הגה"צ רבי יעקב זאב לב זצ"ל

[אברהם]

רפו כל ידיים על שמועה מרה כי באה
אבד כלי חמדה, אציל המידות, זך הרעיון, ענוותן כהלל
מורי רבי יעקב זאב לב זצ"ל
בעל ה'מעט צרי' על תרגום אונקלוס
[אביו של חברנו היקר, מעמודי התווך של פורומנו]

בעז"ה בהמשך אעלה זכרונות ממנו באשכול זה.

[חד ברנש]

אוי ואבוי!
רק היום בבוקר שמעתי על מצבו הקשה, וכאבתי את כאבו והתפללתי לרפואתו.
עד לא מזמן ראיתיו מגיע לישיבת מיר, והייתי מציין לו את הנאתי מפירושיו לתרגום שראיתי בשבת החולפת.
הוא ממש לא אחז מעצמו, היה מאיר פניו לכל אחד, ועמל בתורה.
לא הכרתיו לעומק, אלא פגשתיו בדרך כלל בבקרים לשעה קלה.

תנחומי למשפחה הנכבדה!

[קו ירוק]

כולו תורה.
ביקש במימי מחלתו האחרונים שלא יבואו לבקרו, רק בשביל ללמוד תורה, כי חבל לו על כל רגע בזמן שכזה.
תנחומים למשפחה האבלה

[מרדכי וינטרויב]

בעל החיבור "מעט צרי" על תרגום אונקלוס.
כוס של נחמה לבנו חבר פורומנו

[משוש דורים]

השבע ברכות לנכדתו היתומה בת לבנו השני הרח"ד זצ"ל, נגמר לפני שבוע, והשבע ברכות לנכדתו בת בנו הבכור הר"ז שליט"א מחשובי האברכים בכולל של הרמ"מ קארפ שליט"א עדיין בעיצומו.

[באמונתו]

ויעקב איש תם - יושב אוהלים. מעל חמישים שנה הוא ישב ולמד על אותו מקום (מתחת לשעון) בישיבת מיר. (בפעם אחרונה הייתי אצלו בביתו בעשרת ימי תשובה, היה חולה וחלוש מאוד, קיבל כולם בשמחה, ועיינתי מה הוא לומד, זה היה נפש החיים שער ב'). ברח אפילו מריח מחלוקת כמפני האש.

DSC_7713.JPG (2.97 MiB) נצפה 16352 פעמים

DSC_7722.JPG (3.36 MiB) נצפה 16352 פעמים

[ר_חיים_הקטן]

אוי. גם אני דיברתי אתו פעמים רבות (בדרך כלל בבין הסדרים בביהמ"ד המרכזי) בעניני ת"א וארמית. והוא תמיד ניסה לחזק אותי ולשבח את ספריי בפני לעודד לאותי.
תנצב"ה.
אם יש עוד זכורונות ותמונות, נא להעלותם לכאן...

[יחזקאל רייך]

ברוך דיין האמת
ישבתי שורה לידו במשך כ8 שנותי בישיבת מיר עד לפני חצי שנה שנסעתי מהארץ לא ידעתי את מצבו ממתי הוא חלה?
היה "דמות" . לראות אדם בגיל מבוגר עם חשק והתמדה כבחור צעיר ועם חיוך וחן תמידי
מי יתן לנו תמורתו ת.נ.צ.ב.ה.

[גרשיים]

מודעת אבל.PNG (47.26 KiB) נצפה 16120 פעמים

[הוגה]

תמונת שכן בית הוריי הגה"צ המופלא בעל מעט צרי זצ"ל תישאר חקוקה תמיד מול עיני מילדותי בבית הכנסת כרם בהיותו יושב במקומו הקבוע לתפילתו מול ארון הקודש, ומדקדק בק"ש ביראה, בחיתוך האותיות דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, ובמאור פנים ואצילות נפש להפליא בכל דרכיו, צניעות וענווה אמיתית שלא רואים כמותה, שליו ורגוע ורחוק מן הניצוח עד הקצה השני, וללא גוזמא שייך אל דמויות גדולים מהדורות עברו מהסוג הצנוע שהולך ומתמעט. והוא זצ"ל חי בינינו עד השבוע.
ממקומו הקבוע בהיכל ישיבת מיר כתלמיד מן המניין כל חייו, מחיבורו על התרגום שהיה מדקדק בו תמיד להשלימו ולתקנו באהבה גדולה, ובניו שליט"א להבחל"ח שגידל לתפארת.
יודעים המכירים כי לפי האמת, בעו"ה הפסדנו בטרם עת את אחד המיוחדים היקרים ביותר מגדולי ירושלים. וממש וי להאי שופרא דבלי בארעא! ושבר על שבר אחרי פטירת בנו זצ"ל אך לאחרונה, בחייהם ובמותם לא נפרדו בישיבה של מעלה, כי הוא נפשות חסידיו חפץ.
יה"ר מן השמים ינוחמו בני המשפחה היקרים הי"ו, עד כי מתים יחיה אל ברוב חסדו בב"א.

[חד ברנש]

המנוח זצ"ל היה אוכל את פת שחרית בפוליש של בית הכנסת סלאנים, הסמוך לישיבת מיר.
ותמיד הוא אכל את פתו כשהוא מעיין בריכוז בספר, וזה אע"פ שאותו פוליש היה הופך לעתים שכיחות מאוד ל'פרלמנט' סוער (ומי שיודע יודע...), זה לא הפריע ללימודו, ממש כאילו הוא לא נמצא שם.

[שלמה בן חיים]

