תוך כדי דיבור כתב:בפשטות כיוון שאין זה מן הדין כלל, לא שייך בו גדר אבלות בפרהסיא.
ורק היה לדון משום צער, דאסור להצטער בשבת; אבל באמת אין הקריאה בניגון איכה נעשית להרבות צער, אלא כדי להזכיר עניינא דיומא, וזהו טעם עצם קריאת הפטרת חזון אפילו בניגון רגיל.
כרם כתב:אם מנגנים לכה דודי בניגון אלי ציון לפני השקיעה, ולפני קבלת שבת - שהוא במזמור שיר ליום השבת - למה שיהיה סרך איסור?
[quote]וראיתי במחברים שהם מתערמין על מנהג אשכנז שהולכין במלבושי חול, ... נחזי אנן ממי יצא המנהג הזה, הביאו אותו הרמ"א סי' תקנ"א, רבן של כל ישראל דורי דורים, והוא הביא זה בשם גדולי הראשונים, על כן כל הראשונים והרמ"א אחרון שבהם, ונתפשט המנהג בתפוצות ישראל בין האשכנזים, ומי הוא שיוכל לבטל את כל זה.. ומנהגם תורה הוא
אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד (מרדכי הל' תשעה באב והגהות אשירי פ"ב דתענית ואגודה ורוקח); אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי"ל).
מורי ז"ל כתב בתשובה (סי' כ"ז) הטעם מאי שנא כתונת משאר בגדים, דבשאר בגדים אין נראה כל כך לאבילות, אבל בכתונת אין עני שבישראל שאין לו כתונת לבן בשבת, אם כן נראה כאבלות. ועוד שהכתונת אינו בכלל שנוי בגדים, כי הוא משום זיעה בעלמא, ופעמים אפילו באמצע השבוע לובשין כתונת מכובס היכא שנתמלא זיעה בפרט בארצנו, לכן אין זה קרוי שנוי בגדים שאינו כל כך לכבוד שבת לכן מותר. וכן אני רגיל להורות. ונראה לי חסידות של שטות המחמיר בזה ומבטל עונג שבת, וכל שכן אותן שמראים אבילות על הקרובים הפסולים לעדות, כאשר כתב מהרא"י משום מהר"ם שאינם משנים הבגדים ואסורים ברחיצת חמין אפילו פניו ידיו כו', שגם כן מותרין בכתונת, כמו בשבת של חזון ישעיה שאסור גם כן ברחיצת חמין אפילו פניו ידיו כו' כאשר כתב מהרא"י ומהר"ם. וכתב במרדכי שמותר בכתונת, וכן אור זרוע בהגה"ה באשיר"י.
כתוב בהגהות אשיר"י בפרק בתרא דתענית (סי' לח) בשבת של חזון אין מחליפין כליהם רק הכתונת בלבד וכן הוא במרדכי הלכות תשעה באב (תענית סי' תרלה) וכתב שם והכתונת היא מעיל ולא חלוק וכן פירש רבי דוד קמחי (ספר השרשים ערך כתן) ומה שכתוב (עי' שמואל ב' יג יח) כתונת המעיל פעמים קורא שניהם כאחד, עכ"ל.
וכן בשבת של חזון אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד ופי' בהגהה שכתונת הוי מעיל ולא חלוק. וכ' מהר"מ טיקטין שטעמו שחלוק הוי דברים שבצנעה ומעיל הוי פרהסיא ואינו נוהג בשבת אבל הוא פי' דקי"ל איפכא דמעיל אסור משום דדבר המפורסם חמיר בט"ב מאבל (כמ"ש סי' תקנ"ד) וחלוק מותר עכ"ל במרדכי א"כ משמע דבעלי ברית מותרים בכתונת לבן וכמ"ש סי' תקנ"א ע"ש בשם המט"מ.
