח מאשר לא יקבלו דבר על עבודתם. כלומר מה שעשה הקבלן זה משך בחוטים משני הכיוונים: אמר לי שקבלני המשנה דורשים יותר ואמר להם שיורידו במחיר וכך הרויח סכומים נכרים. סך הכל הרמאויות שלו עלו לנו למעלה ממאה אלף דולר (בנוסף לסכום המקורי). כשגילינו זאת אמרתי לו שהוא מפוטר ונתתי לו הסבר מפורט על מעלליו שהוציא מאתנו במרמה פי שלש ממה שהיתה העבודה צריכה לעלות.
כעת נשארו שני עבודות שעדיין לו נעשו כלל: מגרש החניה וציפויו באספלט שעבור זה דרש 15000 דולר (שזה היה פי שלש ממחיר השוק הממוצע) ועוד התקנת חלונות בשווי של 9000 דולר שגם זה היה פי שלש, סה"כ 24 אלף דולר. הוא דרש שאשלם לו את הסכום למרות שלא עשה את העבודה. עניתי לו שאפילו אם יוריד את המחיר למחיר המקובל איני מעוניין שימשיך ולמרות שרימה אותנו אני מוותר לו כיון שבבניה וקרקעות אין אונאה (או כך סברתי) אך איני מחוייב לשלם עבור עבודה שלא נעשתה.
כעבור כמה ימים אני מקבל הזמנה לדין תורה בבית דין ידוע במונסי שהוא תובע אותי בסך 24 אלף דולר!
נגשתי מיד לבית הדין וסברתי לתומי שתוך חמש דקות נגמר הדין תורה לטובתי, והנה להפתעתי כעבור יומיים של דיונים (כאשר כל שעה של דיונים עולה 150 דולר) הדיינים אומרים שהם רוצים לראות את הבית ואת מגרש החניה ומקום החלונות. ואכן הם הגיעו, סיירו כחצי שעה לא אמרו דבר וביום המחרת קבלתי פסק דין שאני חייב לשלם לתובע 19000 דולר! נגשתי ביום המחרת לאחד הדיינים ושאלתי אותו על סמך איזה סעיף בשו"ע הם מחייבים לשלם עבור עבודה שלא נעשתה וכפי שראו במו עיניהם! הוא ענה: אין חיוב לומר מהיכן דנתוני כפי שכתוב בשטר בירורין שחתמתי עליו, אך הוא מסכים שיהיה דיון נוסף שבו אוכל לשטוח את דברי (שאלתי כמה ת"ח מובהקים וענו שאין להם מושג מאין יצא פסק דין כזה מעוות ועל סמך מה פסקו שצריך לשלם על עבודה שלא נעשתה ושלא נקנו החומרים). ואכן באנו לדיון נוסף ולדיון הזה בא קבלן המשנה לספר איך הקבלן רימה את כל הקבלני משנה, וכן הבאתי הצעות מחיר משני קבלנים המראים מה המחיר המקובל לעבודות שביצע. אך למרבה הפלא ביום המחרת קבלתי את פסק הדין החדש ובו נאמר שהפחיתו את התשלום באלף דולר וכעת אני חייב לשלם 18000 דולר!
אחרי הפסק דין התערב רב חשוב בענין והציע לעשות פשרה ביננו, אך אב בית הדין התערב וטען שאין פשרה אחר פסק דין ושעלי לשלם את כל הסכום! הרב ההוא אמר לדיין שזו רשעות מצידו, לא רק שפסקו שלא כהלכה ולא הראו מקור לפסק, מדוע מפריע להם שבעלי הדין הסכימו לפשר בינהם?

[קו ירוק]

הסיפור שאתה מספר הוא מעזע, אף שמחוייב לשמוע שני צדדים קודם לכן: קרי את הדיינים, בשביל לשפוט אותם.
מאידך, אינני יודע מה מקובל בארה"ב. אבל דיינים שלוקחים שכ"ט גבוה, בארץ לא מקובל לגשת אליהם... אם לא לבוררות מוסכמת מראש ברצון שני הצדדים.

בכל שטר בוררות מקובל לכתוב שלא חייבים נימוקים, ולא יוכל לתבוע מהיכן דנתוני. אבל לא מקובל שדיינים מתעקשים ע"ז.
זה נכתב ע"מ שלא תהיה עילה לנדונדים בלתי פוסקים שאינם ראויים. ובדרך כלל בדין תורה שהפסק נראה תמוה או מורכב כן כותבים נימוקים וביודעי.