הגעתי היום לנחם אבלים שם ובאמת קשה לכתוב, אחד ממכריו אמר כי באמת אי אפשר להביע על ידי הכתב מי הוא האדם הגדול הזה, היה צריך להכירו מקרוב, היה צריך לחוש אותו ולראות אותו בשביל להבין על מה מדובר, המעלות העיקריות שהיו לו היו בבחינת מעלתם של הראשונים של רחמנא ליבא בעי, יש כמובן סיפורי גדלות נעלים אבל לא זה היה האדם. האדם היה הרבה יותר גדול מסיפורים אלו או אחרים. הוא היה התגלמות של המציאות של אדם ישר כמו שעאו אלוקים, התגלמות של 'ויעקב איש תם יושב אהלים' אשר באמת נפטר בשבוע שבו קוראים בתורה פסוק זה. כתבו לעיל שהוא התרחק מאד ממחלוקת, אני חושב שזו הגדרה מטעה מאד, ר' יעקב זצ"ל לא התרחק ממחלוקת, הוא כלל לא היה שייך לעולם הזה של המחלוקת, הוא לא התרחק מזה, זה היה מחוץ לעולם שלו.
אבל בכל אופן אביא כאן כמה דברים ששמעתי שם [אני מדגיש שיש כאן חוסר דיוק כי שמעתי ולא חשבתי לכתוב כששמעתי חשבתי שבנו יכתוב אך כיון שהבנתי שהם מצווים לא לכתוב אני כותב במקומם כי אני לא מצווה בזה, אך ודאי שאינני מדייק]:
א. למד עם אותו חברותא 40 שנה.
ב. היה מתפלא שאנשים מדברים לשון הרע ממש לא הבין מדוע מדברים רע על אחרים, הוא גם לא הבין למה צריך לעשות תענית דיבור [כך אמרו כמדומני] הרי אפשר לעשות כל כך הרבה דברים עם דיבור לפרגן לשני ולעשות עמו טוב מדוע למעט מזה.
ג. בנו סיפר שכשהיה במחלקה במחלתו היה מרבה לומר תודה לרופאים ולמטפלים בו ולתמיהת בנו מה הוא מרבה כל כך, הוא אמר כאן במחלקה מקבלים הרבה טענות חשוב שיהיה מי שיאמר מילה טובה.
ד, כשציוה על בנו לא להספיד אותו הוא שאל אותו אבל למה וכי אין מה לומר עליך, הוא עצר וחשב, ואמר מה שיש לומר זה שהתייחסתי קצת ברצינות אל החיים.
ה. היה חוזר על מסכתא גיטין כל יום בהליכתו מביתו אל ישיבת מיר, היה מסדר לעצמו ראשי פרקים של כל הנידונים במסכת וכך עבר על כל המסכת כל יום בלכתו לישיבה.
ו. כשביקש הגאון ר' יצחק שלמה זילברמן מהגאון ר' חיים קמיל מגיד שיעור לישיבתו שיתאים לנוסח של ישיבתו, הוא שאל אם יש בישיבת מיר מתאימים לכך, אמר לו ר' חיים קמיל שהוא צריך לחשוב, אבל מה שהוא יכול לומר זה שיש לו אחד שיכול להתאים ואין מה לחשוש לקחת אותו כי אם הוא לא יתאים הוא יעזוב לבד, ה"ה הגאון ר' יעקב לב. וכך היה הוא נעשה למגיד שיעור שם ואחר זמן קצר עזב הוא לא יכל להחזיק משמעת הוא אמר שהוא מאמין מאד לכל תלמיד והוא לא מסוגל לחשוב שרוצים לעשות לו קונצים... [לדעתי יש בזה סיפור נעלה מאד מאד, המראה על ישרות עצומה.
ז. אחיו הגדול סיפר איך שהיה מכבדו וכל פעם שהיה מתקשר אליו היה ר' יעקב אומר לו בעצם אני הייתי צריך להתקשר אליך כי אני חייב בכבודך.
ח. מאד הקפיד על מנוחת הדעת ולא להיבהל, והיה מלמד את בניו ערך של מנוחת הדעת.

[אברהם]

ביקשת, רבי יעקב, שלא ישאו הספדים, שלא ידברו עליך.
לא אדבר איפוא עליך, אדבר אליך.

א.
אתחיל, כפי שלימדת אותי, בדברי אונקלוס על הפרשה:
ויעקב איש תם תרגם אונקלוס 'גבר שלים', וב'מעט צרי' עוררת שזהו דלא כרש"י שפירש 'תם – שאינו יודע לרמות', ואילו לדעת אונקלוס אין זו לשון 'תם' אלא לשון 'תמים-שלם'.

אמנם, אני, שזכיתי להכירך, רבי, נלע"ד שאין כאן ב' פירושים, ה'תם' שאינו יודע לרמות הוא הוא ה'שלים'.

אתה הוא הדוגמא הגדולה לזה:
הן אתה היית סמל התמימות והפשטות, ללא שום עקמומיות ורמאות. לא ידעת שקר וחנופה, תככים ומזימות, מחלוקות וסערות. היית תמים, אינו יודע לרמות, כמי שאינו בקי בהוויות העולם, אבל זה עצמו עשה אותך 'גבר שלים', חכם ופיקח, מביט בעין אמיתית וטהורה על העולם שסביבך, ו..שותק, כל הרבה שותק... כאילו אינך מבין... שותק ומחייך... התמימות שלך היתה הפקחות הגדולה ביותר 'גבר שלים'.

ב.
עוד כתבת ב'מעט צרי' בשם רבינו בחיי 'שיעקב אבינו היה בוחר במידת השלום, ונקרא איש תם שתרגומו גבר שלים', והיינו שפירש שלים מלשון 'שלום'.

אתה הוא הדוגמא הגדולה לזה:
ביקשת את דרך השלום והאהבה עם כל ישראל. וכפי שכתב לי פעם בנך היקר שליט"א:
"כיון שאבי שליט"א אינו מעורב כלל במחלוקות, אינו מבין בזה כלום וגם אינו רוצה להבין... טוען תמיד שחבל על הזמן, וגם יש מספיק עוכרי ישראל שאפשר לדבר עליהם, ואין צורך להתעסק בלשה"ר פנימית... לכן הוא חושש תמיד לכתוב דברים שלא יהיו לרצון לחוג מסויים..."

[אברהם]

ג.
יושב אוהלים ת"א משמש בית אולפנא, וציינת שמצאנו לשון שימוש גבי לימוד ותפילה, [כמו 'שימוש תלמידי חכמים' שפרש"י (ברכות מז,ב) "שמש תלמידי חכמים - הוא הגמרא התלויה בסברא, שהיו נותנים לדברי משנה טעם והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך, והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים"] וכמו לשון 'שמושה של תורה' ואף בתפילה מצאנו 'משמש בצלו'. [וחתום על זה שמי הקטן: א.מ.ר.]
אלא שלא ביארת מדוע באמת נקרא הלימוד עם החכמים, או ישיבת האוהלים, לשון 'שימוש'.

אמנם, אני, שזכיתי להכירך, רבי, נלע"ד שלשון 'שימוש' מבטא את קביעות הישיבה בבית המדרש, עד שנחשב כאילו אין המקום משמש אותו אלא הוא משמש את המקום.

אתה הוא הדוגמא הגדולה לזה:
הן אתה היית סמל ה'יושב אוהלים', עשרות שנים יושב במקום אחד, 'תחת השעון' בבית המדרש 'המרכזי', רכון על הסטנדר בכובד ראש, ומפעם לפעם מאיר חיוך את פניך העדינות. כך בהתמדה ובקביעות, כמו 'מירער-בחור', יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום, ללא שאיפה לשנות את השימוש היומיומי הזה. לא ביקשת יותר מאשר לקיים 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי'.