רק הכתונת בלבד שבכל שבת לובשים כתונת לבן, אם שלבשוהו יום אחד כבר ושמוהו בגוף קודם הכנסת ר"ח שקבל זיעה וצריך ללבוש הכתונת שחור עליו קודם ר"ח, וכן ראיתי ממורי הגאון יצ"ו.
ויראה לי דמה שכתוב במרדכי (סי' תרלה) הג"ה ופירוש כתונת הוא מעיל ולא חלוק וכו' אינו עיקר ושום תלמיד הגיהו לפי מה שנוהגין רוב האשכנזים שלא לשנות החלוק הסמוך על בשרו לפיכך דחק לפרש כתונת הוא המעיל אבל העיקר שלא להראות אבלות בחלוק שעל בשרו וכן נוהגים במלכותינו.
ומה שכתב המרדכי בשם ר' דוד קמחי כי הכתונת הוא המעיל אינו נכון אצלי כי סתם כתונת הוא סמוך לבשר כמו כתונת של כהנים ודחק אותו הקושיא כי איך אפשר שילבש בגדי חול בפרהסיא ולפיכך הוציא הלשון מפשוטו.
ודע שאצלינו יש שנים או ג' דורות שאין נוהגין כמנהג הזה בשבת חזון, אלא לובשין כל בגדי שבת. וגדולי הדור שהיו אז הנהיגו כן באמרם שזהו במראים אבלות בשבת בפרהסיא, ולכן אפילו בשבת שחל בו ט"ב ונדחה אנו לובשין בגדי שבת מטעם זה ולכן בימינו אלה כמעט נשכח הדבר שאין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון. ותמוה אצלי דבר זה דאטו קדמונינו לא ידעו זה ועכ"ז נהגו בזה אף שאינו כן מדינא ואיך נבטל מנהגם.
ולכן נלע"ד דזה תלוי באופן ההלבשה, דאצל הקדמונים היתה הלבשת שבת וחול שוים בדמותם ובתמונתם, אלא שההפרש היה בין סחורה יקרה ובין סחורה פשוטה ולא היה ההפרש ניכר כל כך שהרי עניים גם בשבת יוצאין בסחורה פשוטה ולכן הנהיגו ללבוש בגדי חול, משא"כ זה כמה דורות מקודם שבשבת היתה תמונה אחרת לגמרי להבגדים בין עני בין עשיר כמו שבחול היו נושאין כובע של קלאפי"ן ובשבת שטריימי"ל, וכן שארי בגדים היה ניכר לכל שזה בגד חול כמו קיטאי"י וזה בגד שבת כמו של משי לעשיר ומשי פשוט לעני. ולפיכך הנהיגו הגדולים שלא לנהוג מנהג זה מפני שההפרש ניכר הרבה והוי כאבלות בשבת. ולכן אני אומר, דבזמנינו זה שע"פ פקודת המלכות כבר החלפנו תמונת הבגדים, ושבת וחול תמונה אחת להן, אלא שההפרש בין זול ליוקר, וודאי נכון לקיים מנהג הקדמונים.
ונסתפקתי אם ללבוש בגדי שבת כיון דאף בחול נהגו ללבוש הסנדק ובעל ברית בגדי שבת כמבואר סי' תקנ"א ס"א בהג"ה וא"כ מכ"ש בשבת עצמה או דלמא כיון דלאחר המילה צריכין לפשוט הבגדי שבת כמבואר בסי' תקנ"ט במ"א ס"ק יו"ד בשם המהרי"ל דלאחר המילה פושטין הבגדים ומסתמא ה"ה בשבת וא"כ אדרבא יהיה זלזול לכבוד שבת דבשבת עצמו מתאבלין ואין לובשים לבנים ובגדי שבת ועל המילה שחשוב כמו יום טוב שלו ילבשו בגדי שבת. ולכאורה י"ל כיון דלבש בגדי שבת לכבוד המילה שוב א"צ לפשוט בשבת הבגדים ומטעם כיון שכבר לבש שוב לא יפשוט ואמרינן מדאישתרי אשתרי. אך ז"א דאכתי עכ"פ עד זמן שהולך לברית הי' הולך בבגדי חול וכשילבוש אח"כ בגדי שבת מחזי כחוכא וגם איכא זלזול לזמן השבת שעבר עד הלכו לבית הברית והרי בביתו אסור לאכול עד שיבא לברית אם היא תענית כמבואר סי' תקפ"א במ"א. ומטעם זה נלפענ"ד דאבי הבן והקרובים שהם בעלי ברית בעצמם אפשר דמותרין ללבוש בגדי שבת כל השבת כלו בשבת חזון דבהם ניכר שעושין משום כבוד הברית דבשלמא הסנדק יכול להיות אחר סנדק אבל אבי הבן דיו"ט שלו הוא וכן הקרובים יכולין ללבוש בגדי שבת כל השבת כלו ובפרט בשבת חזון שאינו ט"ב שנדחה וכן עשיתי ולא לבשתי בגדי שבת כנלפענ"ד.