אשתף בדין תורה אחד, שמראה זוית נוספת:
מכר ניגש אלי בתחינה שאעזור לו כדת מה לעשות היות והשכן במפלס שתחתיו עשה מחסום גבוה שמסתיר לו את כל הנוף, והוא מרגיש כמו בקבר.
השתתפי עמו בצערו, אך אמרתי לו שאינני רואה דרך לסייע לו משום שהמגרש ההוא שייך לבעליו ואין לו כל מניעה להסתיר לו את הנוף, כי התב"ע (תכנית בינוי ערים - לפי החוק) מרשה זאת, ובודאי אין מניעה ע"פ ההלכה שדי בהרחקת ד' אמות, ונוף אינו ענין לתביעה הלכתית כשמדובר על בעלות בקרקע אחרת (ולא בבית משותף שכולם שותפים בקרקע).
יחד עם זאת יעצתיו לבקש רחמים בבית הדין, ושהדיינים יראו אולי איך לפשר, ולנסות לראות אם אפשר כדי שניהם.
לאחר שבועות מספר פגשתיו ושאלתיו מה עלה בדינו, ואמר כי ציוו על השכן לפרק את המחסום שבנה. שמחתי בשבילו, ואמרתי לו שזכה בפייס..
לאחר זמן פגשתי את אחד הדיינים ושאילתיו ילמדנו רבינו איך עשיתם דבר כזה שאין לו שום זכות ע"פ דין. השיבני אה"נ, אבל היות והמחסום שההוא בנה לא היה על המגרש שלו ממש כי אם על קיר התמך השייך לעירייה, אזי לא היתה לו הזכות לבנות אותו על קרקע שאינה שלו. ולצורך כך קבלו חוו"ד מהעירייה איפה גבולות מגרש ושטח עירוני, והיות וכדיין אסור לו להיות 'טענינן', הוא לא אמר לו שהמקום הזה אינו שלך אלא של העירייה, כי אז הוא היה בונה את המחסום בפנים, אלא אמר לו מי הרשה לך לבנות תפרק מיד.
אילו הוא היה שואלו מהיכן דנתוני הוא היה חייב לנמק לו, כי הדיינים אינם גזלנים.. אבל הוא לא שאל..

[מקדש מלך]

בתור מה אתה חייב לשלם 150 דולר על שעת דיונים?

וכעת לשאלה החשובה מאוד (לצערי), מה היה קורה אם היה תובע אותך בערכאות של נכרים?

[החושב]

מה היו הטענות של הקבלן?

[זאב ערבות]

בתי הדין פה שונים מבארץ כאשר פרט לאחד או שניים כולם בתי דין של בוררות שהפסק שלהם מחייב עפ"י דין המלכות. רק אם ניתן להוכיח שהדין מרומה ניתן להפכו על ידי הליכה לערכאות אך זה תהליך ארוך ויקר ושווה רק כשמדובר בסכומים גדולים. כיוון שבתי הדין כאן זה עסק פרטי נהוג לקחת שכר בטלה משני הצדדים, כיון שהשכר גבוה לא כדאי ללכת עבור תביעות קטנות.

[זאב ערבות]

מה היו הטענות של הקבלן?

טענתו היתה פשוטה ביותר. כיון שהסכמתי לסכום (לא היה חוזה ביננו רק רשם את הסכומין על פיסת נייר) אני מחוייב לשלם אפילו שלא נעשתה העבודה. כלומר במו פיו הוא הכריז בבית הדין שלא עשה את העבודה.

[מקדש מלך]

הסיפור העצוב והמטורף, שהוא מציאות חיינו, הוא שאנחנו כעכו"ם שדנים אותם לפי שתי הדינים לחומרא, אם אנחנו חייבים בדיני ישראל, אנחנו חייבים כי כך דיננו, ואם אנחנו חייבים בדיני עכו"ם, אנחנו חייבים כי כך דינם.

כלומר, אתה הירא שמים חייב לשלם עפ"י דין תורה, ולך תסמוך על הצד השני שלא יתבע אותך בערכאות אם אתה חייב על פי חוק העכו"ם (או הציונים), כי אין לבתי דינים כמעט מה לעשות אם מישהו מצפצף עליהם!

זו מציאות קשה, שמחייבת אותך לבדוק בכל סיכום רציני גם את דין התורה וגם את דין המלכות.

