אדג כתב:הכותב פותח את המאמר בהתקפה אישית נגד בראון, במילים חריפות. הוא גם מדגיש את קרבתו הרבה לחזו"א ולאנשים הסובבים אותו, למרות שבכך הוא מצהיר שהוא בהחלט ניגש לדיון עם דעה קדומה ומוחלטת שאיננה ברת שינוי. אם כן, מפני מה נאמן הוא להעיד ולהציג את דמות החזו"א כמות שהיא, ע"פ לשונו, וכפי המקובל, ושמא קבלתו אינה אלא קבלה מוטעית?
במילים אחרות: אם רצונך לומר "לא זו הדרך ולא זו העיר", לא כך חונכנו שזהו החזו"א, אמור זאת! אל תתלה את הדבר בטעויות (נכונות ככל שיהיו) בדברי איזה כותב. הוא טועה בגלל שהוא לא חושב כמוך, לא בגלל שהוא טועה.
[אין באמור לעיל הבעת הסכמה על דברי בראון בספרו, שלענ"ד אינם נכונים ומוטים מראש ע"מ להציג חידוש ותגלית מחקרית, כרגיל].
עשוי לנחת כתב:חבל מאוד שהציבור לא מודע באותה מידה לספר [קונטרס] של בראון "דמוקרטיזציה בציבור החרדי"
ישראל הר כסף כתב:עשוי לנחת כתב:חבל מאוד שהציבור לא מודע באותה מידה לספר [קונטרס] של בראון "דמוקרטיזציה בציבור החרדי"
ניתן להורדה איפשהו? כמו"כ הספר על החזו"א יש אותו למישהו בpdf?
עשוי לנחת כתב:ישראל הר כסף כתב:עשוי לנחת כתב:חבל מאוד שהציבור לא מודע באותה מידה לספר [קונטרס] של בראון "דמוקרטיזציה בציבור החרדי"
ניתן להורדה איפשהו? כמו"כ הספר על החזו"א יש אותו למישהו בpdf?
וכמו"כ הספר על החזו"א, פורסם כאן פעם המבוא שלו מהאתר שלהם, אך את הספר עצמו כמובן שאף אחד לא חשף בPDF, אלא א"כ היה איזה משועמם שסרק דף אחר דף, אך אתה מוזמן לקנותו [לא בברכפלד], ב128 ש"ח, בחנויות הנ"ל [ואולי גם בגאולה בחנות שמוכרת שם גם ספרי הראי"ה ואבינר וכו']. או שתחכה לאחד מידידיך שיקנה את זה.
אדג כתב:אנסה להסביר את דברי, שיובנו כהלכתם:
תאר לעצמך בן הנדרש לתאר את אביו, על מעלותיו וחסרונותיו. הבן איננו טיפש, הוא בהחלט יודע שאביו איננו כל-יכול ואיננו מושלם כל עיקר. אך ראה זה פלא, הדברים יוצאים מעט"ו רכים כחמאה, מתוקים מדבש. כעסו - תוקף, קמצנותו - חסכנות, ועם-ארצות - תמימות וטהרה. זה מובן מאליו, שאת האב יוכל לתאר אך ורק השכן או המכר.
הכיצד? הרי מי מכיר את האב טוב יותר מאשר הבן? איך יתכן שתיאור מדויק ואמיתי יוכל רק מי שאיננו מבפנים ממש, עצם מעצמיו בשר מבשרו? כי זהו טבע הבריאה, שאין האדם יכול בכל עת לבחון בראי האמת את הנעשה סביבו והוא זקוק לזר שיבוננהו.
כעין זה, ורק כעין יש בניסיון הצגת דמות של גדול הדור מן העבר הקרוב. הקרוב קרוב אל הקודש, הרי דבריהם אינם דברי עין השכל, כי תחושת הלב המנהמת כיונה, ואומרת את הדברים. לכן אדם שגדל על ברכי סיפורי גדולת וקדושת אותו צדיק, חזקה עליו שלא יוכל להציג מראה אמיתי לנעשה פנימה, על צורת הדיבור והחשיבה, קוי האופי וכו'. אף שהדברים לעיל במשל, גבי האב נאמרו לגבי חסרונות דייקא, הוא הדין בכלל בהצגת אישיותו של אי-מי בצורה מדוקדקת, שדווקא הרחוק והזר יוכל להציג באופן מדוייק יותר.
