אשתה ואותיר - דרכי האמורי - ספר הכוונות

[פרי יהושע]

יש לעיין על מה שנוהגים ע"פ ספר הכוונות להשאיר מעט יין בכוס בליל שבת לשבת בבוקר, והלא בגמ' שבת מבואר שהאומר אשתה ואותיר ה"ז מדרכי האמורי.

[תוכן]

הקושיא היא נחמדה אם כי אפשר לדחותה בקלות ששם איירי אשתה והותיר לגמרי, ואילו הכא מותיר לשבת בבוקר. אבל אעיקרא דדינא פירכא דמה תענה על ר' יהודה החסיד שאמר שתרגולת שקרא כתרנגול יש לשוחטה, ואילו בגמרא אמרינן שזה אסור משום דרכי אמורי. ומה תענה לר' חיים ויטל שהתייעץ עם בעלת אוב. ומה תענה על ספרות הסגולות שהם מלאים מזן אל זן מדברים הקרובים מאד לדרכי אמורי וכיוצא בזה. והתשובה לכל זה, צ"ל ע"פ דברי הרשב"א בתשובה שכל מה שאסרה תורה לא אסרה אלא משום שאין בה תועלה, אבל כל שיש בה תועלת מותרת. וכל הדברים הנ"ל חשבו שיש בה משום תועלת באופן זה או אחר ומשום הכי מותרים הם. וע"ע בדברי הצדה לדרך בפירוש דברי רש"י שמות טומאה מסר להם מה שהביא בשם המהרש"ל. ובאמת דברי הרשב"א קשים לקבלם, שהרי יוצא שאין שום תוקף לאיסור תורה, כי הרי כל מה שעושה בדברים מסוג זה סבור הוא שיש בה תועלת. אבל למעשה, מחמת חומר הקושיא, אין מנוס מלומר שגישה זו היא מה שהתקבלה בכלל ישראל ותל"מ.

[אוצר החכמה]

הרשב"א אומר שמותר ללכת לקוסם ומכשף ובעלת אוב אם יש בהם תועלת???

[תוכן]

הרשב"א אומר שמותר ללכת לקוסם ומכשף ובעלת אוב אם יש בהם תועלת???

נדמה לי שכן, אבל אני לא רוצה לסמוך על זה בלי שאני אחזור שוב על דבריו בל"נ.

[מנין]

הרשב"א אומר שמותר ללכת לקוסם ומכשף ובעלת אוב אם יש בהם תועלת???

איני יודע לגבי הרשב"א, אבל הרמב"ם אמר שמותר.

רמב"ם פי"א ע"ז הט"ז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

כלומר, שהאיסור הוא רק בדבר שאינו מועיל.

[פרי יהושע]

הקושיא היא נחמדה אם כי אפשר לדחותה בקלות ששם איירי אשתה והותיר לגמרי, ואילו הכא מותיר לשבת בבוקר.

איך אפשר לשתות בשבת בבוקר, מצד גילוי?

אבל אעיקרא דדינא פירכא דמה תענה על ר' יהודה החסיד שאמר שתרגולת שקרא כתרנגול יש לשוחטה, ואילו בגמרא אמרינן שזה אסור משום דרכי אמורי. ומה תענה לר' חיים ויטל שהתייעץ עם בעלת אוב. ומה תענה על ספרות הסגולות שהם מלאים מזן אל זן מדברים הקרובים מאד לדרכי אמורי וכיוצא בזה. והתשובה לכל זה, צ"ל ע"פ דברי הרשב"א בתשובה שכל מה שאסרה תורה לא אסרה אלא משום שאין בה תועלה, אבל כל שיש בה תועלת מותרת. וכל הדברים הנ"ל חשבו שיש בה משום תועלת באופן זה או אחר ומשום הכי מותרים הם. וע"ע בדברי הצדה לדרך בפירוש דברי רש"י שמות טומאה מסר להם מה שהביא בשם המהרש"ל. ובאמת דברי הרשב"א קשים לקבלם, שהרי יוצא שאין שום תוקף לאיסור תורה, כי הרי כל מה שעושה בדברים מסוג זה סבור הוא שיש בה תועלת. אבל למעשה, מחמת חומר הקושיא, אין מנוס מלומר שגישה זו היא מה שהתקבלה בכלל ישראל ותל"מ.

לתרץ כך כל דבר, נשמע תמוה מאד, אם על אותו דבר שבגמ' אמרו שאסור, אז בהכרח אין בו תועלת לכה"פ.