[הוה אמינא]

ר' זאב,
אחרי שהבאת מה טען הקבלן, אני מראה מקום להבנה,
ובהקדם, דאם כטענת הקבלן למה הורידו בין רבע לשליש מתביעתו?
ההנחה היא על פי דבריך שהמחיר שלו מראש היה מפולפל, פי שלוש וארבע, ולעשות את העבודות מחדש ע"י קבלן אחר - אתה ר' זאב טענת שזה רק כרבע מחיר!
לכן על פי הדין שפועל החוזר בו ידו על העליונה ובעל הבית על התחתונה, וכן קבלן שבע"ה חוזר בו כי הוא קיים ומוכן לעבוד בקציצה הראשונה, ופירוש ידו על התחתונה = קיזוז כמה שיעלה לגמור את ההפרש אם זה פחות ממה שקצצו בהתחלה, ואת כל ההפרש יש לשלם. (ואם לגמור ע"י קבלן אחר עולה יותר, צריך לשלם רק ערך מה שעשה אם זה הפחות).
לכן הורידו מהסכום הכולל של כל השיפוץ כולו כמה שיעלה לך להשלים את החניה והחלונות, ואת השאר עליך לשלם לו.
עי' בחו"מ סימן של"ג סעיף ד.

לר' קו ירוק
הסיפור המופלא על הדיין שהורה להוריד את הגדר כי הוא היה ע"ח העיריה, מבלי שהתובע טען את זה, ואילו מצד טענות התובע לא היה חייב הנתבע להוריד את הקיר בכלל,
זה באמת סיפור "חיובי" על בתי דין, מעין תשובת המשקל לכך שלא אומרים מהיכן דנתוני.
אבל יש על זה צ"ע גדול מהדין המפורש בגמ' שאסור לדיין לפסוק יותר ממה שעולה מהתביעה. עי' בחו"מ סימן י"ז ובנו"כ.

[זאב ערבות]

.

[הוה אמינא]

זה בהחלט קשור לפרה"ש,
כלומר אם יעקב לא היה "אחיו ברמאות" אלא הולך איתו לדין תורה, יתכן שביושר יעקב אבינו היה מפסיד ולבן היה מרוויח.
יעקב לימד אותנו איך נוהגים עם לבנים,
אתה לא נהגת כך.
ואני לא כותב שאינך צודק, אלא רק מראה מקום לפסק שלהם ע"פ מה שהיו יכולים להתרשם מטענותיך, ואם זה נכון - מהיכן דנתוני לא היה עוזר לך.

[זאב ערבות]

אכן יש איזה צד לדבריו (וזו הסיבה שהרב ההוא שיכנע אותי לעשות פשרה), אך אפילו מצד זה שאתה הסברת בטוב טעם מה ההיבט ההלכתי לבית הדין לפסוק כפי שפסקו, היה על הדיינים לקחת בחשבון בדיון החוזר את הרמאות הברורה שלו שנתן מחיר, ואח"כ ברמאות העלה את המחיר - ועוד הבאתי עד שאישר את דברי, אך הם התעלמו מזאת לחלוטין.

[הוה אמינא]

שמעתי כך מכבר, אבל זה קטרוג מדי גדול וחילול ה' ממש בשביל להשאיר פה מערכת סיפורים כאלו בלי סיפורים נורמלים ומאוזנים ג"כ

[תם מה הוא אומר]

סתם שאלה: מה עורר אותך לכתוב את הסיפור אחרי ששמרת אותו אצלך כ"כ הרבה?

[זאב ערבות]

שמעתי כך מכבר, אבל זה קטרוג מדי גדול וחילול ה' ממש בשביל להשאיר פה מערכת סיפורים כאלו בלי סיפורים נורמלים ומאוזנים ג"כ

אדרבא

[קו ירוק]

שמעתי כך מכבר, אבל זה קטרוג מדי גדול וחילול ה' ממש בשביל להשאיר פה מערכת סיפורים כאלו בלי סיפורים נורמלים ומאוזנים ג"כ

אמנם כן. אבל כאשר שומעים סיפורים מזעזעים אזי למיחש מבעי. וראוי לכ"א שלא ילך לבירור אא"כ יבדוק אחר בית דין יפה, שזו מצווה מהתורה צדק צדק תרדוף - הלך אחר בית דין יפה. משמעותו שישנן גם בתי דינים שאינם יפים, ובתוך עמנו אנו יושבים. ויש לי סיפור כזה באמתחתי. אז עוברים הלאה ומסמנים ששם לא..
ואגב, ר' זאב ערבות: גם כל בתי דין צדק בא"י הינם בוררין עם שטר חתום שמחייב ע"פ המלכות. ואעפ"כ הנוהג של נטילת ממון רב לפי שעה לא מקובל, אלא בבוררות פרטית שלא נקראת 'בית דין' בין האנשים, אלא בוררות פרטית.