אבל, וכאן נמצא האבל הגדול, בנימין בראון, הצליח רק בחצי הראשון: הוא לא משוחד, הוא לא מסונוור, אך כשהגיע הזמן לראות את המאור הגדול, את האמת ואת היושר - טחו עיניו מלראות, וכל מה שהוא רואה בחזונ"ו, אי"ש כערכו, כהשקפת עולמו וכדמיונותיו, ותו לא.
א"כ, נמצא שההבדל בין הרב לוין כותב המאמר הנוכחי לבין בראון כותב הספר הנידון, הבדל זעיר: באיזה ת"ת ובאיזה בית חונכו, אך שניהם לא הצליחו לסקור בכנות וביושר את דמותו של אותו גדול בדורנו.
איש_ספר כתב:אבל שמעתי מיהודי ת"ח שקרא חלקים גדולים בספר, ולדבריו חוץ מכמה נקודות קטנות ומעידות מגוחכות, בכללות התיאור של הכותב מכבד מאד את החזו"א ומורשתו, ויכול שיפול גם על אזנים של בן תורה.
ישראל הר כסף כתב:אדג כתב:אנסה להסביר את דברי, שיובנו כהלכתם:
...
אני מניח שגם אתה מאמין שיש סיבה לחשוב שגדולי ישראל כן עיבדו את מידותיהם ושעל כן נראה לחשוב שיש סיבה שהמבט של הבן הוא הצודק במקרה זה בו הוא מסתכל על האדם הגדול בהערצה ולא בבקורת.
צריך לכה"פ מושגים בשביל להיות השכן שמבקר את מידותיו והנהגותיו של האבא שנפטר. אם השכן זה חתול- לא יעזור כלום. לכ"ש כשמבטו של הבן הוא מסתבר, כנ"ל, שוודאי אקשיב לבן.
עשוי לנחת כתב:אין הכי נמי הוא מכבד את החזו"א מאוד, אך אי"ז אומר שיש לו אפשרות לנתח מהלכים בחזו"א כשהוא בכלל לא בסוגיא, היינו אינו חי בציבור בו חי החזו"א, בדיוק כמו בספר שלו על החרדים, בו עולה הגיחוך בעיקר בגלל שא"א לנתח ציבור בלי שאתה נמצא בו, ואם חילוני יכנס למקום דתי ויכבדו וישים כיפה לראשו, בגלל זה יפלו דבריו על אזניים של בן תורה??
נטורי קרתא כתב:עשוי לנחת כתב:אין הכי נמי הוא מכבד את החזו"א מאוד, אך אי"ז אומר שיש לו אפשרות לנתח מהלכים בחזו"א כשהוא בכלל לא בסוגיא, היינו אינו חי בציבור בו חי החזו"א, בדיוק כמו בספר שלו על החרדים, בו עולה הגיחוך בעיקר בגלל שא"א לנתח ציבור בלי שאתה נמצא בו, ואם חילוני יכנס למקום דתי ויכבדו וישים כיפה לראשו, בגלל זה יפלו דבריו על אזניים של בן תורה??
סברא משונה מאוד מאוד. האם לחרדים אסור לשפוט את אורחות חייהם של הדתיים-לאומיים? או את תרבותם של החילונים?
נטורי קרתא כתב:עשוי לנחת כתב:אין הכי נמי הוא מכבד את החזו"א מאוד, אך אי"ז אומר שיש לו אפשרות לנתח מהלכים בחזו"א כשהוא בכלל לא בסוגיא, היינו אינו חי בציבור בו חי החזו"א, בדיוק כמו בספר שלו על החרדים, בו עולה הגיחוך בעיקר בגלל שא"א לנתח ציבור בלי שאתה נמצא בו, ואם חילוני יכנס למקום דתי ויכבדו וישים כיפה לראשו, בגלל זה יפלו דבריו על אזניים של בן תורה??
סברא משונה מאוד מאוד. האם לחרדים אסור לשפוט את אורחות חייהם של הדתיים-לאומיים? או את תרבותם של החילונים?