זכורני, לאחר שסיימת את המפעל העצום 'מעט צרי' על חמשה חומשי תורה, וביקשתי ממך להמשיך ולפרש את תרגומו הקדוש של יונתן בן עוזיאל על הנביאים, [אשר הוא מאד מקביל לדרך תרגום אונקלוס על התורה]. אתה סירבת, ואמרת 'זה אני משאיר לך... תכתוב אתה 'מעט צרי' על הנביאים...'
כאשר הפצרתי עוד ועוד ודחית אותי שוב ושוב הבנתי לפתע את העניין: אתה, רבי, אינך ככל האדם. רוב האנשים כאשר הם משלימים פרוייקט שהעסיק אותם עשרות שנים, הרי ממילא מרגישים הם לפתע מין ריקנות הדוחפת אותם לבקש להם פרוייקט חדש לענות בו, אבל אתה לא עסקת בתרגום אונקלוס מפני שחיפשת לך בקעה להתגדר בה, אלא מפני הצורך החשוב לאפשר לכל החפץ לקיים מצוות קריאת שמו"ת כהלכתה, וכאשר השלמת זאת שמחת מאד בזה אבל לא הרגשת שום חסרון להמשיך ולעסוק 'רק' בלימוד ישיבתי יומיומי...

פניתי אז בעניין זה אל בנך היקר (שהוא גם תלמידך המובהק בלימוד התרגומים) והוא כתב לי:
"אילו היה לנו נביא ורואה, הרי שהיה אומר לכל אחד ואחד את דרכו, כמו שכתב הגר"א. עתה, אבי שליט"א מתחבט תמיד אם זה חלקו בתורה, וצריך הוא להשקיע בזה את מיטב אונו ומרצו, או שעדיף שיעסוק בש"ס ופוסקים. עד עתה, גם את ה'מעט צרי' לא עשה אבי בשעות הסדרים.
אחרי שגמר את הקונטרסים, הודיע לי שגמר את חלקו, ומעתה חושב לפרוש לגמרי מהענין, אלא אם כן יבוא איזה נדיב ויציע לו להדפיס חומש. אחרי חודש, התקשר אליו יהודי מארה"ב, שהתלהב מאד מהקונטרסים, והוא שכנו של פרידמאן, והשפיע עליו להדפיס... בעיני זה היה גילוי שמיימי...
בכל אופן, לגבי תרגום יב"ע, איני רואה סיכוי. כשמציעים לאאמו"ר את זה, הוא מרגיש לעיתים שמסתכלים על כל העבודה כאילו 'עוד חיבור' שחיפש מישהו תחום לענות בו, וא"כ שיעשה גם על יב"ע... ולגבי סיום הפרויקט - זה בדיוק הנקודה, אבי אינו מרגיש שום בעיה עם זה, אדרבא, מבחינתו יש לו עתה יותר זמן לתחומים אחרים".

ההתמדה העצומה שלך היא שאפשרה לך להצליח לבנות חיבור עצום כזה, בלול בידיעות מקיפות מכל חלקי התורה, אלפי מקורות נידחים הנוגעים לתרגום אונקלוס, בשעות בין הסדרים ובשעות-לא-שעות, ללא 'אוצר החכמה'... ללא 'בר אילן'... ללא מחשב... אפילו 'פקס' לא היה לך בבית הפשוט והמאיר שלך... בקושי טלפון... אבל בכוח התמדתך העצומה בנית בניין אדירים זה.
זה עתה יצא איזה חיבור על אונקלוס אשר מכיל אולי עשירית מהספר המקיף שלך, ולחיבור הזה אין 'מחבר' - יש 'מכון'... עורך ראשי ועורכים משניים... ומבקרים... וכו' וכו', ואילו אתה, בעשר אצבעותיך, איזנת וחיקרת וטיפחת את היצירה המופלאה שלך, בכוח ההתמדה הנדירה הזו, 'משמיש בית אולפנא'.

[אברהם]

ד.
יושב אהלים ת"א משמש בית אולפנא, ותמהת במעט צרי "צ"ע שלא תרגם 'בתי אולפנא' לשון רבים, כלשון הכתוב".

אמנם אני, שזכיתי להכירך, רבי, נלע"ד ליישב שאמנם לשון הכתוב הוא על הפעולה שהיה יעקב משמש בבתי מדרש, אבל אונקלוס הפכו לתואר שהיה יעקב 'משמש בית המדרש', ולכן אין שייך בזה לשון רבים כי תוארו היה 'משמש בית אולפנא'. וכן מוכח ממה שלא תרגם 'משמש בבית אולפנא' אלא 'משמש בית אולפנא' הרי שהוא תואר נסמך ולא פועל.
ומדוע הפכו אונקלוס מפועל לתואר?
כדי להורות שלא היה כאן פעולה חיצונית אלא הגדרת האדם, שהיה לימודו בבית המדרשו מתוך ענווה ושפלות רוח, כמשמש בית המדרש, לא בשביל להתגדר ולהתגדל אלא בשביל לשמש את בית המדרש...

אתה הוא הדוגמא הגדולה לזה:
עם כל כשרונך העצום, ידיעותיך המקיפות וחידושיך הישרים, היית מעמיד את עצמך כ'משמש בית אולפנא', ואומר תדיר "אני אינני אלא מלקט מה שחידשו אחרים"...

לפני יותר מעשר שנים ביקש ממני חכם אחד, שעסק גם הוא בהוצאת פירוש על אונקלוס, לבקש ממך לשלוח לו מה שיש לך בכתובים על אחד החומשים - שעדיין לא יצא אז פירושך עליו - בשביל שיוכל להשתמש בזה לספרו...
לא ידעתי כיצד אוכל לקיים שליחות כזו, אמנם החכם אמר לי 'הנני מבטיחו נאמנה שאומר דבר בשם אומרו', אבל הלא ידעתי שעיקר העמל בספר כזה איננו בחידושים המקוריים שיכתבו בשמך, כי אם בליקוט הידיעות המקיפות מכל חלקי התורה הנוגעות לתרגום אונקלוס, והרי משעה שהחומר ינתן למחבר אחר ישתמש הוא בכל המקורות הנדירים הללו שאתה עמלת עליהם שנים ע"ג שנים... ספרו שלו היה אמור לצאת לפני ספרך שלך, וא"כ אתה מאבד בזה חלק גדול מהמקוריות והחידוש של הספר הקדוש שלך...
כל זה חשבתי וחששתי, אבל החכם לחץ עלי ואני קיימתי שליחותו בהיסוס, ולמרבה הפלא התמלאת שמחה ואמרת שבוודאי תשלח לו מיד, ויש לך בן שלומד בסמיכות למקום מגוריו ותיכף אתה שולח לו את כל החומר שיסייע לו...
הורדתי אז דמעות של התרגשות, לראות פעולת אמת, ללא שום נגיעה אישית, רצון עז להרביץ תורה, להוסיף דעת, אבל בלא להשתמש לעצמך בכתרה של תורה.
אתה רק 'משמש בית אולפנא', הא ולא מידי...