[
איני יודע לגבי הרשב"א, אבל הרמב"ם אמר שמותר.

רמב"ם פי"א ע"ז הט"ז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

כלומר, שהאיסור הוא רק בדבר שאינו מועיל.

זה נקרא להפוך את הקערה על פיה במחילה.

[החושב]

הרשב"א (הכוונה, כנראה לתשובה ח"א תי"ג) ודאי שאינו מתיר כישוף אם יש בו תועלת, חלילה וחס.
את העניין של התועלת שהוכחה על ידי הניסיון הרשב"א מזכיר בעניין דרכי האמורי.
לגבי הכישוף הרשב"א רק כותב שלכשף על מנת לבטל כישוף יתכן שמותר (וכן מובאר גם ברש"י חולין ק"ה).

לגבי מה שהוזכר כאן בעניין התרנגולת, להלן כמה ציטוטים:

בית יוסף יורה דעה סימן קעט
ומצאתי כתוב (שו"ת מהרי"ל סי' קיא) מה שנוהגים העולם לשחוט תרנגולת שקראה גברית אומרים כי כן צוה החסיד (צוואת ר"י החסיד אות נ) וזימנא חדא הוה לן פתחון פה קמי מהר"א ז"ל אמאי סמכינן ואמר לנו שאומרים העולם דוקא שאומר שחטו תרנגולת שקראה גברית הרי זה מדרכי האמורי אבל כשאומר שחטו סתמא אין לחוש ואחר כן ראיתי בספר הכבוד שכתב החסיד וכתב שם צוואתו והקשה בעצמו קושיא זו ויישב אותה ושכחתי חילוקו עד כאן ומהגהת הרמ"ך (פי"א ה"ד) שמצאתי על הרמב"ם בדין זה נראה שהיה גורס בגמרא ובתוספתא (פ"ז ה"ג) מותר ואין בו משום דרכי האמורי ואפשר שעל אותה גירסא סמכו העולם:

ביאור הגר"א יורה דעה סימן קעט
י"א כו'. כן כתב מהרי"ל סי' קי"ח שכך א"ל מהר"א ליישב מנהג העולם ודבריו קשין כחומץ לשינים לגנוב דעת המקום אבל מהרי"ל כתב דהמנהג הוא ע"פ הגירסא שם בשבת בכל הסוגיא אין בו משום דרכי האמורי והשתא מש"ש בכולהו כו' לבר מהני קאי אכל מ"ש שם ולכן לא הובא בגמ' מכל התוספתא שם אלא אלו וכן היתה גי' הרמ"ך כמ"ש הכ"מ בשמו וכן היתה הגי' לפני רש"י אלא שרש"י מחקה כמ"ש בד"ה יש בו וכ"כ הרשב"א בסי' תי"ג שכך הוא גי' הספרים ע"ש:
(ט) אם הצליח כו'. גמ' שם וכפירש"י שם:

לגבי התירוץ של ה'תוכן'

וכל הדברים הנ"ל חשבו שיש בה משום תועלת באופן זה או אחר ומשום הכי מותרים הם.

לא הצלחתי להבין.
הרי גם האמוריים שעושים את כל השטויות האלה חושבים שזה מועיל. וכן כל העושה אחריהם עושה את זה משום ש'אומרים שזה מועיל'. ובדיוק על זה נאמר האיסור של דרכי האמורי.
עניין אחר הוא, כאשר ניסיון מוכיח שדבר מסוים מועיל.

[תוכן]

הקושיא היא נחמדה אם כי אפשר לדחותה בקלות ששם איירי אשתה והותיר לגמרי, ואילו הכא מותיר לשבת בבוקר.

איך אפשר לשתות בשבת בבוקר, מצד גילוי?

מכסים את היין כל הלילה.

אבל אעיקרא דדינא פירכא דמה תענה על ר' יהודה החסיד שאמר שתרגולת שקרא כתרנגול יש לשוחטה, ואילו בגמרא אמרינן שזה אסור משום דרכי אמורי. ומה תענה לר' חיים ויטל שהתייעץ עם בעלת אוב. ומה תענה על ספרות הסגולות שהם מלאים מזן אל זן מדברים הקרובים מאד לדרכי אמורי וכיוצא בזה. והתשובה לכל זה, צ"ל ע"פ דברי הרשב"א בתשובה שכל מה שאסרה תורה לא אסרה אלא משום שאין בה תועלה, אבל כל שיש בה תועלת מותרת. וכל הדברים הנ"ל חשבו שיש בה משום תועלת באופן זה או אחר ומשום הכי מותרים הם. וע"ע בדברי הצדה לדרך בפירוש דברי רש"י שמות טומאה מסר להם מה שהביא בשם המהרש"ל. ובאמת דברי הרשב"א קשים לקבלם, שהרי יוצא שאין שום תוקף לאיסור תורה, כי הרי כל מה שעושה בדברים מסוג זה סבור הוא שיש בה תועלת. אבל למעשה, מחמת חומר הקושיא, אין מנוס מלומר שגישה זו היא מה שהתקבלה בכלל ישראל ותל"מ.