עשוי לנחת כתב:כאילו עדיין יהיה תמים שיקח את הספר ברצינות?
עשוי לנחת כתב:נטורי קרתא כתב:עשוי לנחת כתב:אין הכי נמי הוא מכבד את החזו"א מאוד, אך אי"ז אומר שיש לו אפשרות לנתח מהלכים בחזו"א כשהוא בכלל לא בסוגיא, היינו אינו חי בציבור בו חי החזו"א, בדיוק כמו בספר שלו על החרדים, בו עולה הגיחוך בעיקר בגלל שא"א לנתח ציבור בלי שאתה נמצא בו, ואם חילוני יכנס למקום דתי ויכבדו וישים כיפה לראשו, בגלל זה יפלו דבריו על אזניים של בן תורה??
סברא משונה מאוד מאוד. האם לחרדים אסור לשפוט את אורחות חייהם של הדתיים-לאומיים? או את תרבותם של החילונים?
זה ברור שהציבור החרדי זה לא ציבור שאפשר לנתח את מדיניותו כמו את הציבור החילוני, כי כל ציבור יש לו קוים ברורים והסבר הגיוני לכל מה שהוא עושה, אך הציבור החרדי לא מתנהג לפי ההיגיון של כל לבלר תוצרת חוץ, אלא פועל עפ"י מניעים רוחניים ועפ"י דעת תורה, וממילא הפרשן יסביר באופן הגיוני שהציבור פועל כך וכך כי X, בעוד שהציבור פעל כך בגלל Y, אם אינך יודע למה עשיתי דבר משונה פלוני, אתה תפרש שאני מוזר או במקרה היותר רחוק משוגע, אך אם אני פעלתי כך כי יש לי דעת תורה שמורה לי לעשות כך, הרי שאבחנתך שגויה משום שאינך חי את דעת התורה שהציבור הזה מונהג על פיה, וגם אם בראון הוא דתי חזק, הכל טוב ויפה, מכיון שאינו חי בציבור שלנו, הרי שאינו חי במוחש את ה'דעת תורה' שלנו, ואינו יכול לנתח דברים שאין לו מושג בהם ופשוט.
נטורי קרתא כתב:המורם מן החידוש, שאפשר ואפשר לנתח ציבור בלי שאתה נמצא בו, אלא שהחרדים הם יוצאים מן הכלל. ולכן, בראון אינו יכול לנתח את דמותו של החזו"א - בשונה מדמותו של כל הוגה ומנהיג אחר - כי החרדים נוהגים על פי דעת תורה. הבנתי נכון?
איש_ספר כתב:היה איזה חוקר שהביא משפט של האמרי אמת אאל"ט על כמה אלפים שלחסידים שיש לו שאינם מניחים תפילין ועשה מזה מטעמים, ולא הבין את ההומור שדיבר על ילדים פחותים מבין י"ג.
ואולי מדובר במישהו אחר.
בור הגולה כתב:אני שמעתי בנוסח המקורי: "טצען טויזענט יום כיפור פרעסער'ס וואס לייגען נישט קיין תפילין".
שיבר כתב:תודה לניק גימפעל שהמציא לי את הקובץ.
המנהלים יצרפו לאשכול הרלוונטי שננעל
משבר האמונה של החזון איש הצעיר
טוען המבקר, כי לא הוכחתי די הצורך את משבר האמונה שחווה החזון איש בנעוריו[14]. טענה זו שבספר משכה אליה באתרי האינטרנט החרדיים את הדיונים האינטנסיביים ביותר ואת הביקורת התוקפנית ביותר. ודוק: לא כתבתי על 'ספקות באמונה' במובן של הרהורי כפירה, כפי שייחס לי המבקר, אלא רק על ספקות בצדקת הדרך החרדית או בהמשך התמסרותו ללימוד תורה; ולא כתבתי על שום סטייה מעשית מדרך זו, אלא רק על הרהורים שחלפו בראשו. אך כל עוד הקביעה איננה הולמת את רוח ההגיוגרפיות של 'ההשקפה הטהורה' ומציגה כביכול כתם בתולדותיו של גדול הדור – היא נדונה ככפירה איומה ו'מושכת אש'.