אבל כבר כתב במהר"ם א"ש סי' ל"ז הנ"ל דכוונת הגה"א כמ"ש מג"א [סי' תקנ"א ס"ק י"ד ע"ש] דלא מנכר אבילות שלנו אילו היינו מסתפרין כל שבת לכן אוסרין תספורת בשבת, משא"כ במילה דשפיר מינכר אבילות אי לא מסתפר שום אדם אלא מי שמזדמן לו מילה לכן אין להחמיר...
ובדברי מהר"ם א"ש הנ"ל מיושבים מנהגי הקהלות שהקשה עליהם מהריעב"ץ [בסידורו] בשער שלכת, על שנהגו ללבוש בגדי שבת לי"ט שלנו היינו מילה ולא בשבת חזון, ומעיד על אביו החכם צבי ז"ל שנהג בזה מנהג ספרדיים שאינם משנים כלום בשבת חזון מבגדי שארי שבתות השנה ואפילו חל בו ט"ב והנה מנהג פפד"מ וכל פרווהא שלא לשנות רק הסודר של שבת שהוא מלבוש חשוב י"ל בית צוואר וחוגרו לפניו ולאחריו והוא להם מלבוש נכבד מאוד ולא משנים בשבת חזון זולת זה. ולפי הנ"ל א"ש דצריכים אנו לנהוג אבילות במשחז"ל תספורת וכיבוס והם אמרו לכבוד שבת מותר, ומ"מ אנו מחמירים ואומרים דלהם היה ניכר אבילות בזה שהיו רגילים להסתפר באמצע שבוע וללבוש מגוהצין, משא"כ לדידן גם בשבת אסור, וה"ה מגוהצין אין אנו נוהגין ללבוש באמצע שבוע, משא"כ אנשי פ"פ שניכר בהם אבילות בסודר הנ"ל שהוא דבר מסויים די להם בזה א"כ אינם רשאין לשנות יותר. אך כל זה בשבת, אבל במילה שהוא י"ט גדול ליהודים ולא שייך בו טעם הנ"ל שהרי בלאה"נ ניכר אבילות לכ"ע, א"כ אותם בעלי המצוה יסתפרו ויכבסו כרצונם.
י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות הראשונים, אבל אח"כ מותר אפילו על אביו ואמו, וכן לעשות בגדים חדשים (כל בו בשם מוהר"ם), אבל נהגו איסור כל י"ב חודש.
כתוב בדרשות מהרי"ל [הל' תשעה באב, דף ל"ג ע"א] בשם מהרא"ק ז"ל, אין מחליפין כל הבגדים כשאר שבתות להראות קצת סימני אבלות. אבל בשם מהרי"ל כתב, שלא שינה שום [בגדים] בשבת של חזון, גם טלית המיוחד לשבת לא לבש ונתעטף בו כי אם של חול, וביוצר לא היו מאריכין בהכל יודך אף במהירות עונין זה.
שבת חזון כל מנהגו כמנהג שבת שבין ב' גזירות, כדלעיל בסי' צח.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 48 אורחים