אלא ש'הוה אמינא', התכוון שגם הדין שאני הבאתי הינו שגוי ומקומם.
ועל כך תמיהתי בכפליים:
אתה שמנסה למצא בתגובתך צדק בתוך ההשחתה (ע"פ הסיפור שלפנינו) של אותו בת דין, עליו סיפר 'זאב ערבות', איך לא מצאת 'צדק' ולו קל, בפסק שאותו הבאתי? או שסתם רצית לתת כיוון של איפכא מסתברא בכל אחד מהסיפורים?

לעצם הפסק שאודותיו סיפרתי, טעית בדבר פשוט. כאשר התובע (שאינו ת"ח בדוקא שבא עם נמוקים), דורש שיסיר את המחסום כי זה מפריע לו, ואין לשכן זכות להציב אותו, הוא הרי לא מפרש למה אין לו זכות, הוא דורש שיורו לו להסיר אותו, כי הוא מסתיר לו. ושומא על הדיינים לבדוק האם מותר לו להסתיר, או לא.
והרי זוהי ההלכה שאסור לו להסתיר - ולא משנה מה הטעם. אסור לו כי אסור לו. והצדק עמו.

[נוטר הכרמים]

ר' זאב היקר מאוד!

אני נשאב ומרותק לסיפוריך המאלפים, מלאי החן ועשירי חכמת החיים, חכמה של בעל נסיון, ולא בדרדקי עצה.

סיפוריך על השגחה פרטית כמו גם על שוק הספרים והידע שאתה מציף פה ממלאים את כולנו בהמון חיזוק ותוכן. כה לחי עד עמו"ש מתוך בריאות איתנה ונחת.

שונים לענ"ד הם 'סיפורי בית דין'. אני נוטה להאמין לכל סיפוריך, משום שכנראה סדנא דארעא חד הוא, וגם כאן לדאבונינו מוכר הדפוס הזה שאין נימוקים ויש עוולות שקשה להכיל. ת"ח מופלג אחד סיפר לי כי החברותא שלו בעה"ב נכבד מאוד, הביא לו הקלטות מתוך הדיונים באחד מבתי הדין המפורסמים והיוקרתיים, והוא ביקש ממנו, למען שלא תתערער אמונתו בחכמים, שיחדל!!

השאלה המרכזית היא לאן מובילים אותנו הסיפורים הללו? אז נכון שאין לשה"ר עם שמות וכו', אבל לך תדע לאיפה זה יגיע, ובמי יחשדו. צריכים זהירות רבה בכגון דא, ובעיקר, מה כל זה מקדם אותנו בחיינו הרוחניים והגשמיים?

ושוב מעין הפתיחה, ר' זאב תישאר אתנו כאן, אתה מעניק לנו המון.

[הוה אמינא]

או שסתם רצית לתת כיוון של איפכא מסתברא בכל אחד מהסיפורים?

ממש כך.
אם לא למצוא משהו להעיר הפוך ממה שכתוב למה זה אנכי? ברור שככל וכל מה שכתוב מוסכם ואין מקום לדעה הפוכה אין סיבה להגיב וחסל סדר אשכול ותם הדיון.

[קו ירוק]

לגיטימי. אם כי הסגנון מכשיל.
ובכן נסה למצא סדקים אחרי ההסבר שלי הנוסף.

[קו ירוק]

השאלה המרכזית היא לאן מובילים אותנו הסיפורים הללו? אז נכון שאין לשה"ר עם שמות וכו', אבל לך תדע לאיפה זה יגיע, ובמי יחשדו. צריכים זהירות רבה בכגון דא, ובעיקר, מה

כפי שהערתי בתוך דברי הקודמים: זה ממחיש את המצווה 'הלך אחר בית דין יפה', כי יש ויש בתי דינים יפים, ואף אם הם לא פוסקים לטובת הצד האחד...
אולי כאן המקום לומר, כי משאדם עשה את ההשתדלות וחיפש אחר בית דין יפה, אף אם פסקו לו להפסד ונראה לו שהדיין שגה בשיקול הדעת והבנת הנתונים, וזה מאוד יכול להיות (אף שעלול להיות שנגיעותיו של המפסיד הכשילוהו לדבר סרה), אעפ"כ זהו גורל משמים!

[מה שנכון נכון]

אולי כאן המקום לומר, כי משאדם עשה את ההשתדלות וחיפש אחר בית דין יפה, אף אם פסקו לו להפסד ונראה לו שהדיין שגה בשיקול הדעת והבנת הנתונים, וזה מאוד יכול להיות, אעפ"כ זהו גורל משמים!

ראה רש"י עה"פ כי המשפט לאלהים הוא.