לתרץ כך כל דבר, נשמע תמוה מאד, אם על אותו דבר שבגמ' אמרו שאסור, אז בהכרח אין בו תועלת לכה"פ.

דבריך נכוחים, וצריך לבדוק איך ישבו האחרונים הנהגת ר' יהודה החסיד. ומכל מקום, עיקרי הדברים נמצאים בשו"ת הרשב"א שהוא מקור דין זה.[/quote]

איני יודע לגבי הרשב"א, אבל הרמב"ם אמר שמותר.

רמב"ם פי"א ע"ז הט"ז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

כלומר, שהאיסור הוא רק בדבר שאינו מועיל.

זה נקרא להפוך את הקערה על פיה במחילה.

אכן, וזה מה שעשה הרשב"א.

[תוכן]

לגבי התירוץ של ה'תוכן'

וכל הדברים הנ"ל חשבו שיש בה משום תועלת באופן זה או אחר ומשום הכי מותרים הם.

לא הצלחתי להבין.
הרי גם האמוריים שעושים את כל השטויות האלה חושבים שזה מועיל. וכן כל העושה אחריהם עושה את זה משום ש'אומרים שזה מועיל'. ובדיוק על זה נאמר האיסור של דרכי האמורי.
עניין אחר הוא, כאשר ניסיון מוכיח שדבר מסוים מועיל.

הכוונה, שאנשים סבורים שזה מועיל ע"פ הניסיון.

[פרי יהושע]

הקושיא היא נחמדה אם כי אפשר לדחותה בקלות ששם איירי אשתה והותיר לגמרי, ואילו הכא מותיר לשבת בבוקר.

איך אפשר לשתות בשבת בבוקר, מצד גילוי?

מכסים את היין כל הלילה.נכון

אבל אעיקרא דדינא פירכא דמה תענה על ר' יהודה החסיד שאמר שתרגולת שקרא כתרנגול יש לשוחטה, ואילו בגמרא אמרינן שזה אסור משום דרכי אמורי. ומה תענה לר' חיים ויטל שהתייעץ עם בעלת אוב. ומה תענה על ספרות הסגולות שהם מלאים מזן אל זן מדברים הקרובים מאד לדרכי אמורי וכיוצא בזה. והתשובה לכל זה, צ"ל ע"פ דברי הרשב"א בתשובה שכל מה שאסרה תורה לא אסרה אלא משום שאין בה תועלה, אבל כל שיש בה תועלת מותרת. וכל הדברים הנ"ל חשבו שיש בה משום תועלת באופן זה או אחר ומשום הכי מותרים הם. וע"ע בדברי הצדה לדרך בפירוש דברי רש"י שמות טומאה מסר להם מה שהביא בשם המהרש"ל. ובאמת דברי הרשב"א קשים לקבלם, שהרי יוצא שאין שום תוקף לאיסור תורה, כי הרי כל מה שעושה בדברים מסוג זה סבור הוא שיש בה תועלת. אבל למעשה, מחמת חומר הקושיא, אין מנוס מלומר שגישה זו היא מה שהתקבלה בכלל ישראל ותל"מ.

לתרץ כך כל דבר, נשמע תמוה מאד, אם על אותו דבר שבגמ' אמרו שאסור, אז בהכרח אין בו תועלת לכה"פ.

דבריך נכוחים, וצריך לבדוק איך ישבו האחרונים הנהגת ר' יהודה החסיד. ומכל מקום, עיקרי הדברים נמצאים בשו"ת הרשב"א שהוא מקור דין זה.

איני יודע לגבי הרשב"א, אבל הרמב"ם אמר שמותר.

רמב"ם פי"א ע"ז הט"ז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

כלומר, שהאיסור הוא רק בדבר שאינו מועיל.

זה נקרא להפוך את הקערה על פיה במחילה.

