מלבב כתב:מלבב כתב:הצעיר באלפי כתב:מלבב כתב:מחשבות כתב:]
אבל בגמרא ובראשונים כתוב שסימני לילה זה הכסיף וכוכבים ולא התרחקות השמש.
אז למה במקומות צפוניים יוצאים כוכבים יותר מאוחר?
איך יכול להיות לר"ת שנהיה לילה אחרי 72 דקות בכל מקום וזמן - זה מה שכולם שואלים. אז אסביר.
אמנם לפי תוס' דעת ר"ת שרבא ועולא איתותבו גם באורך הנשף ולרבי יהודה אורך הנשף הוא תמיד בכל מקום ובכל זמן ד' מיל ומצטרפים אליו עשרות ראשונים ואחרונים ונקרא בפי כל שיטת ר"ת, כשחלקם סוברים שגם לרבי יוסי הנשף שוה בכל מקום וזמן וגם טוענים שאיננו בקיאים בכוכבים בינונים וחלקם סוברים שלרבי יוסי הנשף הוא 50'18 ועוד מ"ט אמה =57'18 ובקיאים בכוכבים
ונתקשו כאן החברים בפורום איך אפשר שנקבע שיעור הצאת הכוכבים בכל מקום ובכל זמן בשיעור אחיד, הרי מציאות האור משתנה ככל שמצפינים וכן בין עונות השנה
את הדבר הנני רוצה להסביר עכשיו. לדעתי ההגיון בשיטת ר"ת שמודדים את שיעור התרחקות השמש ממקום שקיעתו בלבד, ולא משנה אם הליכתה בקו ישר או באלכסון.
וביאור הדברים ע"פ פרדר"א: "ובשלש מאות וששים וששה מעלות, החמה עולה ויורדת, מאה שמונים ושלש עולה ברוח מזרח, ומאה שמונים ושלש יורדת ברוח מערב, כנגד ימות שנות החמה. ובשלש מאות וששים וששה חלונות החמה יוצא ונכנס במזרח", הרי שכל זמן שהחמה כנגד החלון אור זה חשיב עדיין יום, אבל שרואה אור השמש המגיע אליו מהצד עקב היותו בצפון הכדור ועל כן יכול לראות את אור השמש המגיע שלא על ידי החלון, אור זה אינו נחשב לאור יום כלל וחשיב לילה.
ולכן עיקר המדידה צריכה להיות מקו המשוה ששמה השמש שוקעת בקו ישר והאור מגיע רק מהחלון ולא מהצדדים, וכיון ששם אחרי 72 דקות אין שום אור אז בכל העולם נחשב אז ללילה.
בקיצור, האור המגיע מהצד ע"י השמש להנמצא בצפון הכדור, נחשב כאור שהדליקו בבית שגם הוא מפריע לראיית הכוכבים, ולכן בכל מקום מספיק לחכות72 דקות ועוד מ"ט אמה כי בזמן זה - בקו המשוה שקעה השמש באותו רגע ששקעה במקום הנמצא בצפון הכדור ושם כבר יצאו כוכבים בינונים והכסיף העליון והשוה לתחתון והסתלק האור מן הרקיע לגמרי
ברור שדעת ר"ת היא קולא גדולה ורוב הפוסקים נקטו כמוהו רק לחומרא בע"ש ובכל שאר הדברים שצריך לילה נקטו שצריכים לראות כוכבים בינונים כל אחד במקומו והכוונה להמתין עד ששקעה חמה 50'18 מעלות + מ"ט אמה, הפוסקים הם הב"י רמ"א ב"ח מג"א ט"ז ועוד, והם לא מזכירים ד' מיל או ג'מיל ורביע רק לתחילת ביהש"מ
המהנג באירופה
המנהג הכללי באירופה עד המנחת כהן היתה כדעת ר"ת ומהמנחת כהן ואילך בהרבה מקומות נקטו כהמנחת כהן והרבה קהילות נקטו כשיטת ר"ת ופשוט שבכל הזמנים היו הרבה אנשי סגולה שהמתינו שיהיה חושך מוחלט ואיני יכול להצביע באם ידעו את החישוב של 57'18 מעלות אבל היות ועד לפני כמאה שנה היה מספיק חושך ויכלו לראות את הכוכבים הבינונים ע"כ הם בדקו לפי הכוכבים ומי שזיהה אותם פעם אחת קל לו לראותם ולהראותם ובצפון אירופה בקיץ שלא מחשיך כלל שמרו שבת עד חצות לילה ואחרי חצות התאריך מתחלף כי השמש מתחילה לעלות.
צמצמתי ככל האפשר בכדי לא להעמיס יותר מדי ואשמח לענות בעזהי"ת בהרחבה על כל פרט עם כל המראי מקומות
בהמשך נכתוב על שיטת מהר"ם אלשקר וביאורי הגר"א וסידור הרב
אתה מסביר רק מה הסיבה והסברא בשיטה של שוות, אבל אינך מסביר איך כל הפוסקים סתמו שלילה הוא כשרואים כוכבים בינונים והכסיף, והיעילה על הדעת שכל הסוגיא בשבת הכוונה שצריך לנסוע לקו המשווה ולבדוק מתי יש שם הכסיף וכוכבים?
לר' יהודה אין סימן של כוכבים כמו שכתב הרמב"ן תורת האדם קה - הסימן הזה הוא רק לר' יוסי ור' יהודה הולך רק לפי הכסיף העליון
וסימן הוא בא"י - שמצב זה נהיה אחרי 72 דקות, ובאותו זמן בקו המשוה יצאו כבר כוכבים שהם יוצאים כמה דקות אחרי הכסיף, ור' יהודה נתן סימן ליושבי קו א"י שידעו מתי יוצאים הכוכבים בקו המשוה - שזהו עוקר לקביעת הלילה, שזה בזמן שהכסיף העליון בא"י בימי ניסן ותשרי
ובימי תמוז הזמן הכסיף התחתון הוא 72 דקות אחרי השקיעה ומ"מ יש להחמיר אף אז עד שהכסיף העליון וממילא יש לעשותו ספק מחוסר ידיעה אם עבר כבר ד' מיל מהשקיעה