[מקדש מלך]

השאלה היא אם דברי רש"י אמורים בימינו שחותמים על שטר בוררות.

[קו ירוק]

אולי כאן המקום לומר, כי משאדם עשה את ההשתדלות וחיפש אחר בית דין יפה, אף אם פסקו לו להפסד ונראה לו שהדיין שגה בשיקול הדעת והבנת הנתונים, וזה מאוד יכול להיות, אעפ"כ זהו גורל משמים!

ראה רש"י עה"פ כי המשפט לאלהים הוא.

שיקול הדעת והבנת נתונים, אינו עיוות.
ועכ"פ ברור שלשם כך חותמים היום שט"ב.

[מה שנכון נכון]

אולי כאן המקום לומר, כי משאדם עשה את ההשתדלות וחיפש אחר בית דין יפה, אף אם פסקו לו להפסד ונראה לו שהדיין שגה בשיקול הדעת והבנת הנתונים, וזה מאוד יכול להיות, אעפ"כ זהו גורל משמים!

ראה רש"י עה"פ כי המשפט לאלהים הוא.

שיקול הדעת והבנת נתונים, אינו עיוות.

ברש"י כתוב שאם הדין שגוי בגלל שהדיין אינו ראוי, הקב"ה מחזירו. למה אז זה לא גורל משמים?
הנקודה היא לא עיוות. הדיין שם לא כיוון לפסוק פסק מוטעה במזיד, אלא מחוסר מומחיות.
מהכ"ת לחלק לענין נד"ד (וזה ל"ש לסי' כ"ה) בין מומחה ששגה בשקול הדעת למי שאינו מומחה.

הנושא שייך יותר לשאלה אם בעל בחירה יכול להזיק מבלי שנגזר (אפי' במזיד וכ"ש בנד"ד).

[זאב ערבות]

ר' זאב,
אחרי שהבאת מה טען הקבלן, אני מראה מקום להבנה,
ובהקדם, דאם כטענת הקבלן למה הורידו בין רבע לשליש מתביעתו?
ההנחה היא על פי דבריך שהמחיר שלו מראש היה מפולפל, פי שלוש וארבע, ולעשות את העבודות מחדש ע"י קבלן אחר - אתה ר' זאב טענת שזה רק כרבע מחיר!
לכן על פי הדין שפועל החוזר בו ידו על העליונה ובעל הבית על התחתונה, וכן קבלן שבע"ה חוזר בו כי הוא קיים ומוכן לעבוד בקציצה הראשונה, ופירוש ידו על התחתונה = קיזוז כמה שיעלה לגמור את ההפרש אם זה פחות ממה שקצצו בהתחלה, ואת כל ההפרש יש לשלם. (ואם לגמור ע"י קבלן אחר עולה יותר, צריך לשלם רק ערך מה שעשה אם זה הפחות).
לכן הורידו מהסכום הכולל של כל השיפוץ כולו כמה שיעלה לך להשלים את החניה והחלונות, ואת השאר עליך לשלם לו.
עי' בחו"מ סימן של"ג סעיף ד..

הרב הוה אמינא תרשה לי להגיב בשנית על דבריך
אנו דנים פה בסיפור כאשר שומעים רק צד אחד. נצא בהנחה שהסיפור מדוייק ואיני מנפח ומעלים עובדות. יש הרבה סיפורים על דייני ישראל ועל איך שתפסו רמאויות של בעלי הדין. אלה הסיפורים היפים אותם מספרים לנו . כעת הגיע התור שלי ואני מתאר בפרוטרוט את הרמאות של הקבלן ומביא עד להוכיח את דברי. מה עלי לצפות מהדיינים? שיוכיחו את הרמאי על רמאותו ואפילו אם לא מחייבים אותו להחזיר את סכום הרמאות, לפחות שיאמרו לו שהיה מוצדק שפיטרתי אותו ושלכן הדין שהזכרת לא תקף. כלומר זה לא סתם מקרה שהתחיבתי לשלם סכום מסויים עבור עבודה ואחר כך מצאתי קבלן יותר זול. במקרה כזה אתה צודק בהחלט, כאן הקבלן שיקר במצח נחושה שקבלני המשנה דרשו סכומים נוספים שהיו יותר ממה שהיה עלות העבודה שלא נעשתה. כלומר הוא הוציא ממני 30000 דולר במרמה (בנוסף לסכומים המפולפלים שעליהם אני לוקח אחריות ). הלא עקב זאת עליתי על כך שהוא נוכל ופיטרתי אותו. האין זה מוצדק מבחינתי. איזה אדם לנורמלי לא היה מפטר במצב זה, אך אחר כך במקום לחייב אותו להחזיר לי את הסכום המרומה, הם עוד מחייבים אותי לשלם לו את הסכום הנוסף. האם לזאת יקרא דין צדק. הוא לא הכחיש את הדברים בכל הדיונים. כל מי שהיה נוכח שם ובינהם רב אדרת ממש יצא המום מהפסק. (מה הוא עשה שם לא חשוב לעצם הסיפור). תפקיד הדיינים לא רק לדעת חושן משפט יבש אלא להיות פקחים.