מתוך הענווה שלך היית בטוח שכמעט אין מי שלומד בספר הנורא שלך. בפרט בשנים הקודמות כשיצאו הדברים כקונטרסים. בכל פעם כשסיפרתי לך שבעיני ראיתי אנשים רבים לומדים את דבריך כסדר, בכל שבוע, ממש 'ויפג ליבו כי לא האמין לי'. [פעם אחת – באותם שנים קודמות - ראיתי אברך אחד מעביר הסדרה שמו"ת כשהוא משתמש בחיבור 'מעט צרי', פניתי אליו וביקשתיו להתקשר ולהודות למחבר, אבל הוא סירב מפני הבושה... אוי לאותה בושה...]
היית אומר לי תדיר: האר"י אמר שהוא לא נברא אלא בשביל רבי חיים ויטאל... גם אני לא נבראתי ולא כתבתי את המעט צרי אלא בשבילך... לפחות אתה לומד בזה... אתה 'רבי חיים ויטאל' שלי... לא העלת בדעתך כמה המוני לומדים הוגים בדברך...

לאחר שפקדני הי"ת – לפני שמונה שנים - בלידת שלישיית תינוקות מקסימים, צעדתם - אתה ורעייתך הרבנית תבלחט"א – מרחק גדול בשביל להשתתף בשמחת ה'שלום זכר' בליל שבת. בדיוק כשהגעתם היה מו"ח שליט"א באמצע להראות למסובים דברים נפלאים מתוך ה'מעט צרי' על בראשית, שיצא אז לאור... החוויתי לך 'תראה, הם הוגים בספרך'... ואתה חייכת את חיוכך המקסים ואמרת 'אני לא מאמין'...

[אברהם]

ה.
עוד חשבתי לתרץ את קושייתך, רבי, מדוע לא תרגם אונקלוס 'משמש בתי אולפנא' לשון רבים, משום שסבירא ליה שלשון 'יושב אוהלים' לא קאי על כמה בתי מדרשות שונים שהיה יעקב יושב בהם, אלא שבית המדרש נקרא שמו 'אוהלים', משום שיש בו אוהלים רבים ושבעים פנים.
והרי באמת אמרו חז"ל שהיה יעקב בישיבתם של שם ועבר, הרי שהיה יושב בישיבה אחת שהיתה גם ישיבתו של שם וגם ישיבתו של עבר, ולכן נקרא יעקב 'יושב אהלים' אע"פ שהיה יושב 'בבי אולפנא' אחד.

אתה הוא הדוגמא הגדולה לזה:
היית אמנם בבי אולפנא אחד, על מקומך הקבוע בישיבה, אבל בה בעת נכנסת ויצאת באוהלים רבים ושונים... מתוך אהבת התורה העצומה שלך היית מלקט הערות והארות מלומדים רבים ושונים, זקנים וצעירים, חסידים ומתנגדים, כולם אהובים וברורים...
כל הערה – ולו הקלה ביותר – היתה חביבה עליך עד לאחת, מיד היית רושמה בפנקסך לזכרון, שלא תשכח חלילה...

ו.
אמנם מאידך גיסא, היתה מידתך – מידת יעקב – מידת האמת.
לפיכך, יחד עם אהבתך הגדולה לכל הערה או ביאור באונקלוס, מכל מקום אם לא היה זה פירוש אמיתי – כגון שהיה על דרך הפלפול, או על פי גירסא משובשת באונקלוס, וכדומה - לא היית כוללו בספרך.

דוגמא קלה מפרשתנו:
את הפסוק 'וישקף אבימלך בעד החלון' תרגם אונקלוס 'מן חרכא', בעוד ש'חלון התיבה' מתורגם 'כות תיבתא'. פירושים רבים נאמרו על חילוק זה – שהוקשה לאונקלוס איך לא סגר יצחק החלון ולכן כתב שהציץ מהחרך של החלון הסגור, או שהמדובר על חלונו של אבימלך ומכיון שלא ייאות למלך להציץ מבעד החלון הפתוח כתב אונקלוס שהיה זה מבעד 'חרכא' שלא יראוהו מציץ, וכו' וכו'. אמנם אתה כתבת רק "חרכא – תרגום של חלון בכמה מקומות בספר נביאים וכלשוה"כ מציץ מן החרכים".
ואני, תלמידך, היטב חרה לי, שהשמטת את הפירושים הנאים שנאמרו בזה רק משום שמצאת בתרגום יב"ע על הנביאים שמשתמש בלשון חרכא גם על חלונות גדולים ופתוחים. הצעתי לך לכתוב את הפירושים ולהוסיף 'אמנם מצאנו בתרגום יב"ע על הנביאים לשון חרכא על חלונות גדולים'.
אבל אתה עמדת על האמת, שמכיון שתרגום יב"ע על הנביאים משתמש באותו ניב ארמי כמו תרגום אונקלוס, והוא מתרגם בכללות 'חלון' – חרכא, שוב אי אפשר לפרש ש'חרכא' היינו חרך צר מחלון סגור. כך היית 'מוותר' פעמים רבות על פירושים משמחים ומבריקים, כדי לזקק את פירושך לאמיתה של תורה.

בתחילה, כאשר יצא פירוש 'מעט צרי' בקונטרסים, היית כולל כל השיבושים המצויים בתרגומים המודפסים, ומתקנם עפ"י כללי הדקדוק והדפוסים הדווקנים.
אמנם אח"כ נמלכת שאין בזה טעם, לעסוק כ"כ הרבה במאות שיבושים בכל פרשה ופרשה, ועדיף יותר לכתוב את הפירוש על סדר נוסח תרגום אונקלוס מדוקדק הדק היטב, גם בשביל שיהיה אפשר לצאת בו קריאת שמו"ת וגם בשביל להימנע מתיקונים רבים ומיותרים.
[עשית נסיון להדפיס פירוש 'מעט צרי' מסביב לחומש 'בלום', אבל ר' אהרן בלום התנה עמך שלא תשנה כלום בנוסח האונקלוס, 'אני רוצה את אותו הנוסח שהיה לפני סבא שלי...' ולא ידע שהנוסח שהיה לפני סבא שלו לא היה דומה לנוסח שהיה לפני סבא של הסבא שלו... התרגום הלך והשתבש מדפוס לדפוס, שיבוש אחר שיבוש...]

לבסוף, זכה ר' העריש פרידמאן במצוה הנשגבה, וקיבל על עצמו הוצאות מהדורה חדשה של חומש עם פרש"י ותרגום אונקלוס דווקני ונוגה לו סביב פירושך הנפלא.