אכן, וזה מה שעשה הרשב"א.[/quote]
הרשב"א לא סבר כהרמב"ם אלא כהרמב"ן

[תוכן]

הרשב"א לא סבר כהרמב"ם אלא כהרמב"ן

האם תוכל לפרט עם מקורות בבקשה?

[פרי יהושע]

הרשב"א לא סבר כהרמב"ם אלא כהרמב"ן

האם תוכל לפרט עם מקורות בבקשה?

דהיינו מהרשב"א שם מתבאר שהוא סובר שיש בדברים אלו ממש כמש"כ הרמב"ן עה"ת ובסוף מסכת שבת, ולא כהרמב"ם שביטל מכל וכל, (ואין תח"י לציין מקורות בדיוק)


ולגוף השאלה שבראש האשכול, לא נראה כלל תירוצך עפ"י הרשב"א שהלא אין כל סגולה של 'בדוק ומנוסה', אלא סימן ברכה.
וגם מה שישבת בדוחק בתחילת דבריך, הלא בגמ' אין כלל חילוק מה עושה או מה היה בדעתו לעשות עם זה אח"כ, ואיך אפשר לנהוג דבר כזה מסברא בעלמא.
ואם כבר באתי לתרץ בעניות אפשר שבגמ' קאי במי שאומר (ואולי פעמים) אשתה ואותיר ויש בזה מין סגולה בעצם האמירה, אבל סתם להשאיר אולי מותר, שהרי אין ללמוד רק מה שנאסר ולא מעבר.
אולם נראה יותר, שכיון ותלה עניין הברכה בשבת שמתברך ממנה כל השבוע, אינו מכלל דרכי האמורי.

[ברקים רב]

יש לעיין על מה שנוהגים ע"פ ספר הכוונות להשאיר מעט יין בכוס בליל שבת לשבת בבוקר, והלא בגמ' שבת מבואר שהאומר אשתה ואותיר ה"ז מדרכי האמורי.

הבא"ח בבן יהוידע:

[פרי יהושע]

מדהים

[חרסון]

!!!

[מה שנכון נכון]

תוספתא כפשוטה שבת.PNG (81.4 KiB) נצפה 5720 פעמים

[פרי יהושע]

יישר כוח להרב משנ"נ

באופן כללי (בלי מקורות כרגע) יש לעיין לעניין דרכי האמורי בב' דברים, האחד עם תלוי בדרכי האמורי עצמם או שכל סגולה וכדו' אסורה (וכן נראה ממי שאסר 'תשליך' שלכא' אין בדומה לו חוקות האמורי ממש).
ועוד יש לומר שכל דבר שיש בו איזה הגיון יש לדון שאינו מכלל דרכי האמורי (כמדומני בראשונים אולי שם ברשב"א), מפני שאינו נמשך אחר סתם הבל, אלא עושה מחמת ההגיון (ואפי' שאין הוכחה שהוא מועיל).

לעניין אשתה ואותיר י"ל תרוייהו, זה לשבת שהוא עניין ישראלי
אפשר להבין שיין וכוס של ברכה בעיקר יש בו מעין ברכה, ועניין לאכול ולהותיר הלא הוא כדבר ה' (ובלא להתייחס כרגע לגמ' שבת, שאפשר כמובן לומר שאינה בכוס של ברכה וכדו', או גר' אחרת וכנ"ל).

[מרדכי ש.]

כמה מראי מקומות:

דרכי האמורי כשעושה לרפואה או לתועלת:

תוספות מסכת בבא מציעא דף כז: "כיס וארנקי משום דמסמני - וא"ת והכתיב לא תנחשו וי"ל בשלהי במה אשה (שבת דף סז.) אמרינן כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי".
ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לז : ואמרו בפירוש כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור, וכן כאשר נאמר אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים או סוקרו בסקרא, הוקשה על זה המעשה בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחש חיליה אלא סוקרו בסיקרא מאי טעמא וכו', הנה התבאר שסקירה בסקרא וכל מה שדומה לזה ממה שלא יגזרהו ההיקש הטבעי אסור לעשותו משום דרכי האמורי, וכן אמרו בשליא של מוקדשין תקבר, אמרו אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי, ואל יקשה עליך מה שהתירו מהם במסמר הצלוב ושן השועל, כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים בהן שהוציא אותם הנסיון והיו משום רפואה, והולכין על דרך תלות העשב שקורין בערבי פאבינ"ה ובלע"ז פיאוניא"ה על הכנפה, ונתינת צואת הכלב למורסות הנרון, והעישון בחומץ ומרקשי"ט למורסות המכות הקשות, כי כל מה שנתאמת נסיונו באלו אף על פי שלא יגזרהו ההיקש הוא מותר לעשותו, מפני שהוא רפואה ונוהג מנהג שלשול הסמנין המשלשלים, והעלה בידך אלו הנפלאות ממאמרי זה אתה המעיין ושמרם כי לוית חן הם לראשך וגו'.
ובהערות מהר"צ חיות ב"מ שם הסביר כך גם את התוס', שהיינו שהוחזק.