[אליהו.ב]

אם יורשה גם לי להתערב, בתור אחד שנהנה בדר"כ לקרוא מדבריך, השאלה, כמו שנשאלה, היא, מהי התועלת אותה אנו מפיקים מקריאת סיפורים אלו.
מה התועלת שיתפרסמו לציבור הרחב. ואפילו בלי שמות.

[הוה אמינא]

יש הרבה סיפורים על דייני ישראל ועל איך שתפסו רמאויות של בעלי הדין. אלה הסיפורים היפים אותם מאכילים אותנו .......


בקיצור, לא מן הסיפורים בספרים אנו חיים, סיפורים לחוד ומציאות לחוד.

לא לגבי מה שסיפרת במיקרו, אלא על המקרו:

יש סיפור עצום על רבי יוסף חיים זוננפלד איך שתפס גנב,
ועוד סיפור נפלא על רבי שמואל סלנט ופקחותו איך שגילה את הנוכל,
וגם סיפור מלא הוד על רבי אליהו חיים מייזל איך שהפיל בפח את בעל הדין הערמומי.

נכון שאדם כמוני וכמוך שבאים בשערי בית דין מצפים למצוא שם התגשמות מרוח הסיפורים הללו,
אבל זה רק בגלל שהסיפורים מטעים בלי כוונת המספרים.
נחשוב רגע: כמה שנים חי רבי יוסף חיים זוננפלד? כמה שנים ישב בבית דינו בירושלים? עשרות שנים, דהיינו אלפי ימי דיונים ובעלי דין.
וכמה שנים פעל רבי שמואל סלנט, אולי כפול ממנו!
וכן כמה שנים רבי אליהו חיים מייזל הליטאי רבי של לודז' הפולנית, ושם [!] היה מכונה חכימא דיהודאי, כיהן ברבנות לודז'? כמה בעלי דין היו אצלו במהלך השנים?
מה נשאר מרבבות דיני התורה? שום דבר, רק פרומיל של סיפורים על הפיקחות והיושר העצום.

אז בדיוק הדיין שאתה בא לפניו היום הוא כל כולו ברמת הפיקחות של הפרומיל ההוא??

[זאב ערבות]

אם יורשה גם לי להתערב, בתור אחד שנהנה בדר"כ לקרוא מדבריך, השאלה, כמו שנשאלה, היא, מהי התועלת אותה אנו מפיקים מקריאת סיפורים אלו.
מה התועלת שיתפרסמו לציבור הרחב. ואפילו בלי שמות.

אם יורשה לי, אגיב לדבריך ע"י הקדמה וראשית אומר בכנות שלא היתה לי שום כוונה בהבאת הסיפור להכפיש את בית הדין או את הדיינים ואכן אפילו לימדתי עליהם זכות, סברתי לתומי שיעורר ענין אצל אלו המתמצאים בתחום הדיינות ובתי הדין שכן זה מקרה מענין.
עד לפני כעשר שנים היה כאן ירחון מאוד מכובד בשם jewish observor שהעורך הראשי שלו מיום הווסדו היה הרב ניסן וולפין ז"ל (אביו של הרב דוד וולפין ויש לו עוד בן בירושלים ת"ח עצום שאיני זוכר את שמו). יום אחד לפני כ30 שנה הופיע הגליון החודשי עם כתבה שהשתרעה על פני כל הגליון וגרמה לזעזוע עמוק בקרב היהדות החרדית פה: הכותרת היתה "נוער בסכנה" וכמובן הנושא היה על הנוער שמפרפר בין היהדות לנשירה. זו היתה הפעם הראשונה שאיזה עתון חשוב העז לדבר בגלוי על התופעה שעד אז טאטאו מתחת לשטיח. הגליון נחטף מהמדפים וכעבור זמן ארע דבר שיתכן שלא קרה בעולם העתונות - הדפיסו את הגליון מחדש ב5000 עותקים ואף הוא נחטף! משמע הם עלו על יבלת רצינית שהציקה להרבה אך התביישו לשאול: מה גורמי התופעה ואיך לטפל בה. מאז קרה הדבר כמה פעמים נוספות כגון מעל דפי משפחה בו היו כתבות על תופעת ההתאבדות, תופעת הגירושין הגואה בזוגות מבוגרים, תופעת הסמים ועוד - כמובן בקרב הציבור החרדי. כפי שזכור לי בגליון הבא תמיד היו קוראים שכתבו למערכת את אותו משפט שאתה כותב: מה התועלת אותה אנו מפיקים מחשיפת הדברים האלו ברבים. מי שיש לו בעיה שילך לרב או לבעל מקצוע ויטפל בבעיה. מדוע להוציא על אנ"ש שם רע שיש בקרבנו כאלו תופעות שליליות ואחרות.
התשובה לכך כמובן היא שהרבה לא מודעים לבעיות עד שהם פוגעות בהם ואז בהרבה מקרים כבר מאוחר מדי או קשה לטפל בבעיה, או שמתביישים לשאול שלא יפגע בתדמית המשפחה. כאשר קרה שבמשפחה ארע דבר מהתופעות האלו בהרבה מקרים הסתירו את הדבר שלא יפגע בסיכויי השידוכים של האחרים.