עם זאת, על הפסוק 'בחרבי ובקשתי' לא הסכמת להדפיס את נוסח התרגום הקדמון והמדוייק (בדפוס סביוניטה ובתרגום התאג'): 'בחרבי ובקשתי', אלא הדפסת כמקובל 'בצלותי ובבעותי', והסברת לי שלמרות שאליבא דאמת כנראה נכנסו תיבות הללו מן התרגום הירושלמי, מכל מקום אינך מסוגל 'לאכזב' את הלומד המצוי שיבקש את התרגום המפורסם על תיבות הללו, עם שלל הפירושים הנפלאים שאמרו רבותינו על לשון 'בצלותי ובבעותי', וימצא תחת זה לשון 'בחרבי ובקשתי' רק משום שאין זה לשון תרגום אונקלוס הדווקני.

[אברהם]

ז.
במאתיים שנים האחרונות היתה עדנה למחקר התרגום, נכתבו כמה וכמה חיבורים וספרים על תרגומי המקראות. דא עקא, שרובם ככולם לא נכתבו בשפת בית המדרש, בדרך המחשבה וצורת הניסוח שבהם נלמדה התורה מאז הר סיני ועד עתה.
רבים מהעוסקים בתרגום היה בהם חשש מצוות חז"ל 'אם אין הרב דומה למלאך ה' – אל יבקשו תורה מפיהו', עד שקמת אתה, הרב הדומה למלאך, קדוש וטהור, ופירשת את דברי התנא האלקי בדחילו ורחימו, מתוך עמלה של תורה ואהבתה, כדרכה של תורה מדור דור.

גם גמלת חסד עם המחברים הללו ז"ל שרבים מהם נאבדו דבריהם מן הלומדים, עקב סגנונם הרחוק, ואתה ביררת אוכל מפסולת וליקטת מתוכם פירושים יקרים אשר נכללו בפירושך בלשון בית המדרש.
[מחמת זה, כנראה, קבעת מנהגך שלא להזכיר בעלי השמועה אלא בראשי תיבות, בשביל שלא להכליל בתוך הספר הקדוש גם שמות מחברים רחוקים, מתוך הקפדתך על קדושת התורה, ואכמ"ל].

ח.
על הפסוק 'יצחק מצחק' תרגם אונקלוס 'יצחק מחייך', ופירשת במעט צרי: "מדלא תרגם בלשון 'חדי' נראה שאין הכונה כאן לשון שמחה אלא לשון 'משתעשע'.

אתה, רבי, היית דוגמא ל'חדי' לשמחה אמיתית, אך גם ל'מחייך' היה לך מבט משועשע על העולם הזה... הסתכלת מבחוץ על הרצינות התהומית שאנשים מתייחסים לענייני עולם הזה, וחייכת בסלחנות...
לפני כמה שנים לאחר שדיברת אתי שעה ארוכה במאור פנים, בחיוך ובשלוה, כדרכך. ביקשת ממני להתפלל עליך על טרדות עצומות שהקיפוך, והייתי משתומם איך בכל המצבים היית רגוע ומחוייך...

עוד נראה לענ"ד ש'מחייך' יכול להתפרש גם במובן של 'מאיר פנים'.

אתה, רבי, היית דוגמא גדולה לזה:

היית מאיר פנים לכל אחד, בצורה נפלאה מאד.
בכל פעם שהייתי מגיע אליך למקומך בבית המדרש עם הערות על התרגום או על מעט צרי, היית נוטל את צרור הדפים ומנשק אותם בשמחה... ואומר לי 'אני הנני רק מלקט, אתה מחדש...'
היה לך כשרון מיוחד לתת לזולת כוח ואמונה בכוחו, היית תדיר אומר לי 'החידושים הטובים במעט צרי הם אלו החתומים א.מ.ר.', אמרת זאת במאור פנים ובשמחה גדולה כל כך שהאמנתי לך בכל לב, עד שנודע לי מידיד אחד שגם לו אמרת זאת... התאכזבתי שכנראה אינני באמת המיוחד שבחבורה, אבל עוד יותר משהתאכזבתי – שמחתי, שמחתי לשמוע על דמותו הנפלאה של רבי...
אם אירע שלא דיברתי עמו כמה שבועות הייתי לפתע מקבל טלפון, מן השפופרת נשמע קולו העדין במבטא האמריקאי: "אני מתגעגע אליך..."

פעם אחת סיפרתי לך בחיוך ש'גיליתי' את אשתי וחמותי יושבות פעם בליל שבת ועוברות על ה'מעט צרי' למנות כמה פעמים מוזכר א.מ.ר. ... מיד התמלאת רצינות ואמרת שאם כך הרי תקפיד מעתה להוסיף עוד ועוד חתימות שלי... [כלומר, גם על דברים שזכיתי לכוון בהם לדעתך הגדולה, תרשום אותם על שמי...] ובכל פעם כאשר הפצרת בי לשלוח עוד ועוד הערות, היית מזכיר לי 'אני אכתוב הרבה א.מ.ר.'... מפעם לפעם אף הצעת ברצינות תהומית שתכתוב בהתחלה הודעה מיהו א.מ.ר. ... כמה שבועות לפני פטירתך אף הוספת ושלחת לשאול אותי אם לפתוח את הראשי תיבות א.מ.ר. הכל מתוך דאגה אמיתית לזולת, מתוך רצון לשמח ולהאיר לשני.

כאשר יצא הספר בשלמותו ככרך אחד, ובאתי לקנות כמה עותקים לעצמי ולאאמו"ר ולמו"ח וכו', אמר לי 'אבל לך – לך אני נותן בחינם בשביל שתכתוב לי הערות...' וחזרת כמה פעמים שיש כאן תנאי במתנה שנשב יחד לאחר זמן ואמסור את כל ההערות שיתעוררו לי... אכן לבסוף נטרפה השעה, דודי ירד לגנו וקטף את היפה שבשושנים... כיצד אקיים את הבטחתי??

אפילו בשעות הנוראות בהם ישבת שבעה על בנך מחמדך זצ"ל, לא הפסקת להאיר פנים למנחמים הרבים. כשהגעתי לנחם אמרת לי 'אתה יודע? כשהלכתי להיות עם בני בבית החולים, נטלתי עמי את ההערות שלך לעבור עליהם... הם היו למשיב נפש...' כך לא פסקת בכל מצב להיות בבחינת 'מחייך' מאיר פנים לכל אדם, מחיה ומשמח לבבות...