ובכן, אחזור ואזכיר אילו מקורות עמדו לרשותי, שיש להם נגיעה לנושא זה:
א. בשיר שכתב החזון איש בנעוריו הוא מתוודה בין השאר: 'בקשתי חופש, תאבתי נופש', אך מציין שהתגבר על נטיות אלה במהפך פתאומי שחל בנפשו[15].
ב. ברשימת תוכחה עצמית שכתב החזון איש בצעירותו הוא קורא אל עצמו: 'אל תבלה נפשך ברעיונות ובחשבונות, כי בזה יבולע עתותך. כי שניך יתמו, וחשבון לא תדע, רק ימים יכלו וחכמה לא תקנה. – – לכן ידידי, אל תעיין על העבר ואל תסדר עבודתך ליום המחרת'[16].
ג. בהמשך אותה רשימה קורא החזון איש אל עצמו: 'על כל צעדך תשמור ברעיונך את פרק למודך, ורק בו תהגה, וילדי נכרים תגרשם, לבלתי נתן להם לרמוס חצרי לבך, וברח מהם כמטחוי קשת, כי המה יבהלו כל עשתונותיך'[17]. בהקשר זה יש לציין כי ידוע לנו לפחות מקור אחד שבו החזון איש נוקט את המונח 'ילדי נכרים' לציון לימודי חול או עיסוקי חולין[18].
ד. על פי עדות שמביא הרב צבי יברוב, בשם ר' מאיר גריינימן, אמר פעם החזון איש: 'היה יהודי בקוסובה שהשטן היה נותן לו דפיקה ככה (וסימן בידו), והוא השיב לו כנגדו. ושוב פעם: השטן... והוא השיב... (ולא הזכיר מיהו אותו יהודי...)[19]. ההערה בסוגריים, עם שלוש הנקודות בסופה, מסגירה את העובדה שהמספר ידע היטב למי התכוון החזון איש, אך ביקש לשמור על עמימות בשל רגישות העניין. בהקשר זה יש לציין שהחזון איש נהג לא אחת לדבר על עצמו כעל אדם אחר, ויש לא מעט דוגמאות לכך (קצתן מובאות בספר).
ה. על פי עדות אחרת שמביא הרב יברוב, כשניסה החזון איש ללכת לישיבה בפעם היחידה בחייו נחשף ל'חברה רעה' שעלולה הייתה להדיחו מדרך התורה[20].
כעת, 'כל בר דעת ישקול בפלס': לנוכח אוסף מקורות זה, מה היה עליי להסיק? שהחזון איש לא עבר שום זעזוע בנעוריו? שמעולם לא התעורר בו כל ספק לגבי דרכו? שוידוייו על בקשת החופש ותאוות הנופש רק משל היו? שקריאותיו להרחקת 'רעיונות', 'חשבונות', 'ילדי נכרים' והתגרויות השטן לא התייחסו למחשבות ונטיות אמיתיות שחלפו במוחו (כמו במוחם של צעירים רבים במזרח אירופה בימיו, ובעיקר בקרב המוכשרים והרגישים שבהם) אלא הועלו באופן תיאורטי גרידא? מי שמבקש לקחת כל מקור כזה בנפרד ולפרש כי אין בו ראייה מכרעת – הרשות בידו, אך דומני כי הערך המצטבר של כל המקורות הללו ביחד חזק ביותר, ו'כל בר דעת' בלתי משוחד יודה כי ערך זה מוליך אל המסקנה שאליה הגעתי. לכל היותר יש צדק בטענה כי המונח 'משבר אמונה' מציין בדרך כלל ספקות חמורים וקשים מאלה, ואם מישהו טעה בשל כך בהבנת הדברים – אין לי אלא להצר על זאת, אך לדידי לא היה כל מקום לטעות, שכן במקום שבו נדונה הפרשה כתבתי בבירור מה היה טיב ספקותיו ועל מה הם נסבו.
אוצר החכמה כתב:זה ציטוט מהמאמר בהמעיין
לא קראתי את הספר, אבל אם אלו ראיותיו שהחזו"א עבר "משבר אמונה" זה באמת מגוחך!
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 670 אורחים