[זאב ערבות]

יש הרבה סיפורים על דייני ישראל ועל איך שתפסו רמאויות של בעלי הדין. אלה הסיפורים היפים אותם מאכילים אותנו .......


בקיצור, לא מן הסיפורים בספרים אנו חיים, סיפורים לחוד ומציאות לחוד.

לא לגבי מה שסיפרת במיקרו, אלא על המקרו:

יש סיפור עצום על רבי יוסף חיים זוננפלד איך שתפס גנב,
ועוד סיפור נפלא על רבי שמואל סלנט ופקחותו איך שגילה את הנוכל,
וגם סיפור מלא הוד על רבי אליהו חיים מייזל איך שהפיל בפח את בעל הדין הערמומי.

נכון שאדם כמוני וכמוך שבאים בשערי בית דין מצפים למצוא שם התגשמות מרוח הסיפורים הללו,
אבל זה רק בגלל שהסיפורים מטעים בלי כוונת המספרים.
נחשוב רגע: כמה שנים חי רבי יוסף חיים זוננפלד? כמה שנים ישב בבית דינו בירושלים? עשרות שנים, דהיינו אלפי ימי דיונים ובעלי דין.
וכמה שנים פעל רבי שמואל סלנט, אולי כפול ממנו!
וכן כמה שנים רבי אליהו חיים מייזל הליטאי רבי של לודז' הפולנית, ושם [!] היה מכונה חכימא דיהודאי, כיהן ברבנות לודז'? כמה בעלי דין היו אצלו במהלך השנים?
מה נשאר מרבבות דיני התורה? שום דבר, רק פרומיל של סיפורים על הפיקחות והיושר העצום.

אז בדיוק הדיין שאתה בא לפניו היום הוא כל כולו ברמת הפיקחות של הפרומיל ההוא??

כבר עניתי פחות או יותר על דבריך בהודעה הקודמת אך אעיר שוב שאכן אנו רוצים לדעת רק את הטוב והחיובי והפקחות והחכמה, אך לפעמים טוב לדעת גם את הצדדים הלא מחמיאים שמהם לומדים כיצד להמנע מפגיעה. אם הייתי מודע בזמנו לתהליך הדין תורה, הייתי בוחר בית דין של רועי בקר שישפטו ביננו וכפי שאכן עשיתי במקרה נוסף שקבלתי הזמנה וכמובן התובע סירב ובסופו של דבר ויתר כיון שידע שלא יקבל דבר. זה הסיפור היותר מורכב וקשה לשמיעה מהראשון שאיני יכול לספר לצערי ולשמחתכם.

[הצבי]

ר' זאב,
אחרי שהבאת מה טען הקבלן, אני מראה מקום להבנה,
ובהקדם, דאם כטענת הקבלן למה הורידו בין רבע לשליש מתביעתו?
ההנחה היא על פי דבריך שהמחיר שלו מראש היה מפולפל, פי שלוש וארבע, ולעשות את העבודות מחדש ע"י קבלן אחר - אתה ר' זאב טענת שזה רק כרבע מחיר!
לכן על פי הדין שפועל החוזר בו ידו על העליונה ובעל הבית על התחתונה, וכן קבלן שבע"ה חוזר בו כי הוא קיים ומוכן לעבוד בקציצה הראשונה, ופירוש ידו על התחתונה = קיזוז כמה שיעלה לגמור את ההפרש אם זה פחות ממה שקצצו בהתחלה, ואת כל ההפרש יש לשלם. (ואם לגמור ע"י קבלן אחר עולה יותר, צריך לשלם רק ערך מה שעשה אם זה הפחות).
לכן הורידו מהסכום הכולל של כל השיפוץ כולו כמה שיעלה לך להשלים את החניה והחלונות, ואת השאר עליך לשלם לו.
עי' בחו"מ סימן של"ג סעיף ד.