[אברהם]

ט.
ויהי כי ארכו לו שם הימים ת"א 'סגיאו ליה יומיא', וכתבת במעט צרי: שאונקלוס תרגם כאילו לשוה"כ 'כאשר רבו', ו'ארכו' בלשוה"כ אינו לשון מידה אלא לשון ריבוי, וצ"ע שדרך אונקלוס לתרגם 'אריכות ימים' כלשון המקרא כגון למען יאריכון ימיך, שתרגם בדיל דיורכון יומיך. ואולי במקום שתרגם כלשוה"כ רצה שיהיה מובן ג"כ אריכות ימים באיכות, כמו שאמרו בגמרא 'ימים האריכו, שנים לא האריכו'.

אתה, רבי, דוגמא גדולה לזה:
אע"פ שבחטאינו לא זכינו לראותך מאריך ימים, במובן של 'סגיאו יומיא', אבל זכית שנתקיים בך 'יורכון יומך', באיכות גדולה. וכפי שהבטיחו חז"ל על המצוה החביבה שמסרת נפשך על קיומה כראוי: כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שמו"ת, מאריכים לו ימיו ושנותיו.
כל יום ויום היה ארוך ומלא מצד לצד, כל שנה ושנה היתה ארוכה וגדושה, בתורה ובמצוות, בעבודה ובתפילה, בגמילות חסדים ובזיכוי הרבים.

י.
לא ידעתי יום מותי, ת"א לית אנא ידע יום מותי
ובמעט צרי תמהת 'צריך טעם שלא תרגם 'לא ידענא' כדלעיל ד,ט [אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי].

אכן נלע"ד ש'לית אנא ידע' פירושו ש'אין אני יכול לדעת את יום מותי', לעומת 'לא ידעית' שמשמעותו 'אינני יודע' גרידא.

אתה, רבי, דוגמא גדולה לזה:
כבר לפני עשר שנים הבעת באזני את דאגתך מיום המיתה הקרב, ואמרת לי 'הזקן שלי כבר לבן... אני צריך להזדרז ולהספיק לסיים החיבור עוד בחיי חיותי...' והיו הדברים אצלי לפלא, מדוע מרגיש אתה שימיך קצובים, הן בעז"ה אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך, עד מאה ועשרים בבריאות ובנחת. אבל אתה התעקשת 'תראה את הזקן שלי... חייבים להזדרז...'
חיפשת אז מימון לעימוד החומש 'מעט צרי', שהעימוד עצמו – המורכב יחסית – עלה הון תועפות. רעייתי הצדקת הציעה אז שהיא תלמד 'עימוד תורני', ותוכל לעמד את המעט צרי חינם אין כסף... אבל אתה אמרת לי 'אין לי זמן... אני חייב להזדרז כל עוד הנני חי... תתפלל שאמצא תורם לממן את ההוצאה המרובה...' ואכן בחסד ה' יתברך נחלץ הנדיב שיחי' לעזרתך, והספקת להוציא לאור את כל פירושך על התורה בב' מהדורות, ואף לעסוק עד זיבולא בתרייתא במהדורה הג' הנמצאת עתה במכבש הדפוס...

יא.
ביקשת לוויה צנועה, ללא הספדים כלל.
כאשר ראיתי את המוני המלווים שגדשו את רחבת הישיבה הקדושה, אמרתי לעצמי 'מסתמא ר' יעקב מצטער לראות שלבסוף נערכה לו הלוויה המונית...
אכן, רצון יראיו יעשה – ברמקול הודיעו על שיירת אוטובוסים הממתינים בכיכר זוועיל לציבור המלווים הגדול, דא עקא, שהאוטובוסים המוזמנים לא הצליחו לעמוד במקום המוכרז – מחמת ריבוי אוטובוסי ההסעות המפזרים את אברכי הישיבה בשעה זו – ונעמדו במרחק גדול, במעלה כביש 1.
ציבור המלווים המתין לשווא להסעות ללוויה, אך לשווא... בדלית ברירה התפזרו ההמונים... עמדתי אובד עצות, ולפתע הגיע מישהו במרוצה 'האוטובוסים עומדים בכביש אחד וממתינים למלווים', רצתי לשם, ומצאתי כמה אברכים בודדים שמצאו את האוטובוסים...
נסענו – פחות ממניין מלווים – באוטובוס אחד ריק, והצטרפנו בבית הקברות אל בני המשפחה (שהגיעו בנפרד) לקבורה.
רצונך הטהור התקיים במלואו: לוויה צנועה, בפשטות ובענווה, כדרכך בחייך.

היינו מעט מלווים, אבל היה עמנו עוד אחד, תנא קדוש ונשגב, אונקלוס הגר הגיע לקבל את פניך, כדאיתא בב"ק קי"א: כי שכיבנא, ר' אושעיא נפק לוותי, דמתריצנא מתני' כוותיה.

[פלוריש]

מרגש! אשריך רבנו אמ"ר!

[איש_ספר]

כתבת נפלא. אותה כתיבה עצמה שיש בה כבוד גדול לנפטר, היא עצמה יש בה התעוררות נפלאה לנו החיים. והיא תהילתך!

ואגב רבים מההספדים בכתובים ובחז"ל הם בלשון נוכח.

[אברהם]

יב.
לאחר ששבת מן השבעה על בנך זצ"ל למקומך הקבוע בבית המדרש, פנה אליך המחותן היקר שליט"א – שגם הוא שתה מכוס התרעלה ושיכל את אחד מבניו – ואמר לך כי מנסיונו ה"י הוא למד שהתרופה הכי טובה לשבר הנורא היא השקיעות בלימוד התורה. תיכף השבת לו מיניה וביה: זה פתרון בשבילי, אבל מה יהיה עליה? כשכוונתך לביתך, הרבנית הצדקת תליט"א, וכמי שאומר: מה יוסיף לי לשכך את מכאובי אם לא שיככתי גם את כאבה שלה?

כעת, כאשר אתה תחת כנפי השכינה, בוודאי תעתיר על רעייתך תליט"א, שעמדה לימינך בכל מפעליך הגדולים, [וגם לי הקטן האירה פנים בכל עת שהגעתי 'הרב מאד שמח ממה שאתה כותב לו' וכו' וכו'], שתראה מעתה רק נחת ושמחה מכל יוצאי חלציכם, דורות קדושים ונפלאים שהעמדתם ההולכים בדרככם האצילה והגבוהה, ששון ושמחה ישיגוה ונס יגון ואנחה.

יג.
אנחנו רגילים לזלזל בהרבה מן הצרות שעוברים בחיי העולם הזה בטענה כי ימינו כצל עובר ואין העוה"ז אלא פרוזדור וכאשר נגיע אל הטרקלין המואר בעז"ה לא נרגיש עוד בצער ובכאב הזמניים הללו.
אמנם, שונה הוא צער הפרידה ממך, איננו יכולים להתנחם בארעיות חיי הגוף, שכן בוודאי גם בעולם העליון מקומך גבוה מאד מאד, לא כל אחד יזכה לראותך, ואיך ננחם על פרידה גמורה זו?