וראה כאן:

יוסף דעת.PDF

(267.02 KiB) הורד 202 פעמים

וטיוטה שכתבתי פעם לעצמי:

בגמ' שבת סז: וחולין עז: איתא 'כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי'.
ורבינו ירוחם (נתיב י"ז חלק ה') כתב על הא דאמרינן שמותר ללחוש ולקרוא פסוק כדי להגן (הובא לעיל גבי ריפוי בדברי תורה), שכל לחש שאומרים לרפואה כגון לשמור מן המזיקין מותר, וכי הא דאמרינן בפסחים קיב. שלוחש שברירי ברירי וכו'.
ובטור או"ח ש"א נתבאר היטב איזה לחש שרי ואיזה אסור משום דרכי האמורי.

והיתר זה לא הוזכר לגבי ניחוש אלא רק לגבי דרכי האמורי.
ועיין שו"ת ויען דוד (ח"ג סי' נ"ה אות ה') שזה הותר רק באופן שעצם הפעולה שעושה היא הרפואה, ולא בגרמא והכשר לרפואה. וצריך גם שיהא ניכר שעושה לרפואה כמ"ש ב"י (או"ח סי' ש"א סעיף כ"ז).
ועיי"ש עוד לגבי ספק אם יועיל שזה מח' ר"ן ורבינו יונה.

ובשבת סז: איתא "האומר שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקראה גברית, יש בו משום דרכי האמורי".
ובשו"ת מהרי"ל (סי' קי"א) נשאל איך נהגו העולם לשחוט תרנגולת שקראה גברית, ואומרים שכ"כ בצוואת ר"י החסיד (אות נ'),
ובספר 'מחשבות בעצה' (יו"ד סי' ח') כתב דמש"כ ריה"ח 'שחיטה', זה לאו"ד אלא ה"ה למכור את התרנגול, ולכן זה שרי גם אם ישחוט, כי אין שחיטתו בדוקא. ומהר"י ענגיל בשו"ת 'בן פורת' (ח"ב סי' י"א) כתב דריה"ח ידע שיש שעושים כן באיסור ולכן כתב כן בצוואתו כדי שיעשו כן משום מה שהוא כתב ולא משום דרכי האמורי, וכיון שכיום הם עושים כן משום הצוואה ולא דרכה"א ה"ז שרי.
ואמר ששאל את מהר"א וענה שכשאומר שחטו סתמא אין איסור ורק כשאומר שחטו כי קרא גברית אז אסור,
ומהרי"ל עצמו כתב שריה"ח גרס 'אין זה מדרכי האמורי', עיי"ש, ועמש"כ עוד, ועיין גר"א קע"ט סק"ח.

אין להוסיף על מה שאסרו חז"ל משום דרכי האמורי בתוספתא (שבת פ"ז),
עיין שו"ת יחו"ד ו' נ': שיורי ברכה לחיד"א קע"ט ד', שו"ת כהונת עולם ע"ה, דינא דחיי לאווין נ', בית שערים יו"ד רל"ו תעלומות לב ג' נ"ז.

ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ל"ד) כתב שמה שהפוסקים לא הביאו את התוספתא, זה משום שס"ל שאם זה לא הוזכר בתלמוד אין זה להלכה.
עיין רשב"א ח"א ל"ה, ר"ן ר"ה סופ"ד ד"ה ותמיהני, דרכ"ת יו"ד קע"ט ל', ותשו' הרשב"א קס"ז ותתכ"ה.

וראה כאן:

אנצ. תל.

דרכי האמורי 1.jpg (1.01 MiB) נצפה 5679 פעמים

אנצ. תל.

דרכי האמורי 2.jpg (1.02 MiB) נצפה 5679 פעמים

אנצ. תל.

דרכי האמורי 3.jpg (1022.51 KiB) נצפה 5679 פעמים

[פרי יהושע]

יישר כוח