להרב הוה אמינא.
לא לקחת בחשבון שיש כאן אונאה יותר משתות והמקח (הקבלנות) בטל.
ואף שיש דעות שבקבלנות אין דין אונאה, אבל כאן שהבעה"ב מוחזק יכול לומר קים לי שיש אונאה בקבלנות ויכול לחזור בו.

[זאב ערבות]

ר' זאב,
אחרי שהבאת מה טען הקבלן, אני מראה מקום להבנה,
ובהקדם, דאם כטענת הקבלן למה הורידו בין רבע לשליש מתביעתו?
ההנחה היא על פי דבריך שהמחיר שלו מראש היה מפולפל, פי שלוש וארבע, ולעשות את העבודות מחדש ע"י קבלן אחר - אתה ר' זאב טענת שזה רק כרבע מחיר!
לכן על פי הדין שפועל החוזר בו ידו על העליונה ובעל הבית על התחתונה, וכן קבלן שבע"ה חוזר בו כי הוא קיים ומוכן לעבוד בקציצה הראשונה, ופירוש ידו על התחתונה = קיזוז כמה שיעלה לגמור את ההפרש אם זה פחות ממה שקצצו בהתחלה, ואת כל ההפרש יש לשלם. (ואם לגמור ע"י קבלן אחר עולה יותר, צריך לשלם רק ערך מה שעשה אם זה הפחות).
לכן הורידו מהסכום הכולל של כל השיפוץ כולו כמה שיעלה לך להשלים את החניה והחלונות, ואת השאר עליך לשלם לו.
עי' בחו"מ סימן של"ג סעיף ד.

להרב הוה אמינא.
לא לקחת בחשבון שיש כאן אונאה יותר משתות והמקח (הקבלנות) בטל.
ואף שיש דעות שבקבלנות אין דין אונאה, אבל כאן שהבעה"ב מוחזק יכול לומר קים לי שיש אונאה בקבלנות ויכול לחזור בו.

אכן כתבתי זאת בפתיחה שיש דעות שאין בקבלנות דין אונאה ולכן לא טענתי זאת אלא רק שרימה בהעלותו את המחיר בטענת שקר.
מן הסתם הבעיה הכי רצינית בתהליך הדין תורה הוא שכאן לא נותנים פסק דין מנומק ואין זכות לערעור. הנשמע כזה דבר? משמע יש לדיינים צק פתוח לפסוק ככל העולה על רוחם. כאשר מדובר בדברים פעוטים יחסית ניתן לומר שאפשר ללכת לסדר היום ולהמשיך הלאה, אך כאשר מדובר בסכומים גדולים כמו כאן זה יכול להרוס משפחות, אמנם ניתן לומר יקוב הדין את ההר אך לפחות תאמרו מה הדין.

[זאב ערבות]

.

[קו ירוק]

הד לסיפורי שקר כאלו, בארה"ב, שמענו גם על אנשים 'אונזרע' שסיבכו וגנבו איש יקר מא"י שעשה פרוייקט מגורים במודיעין עילית.
שם הקב"ה סייע בעדו, וההם הלכו לבית סוהר ועיקלו להם את רכושם לטובת אותו אדם שהונו אותו, לאחר שאחד ממפורסמי הדיינים הורה לו שלא לוותר להם.
(הם לא רצו להחזיר הכסף.. ואז גם עוקל רכושם וגם הלכו לבית סוהר).
נראה שמחמת שהכסף בארה"ב נחשב הרבה (יש בזה גם דברים טובים לתכמין דאורייתא), אנשים לא עומדים בפיתוי, ולא משנה גודל הזקן..

[מקדש מלך]

להרב זאב ערבות. אני לא יכול להמליץ שום דבר מקריאה רופפת של סיפור (ובודאי לא להבטיח חצי החזר הוצאות במקרה של כישלון...), אבל בדיוק בשביל כאלו מקרים יש ערכאת ערעור. לפעמים באמת כבר לא שווה המאמץ, ולפעמים יודעים שגם הערכאה הזו משוחדת (לא כזה פשוט לשחד חצי עולם), ולפעמים פשוט מאבדים את רוח הלחימה, ואז אין כבר מה לעשות?