אכן, זאת אתן אל לבי על כן אוחיל – לתחיית המתים בעת שתעלה רצון, כאשר תקיץ משנתך ונזכה לראותך פנים אל פנים בשמחה נצחית ואמיתית, בב"א.

[פרי יהושע]

יישר כוח על הדברים הנפלאים (ניכר אותות הרב זצ"ל בצניעות ובחן)
וירא בנחמה בנו החכם והמחכים בנועם בבית המדרש כאן

[דרומי]

ייש"כ להרב אברהם על הדברים המרגשים (ומן הסתם משמי רום מסכים המנוח ל'תיחכום' שנעשה כאן, ובלבד שיתעוררו הלבבות לתורה ומדות טובות בזכותו).

ונחמה לבנו הרה"ג שליט"א המסייע לכולנו בחידושיו, ציוניו והפניותיו. בהמשך עבודת הקודש תנוחמו.

[נוטר הכרמים]

ידידינו משכבר הימים, רבי אברהם מ. הלוי שליט"א.

קראתי ושניתי ושלשתי ותיפעם רוחי, ואט למוסר אזני, לפום דילי. זכור אזכור ותשוח עלי נפשי, הפעמים הבודדות שפגשתיו והגדתי את התועלת שיש לי מהקונטרסים וכן בשיחת טלפון. ממש כפי התיאורים, לא 'ענוותן' אלא שפל ברך, המשים עצמו כשיריים. אך חכמתו הכריזה עליו, שכל הרואהו בוקע עליו כשחר אור האצילות ועדינות הנפש, וכזוהר הרקיע מבהיק זיו יפעתה של נשמה זכה וטהורה. אב ובנו שלא נדבקו בטומאת ועכירות הארץ והסביבה, ומהלכים היו בשדה תיבה ומגדל, שקפים אטומים, עשרה טפחים מעלינו. ועם זאת, בפשטות ובצניעות שתקניים.

המה במנוחת עולמים, שוד ושבר לנותרים, חבלים וצירים.

----

תנחומינו לידידינו עוז, הבן יקיר שיחי', הדולה ומשקה, וברוחו פי שנים,

נחום תנוחמו בכפליים, בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

[משוש דורים]

יש"כ להרב אברהם על דבריו המרגשים.
זכיתי אף אני להכירות קטנה כמשקיף מן הצד על המנוח זצ"ל.
וזאת עלתה במחשבתי כששמעתי על פטירתו.
מקובל בשם גדולים, כי כשהגיע עת פטירתו של החסיד מליטא בעל יסוד ושורש העבודה, ועמדו עליו אנשי גחש"א, פקח את עיניו וחייך ואמר, ב"ה אדורך גשפרונגען די וועלט. (ברוך ה' דילגנו על פני העולם הזה).
כזה היה ר' יעקב, הוא חי קרוב לע"ג שנים בעולם הזה, אך כולם עברו עליו בדילוג מעליו, הוא מעולם לא התפלש ברפש שהעולם הזה מציע ובשפע, תמיד היה ספון בעולם אחר רוחני טמיר ונעלם, ומשקיף על העולם והבליו מבחוץ.
הוא נולד בארץ החומר בארצה"ב, כנכד להגאון העצום ר' יעקב קנטרוביץ, מזקני גאוני ליטא, (דודו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל), ונצר לתלמיד הגר"א הנסתר הגה"ק ר' ישעי' זכוביצער, למד שם בישיבת תורה ודעת ואח"כ בבית התלמוד, ומשם עלה לארץ לישיבת מיר, שם לא מש מאהלה של תורה למעלה מ50 שנה.
כשהגיע לפרקו הוצעו לו הצעות רבות ועשירות, אך הוא חיפש רק בת של ת"ח שתוכל לחיות חיי הסתפקות במועט, הוא נישא לרבנית תחי' בת הגר"ז דבורץ מזקני תלמידי סלבודקה וחברון, ומאז חי חיי אברך בדחקות החומר ובעשירות הרוח.
הכל מתמקדים בעבודתו העצומה על תרגום אונקלוס, ר' אברהם ציין למעלה ברוב רגש כי בתוך הקהל המצומצם בשעת הקבורה נכח בוודאי גם אונקלוס הגר, אולם אלו שהכירוהו מן הישיבה ידעו כי צבא גדול של תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים, ורבותיו הגדולים, שבתורתם עמל והשחיר את פניו כל ימיו, בוודאי גם הם היו שם להקביל פני נפש נקי וצדיק.
ר' יעקב נותר כל ימיו בן ישיבה נקי וצדיק, לא דבק בו מאומה מזוהמת העולם, בעל לב טוב, הרגישים עדינים, עין טובה, דקדוק הלכה, מעשים טובים, ועל כולנה שמירת הלשון, כל חייו שמר פיו ולשונו, שמעתי אותו פעם מברר על שידוך לאחד מילדיו, היה זה ממש מפעים איך מבררים על כל הפרטים מבלי להכשל ולהכשיל אפילו באבק לשה"ר, תום ויושר סבבוהו בהילת חן, וזאת על אף שהיה בעל תפיסה חדה, איש מוכשר ומבריק, תמימותו לא היתה תמימות של חסרון, אלא תמימות של שלימות, ויעקב איש תם - גבר שלים.
שלחו מתם איזהו בן עולם הבא, ענוותן שפל ברך, שייף עייל שייף נפיק, גריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, ויהבו רבנן עינייהו בר' יעקב.
קשה עלי לצמצם המחשבות לפרט ולבאר יותר, וקשה עלינו הפרידה בעודו במיטב שנותיו וכוחו, גדולה האבידה ואין לה תמורה, יה"ר שימליץ טוב על עם ישראל כפי שתמיד הצר בצערם ושמח בשמחתם.
יהי זכרו ברוך.

[חד ברנש]

ר' אברהם, תודה מרובה על דבריך הנפלאים. מרגש ומעורר.

[גרשיים]

היום קמנו מהשבעה.
יישר כח לכל המנחמים, יתברכו כולם בכפליים, ויזכו לראות בנחמת ציון וירושלים.
ובפרט תודה רבה לרבי אברהם שליט"א שהיטיב לכתוב בצורה נפלאה ומרגשת, קראתי ודמעתי, והעברתי גם לשאר בני המשפחה, שהתרגשו והתרוממו גם הם מדבריו.

========

הלב מלא על גדותיו, ומבקש לפרוץ החוצה, ולהעביר לפחות חלק מהתחושות והרשמים לכאן. אבל מה אעשה, וחזקה עלי פקודת אאמו"ר הכ"מ, שהביע רצונו בצורה נחרצת שאינו מוכן בשום אופן להספידו, הן בע"פ והן בכתב, ורצונו זהו כבודו.

[גרשיים]

יתד נאמן.PNG (381.71 KiB) נצפה 14866 פעמים

[גרשיים]

אמרו לי שבעיתון של סאטמר ('דער איד') כתבו ג"כ עליו.
אשמח אם מישהו יעלה לכאן.

[גרשיים]

ערך עליו ב'המכלול':
https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7% ... 7%9C%D7%91

[שומע ומשמיע]

בטור המצורף בעיתון כתוב שחותנו הוא תלמיד נובהרדוק. דבורץ זו לא משפחה סלבודקאית?

[גרשיים]

הסבא, הרה"ג ר' זלמן דבורץ זצ"ל, למד בכמה ישיבות.
אחרי מלחמת העולם הראשונה למד בנובהרדוק, ואח"כ בסלבודקה.
ראה תולדותיו כאן:
https://tablet.otzar.org/he/pages/

ותמונת מצבתו:

מצבת הרב זלמן דבורץ.PNG (623.67 KiB) נצפה 14783 פעמים

[מיללער]

כבוד הרב גרשיים, תתנחמו בכפליים, בתוך אבלי ציון וירושלים

ראיתי בטור המצורף שאבי אביכם זצ"ל רבי ישראל לב, שימש ברבנות טרנטון (כנראה על מקום חותנו הגר"י קנטרוביץ זצ"ל). אם אפשר להעלות ראשי פרקים לתולדותיו, איפה נולד, מתי נשא את בת הגר"י וכו' אימתי נפטר ואיפה נטמן וכו'

יישר כח ותודה למפרע

[גרשיים]

מתוך הספר 'תולדות אנשי שם' (עמ' לט):

הרב ישראל לב.PNG (53.74 KiB) נצפה 14651 פעמים

ואשלים פרטים:
הסבא זצ"ל נולד כ"ז כסלו תרע"ב בפוניבז' (שהיתה אז בפלך וילנא).
למד בטלז, ושם הכיר את משפחת קרליבך (שהיו במקור מגרמניה, ולא יכלו לחזור לשם), ולימד את בנם.
משפחת קרליבך הגרו לארה"ב, וביקשו מהסבא זצ"ל לבוא עמם כדי להמשיך ללמד את בנם.
האניה בה נסע, היתה האניה האחרונה שנסעה מליטא לארה"ב.

הוא עלה לארץ בשנת תשמ"א, והתגורר בבני ברק.
נפטר כ"ד אייר תשנ"ט, ונטמנו הוא ואשתו (נפטרה י' אייר תשנ"ב) בביה"ח 'ארץ החיים' שעל יד בית שמש, סמוך לקברו של הגר"י קנטורוביץ, שהועלה מארה"ב בשנת תשמ"ה.

אאמו"ר הכ"מ נטמן ליד אביו.

הוא כתב את ההקדמה לחידושי הגר"י של חותנו הגר"י קנטורוביץ זצ"ל.

============

כשהגיע לארץ, והתפלל בישיבת פוניבז' נתן לו הרב אברהם כהנמן עלייה (הוא הכירו עוד מילדות מהעיר פוניבז')
אחד הבחורים שאל בהומור את ר' אברהם, "גם אני, אם אבוא לכאן עוד חמשים שנה אקבל עלייה"?
ענה לו ר' אברהם: "אם תעבור בינתיים את אמריקה, ותשאר עם אותה התמדה, תקבל גם אתה עלייה..."

============

מצ"ב קטע מ'הפרדס' על הכתרתו לרב:

הפרדס שנה יט גליון יא, עמוד 34 - הכתרת הרב ישראל לב.PNG (64.13 KiB) נצפה 14589 פעמים

[גרשיים]

אמרו לי שבעיתון של סאטמר ('דער איד') כתבו ג"כ עליו.
אשמח אם מישהו יעלה לכאן.

דער איד.PNG (416.1 KiB) נצפה 14644 פעמים

[באמונתו]

שמעתי אתמול סיפור טרי, שהרב יעקב לב זצ"ל בא בחלום לאחד ממקורביו בכלות השבעה, ועיין להלן הפרטים בדיוק.

[גרשיים]

אכתוב בצורה מדוייקת (כפי שסיפר לי בעל המעשה):

חבר של אאמו"ר הכ"מ, הרב יעקב פיש שיבלחט"א (שלמד עם אאמו"ר יותר מארבעים שנה בחברותא), חלם (ביום חמישי ז' כסלו) שרואה את אאמו"ר, ואאמו"ר נגע בו בכתיפו בתנועה של חיבה, ושאלו 'מה עם בלום'.

הרב פיש חשב, שאולי נשאר איזה חוב להוצאת בלום, כי אאמו"ר במהדורה הראשונה של 'מעט צרי' הדפיס את 'מעט צרי' בתוך חומש בלום (כיום הספר מודפס בחומש שעומד במיוחד לצורך כך).

בלום אמר שאאמו"ר עשה בעצמו את כל החשבונות, והוא סמך עליו. הרב פיש אמר שבכל אופן אולי היתה איזו טעות ושימחל לו, ומחל לו.

==========

באופן כללי, אאמו"ר הקפיד מאד על חשבונות מסוג זה, ופעם שלחני להודיע למישהו, שלפי החשבון שלו נשאר חייב לו שקל אחד בהוצאת החומש, ושאשלם לו.

[מאיר נפתלי]

זכיתי לראותו בישיבה הקד׳, וגם לדבר איתו פעם אחת, אח איזה אדם שלם ונדיר! ת״ח, וצדיק, בר דעת ורציני בעל כובד ראש, אציל, ועדין, אוי ת״ח שמת מי יתן לנו תמורתו! (נראה שביאור אונקלוס היה אחד מתפקידיו העיקריים כאן בעוה״ז, שלא הרבה אחרי שהוציא בכרך אחד נפטר (אמנם לא מיד אבל לא הרבה אחרי).)

[גרשיים]

פירוש מעט צרי
זעיר קטף - הערות על מעט צרי

[שלום4]

גם אני הקטן זכיתי ללמוד בחברותא בסדר ב' עם הגאון רבי יעקב כמה שנים בהיותי בחור צעיר בישיבת מיר, המקום שלנו היה בכניסה לבית המדרש בצד שמאל, כל הנכנס לבית המדרש לא היה יכול שלא לראות את ההתמדה שלו, לא היה מצב שהייתי יכול לדבר איתו או עם מישהו אחר בזמן לימודיו בענייני חולין. דמותו תזכר לנצח.
זכיתי באותן שנים לעבור איתו גם על חלק מהחיבור על האונקלוס שעבד עליו באותה תקופה וכשהיה לי כמה פירושים על האונקלוס הוא התעקש להכניסם בחיבורו תחת ראשי תיבות שמי.
ת.נ.צ.ב.ה